Page 2 - מפיק מרגליות יתרו תשפב

‫הסוגיה בנדה ילמד כמ”ד דאינו אלא מדרבנן וכפשטיה דסוגיה שם]‪.‬‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫‘ויצב יעקב מצבה על קבורתה’‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫"והודעת להם את הדרך" – ציון קברות‬
‫שאלה נוספת שואל התורה תמימה בסוגיה זו של ציון קברות [בבראשית לה’ טז’] ובתוספת ביאור‪ ,‬דכיון שכל המקורות‬
‫בגמ’ [מו”ק ה‪ ].‬הובאו כמה וכמה פסוקים ללמדך הדין של ציון קברות‪ ,‬כגון ‘וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון’ וכן ‘וטמא‬
‫לציון קברות הם מפסוקי התורה‪ ,‬א”כ מדוע לא ילפינן נמי ממש”כ בתורה אצל יעקב אבינו ‘ויצב יעקב מצבה על‬ ‫וטמא יקרא’ וכן ‘ולפני עור לא תתן מכשול’‪ ,‬פסוק נוסף שהובא שם הוא מפרשתנו‪‘ ,‬והודעת להם את הדרך ילכו בה’‪.‬‬

‫קבורתה’‪ ,‬ואף שאין למדים מקודם מתן תורה מ”מ כאסמכתא סגיא בזה‪ ,‬ועי’ שם בתורה תמימה מה שכתב לחלק בזה‬ ‫ציון קברות ‪ -‬דאורייתא או דרבנן‬
‫ובפשטות בסוגיה במו”ק נראה דציון קברות הוא מדאו’‪ ,‬שהרי שואלת הגמ’ ‘ציון קברות מן התורה מנין’ משמע שהוא‬
‫בין הסיבות השונות להקמת מצבה‪.‬‬ ‫מדאו’‪ ,‬ואף גמרא גמירי לה ואתי יחזקאל ואסמכוה אקרא‪ ,‬אולם בהגהות מהר”ב רנשבורג שואל מהגמ’ בנדה [נז‪].‬‬
‫דמוכח שם דציון קברות מדרבנן‪ ,‬דאמרינן שם דכותים נאמנים לומר על מקום מסוים שיש שם קבר ואמרינן שם ‘ואע”ג‬
‫טומאת מת קודם מתן תורה‬ ‫דמדרבנן הוא כיון דכתיבא מיזהר זהירי ביה דכתיב ‘וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון’’‪ ,‬כלומר אף שהוא מדרבנן ואין‬
‫הכותים נזהרים בדרבנן‪ ,‬מ”מ כיון שנלמד מקרא על כן גם הכותים זהירים בו‪ ,‬ובתוס’ בב”ב [קמז‪ .‬ד”ה ‘מנין’] כתבו‬
‫והנה יש לעיין אצל האבות שקיימו את כל התורה כולה‪ ,‬האם גם שמרו טומאה וטהרה או שטומאה וטהרה הם מציאות‬
‫דהוי מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא‪ .‬ונבאר הענין‪.‬‬
‫וקודם שניתנה תורה לא היתה מציאות זו קיימת‪ .‬ופשוט דמצינו טומאה בכמה מקומות אצל האבות והאמהות‪ ,‬אמנם מצינו‬ ‫קושית התורה תמימה‬

‫רק טומאת נדה שהטהרה בה היא במקוה בלבד‪ ,‬אבל לא מצינו שהיו נשמרים מטומאת מת שטהרתה באפר פרה‪ ,‬וביותר‬ ‫שואל התורה תמימה [ויקרא יג’ מה’]‪ ,‬דבתוס’ בסוטה כתב [לב‪ :‬תד”ה ‘ורבי’]‪ ,‬דכל דבר שדקדקו בו ונחלקו מה‬
‫מקורו‪-‬הרי הוא מדאורייתא ולא מדרבנן [ולא אמרינן ביה קרא אסמכתא בעלמא אלא מדאו’ גמור]‪ ,‬משום דלא מסתבר‬
‫דמצינו דאברהם אבינו קיים את כל התורה כולה ומ”מ אמרינן בחולין [פח‪‘ ]:‬דבשכר שאמר ואנכי עפר ואפר זכו בניו‬ ‫שידקדקו במקורותיו עכ”כ אם הוא מדרבנן ואסמכתא‪ ,‬ולפי”ז מקשה התו”ת כיון שציון קברות הוא מדרבנן מדוע דקדקו‬

