Page 2 - מפיק מרגליות ואתחנן תשפא
P. 2
למקלל עצמו מנין שנאמר ‘השמך לך ושמור נפשך’ וכל מקום שכתוב השמר היינו לא תעשה ,והקשה הגאון על הפרשה ועל הדף
הנ”ל ,והרי המקלל עצמו בשעת הקללה אינו עושה מעשה עמך שהרי עובר על ‘השמר לך’ וכיון שעובר על הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
ושמור נפשך מאוד – בשעת הסכנה
השמר לך הרי הוא רשע ומותר לקללו ,וא”כ לעולם לא שייך מקלל עצמו.
‘רק השמר לך ושמור נפשך מאוד’ פסוק זה נדרש בגמ’ בברכות ע”י אותו שר גוי על שמירת הגוף ,ואף
ולדברינו לעיל ,ששמירת הגוף אינה מטרה לעצמה לשמור על הגוף אלא רק בכדי שיוכל לעבוד את בוראו ,א”כ שלפשוטו של מקרא פסוק זה מדבר על שמור נפשך פן תשכח את מעמד הר סיני ,מ”מ דרשתו של הגוי הובאה
להלכה ברמב”ם ובשו”ע תכז’ ס”ח ‘וכל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר
נחשב ‘כאינו עושה מעשה עמך’ רק אם העבירה מצד עצמה היא עבירה ,אבל כיון שכאן מה שעובר אינו אלא בדבר יפה ,שנאמר ‘השמר לך ושמור נפשך’ ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מצות
כהכשר לאיסור ,שע”י זה יימנע מעשיית מצוות ולא יוכל לעבוד את ה’ ,זה לא חשיב שלא עושה מעשה עמך עשה ועובר בלא תשים דמים ביתך’ ע”כ.
הסומך על הנס במקום סכנה – איסורו בסכנה או בסומכין על הנס
אלא רק הכשר ואינו רשע. והנה זה פשוט שהמכניס עצמו למקום סכנה עובר בלאו ד’השמר לך’ ,אלא דיש לדון במי שמכניס עצמו
למקום סכנה אבל סומך על הנס ולדבריו אין זה מקום סכנה כיון שבטוח שיארע לו נס ,האם עובר על לאו זה
מצוה מתוך סכנה האם יצא יד”ח של ‘השמר לך’ או כיון שסומך על הנס לא מחשיבו כמקום סכנה ולכן לא עובר על ‘השמר לך’ אלא על ‘אין
ונפק”מ ,דיש לדון באדם שמקיים מצוה תוך כדי סיכון נפשו האם יצא יד”ח ,וזה ברור שאסור לו לעשות כך כגון סומכין על הנס’.
בסכנה ודאית עובר ב’השמר’ ובספק סכנה עובר ב’אין סומכין’
ביוה”כ אם חייב לצום אין לו להחמיר על עצמו ,וכמ”ש במשנ”ב [תריח’ סק”ה] דחולה שצריך לאכול ולא אוכל ומצינו בגמ’ [שבת לב .ותענית כ‘ ]:לא יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושים לי נס שמא אין עושים לו נס
ואת”ל עושים לו נס מנכים לו מזכויותיו’ ,ומשמע דאין כאן אלא איסור בעלמא ,ואפשר דיעשו לו נס אלא
ביוה”כ עובר על ‘אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש’ ,אלא דיש לדון בקיום מצוה שעשאה בזמן סכנה האם צריך דיפסיד זכויותיו ,ולכאו’ מדוע אינו עובר ‘בהשמר לך’ ,וע”כ נראה דאין סומכין על הנס איירי במקום ספק היזק
והוא סומך על כך שלא יארע לו נזק ,ועל זה כתוב שאין סומכין על הנס כלומר שיאמר שלום עלי נפשי דודאי
לחזור ולעשותה שוב שלא בשעת סכנה או לא [וכעין הספק שיש בעוסק במצוה אם קיים המצוה שהיה פטור אם הקב” Vיצילני ,ואם עשה כן שמא מנכים לו מזכויותיו [וכמו שמצינו שומר פתאים ה’ ,דדבר שכולם עושים אף
דהוא סכנה מ”מ כיון שהתוצאה היא שרובם אינם ניזוקים מותר לכתחילה] ,אבל בודאי סכנה עובר על ‘השמר
חייב לקיימה שוב] ,ובשו”ת עונג יו”ט [סימן מא] נסתפק בזה .ובמהר”י אסאד כתב דהוי מצוה הבאה בעבירה,
לך’ דמהיכי תיתי שיעשו לו נס על טבעי.
