Page 2 - מפיק מרגליות כי תבוא תשפב

‫במצות המעשר‪ ,‬ואף שמעשר וצדקה דומים זל”ז מ”מ אין לדמות היתר שהותר במצות המעשר גם למצות צדקה‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫לעשותה שלא בכוונה‪ ,‬ובאמת לענין האיסור הפרטי לנסות את הקב”ה‪ ,‬מעיקר הדין היה יכול לנסות את הקב”ה כיון‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫השקיפה ממעון קדשך – ובחנוני נא בזאת‬
‫שיבוא על שכרו בודאי שהרי גם מצות המעשר וגם הצדקה הינם מציאות המעשרת ואין כאן נסיון כלל ואין לחלק‬
‫בפרשתנו מדובר על מצות המעשרות והוידוי שנאמר בעקבות הביעור‪ ,‬וברבינו בחיי בריש פרשתנו האריך לבאר‬
‫ביניהם‪ ,‬וכל מה דאסרו הוא מחמת עשיית המצוה עצמה שלא לשמה אלא לשם נסיון‪ ,‬ורק לכן אסרוה‪.‬‬ ‫את האיסור לנסות את הקב”ה בשאר מצוות התורה היאמתו דבריו אם לא‪ ,‬ובשונה ממצות ‘מעשר’ שמותר לנסות‬

