Page 2 - מפיק מרגליות בשלח תשפב

‫הפרשות הנקראות במועדים‪ ,‬ואמרינן שם ‘בשביעי של פסח קרינן ויהי בשלח’‪ ,‬והראשונים ביארו הטעם‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫[הרא”ש והמרדכי] משום דאז עברו בנ”י את הים‪ ,‬אמנם ברש”י ‘לפי שביום השביעי של פסח אמרו‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫בשביעי של פסח קורין "ויהי בשלח"‬
‫שירה על הים’‪ ,‬ולכאו’ מדוע כתב משום שאמרו שירה על הים תיפוק ליה משום שאז עברו את הים וזהו‬
‫אמרינן במגילה יד‪‘ .‬ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות עמדו להם לישראל ולא פיחתו ולא הוסיפו‬
‫ענינו של יום הגדול ביותר‪.‬‬ ‫על מה שכתוב בתורה אלא מקרא מגילה‪ ,‬מאי דרוש ומה מעבדות לחירות אמרי שירה ממיתה לחיים לא‬
‫כש”כ’‪ ,‬ופרש”י שם‪ ,‬דהשירה שאמרו ממיתה לחיים היא השירה ‘ביציאת מצרים אמרו שירה על הים’‪,‬‬
‫והנראה‪ ,‬דבקריאת התורה כידוע מצינו שתי ענינים‪ ,‬יש קריאות שהם מדין ענינו של יום שהתורה מספרת‬
‫ומשירה זו עבדינן ק”ו ואף אנו קורין מגילה בכל שנה ושנה‪.‬‬
‫ומדברת על עיקרו של יום זה‪ ,‬אמנם מצינו דין נוסף של קריאה שהיא דין חיוב אמירה‪ ,‬וכעין תפילה‬ ‫קושית הטורי אבן‬

