Page 2 - מפיק מרגליות בא תשפא
P. 2
באכילה ואין בו איסור נותר בעלוה”ש ,ממש כמו שלר”ע [שמצותו עד עלוה”ש] דאין בפסח מבושל איסור נותר, על הפרשה ועל הדף
שהרי לעולם לא הותר[ .ובאדר”ת כתב דפסח מבושל מותר באכילה ביום יד’ וא”כ היה בו היתר]. הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
אמנם יש לדחות נפק”מ זו ,ובאמת לכו”ע יש בו איסור נותר ,וזאת ע”פ מש”כ המנח”ח [במסקנת דבריו שם סוף איש לפי אכלו -שיעור אכילת הפסח
הבית הלוי [ח”א ס”ב ז’ וכן בח”ג סנ”א ג’] יצא לחדש דחלוק מצות אכילת הקרבנות מאכילת פסח ,דבכל
אות יא’] דדוקא בקרבן פסול שאין לו היתר כלל ליכא איסור נותר ,אבל בפסח מבושל ,כיון שבעלוה”ש פקע הקרבנות אין מצוה על הגברא לאוכלם והמצוה היא בחפצא דקדשים שיאכלו ,משא”כ באכילת הפסח יש מצוה על
הגברא לאכול את הפסח ,ונפק”מ ,דבכל קרבנות סגי באכילת כל שהוא ,משא”כ בקרבן פסח בעינן דוקא כזית,
ממנו איסור מבושל והותר מדין מבושל ,אף שנאסר מדין נותר מ”מ איסור מבושל בטל ממנו ,והיתרו ואיסורו וכדמוכח בפסחים ג :בכהן שאמר לחברו ‘הגיעני כפול’ והיינו שקיבל מלחם הפנים שיעור פול ,ושיעור זה הלא
באים כאחת ,כמו גיטו וידו באין כאחת. הוא פחות מכזית [ובמש”ח ויקרא ו’ ט’ כתב דאין ראיה ,דאיירי שהיה מערב זבחים אחרים עימו].
ועפ”ז תירץ הביה”ל את קושית המעייני החכמה ,מדוע הרמב”ם בספר המצוות מנה את עשיית הפסח ואכילתו-
איסורו והיתרו באין כאחת -תליא במחלוקת הרא”ם והחו”י לשתי מצוות [מצוה נה’ ‘שציונו לשחוט שה הפסח’ ומצוה נו’ ‘שציונו לאכול כבש הפסח’] ואילו בשאר זבחים
מנה את העבודה והאכילה למצוה אחת ,וביאר ,דכיון דבשאר קדשים האכילה אינה מחויבת על האדם אלא דין
וסברה חדשה זו של המנח”ח תליא במחלוקת אחרת ,דהלא שיטת רש”י דלינת לילה פוגמת וחשיב נטל”פ מיד
בקדשים שיאכלו ,משא”כ בפסח יש מצוה בעשיית הפסח ומצוה נוספת באכילתו.
בעלוה”ש ,והקשו התוס’ [ע”ז עו‘ .בת יומא’] דאי עלוה”ש גופא גורם לנטל”פ א”כ מדוע כלי חרס שבישלו בו ומקשין העולם על דברי הביה”ל ,שהרי הרמב”ם עצמו בספר המצוות [מצוה פט] מנה אכילת קדשים כמצוה
נפרדת ‘שציוה לכהנים לאכול בשר קדשים’ [ובאמת ראיתי במשאת משה זבחים כח’ ,שכתב דיש כאן טעות סופר
חטאת לבוקר ישבר ,והרי מיד בבוקר כשנהיה נותר הרי טעמו נפגם ומדוע נאסר ,והרא”ם [בפר’ צו] תי’ דהאיסור
וצריך לומר הרמב”ן ולא הרמב”ם].
