Page 1 - מפיק מרגליות ויקרא תשפא
P. 1
גליון 58 פרשת ויקרא
תשפ"א
זמני השבת
כניסת השבת 17:20
מוצאי שבת 18:27
רבינו תם 19:02
המרא דאתרא הרה"ג רבי אברהם צבי מרגלית שליט"אעל הפרשה מוסדוהתע'לוןקיורןצאאלוארורה'ע"כירמיאל
אב ברראהשוםהתרשהלצהי"מגטברי"ראאבידמאתררגאלית
ועולה לירושלים .כידוע ,אי אפשר להיכנס עם הרכב לתוככי העיר העתיקה .הוא אם אדם מקריב את עצמו ,אזי הוא 'כליל לה''
מחנה את רכבו בחניון ממילא ,מוציא את העיזה ,ומתחיל ללכת עימה לכיוון הר כתוב "אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו ע"זחבירל"והתסמבקבמבנויתאכפיפובפכינניומתניווועתוםרתכעסןתל"ידויושהיססלסמןלדילכרמההכהלימודדמב"נדישבהנמדכליופהפדאשבודאתהס"כיבבבשתרבבבהיצפררבבוימערינרדנסקולהעקרוששסםשדוץתשבס"שתבשףיישווודננלנכ*"נכורוקתנ****************לתירעימיידמד"יוות"תתהמתביירעלתתריםנ""מןבושבלונואתבעיסרםנבויונרתת"-שותקפבתבתומבאקכיירעילייעחויתבהחששתישרקרשמםח"ווםהואבררנשעםוןממופומרמרחערזה"תחיקוו"""נכריב"יר"תידיגגתאלנזהיויאיםיטםזל""מר"ם"היתנקגי"יקלויםלת
את קרבנכם" [ויקרא א ב] .נשים לב .הפסוק פותח ב"קרבן לה'" ,ומסיים
הבית.
המוני אנשים ובהמות ,חנויות ודוכנים ,קולות וצעקות .השעירה נבהלת ,נשמטת ב"קרבנכם" .קרבן שלכם!
מידו של ר' משה – ובורחת .הוא מתחיל לרדוף אחריה בסמטאות הצרות של אמר אחד האדמו"רים" ,אדם כי יקריב מכם" ,אם אתה מקריב את עצמך ,מוותר
העיר העתיקה .כמובן שכולם מנסים לעזור לו .מה קרה ר' יהודי ,מדוע אתה רץ? על רצונותיך ,תאוותיך ושאיפותיך ,למען שמו יתברך ,אזי זהו "לה'" .אבל אם "מן
השעירה שהבאתי כדי להקריב בבית המקדש ברחה לי מהידיים .מה ,אתה ,יהודי הבהמה מן הבקר ומן הצאן" ,אם אתה מביא בהמה כקרבן ,אך אינך משנה את
עם כזה זקן ,כאלו פיאות ארוכות ,חטאת?! כל ירושלים יודעת שר' משה המסכן דרכיך ,את עצמיותך ,אזי זהו "קרבנכם"' .אויך גיט' .גם טוב .אבל אין זו הדרגה
חטא בשגגה... הגבוהה ביותר ,במיוחד אם אין היא מובילה להתקדמות בעבודת ה'.
בסופו של דבר הצליחו לתפוס את העיזה הסוררת .מיודענו המיוזע והיגע, אגב ,האלשי"ך עומד על כך שבתחילה כתוב "אדם כי יקריב" ,לשון יחיד .ובסוף
המבוייש והמבוזה ,מביא סוף סוף את השעירה לבית המקדש ,אל הכהן .הוא
כבר לא זקוק לכפרה .הבושות הנוראות שהיו לו כיפרו לו על כל עוונותיו ואפילו כתוב "תקריבו את קרבנכם" ,לשון רבים.
אומר האלשי"ך ,כאשר אדם נכשל בחטא ,בדרך כלל אין זה באשמתו הבלעדית.
השאירו אותו ב'פור' .יש לו יתרת זכות... לסביבתו ,לחבריו ולקרוביו ,יש חלק בלתי מבוטל במעשיו .מידת הדין היתה
יהודי זה חטא בשגגה בסתר .שכח ששבת היום .הדליק את האור בחוסר תשומת אומרת שהחוטא יביא קרבן על החטא ,וסביבתו גם היא תביא קרבן על שסייעו
לב .אף אחד מלבדו לא ידע .אבל כאשר הוא מביא את הקרבן ,הדבר מתפרסם
לו ,במישרין או בעקיפין.
ברבים. אומר הקב"ה" ,אדם כי יקריב מכם קרבן לה'" .ראשית צריך האדם להביא קרבן
אמר חכם אחד ,רבי יוחנן בן ברוקא אומר [אבות ד ד]" ,כל המחלל שם שמים פרטי על החטא שחטא בפועל .אבל גם" ,תקריבו את קרבנכם" .עושה אני
בסתר נפרעים ממנו בגלוי" .יום תענית .אדם לא הצליח להתגבר על היצר ,טעם עימכם ,עם בני האדם שבסביבתו של החוטא ,חסד .הקרבן האישי של החוטא
משהו .הוא מגיע לתפילת מנחה .הגבאי קורא לו לעלות לתורה ,יעמוד ר' פלוני בן יכפר גם עליכם ,על הסביבה שגרמה וסייעה לו לחטוא .מה שנקרא בשפתינו
פלוני .אופס ...אסור לו לעלות .הרי הוא לא התענה .ניגש אל הגבאי מסמיק כולו
ולוחש לו שאינו יכול לעלות .כולם מביטים בו בהליכתו ובחזרתו ,והוא אינו יכול 'אחד פלוס אחד'.
