Page 2 - מפיק מרגליות דברים תשפב
P. 2
תוכחה בפגיעת יד כמו שעשה פנחס בדבר זמרי וכזבי ,עכת”ד ,וא”כ כיון שמעלתו של פנחס היתה בתוכחה וכל על הפרשה ועל הדף
מעשיו היו לשם מצות תוכחה ,א”כ זכה הוא להיות ממשיך שבט הכהונה המברכים את עם ישראל. הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
ויברך אתכם כאשר דיבר לכם – ברכת כהנים
רמוס חצרי – במקדש ,דמים מלאו – בכל מקום
בפרשתנו משה רבינו מוכיח את עם ישראל ואח”כ אומר להם ‘ויברך אתכם כאשר דיבר לכם’ .ואמרינן במדרש
ועל פי יסוד זה ,דבברכת כהנים האדם נכנס כביכול במקומו של הקב”ה ונעשה הממצע להוריד ולמשוך השפע ‘אמר הקב”ה למשה הואיל וקבלו עליהן צריך אתה לברכם מנין שנאמר ה’ אלוקיכם הירבה אתכם ,ומנין שכל
המקבל תוכחה זוכה לברכה שכן שלמה מפרש ‘ולמוכיחים ינעם ועליהם תבא ברכת טוב’ אמר הקב”ה לישראל
על עם ישראל ,בזה יובן מה דאמרינן בהפטרה לפרשתנו שבת חזון‘ ,ידיכם דמים מלאו גם כי תרבו תפילה איני בעולם הזה הייתם מתברכים ע”י אחרים ,לעתיד לבוא אני אברך אתכם שנאמר ‘אלוקים יחננו ויברכנו’ ,עכ”ד
המדרש[ .ובשו”ת לב חיים לגר”ח פאלג’י ח”ג כד’ כתב דזהו המקור לאלו הנוהגים לומר מזמור למנצח בצורת
שומע’ ולכאו’ תוכחה זו מדברת בבית המקדש ‘מי ביקש זאת מכם רמוס חצרי’ ומדוע א”כ נכנסת התוכחה של מנורה בזמן ברכת כהנים ,כיון דברכת ה’ שוה לברכת הכהנים] .ויש להבין מה קשר בין מצות תוכחה לברכה,
‘ידיכם דמים מלאו’ דקאי על ברכת כהנים שההורג את הנפש אינו נושא כפיו ,והרי עבודת נשיאת כפים אינה ומדוע המקבל תוכחה מחברו זוכה גם לברכה מחברו.
שמע כעונה -בברכת כהנים ובמצות תוכחה
דוקא במקדש ,והיאך שייך רמיסת חצרי בברכת כהנים הנעשית בכל מקום במדינה.
והנה ,מצינו באחרונים ב’ טעמים מדוע לא אומרים בברכת כהנים ‘שומע כעונה’ ,וידוע היסוד של הבית הלוי
והביאור ,דיש שתי אופנים בעבודת הכהן ,יש את עבודת המקדש הגשמית שבשבילה צריך להיכנס באופן גשמי דכיון שיש דין בברכת כהנים ‘בקול רם’ לא שייך בזה להוציא את חברו .ואמנם הקהילות יעקב [ברכות יג ה’ וכן
הוא בפסחים מג’ ה’] מוסיף ומביא טעם נוסף מדוע לא אמרינן שומע כעונה בברכת כהנים ,משום דדוקא במצוות
למקום המקדש ולעבוד שם עבודתו ,ומלבד זה יש את עבודת הנשיאת כפים ,ובעבודה זו הכהן עומד בתווך בין שבין אדם למקום אחד יכול להוציא את חברו ,אבל במצוות שבין אדם לחברו לא מועיל לעשות לחברו מדין
שומע כעונה ,ורק כלפי חיובים לשמים שייך דין כזה ולא בדיבור לחברו[ .ואח”כ מביא הקה”י טעם נוסף מדוע
הקב”ה לישראל והרי הוא נכנס באופן רוחני להיות המקשר ע”י נשיאת כפיו בין ישראל לקב”ה ,ועבודת המקדש במצות תוכחה א”א להוציא מדין שומע כעונה דכיון שעיקרה של מצוה זו היא למנוע מחברו לעשות העבירה
הינה במקומו של הקב”ה מבחינה גשמית ,משא”כ ברכת כהנים הינה במקומו של הקב”ה מבחינה רוחנית. ולאפרושי מאיסורא ,ממילא לא שייכא לאפרושי מאיסורא ע”י שומע כעונה].
