Page 2 - מפיק מרגליות כי תצא תשפא
P. 2
והרי היו נותנים גט כריתות ולכן מותרת לאחר ,ויש שמתרצים דהיה שתי תקנות ,האחת שהיתה בזמן משה והיתה על הפרשה ועל הדף
רק למי שאין לו בנים כדי שאשתו לא תצטרך יבום אבל לא כולם נתנו ,אבל לאחמ”כ עשו תקנה לכולם כדי שלא הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
כי יקח איש אשה – כל המצוות כולם מברך עליהם
תהיה אשתו עגונה ואף מי שיש לו בנים כותב גט כריתות לאשתו ,וקשה שהרי בתורה מדובר בארוסה ‘מי האיש
כתב הרא”ש בכתובות [סימן יב] דיש שכתבו דצריך לברך ברכת האירוסין קודם נישואין שהרי כל הברכות מברך
אשר אירש אשה ולא לקחה’ וא”כ ודאי שאין לו בנים וא”כ כתב לה גט ועל כן אשתו מותרת. עליהם עובר לעשייתן ,ויש חולקים וסברי דאין לברך קודם האירוסין אלא לאחריהם ,חדא שמא תחזור בה האשה
והוי ברכה לבטלה ,ועוד דאין מזכירים את עשיית המצוה שהרי אין מברכין לקדש את האשה ,ועל כן אין הכרח
ובאופן נוסף יש לומר ,דכל מה שהיוצא למלחמה כותב גט כריתות לאשתו היינו רק מי שכבר נקבע עליו שיצא
לברך דוקא קודם עשיית המצוה.
למלחמה ולאחר שהורידו את כולם ,אבל אם באמת היו שולחים את כולם למלחמה ,לא היו נותנים גט ,וראיה מחלוקת ראשונים זו שהביא הרא”ש היא מחלוקת הרמב”ם והראב”ד [פ”ג מאישות הכ”ג] ,דשיטת הרמב”ם
דמברך ברכת האירוסין קודם האירוסין ואם לא בירך לפניה לא מברך לאחריה והוי ברכה לבטלה ,אמנם הראב”ד
לדבר ,דכתוב ‘פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה’ ולכאו’ תקשי אם נותן גט לאשתו מה הבעיה שאיש אחר
שם כתב ,דמקדש ואח”כ מברך כיון שהדבר תלוי בדעת אחרים ושמא תחזור בה האשה.
יקחנה והרי נתן לה גט וזה דרכו של עולם שהנותן גט אשתו מותרת לאחר ,וע”כ דאם כולם היו יוצאים למלחמה ברכה על גירושין
לא היו נותנים גט ,וטעם הדבר ,דהרי ממיס בזה לב אחיו שנראה שלא יחזור ,ופשיטא שלא היו נותנים גט ,ובאופן והנה דנו הפוסקים מדוע אין מברכים על הגירושין שהרי גירושין מצות עשה היא [ועי’ בבאר היטב ריש סימן
קיט’ בשם המהראנ”ח דביאר בזה היאך נותנים גט לכל שכ”מ שלא תיפול אשתו קמיה יבם והא מבטלים מצות
כזה שכולם היו יוצאים לא היו נותנים גט ,אבל לאחר שאמרה התורה שהרבה מהם חוזרים מסיבות שונות ואף חליצה ,וביאר דכיון שגם גט מצוה הוא ,לא הפסיד] ,וראשון הדוברים בזה הוא הרשב”א [תשובה יח] שדיבר
שם מעניני המצוות שאין מברכים עליהם ,וכתב דכיון שפעמים הגירושין הינם עון ,דפעמים מגרש את אשתו כיון
המפחדים חוזרים ויוצאים רק אלו שאינם מפחדים ואינם חוששים ,כעת יכולים הם ליתן גט ולא ממיס בזה את שמצא אחרת נאה הימנה ,על כן לא מברכים אפילו על גירושין במקום מצוה ,כגון שגירש אשתו שמצא בה ערות
לבב אחיו. דבר או בקידושין בעברה.
ובריב”ש [שצח] כתב טעם נוסף ,דאין מברכין על הגירושין משום שאין מברכים על הקלקלה .במהרי”ל בסוף
‘פן ימות במלחמה’ – קושית ר’ ישראל סלנטר הלכות חליצה ביאר בזה את החילוק בין חליצה שמברכים עליה לגירושין שלא מברכים ,דחליצה היא מצוה שבאה
וראיתי שהקשה הגרי”ס [וכן בקבא דקשייתא שאלה לב] ,דמה הראיה דאף נשואה יוצאת במיתת הבעל ,דילמא לו בגזירת שמים ,משא”כ גירושין הרי היא מצוה שתלויה בדעתו ואיהו דאפסיד אנפשיה.
ובודאי דלשיטת הרא”ש [לעיל] דקידושין לא מברכים עליהם ‘על מצות קידושין’ כיון שאינו מוכרח לקידושין,
דוקא ארוסה יוצאת ואינו משום מיתת הבעל אלא משום דאדעתא דהכי לא נתכונה להתקדש לו שימות במלחמה
כש”כ דהוא הדין שאין לברך על הגירושין ,דלכו”ע אינם אלא מצוה קיומית ואינה מצוה חיובית.