ישנו מהלך של הרבי מאפטא .הבאת הקרבנות כרוכה פעמים רבות בבושה
להרים עיניו ...אותו חילול שם שמים בסתר עולה לו ביוקר רב .הכל גלוי וידוע.
אדם מוכן לעשות הכל כדי שלא להתבייש ולהתבזות .להפסיד ממון ,לסבול וכלימה של המביא .בושה זו היא המכפרת על העוונות.
גופנית ונפשית ,ובלבד שלא יגיע לידי ביזיון .המשנה [מגילה כה א] אומרת מעשה שלא היה .יהודי בשם ר' משה מגיע למכלאת הצאן של אחד מידידיו.
שישנם מקראות שנקראים ולא מיתרגמים .אך מעשה העגל נקרא ומיתרגם. מבקש לקנות שעירת עיזים כדי להביאה לירושלים ,קרבן לה' .אומר לו ידידו ,למה
שואלת הגמרא "פשיטא" ,מדוע לא? עונה הגמרא" ,מהו דתימא ליחוש לכבודן לך שעירת עיזים ,כחושה ולא מרשימה? יש לי כאן כבשים מפוטמים ושמנים.
של ישראל .קמשמע לן ,כל שכן דניחא להו דהויא להו כפרה" .דהיינו ,היה מקום
לומר שאין מתרגמים מפני כבודן של ישראל ,משמיעה לנו המשנה שאדרבה, אתן לך כבש באותו מחיר .זהו ריח ניחוח אשה לה' במלא מובן המילה.
אומר לו משה בלחש ,ידידי ,חטאתי בשגגה ,ואני צריך להביא קרבן חטאת הבא
עדיף לתרגם ,כדי שיתביישו ותהיה להם בכך כפרה. דווקא משעירה .נדהם חברו ,ר' משה ,אתה? ממש לא מתאים לך לעשות חטא,
בושה היא דבר נורא .הגמרא [ברכות יב ב] אומרת" ,ואמר רבה בר חיננא סבא ולו גם בשגגה .בכל אופן ,אין לי כרגע שעירה ,ועמך הסליחה .הולך מיודענו
משמיה דרב ,כל העושה דבר עבירה ומתבייש בו -מוחלין לו על כל עונותיו". למכלאת צאן של ידיד אחר .שוב ,מבקש לקנות שעירת עיזים .שוב מציע הידיד
הבאת קרבן הינה אקט מובהק של בושה ,גם בלי הסיפור הארוך שהבאנו אודות כבשים ,מהודרים יותר ושמנים יותר .אומר ר' משה בשפל קול ,אני זקוק לקרבן
ר' משה ,אפילו הצורך לספר לכהן שזהו קרבן חטאת הוא בושה נוראה .אומר חטאת ...אומר הלה ,אין לי שעירת עיזים .אבל אני לא מאמין ,אתה חטאת? לא
הרבי מאפטא ,זהו הערך הסגולי שבהבאת קרבנות. מתאים לך .ר' משה מסמיק ומחויר .אילו בושות.
בסופו של דבר ,אחרי מאמצים גדולים ובזיונות עוד יותר גדולים ,מוצא מיודענו
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות'] סוף סוף שעירת עיזים .מושיב אותה על המושב האחורי ,חוגר לה חגורת בטיחות,
הלך הרבי אל השדה ,והנה ילד חמד עומד על תלולית קטנה וסביבו אווזים .מביט מעשה רב
הינוקא כלפי שמיא ואומר ,רבונו של עולם ,איזה עולם יפה בראת .איזה אוויר נעים,
איזו שמש מלטפת ,אילו מים טעימים ,כמה הכרת הטוב אני חיי לך .לאמי האלמנה האדם צריך לעשות את המקסימום שבכוחו לעשות
אין פרנסה .היינו עלולים חלילה להיות עטופים ברעב ובצמא .והנה נתת לי פרנסה כה ישנו מעשה מפורסם אודות ראש שושלת חסידות קאליב .פעם גילו לו לרבי משה
מסאסוב משמים ,שבכפר קטן בהונגריה ישנו ילד בעל נשמה גבוהה מאוד .יצא הרבי
קלה .מודה אני לפניך מלך חי וקיים. מיד לדרך הארוכה והקשה .חצה נהרות ,עבר יערות עבותים ,ולבסוף הגיע אל אותו
וכך יושב הילד וממשיך לדבר אל הקב"ה" .מה אני יכול לתת לך ,ה' המשך בעמוד הבא כפר נידח .בהגיעו שאל את יהודי המקום ,הידעתם את ילד פלוני? אמרו ,ידענו .והיכן
הוא מצוי? אמרו ,רועה הוא אווזים באחו.