Page 2 - מפיק מרגליות נשא תשפב
P. 2

‫וממילא רוצה להזיק‪ ,‬אבל רח”ל מי שאינו מתכונן לזה ולא מתרגש מקבלת התורה‪ ,‬הרי הוא כמי שלא מקבל התורה ואין‬                                                                                                                                                                        ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫לו ממה לחוש‪ ,‬ובזה מובן מדוע מזיק ביום האחרון בלבד‪ ,‬דכיון שבתחילת הדרך לא ברור שאכן יהיה מוכן לקבלת התורה‪,‬‬                                                                                                                                                                 ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
                                                                                                                                                                                                                                                                               ‫איש או אשה כי יעשו – שבת הכנה לשבועות‬
‫אבל רק מי שהגיע ליום הארבעים ותשע רק אז הוא יכול לראות מי התכונן ומי לא ואז מזיקו‪.‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                           ‫בפרשתנו מצינו את אחד מעיקרי דרכי התשובה‪ ,‬וכמ”ש הרמב”ם בריש הלכות תשובה ‘כל מצות שבתורה בין עשה בין‬
‫ואילולי דמיספינא מחבראי אמינא דאליבא דהלכתא‪ ,‬מי שלא הכין עצמו לחג השבועות‪ ,‬אין לו לחוש לאותו מזיק ואין‬                                                                                                                                                     ‫לא תעשה אם עבר אדם על אחד מהם בין בזדון בין בשגגה‪ ,‬כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות לפני האל ברוך‬
                                                                                                                                                                                                                                                           ‫הוא שנאמר ‘איש או אשה כי יעשו מכל חטאות האדם וכו’ והתודו את חטאתם אשר עשו’ עכ”ד הרמב”ם‪ .‬ויש לעיין מה‬
‫המזיק רוצה להזיקו‪ ,‬אלא דאפשר ושמא ברגע האחרון כן יעשה תשובה‪ ,‬ועוד שמא כעסו על כלל ישראל ואינו מבדיל‪,‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                            ‫ענין דרכי התשובה בזמן זה של השנה‪-‬סמוך ונראה לחג השבועות‪.‬‬
                                        ‫ועל כן איכא סכנה לכאו”א מישראל‪.‬‬                                                                                                                                                                                                                                      ‫ערב שבועות – ימי תשובה וימי דין‬

                                        ‫שלש נפק”מ א‪ .‬גר שעומד להתגייר‬                                                                                                                                                                                      ‫והאמת‪ ,‬דבגמ’ מצינו דהפרשיות מדברות כאן מעניני התקופה‪ ,‬וכמ”ש בגמ’ במגילה [לא‪‘ ]:‬עזרא תיקן להם לישראל שיהיו‬
                                                                                                                                                                                                                                                           ‫קורין פרשת קללות שבתורת כהנים קודם עצרת וכו’ כדי שתכלה שנה וקללותיה’ ומקשה הגמ’ וכי עצרת ראש השנה‬
‫ומ”מ נפק”מ לדינא לדברינו דהמזיק ושמו ‘טבוח’ לא בא על פי תאריך מסוים אלא ע”פ ההכנה של עם ישראל לקבלת‬                                                                                                                                                        ‫היא? ועונה הגמ’ שאכן עצרת חשיב ר”ה שהרי בעצרת נידונין על פירות האילן‪ ,‬עכ”ד הגמ’‪ .‬וא”כ רואים שעצרת חשיב‬

‫התורה‪ ,‬נראה דגר שעומד להתגייר בשבועות [או בסמוך לו]‪ ,‬גם עליו לחוש לאותו מזיק ששמו טבוח‪ ,‬כיון שאותו גר הוא‬                                                                                                                                                                                       ‫יום הדין‪ ,‬ולכן קורין הקללות שבפרשת חוקותי קודם עצרת‪.‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                           ‫ולא זו בלבד דעצרת חשיב יום דין כראש השנה‪ ,‬אלא אף זמנים אלו קודם עצרת זמני תשובה הן‪ ,‬וכדאיתא בירושלמי [ר”ה‬
                                        ‫במצבם של ישראל בדור נתינת התורה‪.‬‬                                                                                                                                                                                   ‫פ”ד ה”ח] על הפסוק ‘שעיר עיזים אחד לכפר עליכם’ והקשו בירושלמי מדוע לא כתוב ‘לחטאת’ ותי’ הירושלמי ‘אמר‬