ולא יכנסנה ,ואף דאמרינן ע”ז ‘טב למיתב טן דו’ גבי יבמה [ב”ק קי :דלכן נופלת לפני היבם ואף מנוול ומוכה גט מפסיק את המשכיות הקידושין או פעולה הוצאה
שחין] ,כבר כתבו תוס’ בב”ק קי :דדוקא בנשואה אמרינן כן אבל ארוסה לא ,וא”כ כיון שליכא סברה של ‘טב ידוע ,וכבר חקרו בזה האחרונים [הקוב”ש גיטין מז’ קידושין מג ,וכן בח”ב סימן כז ,וכן הצפנת פענח אישות כז
כב] ,האם קידושין הם מעשה שמתחדש בכל רגע ורגע והגט הוא מפסיק את ההמשכיות ,או שהקידושין הם מעשה
למיתב’ א”כ אולי איש אחר יקחנה רק בגלל שקידושיה הובררו כמקח טעות ובארוסה מבטל הקידושין למפרע.
אחד בתחילתו ולא מספיק שלא יתחדש ,אלא צריך מעשה נוסף כדי להפסיקו.
ובאחרונים מתרצים [כך ראיתי בשם המשאת המלך ,הפני מנחם מגור ועוד] דקושיא מעיקרא ליתא ,שהרי א”כ [ובעולם איבדר מעשה בזה ,כשאמר הגרשש”ק יסוד זה לפני רבו הגר”ח שהקידושין יש בהם התחדשות כל רגע
ורגע ,אמר לו הגר”ח ‘מזל טוב’ שהרי לדבריך יש כאן התחדשות של קידושין וא”כ חתן אתה ומגיע לך מזל
מדוע חזר מעורכי המלחמה והרי כיון שאם ימות יפקעו הקידושין א”כ מדוע חוזר מעורכי המלחמה ,ועל כרחך טוב ,ענה לו הגרשש”ק בפקחות ,א”כ גם המזל טוב שאמרתם אז בחתונה המשיך בכל רגע ורגע ואינך צריך
דליכא במלחמה להאי סברה שיתבטלו הקידושין מחמת זה [בגלל שאינו דבר שנתברר למפרע אלא נולד כעת לומר כעת שוב].
ונראה ,דכל מה שדנו הראשונים מדוע אין מברכים על מצות גירושין ,היינו רק אם נלמד כהצד שהגירושין הם
משא”כ במנוול ומוכה שחין]. מעשה חדש הגורם כריתות בקידושין ,אבל אם הגירושין הם רק עוצרים את המשכיות הקידושין שהתחילה אז,
פשיטא דאין מברכין על הגירושין ,שהרי הקושיה צריכה להיות להיפך ,שאדם זה שבירך ברכת האירוסין בירך
פרפרת נאה – שילוח הקן מצוה קלה ברכה לבטלה שהרי כעת ביטל את המעשה שעשה ועד שאתה שואלני איזה ברכה יברך על הגירושין תשאלני אם
ושמעתי פעם שאלה נחמדה בענין ברכת המצוות ,דהיאך רבנן באו ותיקנו ברכת המצוות ,והרי יש דין של זריזין לא חשיב ברכה לבטלה מה שבירך על הקידושין.
ואם תאמר א”כ מדוע מברכים על חליצה שמוציאה מרשותו ,לא דמי כלל ,שהרי הקידושין נעשים ע”י אדם
מקדימין וע”י הברכה דחו את זמנה של כל מצוה והקדימו לה מצוה נוספת בדוגמת ברכה ,והביאור ,דהברכה עצמה אחד והחליצה ע”י אדם אחר ,ובזה שייך לומר שמברכים על חליצה ,כיון שהוא לא מבטל את מעשיו שלו ,אלא
מעשי אחרים [דהיינו אחיו] ,משא”כ בגט שהוא מבטל מעשי עצמו ,פשיטא דלא יחזור ויברך ברכה שמבטלת את
היא חלק מהמצוה ,ורבנן הרחיבו את המצוה ולא איחרו אותה .ובאופן נוסף יש לומר דאפילו אם ברכה אינה גוף מעשיו הראשונים ומשוי לברכתו הראשונה [כעין] ברכה לבטלה ,ולא עוד שיש כאן אישות חדשה של ‘זיקה’
המצוה מ”מ דמי להכנה למצוה ,וכמו שההכנה למצוה לא חשיב שביטל דין זריזין ,כמו”כ ברכה לא חשיב כך. שלא היתה אצל אחיו.
