Page 41 - עיתון 14- מזון למחשבה
P. 41
אותנו .אי זעיר שאין לו כמובן כל כוח אמיתי
ומשמעותי ,אך בכל זאת ,למעננו ,לרגע,
היא מוכנה לתרום את חלקה לבדיונו .ברור
שאנו שרויים באיזו בועה בדויה ,רופפת,
מופרכת למעשה .ובכל זאת היא מקומנו,
ורק כך אפשר להיות בו בלי להישרף
מעלבון .דיבורה אלי היה משום כך יקר פי
שבע .ובשיעור הזה הצטרף הדיבור הזה
לטעם הגעפילטע-פיש .כלומר ברור היה
שמזג הטעמים המורכב של המאכל הזה
קשור ב"מצב הרוח" הזה .לאו דווקא זה
החד פעמי של רוזה מן ,אלא זה המקיף
אותה ,הכרוך באיזו השקפה גורפת בדבר
שלטונם של הרוע ,האיוולת והתועלת הגסה בעולם (היהודי בכלל זה)
ובדבר שבירותו הקיצונית של הטוב בתוכו.
המבחן הגדול היה כמה שבועות לאחר מכן ,בערב פסח ,כשאני לבדי
הכנתי את הגעפילטע-פיש ,בירושלים ,ושלחתי מחצית מהכמות אליה
לתל-אביב .ביקשתי מהשליחה שתשב לצדה ותספר בדיוק מה היא
אמרה לאחר הטעימה .היא צילצלה מיד ואמרה "בסדר ,היא אמרה".
קפצתי משמחה ,אבל אז נטלה רוזה את השפופרת ואמרה בעצמה:
"אריאל ,איך אומרים היום? עשר .עשר אני אומרת" .ואני יודע שבאותו
יום הוכתרתי בזר דפנים.
רוזה מן ,אמה של בתיה גור ,הלכה לעולמה באלול התשס"ה.
41
