Page 2 - מפיק מרגליות ואתחנן תשפא

‫למקלל עצמו מנין שנאמר ‘השמך לך ושמור נפשך’ וכל מקום שכתוב השמר היינו לא תעשה‪ ,‬והקשה הגאון‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫הנ”ל‪ ,‬והרי המקלל עצמו בשעת הקללה אינו עושה מעשה עמך שהרי עובר על ‘השמר לך’ וכיון שעובר על‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫ושמור נפשך מאוד – בשעת הסכנה‬
‫השמר לך הרי הוא רשע ומותר לקללו‪ ,‬וא”כ לעולם לא שייך מקלל עצמו‪.‬‬
‫‘רק השמר לך ושמור נפשך מאוד’ פסוק זה נדרש בגמ’ בברכות ע”י אותו שר גוי על שמירת הגוף‪ ,‬ואף‬
‫ולדברינו לעיל‪ ,‬ששמירת הגוף אינה מטרה לעצמה לשמור על הגוף אלא רק בכדי שיוכל לעבוד את בוראו‪ ,‬א”כ‬ ‫שלפשוטו של מקרא פסוק זה מדבר על שמור נפשך פן תשכח את מעמד הר סיני‪ ,‬מ”מ דרשתו של הגוי הובאה‬
‫להלכה ברמב”ם ובשו”ע תכז’ ס”ח ‘וכל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר‬
‫נחשב ‘כאינו עושה מעשה עמך’ רק אם העבירה מצד עצמה היא עבירה‪ ,‬אבל כיון שכאן מה שעובר אינו אלא‬ ‫בדבר יפה‪ ,‬שנאמר ‘השמר לך ושמור נפשך’ ואם לא הסיר והניח המכשולות המביאים לידי סכנה ביטל מצות‬

‫כהכשר לאיסור‪ ,‬שע”י זה יימנע מעשיית מצוות ולא יוכל לעבוד את ה’‪ ,‬זה לא חשיב שלא עושה מעשה עמך‬ ‫עשה ועובר בלא תשים דמים ביתך’ ע”כ‪.‬‬
‫הסומך על הנס במקום סכנה – איסורו בסכנה או בסומכין על הנס‬
‫אלא רק הכשר ואינו רשע‪.‬‬ ‫והנה זה פשוט שהמכניס עצמו למקום סכנה עובר בלאו ד’השמר לך’‪ ,‬אלא דיש לדון במי שמכניס עצמו‬
‫למקום סכנה אבל סומך על הנס ולדבריו אין זה מקום סכנה כיון שבטוח שיארע לו נס‪ ,‬האם עובר על לאו זה‬
‫מצוה מתוך סכנה האם יצא יד”ח‬ ‫של ‘השמר לך’ או כיון שסומך על הנס לא מחשיבו כמקום סכנה ולכן לא עובר על ‘השמר לך’ אלא על ‘אין‬