רוב גיטין עושים על תנאי ונמצא ברכתו לבטלה
אמנם יש חילוק עצום בין ברכה לבין הכנה למצוה ,ואפילו אם הברכה אינה מגוף המצוה אלא רק הכנה למצוה, ויש עוד לתרץ מדוע אין ברכה על הגירושין ,דיש לומר דרוב הגירושין שלהם היה ליוצאים למלחמה ,וכמ”ש בעל
הטורים בפרשת מטות [והובא לקמן] שכבר בזמן משה היוצאים למלחמה היו כותבים גט לנשותיהם ,וגיטין אלו
ראשית ,דברכה יכול לעשותה דוקא בזמן המצוה [ועי’ במנחת אשר דברים סימן נ’ אות ד’] משא”כ הכנה למצוה היו על תנאי ,וכמו”כ אח”כ גם המשיכו ליתן גט כמ”ש ‘כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו’,
ולא עוד שמצינו שהיו מגרשים על תנאי כדי להציל נשותיהם מן היבום ,וא”כ כיון שהרבה גיטין היה על תנאי,
יכול לעשות גם בזמן קודם המצוה ,ויכול להתכונן לתפילת שחרית גם קודם זמן המצוה ,וכמו”כ יכול להתכונן לא שייך לתקן ברכה דשמא לא יחול הגט והוי ברכה לבטלה.
בנר חנוכה גם מבעו”י קודם שהגיע זמנה [ואמנם יש שהסתפקו בזה ,ועי’ בהערות האמרי אמת לפרדס יוסף ‘פן ימות במלחמה’ – בלא שנתן גט קודם
אמרינן בגמ’ [כתובות ט ].כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו ,וכתב הבעל הטורים שהיו כבר
ח”ב אות ד’]. עושים כן בזמן התורה [וכ”כ בפר’ במטות עה”פ לב’ כא ‘כל חלוץ’ דהיו נותנים גט כדי שלא תזקק לחליצה],
ומקשים האחרונים ,א”כ היאך ילפינן בקידושין [יג ]:שאשה יוצאת במיתת הבעל מקרא ד’פן ימות במלחמה’
וכמו”כ הדין של עוסק במצוה פטור מן המצוה ,חשיב עוסק במצוה דוקא כשעוסק בה ,ועוסק בה היינו אפילו
אם מברך עליה ,אבל בהכנה למצוה ,אדם שמתכונן
למצוה ובאה לפתחו מצוה אחרת ,לא חשיב עוסב”מ
דסו”ס עדיין לא התחיל בה ויכול לעבור למצוה
קרן אורה -הדף היומי אחרת.
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! והכנה למצוה לא דבר ריק הוא מכם ואינו הכנה
דעלמא אלא ‘הכנה דרבה’ ,ואזכיר את דברי
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? האדמו”ר מקאצק על הפסוק בפרשתן ‘כי יקרא
סתם מתקשה בקטע גמרא? קן ציפור’ דאמרינן במשנה בשלהי חולין דשילוח
הקן מצוה קלה היא ,וביאר מדוע נקראת שילוח הקן
יש מי שיעזור!
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי מצוה קלה ,כיון שמצוה זו אין בה הכנה ואדרבא
עיקרה הוא ב’יקרא קן ציפור’ שבא לו במקרה ואם
04-6641505 הכין עצמו והוא מזומן לפניו אין כאן מצוה ,ומצוה
שאין בה הכנה אין לך מצוה קלה הימנה.
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
וובעתלמלאמיבשינחאםדנזר"םחר,ו–כשתאמזיביולהנדוואוביילרעחידללשאמותגדודבנררות,ךהשמליהכמדמדאתריבומשבר,ריתמםאשחשיזכהח"שרזמילורתנ[דכחהביבחאוברםידאמבםתקמוקעונרמול,פהאסכתנוהקלפייחמיאחוןשצדובללה,וג,אאובמרעמודרבןדשאע]יכ[:תכםבמ"לירפראיכעזדוםכםםות,כביעסאמותלשאויח[]יונוחלאגחהויימגמעטשהרלבמתזוט:ושראיי"ןאבא]הכ.עידשוספרדוינהצבא,וכדראלךםל ישלמסעחפזמהוחו"דר.ך המשך מעמוד קודם מעשה רב
לכן דימו חז"ל את דברי התורה למעות המונחים בכיסו .כשם שאדם ממשמש בכיסו כל שעה ועורך ולשחוזבו,רוכעךליבהסםופעוששרולתדפבערמנישם,אורגלםהאםז,מכושליהוהביאיד.ואכודליי.שהדברים יהיו חרותים על ליבו של האדם ,צריך
תלמודו .זו העצה היעוצה על תמיד ויחזור ימשמש כך שם, עדיין המעות 'לסזפכיררוןתהמתלוארי'ה,כודאייןלוובלדאתה.שכל אהפמורעאנבםמחועוירבלםאכאייזסםיפו]עמ.רנמגיייןילוים,דםמאיהריולביעלהיחםכזומפראעןמםי!דדמכנפעיחלאשדבאבוכריימסרםתתישההש"גממ[עלרו,אמ וד[אפמפסימלחנויוםדאבעררבביעםאי,םושכנפךרעאבמייעוםםד,לונמודוקופממשהוותטה]יי:הם"עבתינלויואתרכמ,יאנייללוהא
אמוגנב,ח הבמקוהפרס"הם? ושיהףרי[כקותופבסוהתהנואא]משקוואםל,ממשדתועמרהיגומתרראממאששתרמכישס!ת בביטוי כאילו מונח בכיסו ,ולא כאילו
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']
