Page 1 - מפיק מרגליות כי תצא תשפב
P. 1

‫גליון ‪132‬‬                                                                                                                                                              ‫פרשת כי תצא‬
       ‫תשפ"ב‬

‫זמני השבת‬

‫כניסת השבת ‪18:23‬‬

‫מוצאי שבת ‪19:29‬‬

‫רבינו תם ‪20:04‬‬

                  ‫המרא דאתרא הרה"ג רבי אברהם צבי מרגלית שליט"אעל הפרשה‬                                                                                                                                                                                                                                      ‫מוסדוהתע'לוןקיורןצאאלוארורה'ע"כירמיאל‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                                            ‫אב ברראהשוםהתרשהלצהי"מגטברי"ראאבידמאתררגאלית‬
‫כאשר התורה סיפרה על העניין באופן כללי‪ ,‬כתוב "מורה" בכתיב מלא‪ .‬אך כאן‪ ,‬כאשר‬                                                                                                    ‫אסור לטאטא את הבעיות הרוחניות של הילד מתחת לשטיח‬
‫ההורים באים ומספרים על כך לזקני העיר‪ ,‬הם אומרים "מרה"‪ .‬איך אומרים‪' ,‬בקטנה'‪ .‬זה‬                                                                                                                           ‫"כי יהיה לאיש בן סורר ומורה וגו'"‪ ,‬דברים כא יח‬                                                     ‫ע"זחבירל"והתסמבקבמבנויתאכפיפובפכינניומתניווועתוםרתכעסןתל"ידויושהיססלסמןלדילכרמההכהלימודדמב"נדישבהנמדכליופהפדאשבודאתהס"כיבבבשתרבבבהיצפררבבוימערינרדנסקולהעקרוששסםשדוץתשבס"שתבשףיישווודננלנכ*"נכורוקתנ****************לתירעימיידמד"יוות"תתהמתביירעלתתריםנ""מןבושבלונואתבעיסרםנבויונרתת‪"-‬שותקפבתבתומבאקכיירעילייעחויתבהחששתישרקרשמםח"ווםהואבררנשעםוןממופומרמרחערזה"תחיקוו"""נכריב"יר"תידיגגתאלנזהיויאיםיטםזל""מר"ם"היתנקגי"יקלויםלת‬
‫לא כל כך נורא כפי שזה נראה‪ .‬וכך גם בהמשך‪ ,‬איננו "שמע בקלנו"‪ ,‬שוב בכתיב חסר‪.‬‬
                                                                                                                                                                                        ‫נעלה נושא אקטואלי‪ ,‬חשוב עד מאוד‪ .‬נביא את התובנות הנכונות שבעניין‪.‬‬
                                        ‫זולל "וסבא"‪ ,‬שוב בכתיב חסר‪.‬‬                                                                                                           ‫הורים יודעים שישנם סוגים שונים של ילדים‪ .‬יש ילדים 'קלי חינוך'‪ .‬הם מביאים כבוד ונחת‪.‬‬
‫כאן באה הנגיעה של ההורים לידי ביטוי‪ .‬אנחנו לא הורים כל כך גרועים‪ .‬אמנם‪ ,‬באו מים‬                                                                                               ‫נעים ללוות אותם לחיידר או לבית הספר‪ .‬שכן כאשר אתה פוגש את הרבי‪/‬מורה‪ ,‬בפיו רק‬
‫עד נפש‪ ,‬עד כדי כך שאנו באים עם הילד ובעצם מביאים אותו בידיים אל מותו‪ ,‬אבל החינוך‬
‫שלנו לא היה כל כך גרוע‪ .‬הכל בכתיב חסר‪ .‬החינוך שלנו היה מושלם‪ ,‬כמעט‪ .‬מה שהוא‬                                                                                                                               ‫שירות ותשבחות‪ .‬הלב מתרונן ומתרומם‪ .‬נפלא‪.‬‬
‫עושה לא כל כך נורא‪ .‬במה מדובר בסך הכל‪ ,‬הוא אוכל בשר ושותה יין מעט יותר מהרגיל‪,‬‬                                                                                                ‫אך ישנם ילדים מסוג אחר‪ ,‬ילדים שמצדיקים את הביטוי 'צער גידול בנים'‪ .‬עם ילדים‬
                                                                                                                                                                              ‫שכאלה משתדלים כמה שפחות לפגוש את המורים‪ .‬כשרואים את מספר הטלפון שלהם‬
                                       ‫זה טבעו של הילד‪ .‬כך הוא נולד‪.‬‬
 ‫אבל‪ ,‬עבורנו זה בלתי נסבל‪ .‬הבאנו אותו אליכם‪ ,‬אל בית הדין‪ ,‬לטיפולכם המסור נודה‪...‬‬                                                                                                                ‫על הצג‪ ,‬מתעלמים ממנו‪ .‬מי יודע באילו תלונות הם באים כעת‪.‬‬
‫זו התכונה הטבעית שלנו‪ ,‬להגן על עצמנו‪ ,‬בפרט כאשר מדובר בחשש לכבודנו האישי‪.‬‬                                                                                                     ‫נאמר את האמת‪ ,‬כאשר יש בעיה עם ילד וההורים מודעים לה‪ ,‬המגמה הטבעית של האדם‬
‫אבל האמת היא שצריך לצעוק ולזעוק בקול גדול‪ ,‬רבותי‪ ,‬אתם טועים בגדול! צריך לטפל‬                                                                                                  ‫היא לגמד את הבעיה‪ .‬כשצוות ההוראה מעיר את תשומת ליבם של ההורים‪ ,‬הם נוטים‬
‫בבעיות רוחניות לפחות באותה רצינות ונכונות כמו בבעיה רפואית‪ .‬לפחות‪ .‬האמת היא‬                                                                                                   ‫לומר‪ ,‬אמת‪ ,‬נכון הדבר‪ .‬שמנו לב שיש בעיה‪ .‬אבל זה לא כמו שאתם אומרים‪ ,‬ממש לא‬
                                                                                                                                                                              ‫מדוייק‪ .‬זה לא כל כך קריטי וחמור כפי שאתם מציגים את העניין‪ .‬לא מחדדים וממקדים‬
                                                    ‫שהרבה יותר‪.‬‬
‫אין בעולם בר דעת הסובר שלחולאי הגוף ישנה חשיבות גדולה יותר מאשר לחולאי הנפש‬                                                                                                           ‫את הבעיה כדי לפתור אותה‪ ,‬אלא להיפך‪ ,‬מנסים לטשטש‪ ,‬לצמצם ולהמעיט‪.‬‬
