Page 2 - מפיק מרגליות וילך תשפב
P. 2
ראיות לזה שגם בימינו דין עיר הנדחת הוא כעונש בידי שמים על הפרשה ועל הדף
וכן יש להוכיח שאף לאחר מתן תורה עונש עיר הנדחת שואב את כוחו מדין השמים שהיה בהפיכת סדום ועמורה הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
שובה ישראל – המוכר שטר חוב לחברו וחזר ומחלו
ולכן חשיב גם בימינו כעונש בידי שמים ,דהקשה השער המלך [פ”ו מהלכות עכו”ם ה”ב] ,דלמאי בעי קרא
דרכים רבים נאמרו במשנת התשובה ,אולם דרך חדשה ייסד לנו בעל ‘המשנת רבי אליעזר’ [תלמידו של הרבי
למיעוטי שלוחי מדיחין בעיר הנדחת [סנהדרין קיא ]:ותיפוק ליה דאין שליח לדבר עבירה ,ובהגהות אפריון שלמה ר’ העשיל מקרקא] ,וביאר דתשובה מועלת מדינו של שמואל ‘דאמר שמואל המוכר שטר חוב לחברו וחזר
ומחלו מחול’ [כתובות פה ]:כלומר ,מלוה שמכר שטר חוב ללוקח שיהיה הוא מעתה המלוה במקומו ,יכול המוכר
[להגר”ש קלוגר] תירץ ,דעיקר חיובו של עיר הנדחת הרי הוא לתא דמיתה בידי שמים ולכן הורגים גם את הטף למחול את החוב הכתוב בשטר ,ואף שכבר מכר השטר ללוקח ואינו שלו ואינו בידו ,כמו כן ,מבאר הגאון הנ”ל,
דהתשובה מועלת לאדם לכפר על עונשו ,ואף שהקב”ה כבר מסר את החוב והעונש לממונים על כך שיגבו חובם
והנשים שלא פשעו [וכמו בסדום שהרגו את כל אנשי העיר אנשים נשים וטף] ,וכיון שהיא מיתה בידי שמים-הרי
מהחוטא ,מ”מ עדיין נמצא החוב בידי הקב”ה והוא סולח ומוחל.
בנוגע לדיני שמים יש כן שליח לדבר עבירה ,ולכך בעינן קרא למיעוטי. ועפ”ז ביאר בעל משנת אליעזר היאך הקב”ה הוציא את בנ”י ממצרים קודם הזמן שאמר לאברהם אבינו שהרי
‘בע”ח שמכר שט”ח וחזר ומחלו מחול’ ויכול הקב”ה למחול על הבטחתו ,ובזה ביאר את דברי המדרש על
ביאור נפלא בשיטת הרמב”ם בעיר הנדחת הפסוק ‘שובה ישראל עד ה’ אלוקיך’ ואיתא במדרש ‘עד ה’ אלוקיך-עד שהוא אומר לך אנכי ה’ אלוקיך
אשר הוצאתיך מארץ מצרים’ עכת”ד המדרש ,ודברי המדרש תמוהים דמה שייך תשובה ליציאת מצרים ,וביאר,
ובזה יבואר דעונש עיר הנדחת ,בשורשו הוא עונש בידי הקב”ה שהרי מצינו שהקב”ה הפך ערים שלמות על כל דהתשובה מועלת מאותה סיבה שהוצאתיך מארץ מצרים קודם זמנך ,וכמו שהוצאתיך ממצרים קודם הזמן מדין
המוכר שט”ח לחברו וחזר ומחלו מחול ,כמו”כ מועלת התשובה למחול על העונשין מדין ‘מוכר שט”ח לחברו
יושביהם ואפילו על הקטנים ,וא”כ הרי עונש זה של הריגת עיר שלמה הרי הוא כעונש בידי שמים ,ואף שנעשה
וחזר ומחלו מחול’.
במתן תורה לעונש בידי אדם מ”מ עיקרו נשאר בידו של הקב”ה ,וכמו שביארנו במוכר שט”ח לחברו וחזר ומחלו חילוק בין עונשים בידי שמים לעונשין בידי אדם
ובזה יבואר גם מדוע מועלת תשובה ליפטר מעונשין שבידי שמים ולא מעונשין שבידי אדם ,וזאת ,כיון שעונשין
מחול ,דאף שמדרבנן הוי קנין מ”מ מדאוריתא נשאר ההלואה ביד המלוה ,ה”ה אף עונש בידי שמים שנמסר בידי בידי שמים הרי הם עדיין בידו של הקב”ה ויכול למחול מדין בע”ח שמכר ומכרו מחול ,אבל עונשין שבידי אדם
שכבר נמסרו לגמרי לבית דין של מטה ואינם עוד בידי הקב”ה ,לא מועיל תשובה שלא יענש [כביכול ,וכמו
אדם ,מ”מ מכיון שעיקרו בידי שמים הוא ,הרי הוא עיקרו נשאר בידי הקב”ה ,ושייך לעשות עליו תשובה והקב”ה שמצינו דלא יכול למחול אם כתב שט”ח חדש על שמו ‘ואי פקח הוא מקרקש ליה בזוזי’ [שם]].
