Page 1 - מפיק מרגליות מקץ תשפב
P. 1
גליון 94 פרשת מקץ
תשפ"ב
זמני השבת
כניסת השבת 16:02
מוצאי שבת 17:12
רבינו תם 17:44
המרא דאתרא הרה"ג רבי אברהם צבי מרגלית שליט"אעל הפרשה מוסדוהתע'לוןקיורןצאאלוארורה'ע"כירמיאל
אב ברראהשוםהתרשהלצהי"מגטברי"ראאבידמאתררגאלית
חברו ,אינו זוכר את חברו הקטן מערכו ,ובל ישא את שמו על שפתיו מצד רום לבבו. שם 'הוי"ה' מרמז על ענוותנותו של הקב"ה
ובזושהפיליאםטבענכלתמההפילשותסוחפיתםגלעגללה'היירתחב.רוךלבלטאלמדרעשהלנגופדסלדרהוזמומנואתומ ירת"בארלךתארינבוומתדשגבירוח "ויהי מקץ שנתים ימים וגו'" ,בראשית מא א ע"זחבירל"והתסמבקבמבנויתאכפיפובפכינניומתניווועתוםרתכעסןתל"ידויושהיססלסמןלדילכרמההכהלימודדמב"נדישבהנמדכליופהפדאשבודאתהס"כיבבבשתרבבבהיצפררבבוימערינרדנסקולהעקרוששסםשדוץתשבס"שתבשףיישווודננלנכ*"נכורוקתנ****************לתירעימיידמד"יוות"תתהמתביירעלתתריםנ""מןבושבלונואתבעיסרםנבויונרתת"-שותקפבתבתומבאקכיירעילייעחויתבהחששתישרקרשמםח"ווםהואבררנשעםוןממופומרמרחערזה"תחיקוו"""נכריב"יר"תידיגגתאלנזהיויאיםיטםזל""מר"ם"היתנקגי"יקלויםלת
גבוהה גבוהה יצא עתק מפיכם כי א-ל דעות ה' ולו נתכנו עלילות" [שמואל א ,ב ג].
רצה לומר ,אל תדברו שמצד שהקב"ה גבוה מעל כל גבוהים אין לו ידיעה בפרטי '"ושינהיתיימם'קץרמשזנלתיחנםוכיהמ.יםש"מ[אבלרנארשיתנתיחמיאמיןא].מזרוזאהש.ית נזכיר את הרמז המפורסם.
מעשינו ,כי א-ל דעות ה' ,שיש לו ידיעה בכולם ,ולו נתכנו כל עלילות מעשה איש. "שישזנכותירםאיומתיוםוי"ז.כיהרכנווונלהפנליאופתרןעהש.ניותיסיףםהישהעבארומורמאלזהיושיתוסעףשרביקשנישםמבשבירתההמסשוקהירם.
וכדי לאמת דבר זה ,שהקב"ה שוכן את דכא ושפל רוח ,צירף הקב"ה בשמו הגדול
יתברך ארבע אותיות של מספר מועט יותר מכל האותיות שבאלפ"א בית"א. והוסיפו לו שנתיים משום שפנה אל רהבים.
כשתכתוב יו"ד ה"א וי"ו ה"א הסתכל בכל האותיות כשתכתבם במלואם ,לא תמצא גאההמוכםעמיתלוישלאיהיתכםקאבןהר',רהלקאיכלוצוששיפתגמתבת'.צ.םוכיוכאציןתלדיודלבע,בשרשיםשלם'מ'והנמויפהש"וללוהא'הי'.ה.םקביובושצ"מםרהתווזהקומהי,אהםו'.ובההסנוידפ"ארתהת'.חהנההכביבו'ן,רהד,יובאלהדהאו.בהןכ',והפיימוהיאחשהדח.ארנשכולכבכךוכצילתנריבובוייפםאים
שום אות שיעלה למספר מועט כמו אלו .וכן אמרו חז"ל [מגילה לא א] "אמר רבי כאהיודודנוהועו,תי.ה"יהלה'מא.חהכבגרשאואןאנויממונירכ,לנתשאבבאאושנימםר'נהקושירד"יאה"'ל.כוצוכןראי'ךשארדלוןכוכוןהתוכגלב'.םשאםדנ'והתו,י '"אה'דוןאנוהכקל'ו.רואגיםם 'השיםה
יוחנן ,כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה ,שם אתה מוצא ענותנותו וכו' .מן כערמולבישילנאדונובאמירוירנימבההם'יאאכשרואםחתותבה'תדאבבחירסתייפם'רשר.בתיינהויהירוכנאווההנ,וכתר.שאבימכפהאסלןודוקבאיררילוא.ך,שלודןעיומלשכתובוו,ןק'רהיאבדיאוןתת יהוכשסל'מף.עו,סובמאצךרמייתךתהדלוגכתאווויןון
הכתובים ,שנאמר "סולו לרוכב בערבות בי-ה שמו" [תהלים סח ה] .רצה לומר, אומר הכלי יקר ,נשים לב לדבר מעניין .לכל אות יש את הגימטריה המלאה שלה.
