Page 1 - מפיק מרגליות וארא תשפא
P. 1

‫גליון ‪49‬‬                                                                                                                                                                      ‫פרשת וארא‬
       ‫תשפ"א‬

‫זמני השבת‬

‫כניסת השבת ‪16:25‬‬

‫מוצאי שבת ‪17:35‬‬

‫רבינו תם ‪18:08‬‬

                                ‫המרא דאתרא הרה"ג רבי אברהם צבי מרגלית שליט"אעל הפרשה‬                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                            ‫מוסדוהתע'לוןקיורןצאאלוארורה'ע"כירמיאל‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                ‫אב ברראהשוםהתרשהלצהי"מגטברי"ראאבידמאתררגאלית‬
‫ונודרים מעבר ליכולתם‪ .‬המנחה המוכשר והכריזמאטי מבטיח לתורם‬                                                                                                                                ‫ראוי לקיים את ציוויי ה' מתוך יישוב הדעת‪ ,‬לא מתוך לחץ וחיפזון‬
‫עולם ומלואו‪ ,‬בזה ובבא‪ .‬ברכות מכאן ועד הודעה חדשה‪ .‬אבל‪ ,‬כל זה רק‬                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                 ‫ע"זחבירל"והתסמבקבמבנויתאכפיפובפכינניומתניווועתוםרתכעסןתל"ידויושהיססלסמןלדילכרמההכהלימודדמב"נדישבהנמדכליופהפדאשבודאתהס"כיבבבשתרבבבהיצפררבבוימערינרדנסקולהעקרוששסםשדוץתשבס"שתבשףיישווודננלנכ*"נכורוקתנ****************לתירעימיידמד"יוות"תתהמתביירעלתתריםנ""מןבושבלונואתבעיסרםנבויונרתת‪"-‬שותקפבתבתומבאקכיירעילייעחויתבהחששתישרקרשמםח"ווםהואבררנשעםוןממופומרמרחערזה"תחיקוו"""נכריב"יר"תידיגגתאלנזהיויאיםיטםזל""מר"ם"היתנקגי"יקלויםלת‬
‫למי שיתרום כאן ועכשיו‪ .‬ואז המנחה פונה ישירות אל אחד המשתתפים‬                                                                                                                             ‫"נלכה נא דרך שלושת ימים במדבר ונזבחה לה' אלקינו"‪ ,‬שמות ג יח‬
‫ואומר‪ ,‬נו‪ ,‬כבודו‪ .‬כמה אתה תורם עבור המטרה החשובה‪ .‬עיני כל הציבור‬                                                                                                                     ‫נכ"בדאאפשווענירסרילותאלךעפרבשכעבירהוישפתהנ"םי‪.‬לדברעיו"וררורשמ[שיכיךאהבתרךתםנרשיאשגוימאבמלועיםאיתננשבשיויםתביכפותנתהבהמרביתיממלהמ‪.‬ןשמדדישקיהופהבךםעכ‪,‬עםרהתקהובומ"]קבימו‪.‬נרומי"זרםדהלד‪.‬סב[חמבאעובמחוארתחקר‪,‬הצש"רמאאלליתה[המשהעברמתאי'כנרןיבםשת‪,‬יהא'אןרולתי"להושדקיישחילםרהנול‪,‬נהתוךור]י'‪".‬בכ"דבבש"יב[בהרומויליוךשדרםבשה]ם‪.‬ימהמושהת"הסלאביתיש[צפוששמלגבליירלםיתיימםשיחעידהשש"]ימי‪.‬בקל[שיווורבליכב‪,‬םםיש'ך‪.‬ל‪.‬מש"שהגודיוראי"כובנלךחבשאאלר]די‪.‬הכםביריתוםורהדלאאאהתיגנרנ]וםךםםת‪.‬א‬
