Page 2 - מפיק מרגליות וארא תשפב

‫כל פרשה דלא פסקיה משה‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫ויש להקשות על יסוד זה שהאיסור הוא רק בקריאה מהספר‪ ,‬דבגמ’ בברכות איתא [יב‪ ]:‬דגמירי ‘כל פרשה דלא פסקיה‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫"בעבור זה" ‪ -‬כל פסוק דלא פסקיה משה‬
‫משה אנן לא פסקינן’ ועל כן לא אומרים את הפסוק ‘כרע שכב כארי’ דא”א לאומרו לבד אלא עם כל הפרשה עימו‪ ,‬ולכאו’‬
‫והנה דינא הוא דכל פסוק דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן [מגילה כב‪ ,].‬וכבר דן בזה התוס’ בסוכה לח‪ :‬לענין חצאי פסוקים‬
‫לדברינו שהחסרון בכל פסוק דלא פסקיה משה הוא משום חסרון בקריאה מתוך הספר‪ ,‬הלא פרשת ק”ש לא קוראה מתוך‬ ‫באמירת ההלל‪ ,‬וכן המג”א דן לענין המנהג לחצות הפסוק וכרות עימו הברית [בסימן נא]‪ .‬כמו”כ בפסוק ‘יהללו את שם ה’‬
‫שחולקים בו הש”ץ והציבור‪ ,‬וכן בפסוקי הקדושה עושים בהם הציבור הפסק באמירתם‪ .‬וכן בברכת הבנים אומרים ישימך‬
‫הספר תורה ומה א”כ החסרון בכל פרשה דלא פסקיה משה‪.‬‬
‫אלקים כאפרים וכמנשה‪ ,‬ולכאו’ הוא חצי פסוק‪.‬‬
‫והביאור‪ ,‬דגם בק”ש החסרון הוא בקריאה‪ ,‬ואמנם לא בקריאה הגורמת שינוי בכתיבת ס”ת‪ ,‬אלא בקריאה כדי לצאת ידי‬ ‫כמו”כ באמירת הקידוש‪ ,‬יש הנוהגים להתחיל קודם הקידוש בפסוק ‘יום השישי’ ויש שהחמירו להתחיל מתחילת הפסוק‬
‫‘וירא אלקים וכו’ ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי’‪ ,‬וכן בקידוש היום כתב המשנ”ב [רפט’ סק”ב בשם המג”א] לתמוה על‬
‫חובת ק”ש‪ ,‬דכיון שצריך לקרוא פרשה שלמה‪ ,‬א”כ אם יקרא הפסוק לבד נמצא דלא קרא פרשת ק”ש‪ ,‬דא”א לפסוק ולעשות‬ ‫אותם שמתחילים קידוש היום ואומרים רק ‘על כן בירך ה’ את יום השבת’‪ .‬וכן בקידוש לבנה אומרים ‘תפול עליהם אימתה‬

‫‘פרשה חדשה’‪.‬‬ ‫ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן’ ולא ממשיכים הפסוק מאז ישיר ‘עד יעבור עמך ה’ וגו’‪.‬‬
‫עוד מצינו בפסוק ‘ויעבור ה’ על פניו ויקרא’‪ ,‬ששם הציבור מפסיק באמצע פסוק‪ ,‬וכן בסוף יג’ מידות שאומרים ‘וחטאה‬
‫ובזה יבואר‪ ,‬מדוע בדין ‘כל פסוק דלא פסקיה משה’ נחלקו אם יכול לפסוק‪ ,‬ואילו לגבי ‘כל פרשה דלא פסקיה משה’ הוא‬
‫ונקה’ ולכאו’ יש להמשיך את הפסוק ‘לא ינקה’‪ ,‬והיאך עוצרים כאן‪ ,‬ועי בפתח הדביר סימן נא ס”ו‪.‬‬
‫דין מוסכם לכו”ע‪[ ,‬ואמרינן ביה בגמ’ לשון ‘גמירי’ שהוא כהללמ”ס שאין בו מחלוקת וכדברי הרמב”ם הידועים]‪ ,‬דכיון‬ ‫וכעין זה מצינו ביעבץ [א פא’] דכתב שאביו החכם צבי היה גוער במלמד שלא היה מזכיר שם ה’ בפסוקים‪ ,‬וביאר האגר”מ‬
‫[או”ח נו] דכנראה שטעמו של הח”צ היה משום פסוק דלא פסקיה משה‪ ,‬שהרי אם לא היה אומר שם ה’ באמצע הפסוק נמצא‬
‫שדין ‘כל פרשה דלא פסקיה משה’ החיסרון הוא כלפי אמירת ‘קריאת שמע’ וזהו דין מוסכם‪ ,‬משא”כ בדין ‘כל פסוק דלא‬ ‫שאמר שתי חצאי פסוקים שונים‪ ,‬שהרי שם ה’ שביניהם אינו ממש‪ ,‬והרי זה כשתי פסוקים שונים וחילק ביניהם [וזאת ועוד‪,‬‬
‫דהיו מגדולי ישראל שלא קראו ל’חפץ חיים’ בשמו זה‪ ,‬דהוי חצי פסוק אלא קראוהו ‘הראדינער רב’]‪ ,‬ומ”מ רבו התמיהות‬
‫פסקיה משה’ החסרון הוא שבקריאה זו גורם לכתיבת תורה חדשה‪ ,‬ובזה פליגי אמוראי אם אכן חשיב שינוי בכתיבת התורה‬
‫והמנהגים על ‘כל פסוק דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן’‪.‬‬
‫בזה שקוראה בפיסוק הפסוקים באופן שונה דתליא אם טעמים דאו’ או דרבנן‪ ,‬ולשיטתיהו אזלו וכדלקמן‪.‬‬ ‫ומצינו עשרה תירוצים על כל השאלות הנ”ל‬