‫ונפק”מ‪ ,‬דיש לדון באדם שמקיים מצוה תוך כדי סיכון נפשו האם יצא יד”ח‪ ,‬וזה ברור שאסור לו לעשות כך כגון‬ ‫סומכין על הנס’‪.‬‬
‫בסכנה ודאית עובר ב’השמר’ ובספק סכנה עובר ב’אין סומכין’‬
‫ביוה”כ אם חייב לצום אין לו להחמיר על עצמו‪ ,‬וכמ”ש במשנ”ב [תריח’ סק”ה] דחולה שצריך לאכול ולא אוכל‬ ‫ומצינו בגמ’ [שבת לב‪ .‬ותענית כ‪‘ ]:‬לא יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושים לי נס שמא אין עושים לו נס‬
‫ואת”ל עושים לו נס מנכים לו מזכויותיו’‪ ,‬ומשמע דאין כאן אלא איסור בעלמא‪ ,‬ואפשר דיעשו לו נס אלא‬
‫ביוה”כ עובר על ‘אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש’‪ ,‬אלא דיש לדון בקיום מצוה שעשאה בזמן סכנה האם צריך‬ ‫דיפסיד זכויותיו‪ ,‬ולכאו’ מדוע אינו עובר ‘בהשמר לך’‪ ,‬וע”כ נראה דאין סומכין על הנס איירי במקום ספק היזק‬
‫והוא סומך על כך שלא יארע לו נזק‪ ,‬ועל זה כתוב שאין סומכין על הנס כלומר שיאמר שלום עלי נפשי דודאי‬
‫לחזור ולעשותה שוב שלא בשעת סכנה או לא [וכעין הספק שיש בעוסק במצוה אם קיים המצוה שהיה פטור אם‬ ‫הקב”‪ V‬יצילני‪ ,‬ואם עשה כן שמא מנכים לו מזכויותיו [וכמו שמצינו שומר פתאים ה’‪ ,‬דדבר שכולם עושים אף‬
‫דהוא סכנה מ”מ כיון שהתוצאה היא שרובם אינם ניזוקים מותר לכתחילה]‪ ,‬אבל בודאי סכנה עובר על ‘השמר‬
‫חייב לקיימה שוב]‪ ,‬ובשו”ת עונג יו”ט [סימן מא] נסתפק בזה‪ .‬ובמהר”י אסאד כתב דהוי מצוה הבאה בעבירה‪,‬‬
‫לך’ דמהיכי תיתי שיעשו לו נס על טבעי‪.‬‬
‫ובמהר”ם שיק כתב [בסימן רס’ הובא בשש”כ סימן לב’ הערה עג] דיש בזה עבירה בלבד ואין כאן מצוה כלל‪.‬‬ ‫אלא דא”כ קשיא היאך התנאים סמכו על הנס במקום ודאי והרי עברו באיסור ‘דהשמר לך’ כמעשה דרחב”ד‬
‫והערוד [ברכות לג‪ ].‬ועוד דוכתין‪ ,‬ומוכרחים לומר דכיון שהיו צדיקים גמורים וכל מעשיהם לש”ש יכלו לסמוך‬
‫ועי’ עוד בשו”ת תשובות והנהגות ח”ב סימן רמא’ דנסתפק בזה‪ ,‬וס”ל דהיכא דשכיח היזקא לא יצא יד”ח‪ ,‬אבל‬ ‫על כוחם ואין כאן אפילו ‘השמר לך’‪ ,‬וכ”כ הרשב”א [ח”א תיג’] וכ”כ המהרש”א תענית כ‪ ].‬והחיד”א בפתח‬

‫היכא דחומרתו מדין חמירא סכנתא מאיסורא‪.‬‬ ‫עינים‪[ .‬ובמעשה בברכות שלא פסק בתפילתו יבואר לקמן מדוע לא חש לזה]‪.‬‬
‫אלא דעדיין קשה על אותם תנאים שידעו שבכוחם לסמוך על הנס‪ ,‬דהרי בירושלמי מחמיר ביותר [לכאו’] וס”ל‬
‫מחלוקת הראשונים אם מברכים על עושה מצוה הפסולה מדרבנן במקום סכנה‬ ‫דאין סומכין על הנס אינו משום שמא ינכו לו מזכויותיו אלא יש לאו נוסף מפרשתנו ‘לא תנסון’ דאסור לנסות‬
‫את הקב”ה היעמדו דבריו אם לא [וכן איתא בירושלמי ביומא פ”א ה”ד‪ ,‬אמנם הראשונים ומוני המצות לא מנו‬
‫והנה נחלקו הראשונים בסוכה יד‪ :‬בענין סוכה המסוככת בנסרים שכשרה מדאו’ ופסולה מדרבנן‪ ,‬וסיכך בנסרים‬ ‫לאו זה כאיסור לסמוך על הנס]‪ ,‬א”כ הדרא קושיא לדוכתה דסו”ס אותם תנאים עברו על ‘בל תנסון’ במקום‬

‫אלו בשעת הסכנה אם מברך על הסוכה‪ ,‬דהריטב”א ס”ל דמברך עליה‪ ,‬ושיטת הריב”ן דבשעת הסכנה שעושה‬ ‫סכנה ודאית‪[ .‬ובאמת בירושלמי מופיע המעשה של רחב”ד באופן אחר‪ ,‬ועי’ במהרש”א בברכות שם]‪.‬‬
‫ונראה‪ ,‬דהירושלמי אינו חולק על הבבלי וגם לירושלמי אין סומכין על הנס הוא סברה בעלמא ואינו לאו‪ ,‬והלאו‬
‫אותה שלא כדינה דאינו מברך עליה [עי’ במשנ”ב תרכט’ סק”נ]‪ ,‬ונראה לתלות מחלוקתם בנידון לעיל‪ ,‬דשיטת‬ ‫ד’לא תנסון’ קאי רק על ניסים בהם התורה הבטיחה נס‪ ,‬כגון שלא יראה הכה”ג קרי ביוה”כ וכן שלחם הפנים‬
‫ישאר חם וטרי‪ ,‬וכשיש הבטחות על נס בזה ס”ל לירושלמי דאם סומך על הנס עובר על לא תנסון‪ ,‬אבל במקום‬
‫הריטב”א דאף במקום סכנה יש חיוב של המצוה ואינו חיסרון בגוף החיוב כיון שסכנה אינה גורמת שאין חיוב‬
‫שסומך על נס בעלמא ללא שהובטח לו‪ ,‬גם לירושלמי לא עובר על ‘לא תנסון’‪.‬‬
‫דאינה אלא הכשר עבירה ולא עבירה ממש ויכול לומר ‘וציונו’‪ ,‬ולכן גם כשמקיים את עיקר דינה‪ ,‬חשיב כמקיים‬ ‫שמירת הגוף ‪ -‬הכשר או מצוה בפני עצמה‬