הצד השוה בין ברכה לתוכחה
ובזה יבוארו דברי הנביא ,דבתחילה מוכיחם על מה שדורכים בגשמיות על מקום המקדש ברגליהם ‘מי ביקש
והנראה לומר דמלבד הטעמים לעיל ,יש טעם ייחודי השייך רק בברכת כהנים ובמצות תוכחה מדוע לא שייך
זאת מכם רמוס חצרי’ דהיינו עבודת המקדש שצריך שיהיו שתי רגליו על הארץ ,ומלבד זאת ,אף אם לא יעמוד בהם שומע כעונה ,דהנה ,יש קשר הדוק בין תוכחה לברכה ושניהם ממקור אחד באו ,דבתוכחה האדם נכנס
במקום הקב”ה כביכול ,ומדבר ומזכיר לאדם ללכת בדרך הישר במקום הקב”ה עצמו ,וכן גם בברכה [ובברכת
בפועל במקום המקדש אלא יעבוד בידיו בברכת כהנים שאינה מחוייבת להיות במקום המקדש בפועל ,גם זה כהנים] ,המברך נכנס במקומו של הקב”ה ונעשה המתווך ומוריד את השפע שהקב”ה נותן ,ונהיה הוא כבא כוחו
של הקב”ה .וכשם בתוכחה הקב”ה ציונו שלא לעבור עבירה ונכנס אדם בתווך ,ומזכיר ומונע מלעשות נגד רצון
איני שומע ‘ידיכם דמים מלאו’ דבברכת כהנים נחשב כאילו נמצא במקום הרוחני הקרוב ביותר לקב”ה וכמו ה’ ,וכן ברכה היא כניסה של אדם בתווך שעומד בין מקור הברכות שהוא הקב”ה והוא כביכול עושה את פעולתו
שבעבודת המקדש נמצא במקום הגשמי הקרוב ביותר לקב”ה ,והרי הוא כרומס חצרי בכל מקום שהוא. של הקב”ה ומברך ומוריד השפע.
וא”כ נמצאנו למדים שתוכחה וכן ברכה שתיהם מצוות שהאדם נכנס להיות במקומו של הקב”ה ומסייע כביכול
מדרש פליאה – הרוצה לידע פנחס זה אליהו
בידו.
על פי רעיון זה דיש אופן שאדם נכנס בתווך בין הקב”ה לבין האדם ,הן כדמצינו בתוכחה והן כדמצינו בברכה, המברך והמוכיח -עומדים במקום הקב”ה
ולפי”ז יש בידינו ביאור נפלא ,מדוע לאחר שמשה מוכיחם מיד מברכם ,דכיון ששתי מצוות אלו תלויות זו בזו,
יש לבאר מדרש פליאה בריש פרשת דברים ואלו דבריו ‘הרוצה לידע פנחס זה אליהו ,יראה ‘אלה דברים אשר ומי שמוכן לקבל תוכחה הרי הוא כמחשיב את מוכיחו כשליח וצינור של הבורא יתברך ,ועל כן מקבל אותו
מוכיח גם את הכח לברך את מי שהוכיח ,כיון שנתן האדם שהכיחוהו את כח הבורא ביד המוכיח ,וה”ה דגם
דיבר משה’ ,ע”כ דברי המדרש.
יכול כעת לברכו.
ונראה לבאר ,דידוע דכל ארבעת החומשים הראשונים נאמרו ע”י משה רבינו כששכינה מדברת מתוך גרונו, בברכת כהנים ובתוכחה – יש מצוה על השומע לשמוע
וע”פ זה דתוכחה וברכה חדא הם ,יובן דין נוסף השווה בין מצות תוכחה לברכת כהנים ,דבשתי מצוות אלו
משא”כ חומש דברים הקב”ה דיבר למשה ומשה דיבר אח”כ לכל ישראל ולא היתה השכינה מדברת ממש מתוך מצינו דיש גם מצוה על השומע ,וידוע מש”כ בספר החרדים [יב’ יח’ והובא בבאוה”ל ריש סימן קכח’ ודלא
כהריטב”א סוכה לא ,]:שכמו שיש מצוה על הכהנים לברך כמו”כ יש מצוה על הישראל להתברך ,וראה זה פלא,
גרונו .וכן מדויק בסיום ספר במדבר ותחילת ספר דברים ,דבסיום ספר במדבר כתוב ‘אלה המצוות והמשפטים דכמו”כ ס”ל לחרדים [ג’ מה’] דגם במצות תוכחה יש מצוה על השומע לשמוע את התוכחה הנאמרת לו .והיינו,
דבשתיהם יש מצוה לא רק לאומר [למוכיח או למברך] אלא גם מצות עשה לשומע.
אשר ציוה ה’ ביד משה’ דהיינו הקב”ה דיבר אלא דהעביר הדברים דרך הפה של משה ,משא”כ בריש דברים ולדברינו אתי שפיר ,דכיון שבשתי מצוות אלו האדם נעשה כביכול כצינור וממשיך מאת הקב”ה ,ולכן מאותו
חיוב שחייב לשמוע תוכחת חברו כיון ששכינה מדברת מתוך גרונו של המוכיח ,כמו”כ חייב לשמוע ברכת
כתיב ‘אלה הדברים אשר דיבר משה אל בני ישראל’’-אלה’ והיינו מיעוט דרק דברים אלו דיבר משה מעצמו כהנים ,ולקבל את ברכת השכינה הבוקעת מתוך גרונו של הכהן המברך.