‫המחויבת להאמר ביום זה‪ ,‬כעין מש”כ התוס’ [שבת כג‪ :‬ד”ה ‘הדר’] דיש קריאה שהיא משום פרסומי‬ ‫ובטורי אבן הקשה‪ ,‬דלפרש”י דאיירי בשירה שאמרו על הים‪ ,‬א”כ היאך ילפינן משם למקרא מגילה והרי‬
‫אמרו שירה על הים פעם אחת בלבד ולא תיקנו מעולם לאומרה לדורות והיאך ילפינן למקרא מגילה‬
‫ניסא‪ ,‬ויש פרסום הנס בהפטרה דחנוכה יותר מאשר בקריאת חנוכה שהיא קריאת הנשיאים שאין בה מענין‬ ‫לקובעה בחובה לדורות‪ ,‬ולכן כתב הטו”א דהק”ו אינו מהשירה שאמרו על הים אלא מהלל שאומרים‬
‫בכל שנה בליל יו”ט ראשון של פסח‪ ,‬ומהלל זה שנאמר כל שנה ושנה ילפינן למקרא מגילה לאומרה‬
‫הפרסומי ניסא‪ ,‬וא”כ מוכח דיש קריאה שהיא חלק מסיפור הנס‪.‬‬
‫בכל שנה ושנה‪.‬‬
‫קריאת אז ישיר בשש”פ – חיוב אמירת השירה‬ ‫ברכת השיר או ברכה‬
‫ר’ יצחק הוטנר בספרו פחד יצחק תירץ קושית הטו”א ע”פ דברי המהר”ל‪ ,‬דאמרינן במשנה בפסחים קיז‪:‬‬
‫ולפי”ז יש לבאר דברי רש”י דכתב שקורין אז ישיר בשביעי של פסח משום שאמרו שירה על הים‪ ,‬דקשיא‬ ‫‘כוס רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו ברכת השיר’ [ברכה לאחר ההלל לחד מ”ד]‪ ,‬ושואל המהר”ל‬
‫מדוע במסכת פסחים נקראת ברכה זו בלשון ברכת השיר ואילו במסכת סוכה נקראת ברכה סתם כמ”ש‬
‫ליה לרש”י דבשלמא לקרוא את פרשת קריעת הים שפיר‪ ,‬כיון שהוא ענינו של יום‪ ,‬אבל מדוע לקרוא את‬ ‫‘מקום שנהגו לברך אחריו יברך’ והרי שמה ברכת השיר‪ ,‬ותי’ המהר”ל דקאי לענין האריכות של אמירת‬
‫יהלולך‪ ,‬דבשאר מועדים החיוב לומר רק ברכה בעלמא‪ ,‬משא”כ בפסח צריך לומר ברכה זו בתוספת שירת‬
‫השירה והרי השירה היא ענין לאותו זמן בלבד ומה שייך לחזור ולקרותה באופן קבוע ביום אחד בשנה‪,‬‬ ‫יהללוך‪ ,‬והוא חיוב לומר שירה נוספת לאחר ההלל‪.‬‬
‫ומדוע באמת יש דין מיוחד בפסח לומר יהללוך לאחר הלל‪ ,‬מבאר הפחד יצחק ע”פ מה שכתוב בירושלמי‪,‬‬
‫ועל כן אומר רש”י דקריאה זו אינה כקריאת שאר המועדים מדין ענינו של יום‪ ,‬אלא מדין חיוב קריאה‬ ‫דהקשה הירושלמי מדוע התעכבו ישראל מלומר את השירה עד היום השביעי ולא אמרוה מיד ביציאתם‬
‫ממצרים‪ ,‬ומתרץ‪ ,‬דכיון שלא היה עדיין גמר גאולתן‪ ,‬ומבאר הגאון הנ”ל‪ ,‬דבאמת השירה היו חייבים‬
‫נוסף של קריאת התורה מדין פרסום הנס‪ ,‬וחיוב אמירת שירה המחויב ליום זה‪.‬‬ ‫לאומרה כבר ביום הראשון ביציאתם ממצרים‪ ,‬אלא דכיון שעדיין לא נגמר הנס לא יכלו לאומרה מיד‬
‫[וכבר ידועים דברי הגר”ח בזה‪ ,‬דלא אמרינן שירה אלא לבסוף]‪ ,‬אמנם כל זה דוקא באותה שנה שעדיין‬
‫וכן מדויק ברש”י בפירושו על התורה שכתב [שמות יד’ ה’] ‘ליל שביעי ירדו לים בשחרית ואמרו שירה‬ ‫לא הסתיים הנס ביום הראשון אבל לשנה הבאה חזר החיוב שירה לזמנו האמיתי ביום הראשון של פסח‪,‬‬
‫ועל כן בפסח אומרים שירת יהללוך בליל יו”ט ראשון לאחר ההלל עצמו‪ ,‬כיון שהוא מדין אמירת השירה‬
‫והוא יום שביעי של פסח ולכן אנו קורין השירה ביום השביעי’ והיינו שרש”י כתב שכיון שאמרו שירה‬ ‫של היום השביעי שחזור לזמנו המקורי ביום הראשון‪ .‬ובזה מבואר שבפסחים נקראת ברכת השיר על שם‬