‫סתירה ברבינו יונה אם מותר לנסות במצות הצדקה‬ ‫את הקב”ה‪ ,‬וכמו שאמר הנביא מלאכי ‘ובחנוני נא בזאת אם אפתח לכם את אוצרות השמים’‪.‬‬
‫לנסות במצות הצדקה ‪ -‬מחלוקת הטור והרמ”א‬
‫והנה‪ ,‬בענין זה לנסות את הקב”ה במצות הצדקה‪ ,‬כבר הקשו רבותינו סתירה בזה בדברי רבינו יונה‪ ,‬דבשערי‬
‫ונחלקו הפוסקים אם מותר לנסות את הקב”ה במצות מעשר בלבד או אף במצות הצדקה‪ ,‬וכתב הטור [יור”ד סימן‬
‫תשובה [פ”ג ל’] כתב ‘לא תנסו את ה’ אלוקיכם שלא יאמר אדם אנסה נא במצות הצדקה היצליח ה’ דרכי ואמרו‬ ‫רמז’ ד’] ‘ועוד כי הדבר בדוק ומנוסה כי בשביל הצדקה שנותן לא יחסר לו אלא אדרבא תוסיף לו עושר וכבוד וכו’‬
‫ואמרו חכמים בכל דבר אסור לנסות את ה’ חוץ מדבר זה דכתיב ‘ובחנוני נא בזאת’ עכ”ד הטור‪ .‬ובבית יוסף שם‬
‫ז”ל כי במצות מעשר בלבד הותרה הבחינה‪ ,‬ומאידך בפירושו על משניות אבות כתב [ג’ יג’] ‘וענין הצדקה הוא כמו‬
‫כתב‪ ,‬דבגמ’ בתענית [ט‪ ].‬משמע שרק במעשר מותר לנסות את הקב”ה ולא בצדקה‪.‬‬
‫המעשרות ובהרבות צדקה יוסיף עושר על עושרו’ ומשמע מדבריו אלו‪.‬‬ ‫והרמ”א הביא בתחילה את דברי הטור ואח”כ את הבית יוסף‪ ,‬וזה לשונו‪[ ,‬רמז ס”א] ‘והיא מעשרת [הצדקה] ואסור‬
‫לנסות את הקב”ה כי אם בדבר זה שנאמר ובחנוני נא בזאת [הטור]‪ ,‬וי”א דוקא בנתינת מעשר מותר לנסות הקב”ה‬
‫רבינו יונה אסר המצוה שלא בכונה אבל מציאות הברכה קיימת‬
‫אבל לא בשאר צדקה [הבית יוסף]‪.‬‬
‫ולדברינו לעיל דברי רבינו יונה מיושבים להפליא‪ ,‬דכיון שמצינו שתי דינים באיסור לנסות את הקב”ה‪ ,‬א”כ באמת‬ ‫מה בין מצות הצדקה למצות מעשר‬
‫ובאמת צריך ביאור מדוע דוקא במצות המעשר מותר לנסות את ה’ ולא במצות המעשר והרי שתיהם חד הם‪,‬‬
‫כלפי לקיים את מצוות הצדקה כדי לנסות את הקב”ה‪ ,‬זה באמת אסור וכמ”ש בשערי תשובה כיון שההיתר נאמר‬ ‫ובפשטות נראה לומר דנתינת המעשר זו מציאות שמחזירה את הנתינה לבעליה‪ ,‬והברכה שמתברך הנותן היא‬
‫מציאותית מכח הנתינה ולכן יכול במצוה זו לנסות את ה’‪ ,‬ומה שנותן הוא כנותן לעצמו‪ ,‬משא”כ במצות צדקה‬
‫רק על מצות מעשר ולא על מצות צדקה‪ ,‬אבל בפועל במציאות ודאי שגם ע”י מצות הצדקה יבוא לעשירות כיון שיש‬ ‫שהברכה בה אינה מציאות הנובעת מהמצוה אלא ענין סגולי‪ ,‬ולכן בזה אין הבטחה‪.‬‬
‫אלא דיש להקשות שהרי גם בצדקה מצינו שהברכה שמתברך נותן הצדקה היא ענין מציאותי‪[ ,‬וכן ראיתי בשם‬
‫בה מציאות המעשרת‪ ,‬ולכן כתב בפירושו על אבות ‘ובהרבות צדקה יוסיף עושר על עושרו’ והיינו שזה מה שיקרה‬ ‫הגרמ”ד סולובייצ’יק] דאמרינן בכתובות סז‪ .‬דכשראה ריב”ז את בתו של נקדימון בן גוריון מלקטת שעורין מבין‬
‫הגללים שאל אותה ממון אביך היכן הוא‪ ,‬ואמרה לו ‘מלח ממון חסר’ ופרש”י הרוצה למלוח ממונו כלומר לגרום לו‬
‫לבסוף‪ ,‬אבל אסור לו לקיים המצוה על דעת כן‪ ,‬כיון שלא הותר לעשות כך ואף שבמציאות יקרה כך לבסוף‪.‬‬ ‫שיתקיים יחסרנו לצדקה תמיד וחסרונו זהו קיומו’ עכ”ד‪ ,‬משמע א”כ דצדקה הוא דבר טבעי וממשי שנתינת הצדקה‬
‫גורמת לריבוי נכסיו כמאכל על התבשיל‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬אלא שממשיך ריב”ז ושואל ‘ושל בית חמיך היכן הוא’ אמרה‬
‫אין נביא רשאי לחדש‬ ‫לו ‘בא זה ואיבד את זה’ ופרש”י ‘לפי שנתערב בו’ כלומר שנכסי בית אביה שלא נתן די צדקה נתערב בממון בית‬
‫חמיה שנתן כדינו‪ ,‬ולכן הכל אבד‪ ,‬והנה בשלמא אם ברכת הצדקה הינה דבר מציאותי‪ ,‬שייך לומר בא זה ואיבד את‬
‫והנה יש לדון היאך הנביא מלאכי התיר להם לנסות את הקב”ה ‘בחנוני נא בזאת’‪ ,‬והרי כתוב בתורה ‘לא תנסו את‬ ‫זה כיון שהוא מציאות של טוב ורע יחדיו‪ ,‬אבל אם אינו אלא דבר סגולי מה הביאור בא זה ואיבד את זה‪ ,‬ומוכח א”כ‬
‫דגם נתינת הצדקה משפיעה שפע על האדם בדרך טבעית והרי הוא כנותן לעצמו או כמכפיל את נכסיו בידיו ממש‪,‬‬
‫ה’ אלוקיכם’ ומכאן למדו [מקצת מן הראשונים] דאסור לנסות את הקב”ה וא”כ היאך התיר להם זאת‪ .‬ובפשטות‬ ‫ולכן כשמתערב זה בזה‪ ,‬הכל נפסד‪.‬‬
‫וא”כ קשה לשיטת הרמ”א דס”ל דאסור לנסות את הקב”ה בצדקה‪ ,‬והרי כיון שהצדקה היא מציאות המעשרת‪,‬‬
‫אין זו שאלה כלל‪ ,‬כיון שכל האיסור הוא לנסות את הקב”ה‪ ,‬וכיון שהנביא הבטיח להם שודאי יקבלו מה שהם‬ ‫מדוע שלא ינסה את הקב”ה במצות הצדקה‪.‬‬
‫חקירה – ‘לא תנסו’ הוא לאו כללי או לאו פרטי‬
‫רוצים‪ ,‬ממילא אין כאן נסיון‪ ,‬ונמצא דאין כאן היתר של איסור‪ ,‬אלא כיון שהבטיחם על כך‪ ,‬ממילא לא שייך נסיון‬ ‫והנה יש לדון בחקירה גדולה‪ ,‬האם הלאו של ‘לא תנסו’ הוא לאו פרטי לעצמו‪ ,‬כלומר שאסור לנסות את הקב”ה‪ ,‬או‬
‫שהוא לאו שנאמר על כל מצוה ומצוה‪ ,‬שצריך לעשותה לשם מצוה ולא לשם לנסות את הקב”ה‪.‬‬
‫במצוה זו‪ ,‬שהרי ודאי יהיה כך‪.‬‬
‫שתי דינים באיסור לנסות את ה’‬
‫אלא דעדיין תקשי‪ ,‬דלפי מה שייסדנו שבכל נסיון של הקב”ה יש גם איסור נוסף של עשיית מצוה שלא בכוונה‪ ,‬א”כ‬ ‫והנה נראה בראשונים שבאיסור לנסות את ה’ כלולים שתי דברים‪ ,‬וכ”כ הרמב”ן ו’ טז’ ‘שלא תאמר אם יש ה’‬
‫בקרבנו לעשות לנו ניסים או שנצליח וכו’ נשמור תורתו כי אחרי שנתאמת אצלם באותות ומופתים כי משה נביא‬
‫היאך הנביא התיר להם לעשות מצוה שלא בכוונה‪ ,‬והיאך היה רשאי לחדש דבר זה‪.‬‬ ‫ה’ ודבר ה’ בפיהו אמת אין ראוי עוד לעשות שום דבר לנסיון‪ ,‬ואח”כ ממשיך ואומר ‘כי אין ראוי לעבוד את‬
‫ה’ על דרך הסתפק או שאלת מופת ונסיון וכו’ ואין ראוי לעובדו על מנת לקבל פרס וכו’ עכת”ד‪ ,‬והיינו רואים‬
‫פרפרת נאה – מהמשך חכמה‬ ‫כאן שתי דינים בדברי הרמב”ן‪ ,‬א‪.‬מה דאסור לנסות את הקב”ה כיון שכבר הראנו הקב”ה את ידו החזקה ואין ראוי‬
‫לעשות עוד נסיונות ב‪.‬ומוסיף עוד‪ ,‬דגם אסור לעשות את המצוות לשם מטרה מסוימת לבדוק את כוחו של הקב”ה‬
‫ויש לתרץ באופן אחר הקושיה היאך התיר להם הנביא לנסות את הקב”ה במצות הצדקה‪ ,‬וזאת ע”פ דברי המשך‬ ‫והיינו דיש כאן חיסרון בעשיית המצוה עצמה‪ ,‬כשלא עושה אותה לשם הקב”ה אלא לשם נסיון בלבד [וכעין זה‬