‫מצוותו ומברך‪ .‬ושיטת הריב”ן [ועוד פוסקים] דס”ל דסיככה בנסרים דאינו מברך‪ ,‬ס”ל דכיון דהוא מקום סכנה‬ ‫ויש לחקור‪ ,‬האם הענין של שמירת הגוף הוא מצוה בפני עצמה שיש חיוב לשמור על הנפש וזו מטרה לעצמה‬
‫ומאותו מקום שיש חיוב לשמור על עצמו ברוחניות כמו”כ חייב לשמור עצמו בגשמיות‪ ,‬או שמא אינה אלא רק‬
‫אינו חייב בה‪ ,‬ואף שיכול לקיימה מדאו’‪ ,‬מ”מ כצורתה מדרבנן א”א לעשות והוא מופקע משום סכנה‪ ,‬ואין כאן‬ ‫הכשר למצוה ורק מכיון שיש חיוב להשמר ברוחניות יש גם חיוב להשמר בגשמיות‪ ,‬ובאמת כ”כ בבאר הגולה‬
‫בסוף חושן משפט וז”ל ‘נלע”ד הטעם שהזהירה התורה על שמירת הנפש הוא מטעם שהקב”ה ברא את העולם‬
‫‘וציונו’ ואינו אלא זכר לדבר‪ ,‬ולכן לא מברך עליה‪.‬‬ ‫בחסדו להיטיב לנבראים שיכירו גדולתו ולעבוד עבודתו בקיום מצוותיו ותורתו וליתן להם שכר טוב בעמלם‪,‬‬
‫והמסכן את עצמו כאילו מואס ברצון בוראו ואינו רוצה לא בעבודתו ולא במתן שכרו ואין לך זלזול ואפקרותא‬
‫פרפרת נאה – בתפילה יהרג ואל יעבור‬ ‫יותר מזה עכ”ל‪ .‬ולפי זה שמירת הנפש אינה מטרה בפני עצמה‪ ,‬וכל כולה היא רק אמצעי והכשר שעל ידו יוכל‬

‫והמג”א הקשה היאך אותו חסיד מסר עצמו למיתה כהתפלל ולא ענה לשר‪ ,‬והרי אין להכניס עצמו למקום סכנה‪,‬‬ ‫האדם לעבוד את בוראו‪ ,‬ואם אינו עובד את בוראו למה לו חיים‪.‬‬
‫שמירת הגוף סניף לשמירת הנפש‬
‫ולא עוד שהרי אדם הוא בעל בחירה [וכדברי האוה”ח אצל אחי יוסף] וכיצד הכניס עצמו לספק מיתה‪ ,‬וכתב שם‬
‫ובזה יבואר מדוע הדין של שמירת הגוף מובלע בתוך הדין של שמירת הנפש מלשכוח את הדברים אשר ראו‬
‫המחצה”ש דידע שאותו גוי לא יהרגנו ויתרצה לדבריו‪.‬‬ ‫עיניך‪ ,‬ולצד שביארנו לעיל הדברים פשטים‪ ,‬דהתורה באה ללמדנו שאין שמירת הגוף ערך בפני עצמו‪ ,‬משום‬
‫דכל שמירת הגוף היא רק כדי שנוכל לקיים תורה ומצוות‪ ,‬אבל שמירת הגוף ללא שמירת הנפש אין בה מצות‬
‫ביאור נפלא במו”מ בין השר לאותו חסיד‪ ,‬כתב הגאון ר’ שלמה קלוגר [חכמת שלמה או”ח קד’ ס”א] דאמר‬
‫עשה לעצמה‪ ,‬אלא רק משום דדמי לרציחה‪ ,‬אבל אינה עשה לעצמה‪.‬‬
‫לו השר הרי אתה מאבד עצמך לדעת אם הייתי הורגך וממילא מי היה תובע דמך שהרי על תפילה ‘יעבור ואל‬ ‫גלגל החוזר‬