טעם שלישי מדוע לא מועיל ‘שומע כעונה’ בברכת כהנים ובתוכחה
ויש כאן התחלה חדשה ,ולא כאותם דברים שהיו עד כה ש’דיבר ה’ ביד משה’ ,כיון שעד כה היתה שכינה ובזה זכינו לטעם נוסף מדוע לא מועיל שומע כעונה בברכת כהנים ובמצות תוכחה [מלבד הטעמים לעיל שהובאו
בקה”י ששייכים בעוד מצוות] ,והיינו דכיון מצוה לשמוע ממש את המוכיח ואת המברך ,א”כ לא יוכל לקיים
מדברת מתוך גרונו של משה [וכן ידוע בשם המגיד מדובנא ,ובאוחה”ק בריש פרשתנו כתב כעין דברים אלו]. את מצוותו אם לא יאמר זאת המוכיח בקול רם ,ועל ידי שומע כעונה א”א שיקיים השומע את מצות התוכחה
שתי אנשים ושתי כוחות בגוף אחד כלפי השומע.
פנחס זכה לברכת כהנים בזכות תוכחתו
והנה ,בשלמא אם נאמר דפנחס ואליהו הינם שני אנשים אתי שפיר ,אלא אי אמרינן דנבואת אליהו אינה אליהו ובזה יובן שפנחס זכה להיות ממשיך שבט הכהונה המברכים את עם ישראל ,שהרי פנחס הוא המוכיח הגדול,
וכ”כ בחובת הלבבות [שער חשבון הנפש פרק ג’ אופן שבע עשרה] ‘דאחד מחלקי מצות ‘הוכח תוכיח’ הוא
בעצמו אלא טמון בתוכו אדם אחר ופנחס זה אליהו ,הדבר תימה היאך יתכן ששתי אנשים יהיו בגוף אחד ,ולא
זו בלבד ,שהרי אליהו היה נביא שכל מהותו היתה נביאות בלבד וכמ”ש במשך חכמה [שמות לד’ כח’] דכל
הנביאים שבאותו דור רק בזמן שנתן ה’ רוחו עליהם ,משא”כ אליהו כל מהותו היתה נבואה כל חושיו וכוחותיו
היו משעובדים לעבודת הנבואה ,וא”כ היאך יתכן שאליהו זה פנחס ,והרי יש כאן שתי אנשים שונים והיאך
שתיהם בגוף אחד.
וזה בא ליישב המדרש פליאה דאין זה קושיה ,שהרי מצינו כך שמשה
קרן אורה -הדף היומי רבינו היה מדבר ושכינה מדברת מתוך גרונו והיה זה קולו של משה
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! ודבריו של הקב”ה ,והרי זה שתי כוחות באדם אחד ו’הקול’ של
משה ו’הדיבור’ של הקב”ה ,וכדמוכח מהלשון ‘אלה הדברים אשר
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? דיבר משה’ דמשמע שרק דברים אלו דיבר משה אבל עד כה דיברה
סתם מתקשה בקטע גמרא? שכינה מתוך גרונו בקולו של משה ,וא”כ ה”ה דיש מציאות שאליהו
הנביא קולו נשמע ,אבל באמת פנחס הוא המדבר מתוך גרונו [מוכיח
יש מי שיעזור!
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי ומקנא קנאת ה’] ,ואף שהם שתי סוגי נבואות שונות ושתי כוחות
שונים ,שייכות להיות שתיהם בגוף אחד .ובזה אתי שפיר המדרש
04-6641505 פליאה ‘הרוצה לידע פנחס זה אליהו ,יראה ‘אלה הדברים אשר
דיבר משה’.
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
המשך מעמוד קודם מעשה רב
אחלםקכבך,גןיעשדאןל?וניאעבנפהלויאאוהמ,ר,אםאבללאהיעישתיי יתהוטודיב...באשיןלימוהותדימישמאייךנ,ו עעולשסהמטךוב.מה אתה דורש את האמת ,לא ממש .לא התאמצתי יתר על המידה .לזאת לא ייקרא לימוד.
במיעמליתם חאלבו,ריינומוילבאיןחהסרמוצנרםי.םו,אהםתימקחוןפשהיוםא ב–אאמהתב,תלאחיקנשם.הנלחמפצוש,א.כל אחד מאתנו ,את יבשכוואנלוהני,ראהויאה,ם זלכפהחווטתהוהרתה.פללת? גם כאן לא אכחד .מימי לא התפללתי תפילה שלמה,
יואשכסןמי,יפוםג.ומילשתיאלוח,סהדאפםהעוששיםת ,אחבסלדיהםיובליחיינגיחיעוותתךכעאלליו ואאדחמורותת?.אהףחסבזדיאםתלאאומהירואמתמהשאלמשתם.
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']