שיטת הרמב”ם – מדוע המוכר שט”ח לחברו וחזר ומחלו מחול
מוחלו ככל עונש בידי שמים. והנה ,נחלקו הראשונים מדוע המוכר שט”ח לחברו וחזר ומחלו מחול ,דשיטת הרמב”ם [מכירה ו’ יב’] דלא
מועילה מכירת שטרי חוב מדאורייתא אלא מדרבנן ,וא”כ נמצא דמדאו’ עדיין המוכר הוא בעל השטר והוא כמלוה
הראב”ד דפליג ס”ל דאינה כמיתה ביד”ש
לכל דבר ,וממילא בידו למחול החוב.
ובביאור שיטת הראב”ד דלא מועיל תשובה ,יש לומר ע”פ מה דאיתא בסיפרי ‘את יושבי העיר ההיא’ מכאן תשובה לאנשי עיר הנידחת
אמרו מקיימים את הטפלים אבא חנין אומר לא יומתו אבות על בנים בעיר הנדחת הכתוב מדבר ,וכך היא גירסת חידוש גדול כתב הרמב”ם בהלכות עבודה זרה [פרק ד’ ה”ו] ,דעיר הנדחת ש’חזרו ועשו תשובה’ אינם נהרגים,
ובראב”ד שם תמה על הרמב”ם דהיכן מצינו תשובה המועלת על עונשי בית דין של מטה .ורבו הביאורים בזה
הראב”ד בסיפרי דלמעט את הטפלים ,ובמגדל עוז פ”ד מהלכות עכו”ם דתלה דין הנשים והטף בגירסא בסיפרי,
בשיטת הרמב”ם ,וצ”ע.
וא”כ לראב”ד דגרס ‘למעט את הטפלים’ לא נהרגים ואילו לרמב”ם דגרס ‘אין מקיימין את הטפלים’ היינו עונש עיר הנידחת – עונש בידי שמים
ונראה לבאר ,דבעיר הנדחת יש בה שתי עונשים ,יש בה את העונש הפרטי של עובד עבודה זרה וזהו ככל עונש
שהורגים אותם. בידי אדם שהורגים את החוטא ,אלא דמלבד זאת יש עוד עונש נוסף של עיר הנדחת בכללותה שנשרפת היא וכל
שללה ,וזהו עונש יחודי וחדש שעונשים את כל העיר כולה ,ועונש זה הרי הוא כעונש בידי שמים ואינו כעונש
וא”כ לפי”ז יש לומר דפלוגתת הרמב”ם והראב”ד אם מועיל תשובה לאנשי עיר הנדחת ,שורשה במחלוקת עמוקה
בידי אדם.
יותר אם עונש עיר הנדחת חשיב גם בימינו כעונש בידי שמים ,דשיטת הרמב”ם דכיון ששורפים את העיר ואת ואבאר הענין ,דהנה ,עונש המיתה הפרטי שמתחייב כל עובד עבודה זרה בעיר הנדחת הוא עונש בידי אדם
שהתחדש במתן תורה ולכן עליו אין תשובה ,משא”כ העונש הכללי המיוחד לעיר הנדחת שנשרפת היא וכל שללה,
יושביה ואפילו קטנים א”כ מוכח דאינו עונש כשאר עונשין דבידי אדם אלא הרי היא כעונש בידי שמים ,וממילא לא חשיב כעונש בידי אדם ,ואף שבפועל עושים אותו ע”י אדם מ”מ לא חשיב בידי אדם ,וזאת משום שהרי עוד
קודם מתן תורה נענשו בני סדום ועמורה בשריפה כדין עיר הנידחת ,וא”כ אף דבמתן תורה נמסר עונש זה לבי”ד
בעונש בידי שמים שייכא תשובה ,משא”כ הראב”ד ס”ל דעונש עיר הנדחת בימינו לא הוי כעונש בידי שמים שהרי של מטה ,מ”מ עיקרו של עונש זה הכללי של עיר הנידחת עדיין שואב כוחו מדין ‘עיר הנדחת’ שהיה בידי שמים
קודם מתן תורה וקודם שיש בי”ד שהורגים ,ולכן כיון שהעונש הפרטי של כאו”א כלול בעונש הכללי של עיר
לא הורגים קטנים שלא חטאו ולא דמי לעונש סדום ועמורה ,וממילא כיון שאינו עונש ביד”ש אלא עונש בידי אדם,
הנדחת כולה ,ממילא כלולים הם באותו ‘עונש בידי שמים’.