‫והנשמה‪ .‬אם כאשר יש חשש קטנטן לבעיה גופנית אצל הילד‪ ,‬אנו מיד מרעישים עולם‬                                                                                                      ‫תופעה מפליאה! כי כאשר יש לילד בעיה רפואית‪ ,‬אין מצב שההורים ינסו להמעיט בחשי־‬
‫ומלואו‪ ,‬ובצדק‪ ,‬קל וחומר בן בנו של קל וחומר כאשר יש חשש לבעיה רוחנית‪ .‬ולא תהא‬                                                                                                  ‫בותה‪ .‬להיפך‪ ,‬הם מרעישים שמים וארץ‪ ,‬כל תופעה קטנה מקפיצה אותם ומביאה אותם‬
                                                                                                                                                                              ‫באלליטשוובים החרושבפוןאיםש‪.‬להעםלוייועת‪.‬שומאהתזאכלתהאובמדירקות‪,‬תבושהבפירלוצהדבורריואתותהנשדלרשהוילתדבאלניא עלוהשניהדהעכפל!עף‪.‬‬
                                                 ‫כהנת כפונדקית?‬                                                                                                               ‫מדוע‪ ,‬מדוע כאשר מדובר על מצבו החינוכי‪ ,‬הרוחני והנפשי של הילד‪ ,‬פתאום אנו מתכ־‬
‫אגב‪ ,‬לאחרונה התפרסם מחקר מעניין‪ .‬באחת האוניברסיטאות ביצעו מחקר שממצאיו‬                                                                                                        ‫נסים אל תוך עצמנו‪ ,‬מתכחשים לחומרת הדבר‪ ,‬ואיננו מנסים לפתור את הבעיה על ידי‬
‫מרתקים מאוד‪ .‬התברר שאם הרופא יקדיש את מלוא תשומת הלב לחולה‪ ,‬ישמע את מצו־‬
‫קותיו‪ ,‬יאזין בתשומת לב מרובה למגוון ההתנהגויות והקשיים בחיי היום יום‪ ,‬יעיין בכובד‬                                                                                                                                        ‫כל האמצעים האפשריים?‬
‫ראש בהיסטוריה הרפואית שלו‪ ,‬יוכל על ידי כך להגיע לדיאגנוזה מדוייקת לא פחות טובות‬                                                                                               ‫הסיבה היא כך‪ :‬כאשר מדובר בבעיה רפואית‪ ,‬אין אנו חשים אשמה כלשהי‪ .‬כך נגזר מש־‬
                                                                                                                                                                              ‫מים‪ ,‬ואנו נעשה הכל כדי לפתור את הבעיה‪ .‬אך כשאר מדובר בבעיה חינוכית‪ ,‬בסתר‬
               ‫מאשר על ידי הצילומים המתקדמים ביותר‪ ,‬כמו אם אר איי ודומיו‪.‬‬                                                                                                     ‫ליבנו אנו רואים בכך קריאת תיגר והטלת אשמה אישית עלינו‪ .‬הרי כל אחד יודע שהחינוך‬
‫אדרבה‪ ,‬תחקיר שכזה יביא תמונה שלמה ומלאה‪ ,‬שתוכל להתוות לפני הרופא את דרך‬                                                                                                       ‫מתחיל בבית‪ .‬אם יש בעיות‪ ,‬הרי שההאשמה מוטחת בנו‪ .‬התלונה היא בעצם כלפינו‪ ,‬אתם‬
                                                                                                                                                                              ‫לא חינכתם את ילדכם כראוי‪ .‬לא השקעתם בו די‪ .‬אדם אינו מוכן לקבל תוכחה‪ ,‬ולכן אנו‬
         ‫הטיפול הנכונה והטובה ביותר‪ .‬התשאול חשוב יותר מכל המכונים למיניהם‪.‬‬                                                                                                    ‫מתגוננים ומנסים לגמד את הבעיה‪ ,‬ואף לתלות אותה באחרים‪ ,‬הכל כדי להשיל מעלינו‬
‫כשבאים לרופא‪ ,‬חלק גדול מהצלחת הטיפול נובע מחשיפת כל הבעיות האמיתיות לפניו‪,‬‬
‫ללא הסתרה וייפוי‪ .‬באופן כזה הדיאגנוזה תהיה מדוייקת והרופא יוכל לייעץ לנו את העצה‬                                                                                                                                          ‫את ההאשמות החמורות‪.‬‬
‫הנכוחה‪ .‬אבל אם נרצה להיראות לפניו בריאים ויפים‪ ,‬אם נסתיר את פגמינו וחסרונותינו‪,‬‬                                                                                               ‫ניתן אולי למצוא לדבר סימוכין‪ ,‬בדרך רמז‪ ,‬מפרשת השבוע‪ .‬התורה אומרת‪" :‬כי יהיה‬
‫הרופא עלול לתת לנו טיפול שאינו נכון‪ ,‬טיפול שלא רק שלא יועיל‪ ,‬אלא עוד עלול לגרום‬                                                                                               ‫לאיש בן סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אותו ולא ישמע אליהם" [דב־‬
                                                                                                                                                                              ‫רים כא יח]‪ .‬זהו תיאור בגוף שלישי‪ .‬יש בעיה עם ילד כלשהו‪ .‬הוא סורר ומורה וכו'‪ .‬סורר‬
                                                       ‫לנזק רב‪.‬‬
‫הוא הדין בבעיות רוחניות‪ .‬חובה לחשוף בפני אנשי המקצוע את הפרטים‪ ,‬גם המביכים‬                                                                                                                              ‫היינו סר מן הדרך‪ .‬מורה – מסרב בדברי אביו ואמו‪.‬‬
‫והלא נעימים‪ .‬רק כך יוכלו הם לייעץ ולסייע‪ .‬גם כאן‪ ,‬ההסתרה תגרום לכך שהתמונה לא‬                                                                                                 ‫בהמשך כתוב‪" :‬ותפסו בו אביו ואמו וגו' ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומרה איננו‬
‫תהיה שלמה‪ ,‬והתוצאות עלולות להיות הרות אסון‪ .‬טיפול שגוי שיכול רק להחמיר את‬                                                                                                     ‫שמע בקלנו זולל וסבא" [דברים כא כ]‪ .‬מה אומרים ההורים לזקני העיר אודות בנם יקירם‪,‬‬