‫שיהללוך הפסח הוא אמירת שירת הים ביום הראשון‪ ,‬ואילו במשנה בסוכה נקראת ברכה בעלמא דלגבי‬
‫באותו יום‪ ,‬על כן גם אנו חוזרים ומודים באותו יום על קריעת הים ולכן אנו קורין ‘אז ישיר’‪.‬‬ ‫שאר יח’ ימים שגומרים בהם את ההלל אינו אלא ברכה בעלמא ואין בה שירה‪.‬‬
‫שירת הים טמונה בברכת יהללוך‬
‫ובזה מיושב קושית הטו”א דהקשה על רש”י היאך ילפינן כש”כ מקריאת השירה שאמרו בנ”י על הים‬ ‫ובזה מיישב בפחד יצחק את קושית הטו”א דהיאך עבדינן ק”ו משירה שאמרו על הים למגילה והרי על‬
‫הים אמרו שירה רק פעם אחת ואילו מגילה קורין כל שנה‪ ,‬דכיון שבאמת תיקנו לומר ‘שירת הים’ כל שנה‬
‫והרי שירת הים היתה פעם אחת והיאך ילפינן משם לקריאת המגילה בכל שנה ושנה‪ ,‬ולדברינו אתי שפיר‬ ‫במתכונת מקוצרת ובזמנה המקורי [ביום ראשון ובצורת יהללוך]‪ ,‬א”כ מצינו שירה הנאמרת בכל שנה‪,‬‬
‫ואתי שפיר הכש”כ דאמרינן שירה בכל שנה ושנה באמירת יהללוך‪.‬‬
‫דרש”י לשיטתו דקריאת אז ישיר בשביעי של פסח אינה מדין ענינו של יום אלא כחיוב הודאה ושירה‬ ‫ונאמר לפניו שירה חדשה‬
‫ואגב זה תתורץ קושית השל”ה‪ ,‬דהלא ידועים דברי תוס’ [פסחים קטז‪ ]:‬דכתב בחילוק הלשונות דבתחילה‬
‫תמידי שבכל שנה ושנה על נס זה‪.‬‬ ‫אמרינן ונאמר לפניו שירה חדשה ואילו בסוף אומרים ונאמר לפניו שיר חדש‪ ,‬וביארו התוס’ החילוק‬
‫‘דכל השירות לשון נקבה חוץ משירה לעת”ל דלשון זכר היא’ דכיון שלנקבה יש לבסוף צער לידה‪ ,‬אבל‬
‫פרפרת ‪ -‬קריאת עשרת הדברות בטעם עליון‬ ‫לעת”ל לא יהיה שום צער לבסוף‪.‬‬
‫והקשה השל”ה דאם קאי ונאמר לפניו שירה חדשה קאי על גאולת מצרים‪ ,‬א”כ מדוע אומרים ונאמר‬
‫ובזה יבואר עוד‪ ,‬דידועה קושית הגר”ח היאך אנו קורין בחג השבועות עשרת הדברות בטעם עליון‪ ,‬והרי‬ ‫בלשון עתיד [בחולם] והרי צריך לומר ונאמר [בסגול] בלשון עבר [וכבר תירץ הגרי”ז על קושיה זו‬
‫דאומרים אותה מדין בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים‪ ,‬וא”כ שייך לומר‬
‫כל פסוק דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן והיאך קורין בתורה בטעמים שוניםש לטעם עליון‪[ ,‬ואין לתרץ‬ ‫בלשון נקבה גם בעתיד]‪ ,‬אולם‪ ,‬לפי היסוד של המהר”ל יש לומר‪ ,‬דאמנם דשירה חדשה קאי על גאולת‬
‫מצרים‪ ,‬אבל נחשבת לשירה חדשה כיון שאין זו אותה שירה שנאמרה אז במצרים‪ ,‬דאז אמרוה ביום‬
‫דאינו פוסק לגמרי שהרי ממשיך הלאה‪ ,‬שהרי המג”א בסימן נא’ הקשה על המנהג שהחזן ביום הברית‬ ‫השביעי ובצורת אז ישיר‪ ,‬משא”כ כעת אומרים אותה בצורת יהללוך ובליל הפסח‪ ,‬וכיון שאינה אותו דבר‬
‫לא שייך לומר עליה ונאמר לשון עבר [בסגול]‪ ,‬כיון שלא נאמרה כך בזמנה‪.‬‬
‫קוראים הפסוקים מוכרות עימו ואף שממשיכין מיד בקריאה]‪.‬‬ ‫ענינו של יום או ענינו של ים‬
‫ונראה לתרץ באופן נוסף את קושית הטו”א שהובאה לעיל היאך עבדינן כש”כ לחייב בקריאת מגילה בכל‬
‫קריאת חג שבועות – כנתינתה מסיני‬ ‫שנה ושנה משירה שאמרו על הים והרי לא נתחייבו לאומרה בכל שנה‪ ,‬דהנה‪ ,‬בגמ’ מגילה [לא‪ ]:‬הובאו‬