פשיטא דלא מועיל תשובה באנשי עיר הנדחת. ראיה לזה שסדום ועמורה היו כעיר הנדחת
פרפרת נאה – שיטת הרמב”ם דהקב”ה לא חוזר מנבואה לטובה שנאמרה ע”י נביא וכן יש להוכיח דעיר הנדחת חשיב כעונש בידי שמים ,דאמרינן בתוספתא [סנהדרין ד יד] דהפיכתן של סדום וערי
הכיכר היו מדין ‘עיר הנדחת’ ולכן לוט לא יכל להציל את ממונו ,ו’בצפנת פענח’ הוסיף בזה דבר נפלא [שו”ת סוף
והנה ,ידועים דברי הרמב”ם [פ”י מיסודי התורה ה”ד] ,דדבר שנאמר לטובה ע”י הקב”ה ,הרי שהקב”ה יכול סימן רנז’ וכן הובא עה”ת בפרשיות וארא ונצבים] דעל כן המילים ‘גפרית ואש’ הוזכרו רק על סדום ועמורה ולא
על שאר הערים [וכלשון התורה ‘וה’ המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה’ מן השמים ויהפוך את כל
לחזור בו אם חטאו ,אבל כשהנביא אומר דבר טובה לישראל ואח”כ ישראל חטאו אינו יכול לחזור בו ,משא”כ הערים האל ואת כל הכיכר’] ,ואף שבפרשת נצבים הובאו עוד ערים שהיו בהפיכה סדום ועמורה אדמה וצבוים,
וביאר בצפנת פענח ,דאמרינן בסנהדרין דבי”ד יחיד יש בכוחו לעשות רק שתי עיר הנדחת ולא יותר ,וא”כ נמצא
דבר שנאמר לרעה ,בזה אפילו שנאמר ע”י נביא-הקב”ה חוזר בו. דרק שתי ערים מחמשת הערים יכולים להיות עיר הנדחת ,ועל כן רק על סדום ועמורה הומטרה אש מן השמים
ויש לבאר דברי הרמב”ם ע”פ הנאמר לעיל ,דכלפי נבואה לרעה שבאה מהקב”ה [שט”ח שנמסר לאחרים] אף כדין עיר הנדחת שחייבת שריפה ,אבל שאר הערים קיבלו עונש שאינו מדין עיר הנדחת.
שמסרו הקב”ה לאחרים מ”מ משאיר בידו את השוט ויכול למחול ככל מלוה שמשאיר את החוב בידו ,משא”כ
כשהקב”ה מבטיח ליתן טוב ,א”כ הרי הוא מוסר זאת ביד הנביא לגמרי ,ואינו עוד בידו ואינו יכול לחזור בו [שלא
יאמרו נביא שקר הוא].
‘מי יחיה משמו אל’ -אל תקרי ‘משמו אל’ אלא משמואל
ובזה יש להמליץ את דברי האריז”ל על הפסוק ‘אוי מי יחיה
קרן אורה -הדף היומי משמו אל’ ואיתא בכתבי האר”י ‘משמו אל’ היינו ‘שמואל’ וצריך
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! ביאור מה כוונתו ,ולפי מה שביארנו דהקב”ה חוזר בו מנבואה
לרעה ואף שניתנה לנביא וזאת מדין ‘המוכר שט”ח לחברו וחזר
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? ומחלו מחול’ ,א”כ כיון שמתנבא כאן בלעם על גלות אשור,
סתם מתקשה בקטע גמרא? ואומר להם ‘מי יחיה’ מי יוכל להינצל מגלות זו [וכדפרש”י],
והיינו כיון שניתנה נבואה זו ע”י נביא ואין הקב”ה חוזר בו-ועל
יש מי שיעזור!
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי זה אומר בלעם’-משמואל’ כלומר אף שהוא שט”ח עליכם ,מ”מ
04-6641505 אל תתיאשו כיון שיש את דינו של שמואל ,דס”ל דהמוכר שט”ח
לחברו וחזר ומחלו מחול ,וא”כ אף שניתנה הנבואה לרעה לנביא
מ”מ אולי הקב”ה ימחול לכם.
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
המשך מעמוד קודם מעשה רב
וישנה מטלה שנטל על עצמו ועדיין לא הספיק ליישמה ,יוסיפו לו שנות חיים. להתאושש במהירות ,ובחג השבועות כבר ישב על כסאו בבית הכנסת.
עאאווולדמירילצשמאשתתהקו,ולה,בהוקאיש.צמובאה'היאששמללירךאהמיליטתללוהאתמתאשעהעבדווייערןשאארליתםההיסרשפנדןקה,תהוזלהיהיי"א.שםמ,סעתלייכמךתאוהמיורם.מששהמ:א"לתאאאמורכול, וברבאהעבאותוקהסלםישםףהצהרלדהיבעקעולדשתשינווםןכא..נתמזשהאייחביהיישלה,נםתיח.םבםפנרניכאכדתויינקהשלדיאקאושבכתא"להנהלכומסליבציימביםק.םש,אכתבתימ,רכתיהבתייישייבתשליתייםבהעולמחידצהבבותסרק.פשרורלבאכרשןאג,רלליצהוי.אקתנביחי"גתלהשכחנבאאעןנרל,יוההריילגםנבלותקנאאושמחלתרתיי,
עאותדםכלעוממדשייםמהללהיעכנשוסת,ל ואלרכץן ,בארךורעלישמנלגזאור יהמיהוגזשינרוהתי ושלאנאי אעעתיבודרלאהיתפהטיררדמןן .האעוםלכןם .,אין לי אמר הרב עובדיה זצ"ל ,ישנו מצב בו אדם מיצה את שנות החיים שהוקצבו לו ,אבל ,היות
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']