                                                         ‫המצב‪.‬‬                                                                                                                  ‫דברים נוראים! אך אם נשים לב‪ ,‬בתת מודע ההורים מפחיתים מעט מחומרת העניין‪.‬‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬

 ‫עחיניהבהלדמעשגתי‪.‬ח‪" .‬לא כי‪ ,‬כל השנה אינך חייב לדעת‪ .‬אבל בחודש אלול – אכן אתה‬                                                                                                                               ‫מעשה רב‬
 ‫כלאוכדללםהתנשקרןחארמהדעאשמדייוא‪,‬ישמלאגתייתהסה‪,‬דיןעאיבונסורךופנרפחרכרקדמלהימיטעיומיםמםקו נסהונדגתיוןררויהםלק‪.‬וראעבדוםביואאי‪,‬םנוךעה ילדויןכד‪,‬ךעכנממחההרדזהתמיןתאנאורנייתך"‪.‬ר‪,‬‬
                                                                                                                                                                              ‫מספרים‪ ,‬באחת הישיבות ניגש המשגיח לאחד הבחורים בימי חודש אלול ושאלו‪:‬‬
‫המשך בעמוד הבא‬                                                                                                                                                                                                ‫אמור נא לי‪ ,‬מה התאריך היום בחודש?‬

                                                                                                                                                                                                  ‫התפלא הבחור על השאלה וענה כלאחר יד‪ ,‬אינני יודע‪.‬‬
                                                                                                                                                                                                               ‫המשגיח נחרד‪" ,‬הייתכן שאינך יודע?"‬

                                                                                                                                                                              ‫"על מה החרדה" התפלא הבחור‪" ,‬וכי עלי לדעת בכל יום מהו התאריך בחודש?"‬
   1   2