Page 50 - Yael'sBook
P. 50

‫סיפור הלידה של יעל או איך יעל לא יכלה לחכות לצאת לעולם‪...‬‬

           ‫ביולי ‪ 2006‬נסענו לשבדיה לחתונה של יהונתן ואלה (היום‪ ...‬הדודים יהונתן ואלה)‬
‫הייתי בשבוע ‪ 26‬להריון עם יעל‪ ,‬וכמה ימים אחרי שהגענו לבית קיץ‪ ,‬הרגשתי כאבי בטן‬

                                                         ‫חזקים‪ ,‬לרגע לא חשבתי שאלה צירים‪.‬‬
‫אנה‪ ,‬בת דודה של פאפא מיקה וגם רופאה במקצועה‪ ,‬שגם היתה איתנו הבינה מה קורה והמליצה‬
‫לי ליסוע לבית החולים‪ .‬הגענו לבית חולים הכי קרוב בעיירה קטנה ושמה נישופינג‪,‬שם כבר‬

                                                               ‫חיכו לנו כי אנה התקשרה אליהם‪.‬‬
‫נכנסנו לחדר לידה מיד‪ ,‬והרופאה שאלה באיזה שבוע אני‪ ,‬כשאמרתי ‪ 26‬הפנים שלה החווירו‬

                                                                                              ‫מעט‪.‬‬
‫היא אמרה לי שאני בתחילה של לידה והם לא יכולים לעצור את זה‪ ,‬עוד הוסבר לי שזה בית‬
‫חולים קטן ואין בו פגייה ולכן הם ינסו לעכב מעט את הלידה עד שיגיע צוות מיוחד שמתמחה‬

                                                                                    ‫בטיפול בפגים‪.‬‬
‫פאפא נורא דאג‪ ,‬ולא כל כך הבנו איך זה יכול להיות‪ ,‬גם מרטין היה איתנו וביקשתי ממנו‬

                                                                                ‫להרגיע את פאפא‪.‬‬
‫כשהצוות הגיע הלידה התחילה ויצאת מאד מהר‪ ,‬הניחו אותך עלי לכמה שניות והכניסו אותך‬

                                                                                      ‫לאינקובטור‪.‬‬
‫הצוות אמרו לי שאת נושמת לבד אבל מחברים אותך לחמצן ליתר ביטחון‪ ,‬הם הבטיחו לי‬

                              ‫שישמרו עליך ולקחו אותך איתם במסוק לבית חולים באופסלה‪.‬‬
                        ‫זהו הפכנו לאמא ופאפא לתינוקת מדהימה במשקל של ‪ 770‬גרם בלבד‪.‬‬
‫באותו יום שיחררו אותי מבית החולים בנישופינג והסיעו אותי לאופסלה‪ ,‬פאפא הביא דברים‬

                                                                                     ‫וחיכה לי שם‪.‬‬
‫היינו איתך כל הזמן‪ ,‬לא ידעתי כלום‪ ,‬אפילו לא אם אוכל להניק אותך‪ ,‬אבל מאד מהר היה לי‬
‫חלב ששאבתי בשבילך וקיבלת לאט לאט דרך זונדה מהאף לקיבה כי עוד לא היה לך מספיק‬

                                                                                    ‫כח לאכול לבד‪.‬‬
‫מהרגע שנולדת היית נס קטן ונפלא שרק הראה לנו כמה את חזקה ונלחמת‪ .‬כל התוצאות היו‬
‫הכי טובות שיכולנו לבקש ולאט לאט גדלת‪ .‬חגגנו כל ‪ 100‬גרם ואת היום שהגעת לקילו שלם‬

           ‫ולאחר חמישה חודשים הגעת למשקל של ‪ 2.5‬ק"ג ואישרו לנו להטיס אותך לארץ‪.‬‬
‫זה היה יום מרגש ומאושר ומאז אנחנו שמחים לראות אותך כמה גדלת והתפתחת וגאים‬

                                                                              ‫להיות ההורים שלך‪.‬‬
   45   46   47   48   49   50   51   52   53   54   55