‫לאפר פרה ואפר סוטה’‪ ,‬משמע דהיה זה חידוש שלא היה בימיו‪.‬‬ ‫בדרשתו והובאו בו כמה מקורות‪.‬‬
‫ובפשטות יש לתרץ קושיתו‪ ,‬דכל אחד מהפסוקים שלומדים מהם ציון קברות יש לו ריעותא‪ ,‬וכ”כ המהרש”א לבאר‬
‫אלא דמאידך מצינו מציאות טומאה קודם מתן תורה‪ ,‬דאמרינן בסוכה [כה‪ ]:‬דהטמאים לנפש אדם היו אלו נושאי ארונו‬ ‫האריכות מדוע הובאו כ”כ הרבה מקורות לדין ציון קברות וביאר הפירכא שיש לכל פסוק ופסוק‪ ,‬אלא דאף אי נימא‬
‫כהמהרש”א דכולהו אית להו פירכא‪ ,‬מ”מ מדוע לא הובאו כל לימודים אלו גם במסכת נדה ששם גם הוזכר ‘ציון קברות’‪,‬‬
‫של יוסף‪ ,‬ואף שיוסף מת שנים רבות קודם מתן תורה ולא נגעו בו משעה שהגיעו למדבר סיני והיה זה קודם שניתנה‬
‫והוזכר שם פסוק אחד בלבד‪.‬‬
‫תורה ועכ”ז נעשו טמאים לאחר קבלת התורה מכח נגיעה במת שהיתה הנגיעה קודם מ”ת‪ ,‬ויש לומר‪ ,‬דניתנה תורה‬ ‫רק במועד‪-‬קטן הובאו כמה מקורות‬
‫ונראה לומר‪ ,‬דרק במו”ק הוכרחה הגמ’ לדקדק במקורות ולהביא כמה וכמה פסוקים‪ ,‬מכיון שבמו”ק הובא היתר ציון‬
‫ונתחדשה הלכה‪ ,‬ודוקא הנוגעים במת בזמן מתן תורה יש לומר דחלה עליהם טומאה למפרע‪ ,‬אבל בזמן האבות לא היה‬ ‫קברות במועד כדי לדחות מלאכה בחול המועד‪ ,‬וכיון שהובא במו”ק ללמד על ההיתר לציין קברות במועד על כן צריכים‬
‫לזה מקור ולימוד ברור וללא פירכות‪ ,‬ואף שהוא מדרבנן מ”מ דיקדקו במקורותיו‪.‬‬
‫שייך טומאת מת כלל‪.‬‬ ‫‘ציון קברות מן התורה מנין’ – אכן?‬
‫‘במועד דאיסור מלאכה דאורייתא’ – אכן ?‬
‫[ועדיין קשה‪ ,‬דמגמ’ זו דמוכח מנושאי ארונו של יוסף דמטמא באוהל גם המתים קודם מתן תורה‪ ,‬והלא הדבר מחלוקת‬ ‫והנה‪ ,‬מצינו מחלוקת גדולה בראשונים האם איסור מלאכה במועד מדאו’ או מדרבנן [ובא בארוכה בבאוה”ל ריש סימן‬
‫תרל’]‪ ,‬דשיטת רש”י ודעימיה [מו”ק יא‪ ]:‬דאיסור מלאכה מדאו’‪ ,‬וסמך דבריו על הגמ’ לקמן [שם] דאמרינן ‘במועד‬
‫בראשונים אם לאחר שניתנה תורה האם שייך טומאת אוהל כלפי המתים שמתו קודם מתן תורה [או קודם פרשת פרה‬ ‫דאיסור מלאכה דאורייתא’‪ ,‬וכך נראה בפשטות הגמ’ דאיסורו מדאו’‪ ,‬אמנם שיטת ר”ת ודעימיה [והתבארה בארוכה‬
‫ברא”ש ריש מו”ק] דאיסור מלאכה במועד הוא מדרבנן‪ ,‬ומה דאמרינן [מו”ק יא‪‘ ]:‬במועד דאיסור מלאכה דאורייתא’‬
‫אדומה]‪ ,‬דשיטת תוס’ בנזיר דאף המתים קודם מתן תורה מטמאים‪ ,‬ואילו ריב”א שם ס”ל דלא מטמאים המתים שמתו‬ ‫אינו אלא אסמכתא ואינה מדאו’ ממש‪.‬‬
‫ובמהר”ץ חיות [ח”ב מאמר דברי נביאים דברי קבלה’ פרק שני] הביא לשתי דוגמאות אלו דפעמים שהגמ’ קוראת לדין‬