‫חכמה שהביא מקור מהתורה שמותר לנסות את הקב”ה במצות המעשר‪ ,‬דפרשתנו בפרשת וידוי מעשרות אומר‬ ‫נראה בחינוך תכד’‪ ,‬וכן ברבינו בחיי כאן בריש פרשתנו]‪.‬‬
‫ולפי”ז יש לומר דבאמת יש שתי דינים כאן‪ ,‬יש דין אחד פרטי והוא איסור לעצמו שאסר לנסות את הקב”ה‪ ,‬ויש‬
‫המתוודה ‘עשיתי ככל אשר צויתני וכו’ השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך וכו’‪ ,‬והיינו שמותר לנסות את‬ ‫עוד דין נוסף שהוא לאו כללי המחובר ומסונף לכל מצוה ומצוה שבתורה‪ ,‬שהמצוה צריכה להעשות לשם הקב”ה‬

‫הקב”ה ולבקש ממנו שכר על מצות המעשר‪ ,‬עכ”ד המש”ח‪ .‬ולפי”ז נמצא דהנביא לא חידש דבר‪ ,‬וכבר בתורה‬ ‫ולא לשם נסיון‪ ,‬והעושה כן הרי הוא פוגם במצוה‪.‬‬
‫ולפי”ז יבואר שיטת הרמ”א‬
‫הוזכר היתר זה לנסות את הקב”ה במצוות הצדקה‪.‬‬
‫והשתא דאתינא להכי שמלבד האיסור לנסות את הקב”ה יש איסור נוסף מחמת מה שעושה המצוה לשם נסיון ולא‬
‫ואני על משמרתי אעמודה‬ ‫לשם הקב”ה‪ ,‬יש לבאר דמה שאסר הרמ”א [הב”י ודעימיה] במצות הצדקה לנסות את הקב”ה‪ ,‬היינו בגלל האיסור‬
‫הכללי שצריך לעשות כל מצוה ומצוה לשם ה’ ולא לשם דבר אחר‪ ,‬דהתורה התירה לעשות מצוה שלא כתיקנה‪-‬רק‬
‫והנה‪ ,‬לפי מה שחידשנו שהאיסור לנסות את הקב”ה אינו רק במה שמנסה את הקב”ה אלא גם במה שלא מכוון‬