נותר והפגם באים כאחת [והובא במג”א תמז’ סקט”ז] .אולם הפלתי תירץ באופ”א [סימן קה’ בשם החוות יאיר חידוש האור שמח – נפק”מ לזמן אכילת בשר הפסח
נדבך נוסף על חידוש זה הוסיף האור שמח [פ”ו מחו”מ ה”א] ,דעפ”ז ,שבכל אכילת פסח [שחיובו על הגברא]
והביאו המחצה”ש שם] דהבליעה בכלי היא מהלך ארוך ולא רק ברגע האחרון בולע אלא אז רק נשלמת הבליעה, שייך גם את מצות אכילת קדשים בעלמא [שחיובה בחפצא] ,לכן אף דלראב”ע הפסח נאכל עד חצות ,מ”מ יכול
להמשיך לאוכלו עד עלוה”ש דלא גרע משאר קדשים דנאכלים כל הלילה שהרי קרבן פסח הוא גם קדשים ,ואף
ונמצא דרוב בליעת האיסור נעשית בשבח ולא בפגם ורק חלק קטן ממנה נעשה בפגם ,ועל כן כלי חרס שבשלו בו שלא יקיים בזה מצוה אכילת הפסח ,מ”מ יקיים בזה מצות אכילת קדשים ,והוא חידוש.
ויש לדון בדבריו ,חדא ,דא”כ מדוע הפסח מטמא את הידים מחצות והרי עדיין ראוי לאכילת קדשים [והאו”ש
חטאת ישבר .ונראה א”כ דפליגי בזה הני גאוני בתראי אי אמרינן היתרו ואיסורו באים כאחד. עצמו תי’ דהוא מדרבנן ועדיין צ”ב] ,ועוד קשיא מדוע הפסח אסור באכילה מבעו”י והרי לא גרע מכל קדשים
שנאכלים ביום הקרבתם והרי לדברי האו”ש יש בו גם מצות אכילת קדשים בעלמא [ואין לחלק דשאני קודם
ויש לחלק דלא דמי זל”ז ,דהרא”ם דיבר באופן שהאיסור [נותר] וההיתר [הנטל”פ] באים יחד והנידון מה בא
זמנו מלאחר זמנו].
קודם ,ובזה שייך לומר דיש רגע אחד ששתיהם נתפסו בו בבת אחת ,משא”כ באיסור נותר בפסח מבושל ,הנידון אכילת הקרבנות – השלמה להקרבה ,הקרבת הפסח – השלמה לאכילתו
ובמה שמקשין העולם על הביה”ל יש לומר ,דאכן גם בשאר קדשים מנה הרמב”ם את מצות האכילה בנפרד
אם ההיתר [מבושל] קודם לאיסור [נותר] נועד כדי להתירו באכילה תחילה כדי שיחול עליו איסור נותר ,וא”כ מעשייתן ,אלא דלא כתב עמהם את אכילת הפסח אלא ייחד לאכילת פסח מצוה נפרדת ,ועל כן חידש הביה”ל,
דבכל הקדשים הגם דיש מצות אכילה ,מ”מ האכילה היא השלמה להקרבתו ומדין עבודת הקרבנות ולכן סגי אף
מה יועיל גדר למדני של ‘באין כאחד’ כל זמן שבפועל אסור לו לאוכלו. בפחות מכזית ,אבל קרבן פסח אכילתו אינה השלמה לעשייתו אלא להיפך ,כל עשיית הפסח נועדה לאכילתו ולכן
בעינן כזית [ובאמת שיטת הרמב”ם דבקדשים קלים ליכא מצוה באכילתו ודלא כרש”י בפסחים נט :דאף בקק”ל
אמירה נעימה – מצות הפסח דוקא בכזית
יש מצוה באכילתן].