‫קודם מתת תורה‪ ,‬אלא רק אלו שמתו מלאחר קודם מתן תורה מגז”ה ולולי גז”ה היו מטמאים רק המתים שמתו לאחר‬ ‫מסוים מדאורייתא ובאמת הוא מדרבנן‪ ,‬האחד הוא מציון קברות שנקרא מדאו’ כמ”ש כאן ‘רמז לציון קברות מן התורה‬
‫מנין’ [ובתוס’ ב”ב קמז‪ .‬הובאו עוד כמה דוגמאות]‪ ,‬ודוגמא נוספת מאיסור מלאכה בחוה”מ דנקרא בגמ’ מדאו’ ‘במועד‬
‫הדיבור של פרשת טמא מת‪ .‬ועי’ עוד בתוס’ ביבמות סא‪ .‬ד”ה ‘קברי’‪ ,‬ובתוס’ בנדה ע‪ :‬ד”ה ‘ואין נציב מלח’]‪.‬‬ ‫דאיסור מלאכה דאורייתא’ ואף דלשיטת ר”ת ודעימיה הינו מדרבנן‪.‬‬
‫במועד קטן התייחסה הגמ’ לציון קברות כדאו’‬
‫‘ויצב יעקב’ – קודם מתן תורה‬ ‫ומעתה נבאר מדוע קוראת הגמ’ במו”ק לציון קברות מן התורה ואף שאינו כן‪ ,‬וזאת‪ ,‬מכיון שהגמ’ במו”ק גם קוראת‬
‫לאיסור מלאכה בחוה”מ כאיסור דאורייתא‪ ,‬וכל מה שהובא דין ציון קברות במו”ק הוא כדי להתירו במועד ואף שנאסרה‬
‫ובזה יבואר מדוע לא הובא מקור להקמת מצבה מקבורת רחל‪ ,‬דאף שהאבות קיימו כל המצוות‪ ,‬מ”מ טומאת מת לא היתה‬ ‫מלאכה במועד‪ ,‬ועל כן צריך לכותבם בדרגה שוה‪ ,‬ואם מלאכה במועד קוראתו הגמ’ ‘איסור מלאכה דאורייתא’ ואף‬
‫שהוא מדרבנן [לר”ת וסייעתו]‪ ,‬כמו”כ מוכרחים גם לקרוא לציון קברות מהתורה ואף שהוא מדברי קבלה‪ ,‬מ”מ חשיב‬
‫שייכת אצלם וא”כ לא שייך אצל האבות ציון קברות כיון שעיקרו בא לטומאת אוהל דמת‪ .‬ואכן כל הפסוקים שנאמרו‬ ‫במעלתו כדאו’ שיוכל לדחות מלאכה במועד‪ ,‬שאף שהיא מדרבנן קראוה מדאו’ בגלל האסמכתא‪.‬‬
‫רמז לציון קברות מן התורה מנין‬
‫כמקורות ל’ציון קברות’ הינם מפסוקים שנאמרו לאחר מתן תורה או סמוך אליו‪ ,‬ואכן הפסוק המקוקדם ביותר שהובא‬ ‫וע”פ מה שביארנו דבמסכת מו”ק חשבינן לציון קברות כאילו הוא מדאו’ כיון שבא לדחות איסור מלאכה במועד‪ ,‬מיושבת‬
‫בזה שאלה נוספת‪ ,‬דהנה הגמ’ שואלת ‘ציון קברות מן התורה מנין’‪ ,‬ולכאו’ מי אמר שהוא מן התורה שמא אינו אלא‬
‫הוא מפרשתן ‘והודעת להם את הדרך’ שאמר יתרו למשה והיה זה סמוך למתן תורה או אפילו לפניו [למ”ד יתרו קודם‬ ‫מדרבנן‪ ,‬ומה ההכרח לשאול בלשון כזו‪ ,‬ולדברינו יבואר שפיר‪ ,‬כיון שכל הסוגיה של ציון קברות באה לומר שציון‬
‫קברות דוחה איסור מלאכה במועד‪ ,‬וכיון שעל איסור מלאכה במועד דיברו עליו בלשון דאורייתא‪ ,‬על כן גם הציון קברות‬
‫מ”ת בא]‬ ‫צריך להיות חמור ומחויב כאילו הוא מדאו’‪ ,‬דאל”ה לא נתירנו במועד‪.‬‬
‫[ואף לשיטת רש”י דמלאכה במועד מדאו’ אתי שפיר‪ ,‬דרש”י ס”ל דציון קברות הוי מחלוקת הסוגיות בנדה ומו”ק‪ ,‬ועל‬
‫טו’ בשבט – מוכח מריש מו”ק דאין להתענות בו‬ ‫כן במו”ק כתב דציון קברות ‘גמירי’ ופרש”י דהוי הללמ”ס דכיון שדוחה איסור מלאכה במועד דאורייתא [לשיטתו]‪ ,‬אבל‬