‫ננעצות באותו יהודי‪ .‬הוא נלחץ‪ ,‬הן מהרגע הגדול‪ ,‬יש קונה עולמו בשעה‬                                                                                                                     ‫ולדבאההויסגולביריבמלקאיימ‪,‬דניאםשהוךלוןלב‪'.‬היאדשביחלמיותיהדשיגיהםלאר‪,‬לשיגהןנשיזהרן"םלנ'שאז‪.‬נכדהוני'שונאשסיחונדייילייןםכםעהם'ו‪,‬רממתלייבהובוניךהחהחחאדלםזדםיי‪.‬כוצםהבל"תליאלדבשומבלתתשל‪.‬עא‪.‬לש'מכשגגתש'רבהזיתדלה'יכומשיהייוימההיםישםמצ‪,‬יינםנעונזהם'רוההיהגרשחגרדמאילוישאיםלששם‪.‬ובשנותווליננלתי'םה‪.‬חםילתםעמלהקיילואככםפ‪.‬חנבפויררסגת וההםמלללהינלהאלידגחוכחבהםםר‪.‬יה‬
‫אחת‪ ,‬כל הברכות הללו יחולו באחת על ראשו‪ ,‬והן מהמצב הלא נעים‪,‬‬                                                                                                                          ‫ודמבווצכןקר‪,‬יאםמ?דהרהךענשיילןשבתשילמשיתם יומריקם?אוזליעזנבייחנונו‪,‬להמ'‪,‬דומעדוביעקלשאמדישהשימצפאורעמהגבשויללוכתו‬
‫כולם מביטים בו‪ ,‬באולם שקט ודממה‪ .‬מחכים למוצא פיו‪ .‬לא נעים בעליל‪.‬‬                                                                                                                     ‫ואאהואבמממרפררהר"אםשילליךשםךי"עלשוךק[ואבדאלרילאמםיאשדירשץתאאלתכההיבמצוזוברח]יל?קהג‪,‬בוימהדעעוקלעדהוהתרישחציםחבלקל‪.‬עוומלהדהדורעעךללאמאהצחילודוךההשההלקרישבם"ת יהאמאישתםר‬
‫מחוסר ברירה הוא מכריז על תרומה גבוהה‪ .‬כולם מוחאים כפיים‪ .‬המנחה‬                                                                                                                       ‫ולעראשכואשתהפשי"יגקיהיחבלשיכ"מוכהדוהעךתתלשבוהאבהטבשמהרהירשתשקכףאחזפישדההלתר‪.‬עביה‪,‬לתתוחכ וכאךשלמלתיכשאיךםה‪,‬צלעקח"עבשקרש""הב‪,‬אה"יבו‪.‬וללאואאמיפהלריאותהלאמוהויראםואהלוומתלורתמהזיזולצדומיח'ןוומקילדיחתיעבחהאשתיודבלתרהיעד‪,‬גלצעיהו‪,‬החתיוווק‪,'",‬תאאלו"טתאומרלרבהףיימנ"םךהה‪.‬‬
                                                                                                                                                                                     ‫וכשליךההניחיהלתיןטללאובבלמרברהגשםלםדםילוגבזבנימפןהשלארחחכפשותצבה‪.,‬הדללרלשךאקולמלחהץלבךוכולבלשדאלשרחיתאפישז‪,‬וןמ‪.‬ילם‪.‬התהייקשבב"הברדצברה‬
                      ‫מברך‪ ,‬ומבטיח שיעביר את שמו לגדולי הדור‪.‬‬                                                                                                                        ‫פמעקומיבלם רשבמוותסדואנתשיתםורשה‪,‬אינצםדקבהדוווקחאסד‪,‬בעעלויריככיולם 'ת‪,‬דיננלריחםצ'י‪,‬םעמרבהיסיהטותארצימהה‪,.‬‬
‫הכל טוב ויפה‪ .‬אבל לאחר מכן‪ ,‬כאשר היהודי יושב בביתו ועושה את‬
‫חשבון נפשו‪ ,‬בהלה נופלת עליו‪ .‬איך יוכל למלא את התחייבותו‪ .‬זה הרבה‬
‫מעבר לכוחותיו ויכולותיו‪ .‬אם לא הלחץ אשר המנחה והציבור לחצו אותו‪,‬‬