ובמהר”ם שיק כתב [בסימן רס’ הובא בשש”כ סימן לב’ הערה עג] דיש בזה עבירה בלבד ואין כאן מצוה כלל. אלא דא”כ קשיא היאך התנאים סמכו על הנס במקום ודאי והרי עברו באיסור ‘דהשמר לך’ כמעשה דרחב”ד
והערוד [ברכות לג ].ועוד דוכתין ,ומוכרחים לומר דכיון שהיו צדיקים גמורים וכל מעשיהם לש”ש יכלו לסמוך
ועי’ עוד בשו”ת תשובות והנהגות ח”ב סימן רמא’ דנסתפק בזה ,וס”ל דהיכא דשכיח היזקא לא יצא יד”ח ,אבל על כוחם ואין כאן אפילו ‘השמר לך’ ,וכ”כ הרשב”א [ח”א תיג’] וכ”כ המהרש”א תענית כ ].והחיד”א בפתח
היכא דחומרתו מדין חמירא סכנתא מאיסורא. עינים[ .ובמעשה בברכות שלא פסק בתפילתו יבואר לקמן מדוע לא חש לזה].
אלא דעדיין קשה על אותם תנאים שידעו שבכוחם לסמוך על הנס ,דהרי בירושלמי מחמיר ביותר [לכאו’] וס”ל
מחלוקת הראשונים אם מברכים על עושה מצוה הפסולה מדרבנן במקום סכנה דאין סומכין על הנס אינו משום שמא ינכו לו מזכויותיו אלא יש לאו נוסף מפרשתנו ‘לא תנסון’ דאסור לנסות
את הקב”ה היעמדו דבריו אם לא [וכן איתא בירושלמי ביומא פ”א ה”ד ,אמנם הראשונים ומוני המצות לא מנו
והנה נחלקו הראשונים בסוכה יד :בענין סוכה המסוככת בנסרים שכשרה מדאו’ ופסולה מדרבנן ,וסיכך בנסרים לאו זה כאיסור לסמוך על הנס] ,א”כ הדרא קושיא לדוכתה דסו”ס אותם תנאים עברו על ‘בל תנסון’ במקום
אלו בשעת הסכנה אם מברך על הסוכה ,דהריטב”א ס”ל דמברך עליה ,ושיטת הריב”ן דבשעת הסכנה שעושה סכנה ודאית[ .ובאמת בירושלמי מופיע המעשה של רחב”ד באופן אחר ,ועי’ במהרש”א בברכות שם].
ונראה ,דהירושלמי אינו חולק על הבבלי וגם לירושלמי אין סומכין על הנס הוא סברה בעלמא ואינו לאו ,והלאו
אותה שלא כדינה דאינו מברך עליה [עי’ במשנ”ב תרכט’ סק”נ] ,ונראה לתלות מחלוקתם בנידון לעיל ,דשיטת ד’לא תנסון’ קאי רק על ניסים בהם התורה הבטיחה נס ,כגון שלא יראה הכה”ג קרי ביוה”כ וכן שלחם הפנים
ישאר חם וטרי ,וכשיש הבטחות על נס בזה ס”ל לירושלמי דאם סומך על הנס עובר על לא תנסון ,אבל במקום
הריטב”א דאף במקום סכנה יש חיוב של המצוה ואינו חיסרון בגוף החיוב כיון שסכנה אינה גורמת שאין חיוב
שסומך על נס בעלמא ללא שהובטח לו ,גם לירושלמי לא עובר על ‘לא תנסון’.
דאינה אלא הכשר עבירה ולא עבירה ממש ויכול לומר ‘וציונו’ ,ולכן גם כשמקיים את עיקר דינה ,חשיב כמקיים שמירת הגוף -הכשר או מצוה בפני עצמה
מצוותו ומברך .ושיטת הריב”ן [ועוד פוסקים] דס”ל דסיככה בנסרים דאינו מברך ,ס”ל דכיון דהוא מקום סכנה ויש לחקור ,האם הענין של שמירת הגוף הוא מצוה בפני עצמה שיש חיוב לשמור על הנפש וזו מטרה לעצמה
ומאותו מקום שיש חיוב לשמור על עצמו ברוחניות כמו”כ חייב לשמור עצמו בגשמיות ,או שמא אינה אלא רק
אינו חייב בה ,ואף שיכול לקיימה מדאו’ ,מ”מ כצורתה מדרבנן א”א לעשות והוא מופקע משום סכנה ,ואין כאן הכשר למצוה ורק מכיון שיש חיוב להשמר ברוחניות יש גם חיוב להשמר בגשמיות ,ובאמת כ”כ בבאר הגולה
בסוף חושן משפט וז”ל ‘נלע”ד הטעם שהזהירה התורה על שמירת הנפש הוא מטעם שהקב”ה ברא את העולם
‘וציונו’ ואינו אלא זכר לדבר ,ולכן לא מברך עליה. בחסדו להיטיב לנבראים שיכירו גדולתו ולעבוד עבודתו בקיום מצוותיו ותורתו וליתן להם שכר טוב בעמלם,
והמסכן את עצמו כאילו מואס ברצון בוראו ואינו רוצה לא בעבודתו ולא במתן שכרו ואין לך זלזול ואפקרותא
פרפרת נאה – בתפילה יהרג ואל יעבור יותר מזה עכ”ל .ולפי זה שמירת הנפש אינה מטרה בפני עצמה ,וכל כולה היא רק אמצעי והכשר שעל ידו יוכל
והמג”א הקשה היאך אותו חסיד מסר עצמו למיתה כהתפלל ולא ענה לשר ,והרי אין להכניס עצמו למקום סכנה, האדם לעבוד את בוראו ,ואם אינו עובד את בוראו למה לו חיים.