‫ושמעתי בשם הגר”ד הקשר‪ ,‬דתי’ בזה‪ ,‬דקריאת התורה של שבועות אינה קריאה בעלמא כשאר קריאות‬

‫ענינו של יום אלא זו היא קריאה מדין חדש של ‘עשרת הדברות’‪ ,‬כלומר דיש חיוב לקרות שוב פעם‬

‫את עשרת הדברות דוגמא למה שהיה בנתינת התורה‪ ,‬וכמו שניתנה היה זה בטעם עליון כמו”כ נקראת‬

‫בטעם עליון‪.‬‬

‫ומקור לדברים אלו מצינו בדברי החזקוני‬

‫בפרשת יתרו שכתב ‘ויש בעצרת שהוא‬

‫דוגמא למתן תורה ומתרגמינן הדיברות‬

‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫וקורין בנעימה גדולה’‪ ,‬וכעי”ז בבאור הלכה‬

‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫בסוף סימן תצד’ כתב ‘ועל כן בשבועות נוהגים‬
‫לקרות בציבור בהראשון והיינו בטעם עליון‬

‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫לעשות מכל דיבור פסוק אחד לפי שבו ביום‬

‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫ניתנו עשרת הדברות’ עכ”ד‪ ,‬ונראה דזהו‬
‫כטעם מדוע קורין בטעם עליון‪ ,‬דכיון שאינה‬
‫יש מי שיעזור!‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫קריאה מדין ענינו של יום או כקריאה דשבת‪,‬‬
‫אלא מדין אמירת עשרת הדברות ולקרותם‬
‫‪04-6641505‬‬ ‫כשעת נתינתם‪ ,‬ממילא גם ליכא לחסרון של‬

‫כל פסוק דלא פסקיה משה‪ ,‬כיון שהקובע אינו‬

‫פסיקת משה‪ ,‬אלא כקריאתו בהר סיני‪.‬‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪kerenora456@gmail.com :‬‬

‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫אין לנו פרוטה לפורטה‪ .‬היכן ההבטחה של הרבי שלך? או שהוא מקיים את הבטחתו‪ ,‬או שאתה חוזר לעבודה כמו ילד‬ ‫וכך עשה‪ .‬למחרת היום הלך לבית המדרש‪ ,‬אחרי תפילת שחרית ופת שחרית‪ ,‬פתח ספר תהלים‪ ,‬אמר את כל פרקיו‬
‫טוב! אמר‪ ,‬את צודקת‪ .‬אלך אל הרב‪ .‬חזר אל הרב בטרוניה‪ ,‬אני בוטח ובוטח‪ ,‬וכלום לא קורה‪.‬‬ ‫במתינות ובנעימות‪ .‬לאחר מכן פתח חומש‪ ,‬עין יעקב‪ ,‬וכך העביר את יומו‪ .‬חזר הביתה שמח ורענן‪ ,‬סעד את סעודת‬
‫הערב והלך לישון באושר ובתחושה נפלאה‪ .‬כך עשה ביום השני וכך ביום השלישי‪ .‬אט אט כלו המצרכים שהיו בבית‪.‬‬
‫אמר לו הרב‪ ,‬רצונך שנעשה עסק? הרי אתה בוטח בה' בלב שלם‪ .‬אם כן‪ ,‬כפי שאמרתי‪ ,‬מגיע לך סכום גדול‪ ,‬עשרת‬ ‫פונה אליו האשה‪ ,‬בעלי היקר‪ ,‬היכן ההבטחה של הרבי שלך? אמר‪ ,‬את צודקת‪ .‬אלך אל הרב‪ .‬ניגש לרבי ישראל בטרוניה‪,‬‬
‫אלפים רובל‪ ,‬למען תוכל להמשיך לעסוק בתורה במשך שנים ארוכות‪ .‬אני אקנה ממך את הזכות הזו בחמשת אלפים‬ ‫הנה אני מאמין ובוטח‪ ,‬ודבר לא קרה‪ .‬אמר לו הרב‪ ,‬עדיין אני עומד בדברי‪ ,‬לא אסור מהם‪ .‬אם תבטח בה' במאת‬
‫האחוזים‪ ,‬יזמין לך ה' את פרנסתך‪ .‬טוב‪ ,‬אם הרבי אומר‪ ...‬חזר לביתו‪ ,‬הוציא את מעט חסכונותיו שהיו מוחבאים מתחת‬
‫רובל! קפץ היהודי על ה'מציאה'‪ .‬ודאי‪ ,‬אני מוכן‪ .‬הבה נלחץ ידיים‪ ,‬עשינו עסק!‬ ‫לבלטות לימים קשים‪ ,‬נתן לאשתו‪ ,‬וחזר לבית המדרש‪.‬‬
‫"אי אי אי ר' יהודי"‪ ,‬אמר רבי ישראל‪" ,‬עתה מבין אני מדוע אין הקב"ה מזמן פרנסתך‪ .‬אמונתך אינה אמיתית‪ ,‬הביטחון‬ ‫עוברת תקופה‪ ,‬גם אותן פרוטות כלו‪ .‬האשה ניגשת לבעלה‪ ,‬פוכרת ידיה בייאוש ואומרת‪ ,‬בעלי היקר‪ ,‬לא נותר לנו דבר‪.‬‬

‫שלך מזוייף‪ .‬אילו היית מאמין באמת ובתמים‪ ,‬וכי היית מוכר עשרת אלפים רובל בטוחים תמורת חמשת אלפים?"‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