Page 19 - Liri_Dig
P. 19
על הנתינה לירי
נכדתי ,שהאביב עוטף אותך באור של שתים עשרה שנותיך,
וכל פרחי הגן בשלל צבעם הרב ,שרים הם לכבודך,
ביום חגך.
נכדתי ,שבחדרך מעופפים הפרפרים
בין הצמות שאת עושה לחברותיך.
שאוהבות הן לק בצבע ים
וליפסטיק דובדבן.
את צובעת את היום שלך בסומק לחייך
ובמבט חבוי בצל חיוך
השקט נם.
לירי,
נכדתי ,שמאבני החן שוזרת עדיים במו ידייך,
ושרה מיוזיקל עם חברות בגרון ניחר,
מקרינה את בשמחת צהלולים
את שירת הדרור של נעוריך.
בצחוקך המתגלגל ,בקול נפעם
כמו פעם כשהיית קטנה ,ורק מלה אמרו לך
"דיג דיג" וזה כל כך הצחיק,
ילדה צוחקת לעולם.
לירי
פעם ָר ִאיִתיך מושיטה את ידך אל עורפה של אחותך הקטנה
שאת ראשה הניחה על כרית ִמ ְּפלּוָמה אוורירית.
באותה שעה,
היית קשובה ,ענוגה ,נדיבה כל כולך.
ואת יודעת,
שזוהי נקודת הרוך המתוקה בנשמתך.
באהבה סבתא חיה וסבא יואל