‫יהרג’‪ ,‬ועל זה אומר לו החסיד‪ ,‬שלא רק על ג’ עברות יהרג ואל יעבור אלא יש מצוה נוספת שגם עליה ‘יהרג‬ ‫ובזה יתורץ שאלה נפלאה‪ ,‬דהקשה בשו”ת התעוררות התשובה [ח”ג סימן כ’]‪ ,‬דאמרינן בשבועות לו‪ .‬אזהרה‬

‫ואל יעבור’ והיא תפילה‪ ,‬דכיון שבתפילה הרי הוא כעומד לפני המלך הרי זה כאילו בפרהסיא ויש בו קידוש‬

‫ה’‪ ,‬ואפילו המתפלל בצינעא ומחויב למסור נפשו על כך ככל שעת השמד דצריך למסור עצמו על קידוה”ש‬

‫וממילא והיו תובעים דמו מהשר‪ .‬וזהו חידוש עצום‬

‫שבכל תפילה האדם נחשב כעומד במצב הגבוה‬

‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫בעולם והמפסיק בו הרי הוא מחלל את השם‪ ,‬כג’‬

‫עברות חמורות וכשעת השמד‪ ,‬וחייב למסור את‬

‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫הנפש על זה‪.‬‬
‫ולדבריו יבואר מדוע הביא פסוק זה ‘השמר לך‬
‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫ושמור נפשך’ דהרי נפש הוא לשון תפילה כמבואר‬
‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬

‫יש מי שיעזור!‬ ‫בכמה מקומות [ועי’ בנפה”ח ח”ב פי”ד]‪ ,‬ועל כן‬
‫אמר לו אותו שר‪ ,‬פסוק זה הכופל עצמו מדבר הרי‬
‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫על תפילה ועליה יעבור ואל יהרג‪ ,‬וע”ז ענה לו‪,‬‬
‫דתפילה הרי היא כג’ עברות חמורות ויהרג ואל‬
‫‪04-6641505‬‬

‫יעבור‪.‬‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪kerenora456@gmail.com :‬‬

‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫בשוטבפאשוותתוו‪,‬סליאפולרו‪.‬מכדמלהקחש‪,‬ניאנםי'נכבתרתילאלו'‪.‬מראחבלמתהעשלניוה‪...‬אמרת לעצמי‪ ,‬עד כאן‪ .‬אם עד עכשיו הוא ממשיך‬ ‫ולרבמכעביועבבתדי‪..‬שדליחםהששאהותתאתותפובתפתרחבוך‪.‬צשעוזרתומיןוהנרושברלאלהקנשחעלרילוההסררףג‪,‬ךי‪,‬עאאשאושררתאהנ‪,‬חגיורלרדבובגברדביזעיםולןבולעילבבצהיודורילהננכחהנרמויהרם‪.‬אכהשךפבילנוימםתשרךשוממוהתכדערבילרלםישםאוניתבםוו‬
‫אהחינושה‪.‬הלוכעגאיילםולהאוסיתפוהראקשורההמגעותחהכ‪,‬ת‪,‬אלאבמוללבעעינציםה‪.‬צכרימכויבןם לשקהנמאעבשה‪.‬ה להיאאהיחיההולאאתנבהרפאר‪,‬שאה‪.‬בלמלתפחחבורתת–אמלישהל‪.‬‬ ‫ואהיהנןנשהיק‪,‬וםלשונקשהינאאלהוחוהנ‪,‬תהיקמ‪.‬והרייבאויםשםמהאיומתמעייהייןפ‪.‬ם‪,‬רהשמאהה‪,‬שקכהו‪,‬רלהםש?כמבחרכיהםזקל'ינההצ‪,‬גיהו'שהבקתבוכעאהי‪.‬לואךאילןמהרדבבהרהנהוגפעתעאהל‪,‬יהשכקלט‪.‬ל‪.‬שתלומוההו‪.‬‬
‫ההרמיעיםוןהבחריוירם‪,.‬יאכותליהםמואנסורלוההפליקקחיאםתשהנימתסןר‪.‬לללמשויד‪.‬ם לב לפרשה‪ ,‬לנסות להתחבר אליה ולדלות ממנה את‬ ‫אמרה‪ ,‬כל שנה אני אומרת לעצמי‪ ,‬יוסף ודאי למד את הלקח ולא יתן לזה לקרות שוב‪ .‬אך בשנה הבאה‪,‬‬

‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