                                        ‫נפק”מ ב‪ .‬במקום פיקוח נפש‬                                                                                                                                                                                             ‫הקב”ה לישראל כיון שקיבלתם עליכם עול תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתכם מימיכם’ ע”כ דברי הירושלמי‪.‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                           ‫וא”כ אתי שפיר דפרשת וידוי נמצאת בפרשתנו‪ ,‬שהרי זמנים אלו זמני תשובה ודין הן‪ ,‬וכמרומז בקריאת הקללות‬
‫והנה יש לדון באדם שיש לו ניתוח דחוף לעשותו‪ ,‬האם יעשה אותו או לא‪ ,‬והרי אם תאמר שיש כאן פקו”נ הרי אדרבא‬                                                                                                                                                      ‫שבפרשת חוקותי‪ ,‬ואף סדר הפרשיות שפרשת במדבר מפסיקה בין שבועות לקללות שב’בחוקתי’ נובע מכך‪ ,‬שלא להסמיך‬

‫יש כאן פקו”נ אם יעשהו‪ ,‬שהרי מכניס עצמו לסכנה גדולה יותר‪ .‬וכבר עמד בזה האליה רבה וכתב [תצג יט]‪ ,‬דאין ספק‬                                                                                                                                                                                            ‫את הקללות לחג השבועות [וכ”כ התוס’ במגילה שם]‪.‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                                             ‫התורה בידינו‪-‬וא”כ למאי בעי הכנה‬
‫סכנה מוציא מידי ודאי סכנה‪ .‬ולכאו’ מדוע חשיב כספק סכנה‪ ,‬ונראה לומר‪ ,‬דכיון שאנו בספק אם אדם זה אכן מוכן כראוי‬
                                                                                                                                                                                                                                                           ‫והנה יש לדון‪ ,‬דבשלמא אצל עם ישראל התכוננו מט’ יום כדי לקבל את התורה‪ ,‬אבל מהשנה השניה ואילך כשהתורה‬
‫וכיאות לחג השבועות‪ ,‬א”כ לכן הוי ספק‪ ,‬אבל אם באמת היינו יודעים שהוא מוכן וראוי לקבלת התורה‪ ,‬היה דוחה אף‬                                                                                                                                                             ‫בידינו מה שייך להכין עצמנו לקבלתה בספירת העומר‪ ,‬והרי אינה אותה הכנה של קבלת התורה הראשונית‪.‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                     ‫יום כיפור – עיקר העבודה היא לאחריו‪ ,‬עצרת – עיקר העבודה היא קודם‬
                                        ‫פיקוח נפש‪.‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                           ‫והנה‪ ,‬מצינו שתי אופנים של תשובה‪ ,‬אופן אחד הוא‪ ,‬שאדם שב לטהרתו ולשורשו ומקבל על עצמו לחזור מחטאיו ולעזוב‬
                                        ‫נפק”מ ג‪ .‬ערב שבועות שיוצא בשבת‪-‬מתי יוצא המזיק‬                                                                                                                                                                      ‫מעשיו הרעים‪ ,‬ואז עיקר עבודתו היא אחרי עשיית התשובה לא לשוב למעשיו הרעים‪ .‬ויש אופן שני של תשובה שהאדם‬
                                                                                                                                                                                                                                                           ‫כאילו ונתגייר פעם נוספת‪ ,‬וממילא עיקר עבודתו היא קודם ובהכנה‪ ,‬כמו שגר קודם לומד ומכין עצמו להיות יהודי‪ ,‬ואין‬
‫ועל כן נראה דבאמת המזיק בא בזמן האחרון שיכול לבוא ולראות אם התכונן האדם‪ ,‬ובזה יובן מש”כ בשו”ת מהר”י ברונא‬                                                                                                                                                  ‫בידו חטאים כלל ועיקר עבודתו היא קודם הגירות‪ ,‬ואף אם יחטא לאחריה אין זה שונה בחטאו שהרי הוא חוטא פעם‬