ובדרך דרש נראה לומר ,דמה שבפסח בעינן דוקא אכילת כזית ,נובע מהדין של ‘אין מפטירין אחר הפסח וכן מוכח דבפסח אכילתו היא מטרתו וההקרבה טפלה לאכילתו [להיפך משאר קרבנות] ,דאיתא ב’ספרי’ [פר’
ראה ,לגירסת הגר”א] וז”ל ‘ועשית פסח’’-שאם עשאו שלא לשמו פסול ,יכול אף צלייתו והדחת קרביו [ליבעי
אפיקומן’ ,דכיון שצריך שישאר טעם הפסח בפיו ,א”כ באכילת כל שהוא לא שייך שישאר עם טעם בפיו ,ורק לשמה] ת”ל ‘וזבחת’ עכ”ל הספרי ,ולכאו’ מה ההו”א דליבעי צליה לשמה ,דבשלמא עבודות הקרבן מובן דבעינן
לשמה ,אבל צליה אינה מד’ עבודות ומדוע שיצטרך לצלותו לשמה ,והביאור דשאני קרבן פסח ,דמצות אכילתו
באכילת כזית יחוש טעמו גם לאחר זמן [וזאת לשיטות ד’אין מפטירין’ הוא דין דאו’] ,ולאחר זמן מצאתי כן אינה כשאר קדשים שהוא מדיני הקרבן והשלמת כפרתו ,אלא אכילת האדם היא עיקר ומטרת הקרבן והעבודה
בראבי”ה וז”ל ‘ואוכל כל אחד ממנו כזית שהוא ראוי לתת טעם מצה בפיו’ ,והן הן הדברים. כטפלה לו ,ועל כן יש צד לחייב אף בצליה לשמה דעבודתו היא לצורך אכילתו.
ואם כנים אנו ,שהעיקר בקרבן פסח הוא באכילת האדם ואין האכילה נספחת להקרבה אלא להיפך ,א”כ לא שייך
והנה ,ב’ובא לציון’ מבקשים בקשה נועזת ‘הוא יפתח ליבנו בתורתו וישם בליבנו אהבתו ויראתו ולעשות רצונו לומר כדברי האו”ש דיש בפסח גם מצות אכילה דשאר קדשים ,כיון שאכילתו באה ממקום קדושה שונה ,דדוקא
בשאר קדשים האכילה היא השלמה לעבודה וסגי אף באכילת משהו ,אבל כיון שבפסח האכילה היא מקור וכח
ולעובדו בלבב שלם’ ,מדהים ,בכזה פשטות אנו מבקשים שהקב”ה ישים לנו בלב אהבה ,ויראה ,וכל השאר, קדושתו ,הרי לא שייך כאן את מעלת הקדשים לחייבו באכילה כשאר קדשים ,שהרי אין קדושתו מעבודתו אלא
ולכאו’ כל עבודתנו בעוה”ז היא להגיע לדרגה של אהבה ויראה וכי שייך לבקש שישימו לנו בלב מן המוכן אהבה מאכילתו שאינה עיקרית בשאר קדשים ,ולפי”ז אין הכרח לחידושו של האו”ש.
‘פסח מבושל’ האם שייך בו איסור ‘נותר’
ויראה ,באיזה זכות יש לנו בקשות כ”כ נועזות?!
וחידושו של האו”ש מקרין לנפק”מ נוספת [מלבד אם מותר באכילה לראב”ע עד הבוקר] ,והיא ,האם בפסח
והתשובה נעוצה בהמשך‘ ,למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה’ -אנו מבקשים בזכות ילדינו ולמענם ,ואנו מבושל יש איסור נותר ,דלכאו’ קרבן פסול שנאסר באכילה מתחילתו אין בו דין נותר ,כיון שנותר נאמר על דבר
שמותר באכילה [ועי’ במנח”ח ז’ אות יא’ בשם הצל”ח ,ויש לדון אם חשיב פסול בגופו או לא דשיטת רש”י
מבקשים שיטע בנו את החום והאהבה בתורה ובמצוותיה ,ואף ‘בזכות אבותינו שבטחו בך’ לא מועיל בזה ,אלא בחולין קטז :דבפסח שבישלו טעון עיבור צורה ועי’ במנח”ח ז’ אות יב’] ,ולפי”ז ,לשיטת האו”ש דאף לראב”ע
מותר להמשיך לאכול את הפסח אף לאחר חצות כדין שאר קדשים ,א”כ לפסח מבושל יש היתר אכילה מחצות ועד
רק בזכות ילדינו ,וזאת מכיון שהדרך לחנך את הדורות הבאים היא רק ע”י דוגמא אישית שלנו ,כשיראו הילדים הבוקר כשאר קדשים דאינו כקרבן פסח שאסור מבושל אלא הרי הוא ככל הקרבנות שבאים מבושל ,וכיון שיש לו
היתר אכילה יש בו גם איסור נותר ,אבל אם ננקוט דלא כהאו”ש נמצא דנאסר באכילה מחצות ולא הותר מעולם
את הלימוד באהבה ובכונת הלב ובשמחה ובלבב שלם ולא במלומדה.