שבחוהו בי-ה שמו .כי עם היותו רוכב בערבות ,גבוה מכל ,אף על פי כן י-ה שמו, דהיינו ,האות א' נכתבת 'אלף' .הגימטריה של 'אלף' היא 111האות ב' נכתבת
שהם האותיות הקטנים במספר ,והתיבה רק בעלת שני אותיות .דהיינו המועט 'ו'ביוהת'.אוהתגיי'.מ'טהריא'ה–הי' 6אוו'24–12ו1כ.ן'יהולד'א–ה0.ה2אותיות להן הגימטריה הקטנה ביותר הן ה',
געשודולמולמיתוםש.',לשההםשקאםב '"תיה-הה'ממווקצרטכאןבעענוומודהיתואנוותתתריו.ו.רתקההלאלוו.ת'יוהותיי"'הו'-.הי'ו.תכיר ,במכזלה,מ"קוכים בשי-אהתהה'מוצצורא
בצירוף האותיות .וכל זה מופת על ענוותנותו יתברך". נהמש'ןבניימהאםנבגאאטזלתחרוו,לעועללשילוואנ,כוןפמנהאיפהנמקירארולשהחרתזשלה"להבליהבםשכט"לשיח[ותיניתוקהרשבל.נייש"םםרלמפאהילמהו]ש,שהלוקאזיאלקםו.פקוהרלשמנהשציאורבמיתרמםאק"סרשאונארשקרברמיבאתיויהגתרהבההרתבס.וחאיהלשורריוששתתםיר
ממשיך הכלי יקר וכותב" ,ולפי זה מהות השם הגדול ,הוא מופת ובטחון לתחתונים, וימשבשבטפלסחהוו"קק,שזוכה,מתוצמשרהינךאזמההרלש"שואבןמרגורךם"הכאןגשבתרריקאושןשםברהמי'הבמטבשחנטאבחומה'"ר,ו"ההויוהההיההל'יהה'מבלמוטבמחטרו"ח".ו"וא.משולרעובדדשםקהכשבפההל',
שהקב"ה זוכרם ומשגיח בהם .שלא יהיה פתחון פה אל המערער לומר שלגודל
רמושמגימוחתווזויכתרבראךת עמיזבשהה'ואאלתמטההארמץ.מנוולבאמכדרמגדהת".הקב"ה מדת בשר ודם ,שאינו למה קרא למצרים 'רהבים' ,ולא קראם בשם המפורסם – מצרים?
על פי הדברים הללו מתיישבות כל השאלות" .על שני הנחות אלו נאמר פסוק זה. והקרוב אלי לומר בזה ,שבנוהג שבעולם ,שאדם שיש לו איזו מעלה ביתר שאת על
על הנחה ראשונה שיבטח בה' אמר "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו" ,כי מהות
השם הגדול וקטנותו -הוא מבטחו שה' יתברך מתחבר לשפלים .לכך לא נאמר
'בה'' כי 'ה'' .דהיינו ,מהות השם -הוא מבטחו .ועל זה אמר "ברוך הגבר אשר יבטח
בה'" .ובמה יהיה בטוח ,על זה אמר "והיה ה' מבטחו" .מהות השם הוא מבטחו.
ועל הנחה שניה שלא לבטוח באדם ,כי רום לבבו מביאו לידי שכחה ,על דרך "ורם
לבבך ושכחת את ה'" ,אמר "ולא פנה אל רהבים" .כי 'רהב' הוא לשון רום לב וגסות
רוח .כי אין לפנות פני מבטחו אל בשר ודם ,כי מצד רהבו וגסות רוחו אינו פונה
אל הבוטח אליו .כמו שנאמר "ולא זכר שר המשקים את יוסף" ,מצד שנעשה שר
נהבמזהש וקישםפולהואנשבשיעם.לעכלנוכוןנעקרשאהלשמרצ וריחםשורבה,ביעםל.כן לא זכר את יוסף .כי היה בעינו
ומה שנגזר על יוסף להיות אסור שתי שנים ,לפי שחטא זה הוא כפול .כמו שנאמר
"ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרועו ומן ה' יסור לבו" [ירמיהו יז ה].
לפיכך נגזר שנה אחת כנגד הבטחון באדם ,כי זמן השכחה שנה כמת המשתכח
מלב אחר שנה ,ועוד שנה אחת כנגד ומן ה' יסור לבו".
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']
כסיאפושרריהםגיפיעקדנרטישין,ם,כווולרםטיהיום ושרמעיחוינוםתלנהחתמקדביץם.בבכיךתשהכענהסשתעלתשיימוםעואשלתואש.מלרואתחיור. מעשה רב
הדרשה היה המגיד סובב בקהל ומקבץ נדבות ,וכולם היו מרוצים.
ישנה אמרה נחמדה ומתוקה אודות מגידי מישרים.
ובכן ,פעם הגיע מגיד מישרים שכזה לאחת הקהילות .הרב ,שרצה לכבד את נקדים ונאמר ,עניין המגידים היה תופעה נפוצה מאוד בעבר .לא היה טלפון.
והמימיגגיעד,תבעאדאףמאהוודא ,ולעבידתכהמכהנסשתנילסשהמוהערבאתלדהלודבתרימם.מנאהךמהסדררשהההמישתךהבעאמורודכההבא לא טכנולוגיה ותקשורת .כל אחד חי בפינתו .מי שלמד ,היה עסוק תמיד .אבל
מי שלא למד ,והיו רבים מאוד כאלה ,שלא זכו ללמוד תורה ,לא היה לו משהו
שיפיג את השעמום.