                     ‫לא היה מעלה על דעתו לתרום סכומים שכאלו‪.‬‬
‫הקב"ה לא רצה שיאמרו שאברהם עשה זאת מתוך לחץ‪ ,‬שוק והלם‪.‬‬
‫ולא רק שאחרים לא יאמרו‪ .‬הדברים אמורים גם‪ ,‬ובעיקר‪ ,‬כלפי אברהם‬
‫עצמו‪ .‬הקב"ה רצה שיעשה זאת מתוך רצון אמיתי וביישוב הדעת‪ .‬לא‬
‫מתוך ספונטאניות‪ ,‬התרגשות והתרוממות רוח רגעיות‪ .‬הכל כדי להרבות‬
‫שכרו‪ .‬לפיכך אמר לו לאברהם‪ ,‬קח את הזמן שלך‪ .‬יש לך שלשה ימים של‬

                 ‫הליכה‪ .‬די זמן לחשוב‪ ,‬לעבד את הנתונים ולהחליט‪.‬‬
‫אם כן‪ ,‬שלשה ימים זהו פרק זמן מספיק לשקול במתינות‪ .‬כך אפשר‬
‫לבאר גם בענייננו‪ .‬כאשר עם ישראל יוצא לחירות‪ ,‬הוא זקוק לשלשה ימים‬
‫כדי להתנתק מאווירת העבדות‪ .‬להשיל מעליו את התחושות והתכונות‬
‫שדבקו בו במשך עשרות שנות שיעבוד‪ ,‬ולהעטות על עצמו דמות חדשה‪,‬‬
‫דמות של בן חורין‪ .‬כך גם באבל‪ .‬בשלשת הימים הראשונים האבל מצוי‬
‫בהלם‪ .‬מתקשה לקלוט את מצבו החדש‪ .‬אינו מבין את המתרחש‪ .‬תמיד‬
‫היה בצד השני‪ ,‬היה בא לנחם אבלים‪ .‬ופתאום הוא יושב בצד האבלים‪,‬‬
‫המתנחמים‪ .‬צריך לתת לו זמן להתאושש מעט ולהפנים את הסיטואציה‬

                                                    ‫החדשה‪.‬‬
‫רעיון נאה זה מצאנו ברבינו בחיי‪" .‬דרך שלשת ימים‪ .‬חס ושלום שיהיה‬
‫הדבר הזה ערמה כדי לברוח‪ ,‬אלא כדי לקבל המצות‪ .‬כי רצה הקדוש ברוך‬
‫הוא להכניסם במצות מעט מעט‪ ,‬שהרי נצטוו תחלה על השבת במרה‪.‬‬
‫וכענין שמצינו באברהם‪ ,‬שלא אמר לו מיד 'קח נא את יצחק'‪ ,‬אלא "קח‬

                    ‫נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק""‪.‬‬

‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬

‫עקלתווחבוכמלרשגועיה‪.‬שבאיכןללורגאעפניילותןאלתהבהיאטפסשבירוב‪,‬תללרכאךו‪ ,‬ותהאיהוךדנארהאהפוראצדםת משאאילניוה‪.‬שומר תורה ומצוות‪,‬‬                                                                                          ‫מעשה רב‬
‫"אהגמשובע‪,‬זכשהרהיארםלי"יבכזלהן"צלרבאכפויו"מע‪.‬רל‪.‬אשךלצידרושיגנךןמלאד‪,‬בעורגךתםאשבתאתכבןשראעכיוןהתמבהבארשבכ‪,‬יחרםלגמברםרוכאתהםזושהאאביןדתנםשולעעלאהיםבחואונבה‪.‬עלאיויתםן‪ ,‬המעבניריכנייםם‬
 ‫לא‬  ‫אדם שנפטר‬   ‫מלהש‪,‬פכחמההשל‬  ‫הלאאולתמונ יההובידיכ‪,‬תאהספארתלאךובמדענושהשלשאביערלעה‪,‬ליכהמיוהם‪.‬הופאגשחסתיר‬  ‫אמכמברר‪.‬תי‬                                                               ‫לכאפחשילבעחבנורידםרוכךיאםאמכיתחהבלדיכרקתי‪,‬ולדכבים"שתאהוההילמ"ת‪.‬יבפחקובהחדוקשהסשארגחדיו"ב‪,‬אעעוולחשוילירללרויבאמולשםצעועא"ומ‪,‬סלושתתהנכ‪,‬קירלוובבגנידוןפויעייוונ‪.‬ם"‪.‬בי‪,‬יןקבאהרדבמלברוםסא‪,‬כגוופרפותהעותקהאםחלישאמעמיוחבחנדרירי‪.‬ותוךבשעהאבלאאויתולדקלםרהה‪,‬יהבנודועריורלבדידא‪,‬ארהייאהנתשוישיבודיעירבו‪,‬כוךר‪.‬ללאלכתלאדאובהוגהלבר‪,‬יעמןוהאלמדשדםיבוממעהבשסנירצגפבכררילריךךאתם‬
                                                                                                                                                                                     ‫דיברנו והרחבנו על כך‪ ,‬עד כמה צריך האדם להודות על שנולד יהודי‪ .‬לא רק כל יום‪ ,‬אלא בכל‬
‫הבא‬  ‫המשך בעמוד‬
   1   2