‫[קיח] בשם המהרי”ל‪ ,‬דאם חל יו”ט של שבועות ביום ראשון‪ ,‬הרי זה לא יקיז דם ביום שלפני ערב שבועות‪ ,‬והיינו בע”ש‪,‬‬                                                                                                                                                                                                                     ‫ראשונה‪.‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                           ‫והתשובה בסוג השני היא מעולה מהסוג השני‪ ,‬שהאדם השב בתשובה מהסוג הראשון‪ ,‬פעמים עושה זאת מאהבה ופעמים‬
‫ולכאו’ מדוע והרי בפועל לא הגיע באותו יום‪ ,‬ולדברינו שפיר‪ ,‬דכיון שבא תמיד ברגע האחרון של ההכנה שיכול להזיק לכן‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                ‫מיראה‪ ,‬אבל גר שמכין עצמו להיות יהודי‪ ,‬הכנתו היא תמיד בדרך של תשובה מאהבה‪.‬‬
                                   ‫בא באמת בע”ש שאז הוא היום האחרון שיכול להזיקו והאדם מצידו בהכנה גמורה‪.‬‬                                                                                                                                                                                         ‫שבועות – בכוחו לעשותנו כגר שנתגייר וכקטן שנולד‬

                      ‫פרפרת נאה – ביאור שיטת הרמב”ן דספירת העומר חשיבא מ”ע שאין הזמן גרמא‬                                                                                                                                                                  ‫וזו עבודת התשובה של שבועות‪ ,‬דכאשר אדם מכין עצמו לקבלת התורה מחדש‪ ,‬הרי הוא כגר שלומד ומכין עצמו להיותו‬
                                                                                                                                                                                                                                                           ‫יהודי‪ ,‬ואף שבדרך כלל יהודי לא יכול להתגייר שהרי יהודי הוא‪ ,‬מ”מ בחג השבועות יורד השפע והאפשרות לחזור שוב‬
‫שבת זו היא סמוכה ונראית לחג מתן תורתנו‪ ,‬וידועה שיטת הרמב”ן [קידושין לד‪ ].‬דס”ל דספירת העומר חשיבא כמצות‬                                                                                                                                                     ‫למתן תורה מחדש‪ ,‬ולהיות יהודים מחדש וכמו הסוג התשובה השני‪ ,‬וכן מדויק בירושלמי לעיל ‘כיון שקיבלתם עליכם עול‬
                                                                                                                                                                                                                                                           ‫תורה מעלה אני עליכם כאילו לא חטאתכם מימיכם’‪ ,‬והיינו כמו גר שנתגייר ושמעולם לא חטא‪ ,‬אמנם זאת בתנאי שיכין‬
‫עשה שאין הז”ג‪ ,‬ויש לברר דבריו מדוע ס”ל כך‪[ .‬וכבר האריך בזה בדברי יחזקאל מה’ ד’]‪.‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                             ‫עצמו‪ ,‬הוא וכל ישראל יחדיו לקבלת התורה בימי ספירת העומר‪.‬‬
                                        ‫היאך שייך עצרת ללא ספירה קודמת‬                                                                                                                                                                                                                                 ‫ובאו כולם בברית יחד – כאיש אחד בלב אחד‬