‫לשיטתייהו בפיסוק סימנים‬ ‫א‪.‬שני בני אדם‪-‬כתבו התוס’ בסוכה לח‪ :‬דהיכא ששתי בני אדם אומרים כל אחד חציו לא חשיב דפוסקים הפסוק בזה‪.‬‬
‫ב‪.‬אתנחתא או זקף קטון‪-‬בשו”ת חת”ס [או”ח סימן י’ בשם המגן גבורים] וכן כתב ה’רב פעלים’ ח”א סימן יא’ כתב דהיכן‬
‫דהנה שיטת רב דדולג ולא פוסק ולשיטתו הוא‪ ,‬שהרי נחלקו רב וריו”ח אם פיסוק טעמים דאורייתא או דרבנן [נדרים לו‪].‬‬ ‫שיש אתנחתא או זקף קטון הרי כהפסק ולא חשיב שמפסיק היכא דלא פסקיה משה‪ ,‬הפסק ממש וכן כתב ראשונה בשו”ת יכין‬

‫ושיטת רב דפיסוק סימנים מדאו’‪ ,‬ושיטת ריו”ח דפיסוק סימנים דרבנן‪ ,‬ולפי”ז אזלי לשיטתיהו‪ ,‬דרב ס”ל דדולג הפסוק‬ ‫ובועז חלק ב’ סימן ב’ בהגהה מבן הרשב”ץ]‪.‬‬
‫ג‪.‬בקריאה בציבור‪-‬באור לציון כתב [ח”ב סימן כ’ שאלה טז’ בהגהות] דדוקא בקריאת התורה בציבור יש חסרון בפסוק‬
‫ולא פוסקו כיון דסבר דסימנים דאו’‪ ,‬והיינו וטעמי הקריאה ופיסוק הפסוקים הם מדאו’‪ ,‬ולכן אם קורא מהכתב באופן שונה‬ ‫שלא פסקיה משה‪ ,‬וכ”כ בספר נפש חיה [לר’ ראובן מרגליות] ובזה ביאר מה דבבכורים אומר מחצית פסוק כיון שאומר‬

‫הרי הוא משנה ממה שנתקבל ממשה מסיני‪ ,‬אבל לשיטת ריו”ח בנדרים וכן [צ”ל] דס”ל לשמואל דפוסק כיון דס”ל דפיסוק‬ ‫זאת לעצמו ולא בציבור‪.‬‬
‫ד‪.‬רק בתורה ונביאים‪-‬במאירי סוכה לח‪ :‬ס”ל דדוקא בתורה ונביאים אסור לפסוק פסוק‪ ,‬אבל בכתובים יכול להפסיק‪[ ,‬וכ”כ‬
‫סימנים דרבנן‪ ,‬וליכא חסרון אם יקרא את הפסוקים מהכתב באופן שונה‪ ,‬כיון שאינו פסיקה של משה רבינו‪ ,‬ולא חשיב‬
‫המג”א תכב סק”ח בשם הכל בו‪ ,‬אמנם בתוס’ מוכח דלא ס”ל הכי מדהקשה כן על אמירת אנא ה’ ואף שהוא בכתובים]‪.‬‬
‫שינוי בכתיבת התורה‪.‬‬ ‫ה‪.‬דרך תפילה‪-‬הנשמת אדם [כלל ה’ סק”ב] כתב דכל פסוק שנאמר בדרך תפילה יכול לפסוק בו‪ ,‬וכמ”ש המג”א בסימן רפב’‬
‫[ועפ”ז ביאר הגר”ח [אש תמיד עמ’ תקמב’] דעל כן מפסיקים בהלל כיון שאינו מדין אמירת הפסוקים אלא מדין הלל ושיבוח‬
‫פרפרת אמת ‪ -‬האמרי אמת‬
‫ושירה בפני עצמה‪ ,‬ואינו רק אמירת פסוקים בעלמא‪.‬‬
‫בהגדה של פסח מצינו לכה”פ ארבעה פעמים שהביא בעל ההגדה חצאי פסוקים‪ ,‬כגון בתשובה לבן הרשע שמובאת בפרשתנו‬ ‫ו‪.‬התחיל מחציו‪-‬יש מתרצים דהאיסור להפסיק הוא רק כלפי מי שהתחיל פסוק עליו לגמור כולו‪ ,‬אבל אם התחיל מחציו אין‬