שמירת הגוף סניף לשמירת הנפש
ולא עוד שהרי אדם הוא בעל בחירה [וכדברי האוה”ח אצל אחי יוסף] וכיצד הכניס עצמו לספק מיתה ,וכתב שם
ובזה יבואר מדוע הדין של שמירת הגוף מובלע בתוך הדין של שמירת הנפש מלשכוח את הדברים אשר ראו
המחצה”ש דידע שאותו גוי לא יהרגנו ויתרצה לדבריו. עיניך ,ולצד שביארנו לעיל הדברים פשטים ,דהתורה באה ללמדנו שאין שמירת הגוף ערך בפני עצמו ,משום
דכל שמירת הגוף היא רק כדי שנוכל לקיים תורה ומצוות ,אבל שמירת הגוף ללא שמירת הנפש אין בה מצות
ביאור נפלא במו”מ בין השר לאותו חסיד ,כתב הגאון ר’ שלמה קלוגר [חכמת שלמה או”ח קד’ ס”א] דאמר
עשה לעצמה ,אלא רק משום דדמי לרציחה ,אבל אינה עשה לעצמה.
לו השר הרי אתה מאבד עצמך לדעת אם הייתי הורגך וממילא מי היה תובע דמך שהרי על תפילה ‘יעבור ואל גלגל החוזר
יהרג’ ,ועל זה אומר לו החסיד ,שלא רק על ג’ עברות יהרג ואל יעבור אלא יש מצוה נוספת שגם עליה ‘יהרג ובזה יתורץ שאלה נפלאה ,דהקשה בשו”ת התעוררות התשובה [ח”ג סימן כ’] ,דאמרינן בשבועות לו .אזהרה
ואל יעבור’ והיא תפילה ,דכיון שבתפילה הרי הוא כעומד לפני המלך הרי זה כאילו בפרהסיא ויש בו קידוש
ה’ ,ואפילו המתפלל בצינעא ומחויב למסור נפשו על כך ככל שעת השמד דצריך למסור עצמו על קידוה”ש
וממילא והיו תובעים דמו מהשר .וזהו חידוש עצום
שבכל תפילה האדם נחשב כעומד במצב הגבוה
קרן אורה -הדף היומי בעולם והמפסיק בו הרי הוא מחלל את השם ,כג’
עברות חמורות וכשעת השמד ,וחייב למסור את
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! הנפש על זה.
ולדבריו יבואר מדוע הביא פסוק זה ‘השמר לך
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? ושמור נפשך’ דהרי נפש הוא לשון תפילה כמבואר
סתם מתקשה בקטע גמרא?
יש מי שיעזור! בכמה מקומות [ועי’ בנפה”ח ח”ב פי”ד] ,ועל כן
אמר לו אותו שר ,פסוק זה הכופל עצמו מדבר הרי
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי על תפילה ועליה יעבור ואל יהרג ,וע”ז ענה לו,
דתפילה הרי היא כג’ עברות חמורות ויהרג ואל
04-6641505
יעבור.
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
המשך מעמוד קודם מעשה רב
בשוטבפאשוותתוו,סליאפולרו.מכדמלהקחש,ניאנםי'נכבתרתילאלו'.מראחבלמתהעשלניוה...אמרת לעצמי ,עד כאן .אם עד עכשיו הוא ממשיך ולרבמכעביועבבתדי..שדליחםהששאהותתאתותפובתפתרחבוך.צשעוזרתומיןוהנרושברלאלהקנשחעלרילוההסררףג,ךי,עאאשאושררתאהנ,חגיורלרדבובגברדביזעיםולןבולעילבבצהיודורילהננכחהנרמויהרם.אכהשךפבילנוימםתשרךשוממוהתכדערבילרלםישםאוניתבםוו
אהחינושה.הלוכעגאיילםולהאוסיתפוהראקשורההמגעותחהכ,ת,אלאבמוללבעעינציםה.צכרימכויבןם לשקהנמאעבשה.ה להיאאהיחיההולאאתנבהרפאר,שאה.בלמלתפחחבורתת–אמלישהל. ואהיהנןנשהיק,וםלשונקשהינאאלהוחוהנ,תהיקמ.והרייבאויםשםמהאיומתמעייהייןפ.ם,רהשמאהה,שקכהו,רלהםש?כמבחרכיהםזקל'ינההצ,גיהו'שהבקתבוכעאהי.לואךאילןמהרדבבהרהנהוגפעתעאהל,יהשכקלט.ל.שתלומוההו.
ההרמיעיםוןהבחריוירם,.יאכותליהםמואנסורלוההפליקקחיאםתשהנימתסןר.לללמשויד.ם לב לפרשה ,לנסות להתחבר אליה ולדלות ממנה את אמרה ,כל שנה אני אומרת לעצמי ,יוסף ודאי למד את הלקח ולא יתן לזה לקרות שוב .אך בשנה הבאה,
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']