ולענינינו ,בפסח כשאנו מעבירים את מסורת הדורות-לדור ההמשך ,עלינו להעבירה באופן מהנה ומשמח ושיראו
את הפנימיות שבליבנו ,ועל כן באכילת הפסח נאמרו כמה הלכות בזה ,כגון ,צריך שיאכלנו על השובע ,לאכול
דוקא כזית בשר ,וגם שישאר טעמה בפה לכל אורך זמן עניית התשובה לבנים ,ורק אז חינוך הבנים והעברת
המסורת ,באה מתוך שמחה ואהבה ,כשמסירת התורה והמצוות באה בטעם טוב בפה.
והדבר מדויק בהגדה בתשובת הבן ‘אף אתה אמור לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן’ ,ומה
פשר התשובה ,וביאורו ‘אף אתה’ כלומר אף
אתה מצידך עליך לענות בחכמה כמו שנשאלת
קרן אורה -הדף היומי בחכמה ע”י הבן החכם ,וזאת ע”י ‘אמור לו’ –
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! שתאמר לו ותשפיע עליו – ‘כהלכות הפסח’ –
בדרך של הלכות אלו ,שטעם הפסח צריך להשאר
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? בפה זמן מרובה ,כלומר ליתן לו טעם טוב להכניס
סתם מתקשה בקטע גמרא?
יש מי שיעזור! לו את התורה במתיקות לפיו הן במתיקות הנותן
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי והן במתיקות המקבל ,ע”י שיראה שהתורה
מתוקה בפיך ואינה מלומדה אלא מאהבה ומיראה
04-6641505
ובמתיקות והנאה .והדברים מתוקים.
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
המשך מעמוד קודם מעשה רב
זלההותהמומדאדבקטובביןיוהתשרכלעםלרפגישת.וייכלהימצצור.ה שהאדם נצטוה עליה ,ככל שירבה לחקור ולהעמיק בה ,כך יוכל שלוש חפיסות של סיגריות קצרות ,היום אני מעשן שתי חפיסות של סיגריות ארוכות...
וייואגכםלליהבאיאמתרתור כלקלאלודהתםתולשעהללותאגתיבתרשגבעאעלהנוהומהמישוודאםהתשהכהמלגגואנוהוהחהסהמרלוגזנווו.נתה,וההפתוגעמליםת לשאהותאהיפוהגרםבבה.נשאבמלתואעםלי יעדמייקהגחאוקווהר,, זאמודעתהקי,שםל!ות.פהוסיאקיולדעעשן,שזואתעהבורמואבסכדנאתתנפעצשומתך למידיעדית!ת ואמבולחהשיתתא.וואתבלעובמדכוביתדשאעותתלנובו.ספוממת.שהכגוך.ף הדומרושח
כלהשינאנצולקומראואיתום מאקתו'םפרבושהתואפנרכעהש',ל.צריכים אנו לשאול את עצמנו איזה לקח למדנו .האם אנו מסוגלים אאההחירקמפךויצרפסרבוואלכ,תתהל,הכפוזבאחאאיעבלתבתמרסי,היביררההועצודפהרבריאדגוגדלהתםי?עאיןלאאהשלתרמיקתרייהיצהומםשו.פראחח,אסחויתמירנושת.ילםל,.יאכאלינעמביולשתןבמלקהאינירליווםקכוואאטתי.תןת..הושדכמבבוךר,שיחו?תמייעתפלוםךשוהקוהאט,צררווגעכווששבלהתדייהושום"האודל.כאפימלמעאצהיטיסמכפתעמרו.לשןהבוהרששרוללאווופשאתש
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']