‫והנה שמעתי מעוד לתמוה‪ ,‬דתיקשי לשיטות דסברי שבזה”ז ספירת העומר מדרבנן‪ ,‬דכיון שכל מהותו של חג השבועות‬                                                                                                                                                        ‫ולא בכדי‪ ,‬מפסוק זה ‘איש או אשה כי יעשו’ לומדים בסיפרי ‘מכל חטאות האדם‪-‬שהוא חטא בין אדם לחברו’‪ ,‬ולדברינו‬
                                                                                                                                                                                                                                                           ‫כיון שפרשה זו היא פרשת התשובה‪ ,‬תשובה של כלל ישראל יחדיו כקבלת התורה מחודשת‪ ,‬ע”כ צריך שיהיו כולם ביחד‬
‫הוא רק ע”י ספירה‪ ,‬אם כן‪ ,‬אם אין ספירת ארבעים ותשע‪-‬גם אין יום חמישים‪ ,‬וכיצד יתכן שחג שבועות דאו’ ואילו‬                                                                                                                                                      ‫כאיש אחד בלב אחד‪ ,‬וזה רק ע”י שיעשו תשובה על חטאתם שבין אדם לחברו‪ ,‬ויתוודו על כך [‘והתוודו’ לשון רבים]‪ .‬וכן‬
                                                                                                                                                                                                                                                           ‫בזה אתי שפיר מדוע דוקא בפסוק זה הובא הדין של איש ואשה שהוקשו לכל התורה כולה [יבמות פד‪ :‬ועוד]‪ ,‬כיון שיש‬
                                        ‫הספירה אליו היא דרבנן‪.‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                                      ‫כאן מצב של ‘ובאו כולם בברית יחד’‪ ,‬איש ואשה‪.‬‬
‫והביאור הוא‪ ,‬דאמנם מצוות הספירה אינה קיימת בימינו [ורק מדרבנן]‪ ,‬אבל המציאות של ההכנה לחג השבועות‪-‬קיימת גם‬                                                                                                                                                                                                            ‫השפעות חוזרות ונשנות‬

‫בזמנינו‪ ,‬וכיון שעיקרה של הספירה היא ההכנה הטמונה בימים אלו‪ ,‬והספירה אינה אלא סימן וסמל למה שמתחולל בליבו‬                                                                                                                                                   ‫וכיון שכל אחד יכול לזכות למתן תורה נוסף‪ ,‬נמצא דבכל שנה ושנה אנו חוזרים שוב ושוב למעמד הר סיני כפשוטו‪ ,‬וכמו‬
                                                                                                                                                                                                                                                           ‫דמצינו בגמ’ [בשבת קכט‪ ]:‬דאין מקיזין דם בע”ש בערב שבועות משום ד’נפיק ביה זיקא ושמיה טבוח דאי לא קיבלו‬
                                        ‫של כל אחד ואחד‪ ,‬על כן הספירה קיימת גם קיימת‪.‬‬                                                                                                                                                                       ‫ישראל תורה הוה טבח להו לבשרייהו ולדמייהו’‪ ,‬והיינו דבכל שנה ושנה בערב שבועות יוצא שד שרוצה להזיק את ישראל‬
                                                                                                                                                                                                                                                           ‫כמו שרצה להזיקם אז שלא יקבלו את התורה‪ ,‬וכל שנה חוזר חזרה אותה סכנה כיון שרואה שוב שעם ישראל עומד לקבל‬
                                        ‫מצות עשה שעיקרה בלב – לא חשיב מצעשהז”ג‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                                                      ‫את התורה פעם נוספת‪.‬‬
‫ולפי”ז תבואר שיטת הרמב”ן באור יקרות‪ ,‬דכיון שמצות ספירת העומר המעשית שבדיבור [הספירה בפה] אינה שורש‬                                                                                                                                                                                               ‫מי שלא התכונן לעצרת – האם עליו לחוש לאותו מזיק‬
                                                                                                                                                                                                                                                           ‫והנה למתבונן ישים לב‪ ,‬שהרי הטבוח הזה רוצה להזיק לפני הזמן‪ ,‬ולכאו’ מהיכן יודע שמחר הולכים לקבל את התורה‪,‬‬
‫המצוה אלא רק סימן לעיקר המצוה שעומדת מאחורי הדיבור‪-‬דהיינו ההכנה‪ ,‬נמצא דשורש המצוה הוא בלב ולא מעשה‪,‬‬                                                                                                                                                        ‫ועוד מדוע לא הזיקם ממש באותו יום [וכה”ק החת”ס דרשות ב’ עמ’ רצד’] ואלא הביאור דהוא רואה את ההכנה של עמ”י‬

‫ומה שאשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא‪ ,‬היינו במצוה שהיא בעשיה‪ ,‬אבל מצוה שבלב אף שהזמן גרמא‪-‬אשה חייבת‬

‫בה‪ ,‬וכעין מה שכתב הפנ”י [ביצה ל‪ ]:‬דמצוה שהיא בשב ואל תעשה אף שהזמן גרמא אשה פטורה בה‪ ,‬ה”ה במצות ספירת‬