‫במצוה‪ ,‬אתי שפיר המשך הפסוקים שנאמרו לאחר וידוי מעשרות [דברים כו טז] ‘היום הזה ה’ אלוקיך מצוך‬

‫לעשות את החוקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם‬

‫בכל לבבך ובכל נפשך’‪ ,‬לומר לך‪ ,‬דרק מצות מעשר הותרה לך‬

‫לעשותה שלא לשם מצוה‪ ,‬אבל שאר המצוות חייב אתה לעשותה‬

‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫לשם מצוה‪ ,‬וכלשון הפסוק ‘ועשית אותם בכל לבבך’‪.‬‬
‫ושמחתי ואעלוזה שמצאתי און לי ‘בדרך פיקודך’ [דינוב‪,‬‬
‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫בהקדמה א’] שכתב שהמקור לכך ש’מצוות צריכות כוונה’ הוא‬

‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫גופא מפסוק זה ‘ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך’‬

‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫[וכן כתב בשד”ח מערכת מם סא’]‪ .‬ולדברינו הרי הדברים‬

‫יש מי שיעזור!‬ ‫נפלאים‪ ,‬דלאחר שהותר לנסות את הקב”ה במצות הצדקה‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫כדאמרינן ‘השקיפה ממעון קדשך’ והותר לעשות מצוה לשם‬
‫פנייה אישית‪ ,‬מיד באה התורה וחידשה לנו ש’מצוות צריכות‬
‫‪04-6641505‬‬ ‫כוונה’ ולומר לך דאף שבמצות המעשר הותרה מצוה ללא כונה‬

‫מ”מ בשאר מצוות ‘מצות צריכות כוונה’‪.‬‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪kerenora456@gmail.com :‬‬

‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬

‫כידיד‪ ,‬אינני דורש ממך יותר מאלפיים דולר‪...‬‬ ‫ובאמכןה‪,‬ירוהתשקאיעת בהוטכהניאבקרהךוכלשעוהכתרורךבובתה‪ ,,‬עהדתחישלהללהכתלומב‪,‬דוהאצתליהחממלאאוכד‪.‬ה על בוריה‪ .‬גם הידיד היה מוכשר‪ .‬קלט‬
‫כההעמטווהזבנובבהוזחטוההצאפהדהמםלעזידהדר‪.‬ובחשדברכרךוסכףלילמלתדמעולארותמתיועדובבותחידנרהםע‪,‬ושתחהועסמךבוילרשוחלוס‪,‬תכוועתמ‪.‬ביוכדסהףשנימכמריילםא‪ ,‬להאע ימיכודלאוהיתהו לעלקברלגהל‪.‬יו‪.‬זהכויצחדו יסרש להוכראתת‬ ‫יוהממםאטשוואדבתלחעשםד‪.‬סלומיהקגודיויאעדאוי‪.‬ןחאדדנלויוםגרפשאבנחרלאגידא‪,‬שלושלאתפתביוכרוהךךכסיורהפאתומרמלהילרץטהולובע‪,‬ב‪,‬לינושיךאגמםחששהתמ‪,‬תיבכרלקותופאשלביוהנםיאאיתמתד‪,‬יהמנדואעךבלמוכנכרדיםיתואהבשיותשכהקוהתעואסבתפיאעיר‪.‬נבושונערופיהננותיסה‪,‬פרהרבמויאדתתבו‪,‬רהרואךהא‪.‬בולההמלתעתהבפריעאאריל‪,‬מארזמליהה!שכההריוהאת‬
‫ילאמישפךידככההךאאןזומ'מ‪.‬יסיתטקיהירה'אתמשהלהתכואלרלתהמיכשלדאסכהוךדרבאלרתנשוכמיבברעיאלמערהושבעויכלתובר‪.‬דיבהם‪,‬ראכדעדלםירחושנאשבבהיוןןרעעקדבואכדתמתעוה‪,‬צחכמוד‪.‬שיוהבלוההאמהסכחלירקשתטוי[להבמיה‪.‬טתווחבךש‪.‬דויהכזרסוחפערהכ'דסלמיכפבמימקהההממשרחגחסלישבמוויתתב'ב]והה‪.‬‬ ‫אהךשללומםחארותמרה‪,‬תרמאויסתס?השכללחשתימאחלתיו‪,‬ך ועאבותדמהקושמשוהוהתפהסרובהתוגכהס‪,‬ף‪.‬עיצכבולוצתיערלדערומושק‪.‬כהדימדיידתידוווךפקאאחוצזילו‪,‬ם וניאכחרריים‪,‬בראכבתל‬