‫רבינו גרשם מאור הגולה כתב בתשובותיו [תשובה יד’‪ ,‬והובא בשו”ת מהר”ם מרוטנבורג ד’]‪ ,‬דאין לקבוע תענית בטו’‬

‫בשבט‪ ,‬שהרי שנינו ארבעה ראשי שנים הם א’ בניסן וא’ באלול וא’ באלול וטו’ בשבט [לב”ה]‪ ,‬וכיון שהובאו ביחד‪ ,‬הרי‬

‫דינם אחד‪ ,‬וכמו שאין לקבוע תענית בר”ה בא’ תשרי‬

‫[לשיטתו] כמו”כ אין לקבוע תענית בר”ה לאילנות‬

‫בטו’ בשבט‪ ,‬דדמי להדדי‪.‬‬

‫ומוכיח כן הגרמ”ה מהגמ’ במו”ק [ג‪ ]:‬דכל שהובאו‬

‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫ביחד הרי דינם שווה‪ ,‬דאמרינן שם ‘אריו”ח משום‬

‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫רבי נחוניא עשר נטיעות וערבה וניסוך המים הלכה‬
‫למשה מסיני’ ואמרינן שם [ד‪ ].‬דכי גמירי הלכתא‬

‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫דעשר נטיעות שהוא בהלכות שביעית דומיא דניסוך‬

‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫המים‪ ,‬דמה ניסוך המים שייך רק בזמן שביהמ”ק‬
‫קיים אף עשר נטיעות נוהג רק בזמן שביהמ”ק‬
‫יש מי שיעזור!‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫קיים’‪ ,‬עכ”ד הגמ’‪ ,‬ולפי”ז מוכיח הרגמ”ה דכמו שכל‬
‫‘ההלכות’ דמין להדדי שנוהגות רק בזמן ביהמ”ק‪,‬‬
‫‪04-6641505‬‬ ‫כמו”כ כל ‘הראשי שנים’ דמיין להדדי לענין איסור‬

‫תענית‪.‬‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪kerenora456@gmail.com :‬‬

‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫לההתציחלב יטהובדיש‪.‬אאלךה כמיצצדד לשנני‪,‬הוגה‪.‬רי מעולם לא הוציא דבר שקר מפיו‪ .‬שעות על גבי שעות ודהברריגוהיתההמיותעבלרורלומתעללהליגכלרםס‪.‬פק שהוא אכן חטא‪ ,‬איזה חילול ה' היה נוצר‪ .‬אילו רציחות‬
‫ללההגהבארפאומ‪.‬סםתד‪,‬להיתבאקסולפההו‪.‬עילשקהלרי‪.‬פדךבה‪,‬יראמ"ההשיהוסקמופרד‪.‬דמהגצוםעלהכלהשאאע ימלדתעפנרידוקבנרמרררואועיה"ח‪.‬ישםש‪,‬העמיהןמריבדתעהוהלעמםלצווההזתאהמאויהנתןהגבויעכרוומללםהת‬ ‫בשסלופהויהושדלי‪,‬דאבךר מפנצהד אשלני‪,‬האקיןב"אהניברותצחיהנלה ושאקרמר‪,‬בשאוינםניאיוכפון‪.‬ל אלנעאמ‪,‬ודקחב נפנפישיתחמנומנניי!קרוביו‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬ ‫ואכן‪ ,‬הקב"ה שמע לתפילתו‪ .‬לפנות בוקר השיב הרב את נשמתו לבוראו‪.‬‬
‫סוף הסיפור היה שאותו יהודי הודה באשמה‪.‬‬
‫אז נוכחו כולם לדעת כמה צדק הרב‪ .‬אילו היה מעיד לטובתו של היהודי‪ ,‬ובסופו של‬