                                        ‫העומר כיון שעיקרה הוא בלב‪ ,‬נשים חייבות בה‪.‬‬

                                        ‫אלא דביאור נפלא לא נכנס בדברי הרמב”ן‪ ,‬והרי סו”ס מצוה זו תלויה‬

‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬                    ‫בזמן‪ ,‬וכל הפטור הוא רק בשם ‘מצות עשה’ ואם זה הביאור ברמב”ן‬

‫עליו לכתוב דספירת העומר אשה חייבת‪ ,‬אבל כתב דהוי כמצות עשה עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬
                                                                         ‫שאין הזמן גרמא‪.‬‬
‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬                        ‫הזמן גורם למצוה – או המצוה גורמת לזמן‬
   ‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬                 ‫ולכן צריך להוסיף ולומר‪ ,‬דבכל מצוות הזמן‪ ,‬הזמן הוא הגורם למצוה‬

   ‫יש מי שיעזור!‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬       ‫וכיון שהגיע הזמן חייב במצוה‪ ,‬משא”כ מצות ספירת העומר הזמן אינו‬
                                        ‫כלום ואין בו שום מעלה‪ ,‬אלא דהזמן חשיב זמן רק מחמת המצוה‪ ,‬והיא‬
     ‫‪04-6641505‬‬

                                        ‫קוראתו לזמן‪ ,‬והמצוה היא ההכנה‪ ,‬והיא מחשיבה את הזמן לזמן חיוב‪,‬‬

       ‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬  ‫וא”כ אינו תלוי בזמן אלא באדם שהוא בכוחו ליצור הזמן‪ ,‬ואתי שפיר‬
‫נא לפנות לכתובת‪kerenora456@gmail.com :‬‬                                ‫מה שביארנו ברמב”ן‪.‬‬

                                                                                                                                                                                                                                                           ‫המשך מעמוד קודם‬  ‫מעשה רב‬
‫משורר‪ ,‬אל תישא עיניך לשוערים‪ .‬כאן‪ ,‬במקום אליו הביאך הקב"ה‪ ,‬אתה יכול לבנות את עצמך‬                                                                                                                                                                          ‫שווים משהו גם אם אין אני מגיע לשיא!‬
‫כבבעוראפוישבו‪,‬פרן‪-‬כיסהנירבבמואחקלווירתמ‪.‬ובליוהההיוותתארכת‪.‬ובנינוןשכוותןהערמש‪.‬שלשמואיהרבארלשיחקזםוד‪,‬הלוולגלואעהפירבאפבהך‪.‬כנמרבההחחקרשבעוק"בבבהדדעורנךתתהןכקאללבצלא"לחהלהדהעיושקבנווית‪.‬לרנמהאשאוה‪,‬דרלרם‪.,‬אוחהמידקבחש"ככהומחנהותוןבבימלנואהתדונילםואוקלחואדל‬  ‫בהמונעאקושנדהוע כתשמהמעכסושאיהשמוגרתדוהלאה!זדדםהיעתשיהעאםתדכבלריוה‪.‬הכשיתבדאלומתת‪,,‬אגיםמץמאעתשהכלקכוטן‪,‬חואתיום‪,‬הבועאינינעהשקהב"מהכנלחהשלבב‪,‬אואתםו‬
‫צריך לנטרל את המחשבות הזרות הללו‪ ,‬לו הייתי חכם כפלוני‪ ,‬לו הייתי עשיר כאלמוני‪ ...‬עבודת ה'‬                                                                                                                                                                   ‫אפרםודנודקעטילבייייקם‪,‬ר שכלאנופנעוצלרכה‪,‬יםולבועוהלקמוטנשהלביהוקתבר"‪,‬ה‪.‬הדבר יסייע בידינו לא להישבר‪ .‬להרגיש שאנו‬
‫שלך צריכה להיעשות עם מקסימום המאמצים במצב בו הציבך הקב"ה‪ .‬התכונות של פלוני לא היו‬                                                                                                                                                                          ‫הקב"ה קבע לכל אחד ואחד תפקיד‪ .‬אם אתה שוער‪ ,‬אל תישא עיניך למשוררים‪ .‬ואם אתה‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬              ‫מתאימות עבורך‪ ,‬ולכן נתנן הקב"ה לרעך ולא לך‪.‬‬
   1   2