‫[שמות יג ח] דהושמט תחילת הפסוק ‘והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה’ לי בצאתי ממצרים’ אלא מתחילים‬ ‫חסרון כיון שלא חוצהו אלא מתחיל מאמצעו ואין כאן פעולת חצייה‬
‫ז‪.‬אמר באותו יום כולו‪-‬השטמ”ק תי’ בברכות יד‪ :‬על שאלת הרשב”א שם היא אמרו באר”י שתי חצאי פסוקים ותי’ דכיון‬
‫מ’בעבור זה’‪ ,‬וכן בתשובה לבן התם המובאת בפרשתנו [שמות יג יד] לקוחה מהפסוק ‘והיה כי ישאלך בנך לאמר מה זאת‬
‫שבבוקר אמרו הפסוקים בשלמותם‪ ,‬ליכא חסרון מה שבלילה אומרם בפסיקה אחרת‪.‬‬
‫ואמרת אליו בחוזק יד הוציאנו ה’ ממצרים’ ובעל ההגדה מתחילה מהמילים ‘ואמרת אליו’‪ ,‬וכן בבן החכם בתורה [דברים ו כ]‬ ‫ח‪.‬בדעתו להשלים‪-‬המג”א כתב [רפב’] דאם דעתו להשלים את הפסוק אף שלא משלימו היום אלא למחר סגי בהכי ולא‬

‫מופיעים דבריו בתוך הפסוק ‘כי ישאלך בנך מחר לאמר מה העדות והחקים וכו’ ואילו בעל ההגדה מתחיל את דבריו מהמילים‬ ‫חשיב דמפסיק היכא דלא פסקיה משה‪.‬‬
‫ט‪.‬שתי תיבות‪-‬בבן יהוידע כתב דהיכא שכותב שתי תיבות כיון שלא בעי שרטוט לא חשיב כפסוק וממילא לית ביה חסרון‬
‫‘מה העדות’‪ ,‬וכן התשובה של עבדים היינו היא אמצע פסוק שהרי בתחילתו הוא [דברים ו כא] ‘ואמרת לבנך עבדים היינו‬
‫דלא פסקיה משה‪.‬‬
‫לפרעה במצרים’ ואלו הדברים שנאמרו בהגדה של פסח‪.‬‬ ‫י‪.‬מליצה בעלמא‪-‬במהר”ם שיק כתב [קכד] דכל מקום שאינו נקרא כפסוק אלא ללשון מליצה בעלמא יכול לומר חצי‬

‫וכתב האמרי אמת דבר נפלא‪ ,‬דבכל מקום שהתורה כותבת ‘ואמרת’ ‘לאמר’ וכדו’ באופן זה ליכא חסרון של לא פסקיה‬ ‫פסוק‪.‬‬
‫חקירה ‪ -‬איסור אמירה או איסור קריאה‬
‫משה‪ ,‬דכיון שהתורה מצווה לומר כך‪ ,‬א”כ הוי כהיתר למקומו דיכולים להפסיק במקום זה‪ .‬ומוכיח מחולין [נז‪ ]:‬דכיון דכתיב‬ ‫ויצאתי לדון בדרך חדשה‪ ,‬דיש לחקור בדין ‘כל פסוק דלא פסקיה משה אנן לא פסקינן’ האם הוא איסור אמירה בעלמא‪ ,‬או‬
‫שהוא איסור קריאה שכיון שבתורה אין פיסוק טעמים נמצא דכאשר הוא מפסק הפסוקים באופן אחר הרי הוא גורם שינוי‬
‫‘לך אל הנמלה עצל’ היה מי שהלך לראות את חיי הנמלה‪ ,‬והתוס’ הקשו דהא אסור לנסות את הקב”ה‪ ,‬ובמהרם שיף הביא‬ ‫בכתב‪ ,‬שהרי נכתבה התורה באופן שהפסוקים ימסרו בע”פ וכאשר קורא בפיסוק טעמים אחר הרי הוא כמשנה את הפיסוק‬

‫ממהר”י סגל‪ ,‬דכיון דאמרינן ‘לך אל הנמלה’ א”כ‬ ‫האחר שניתן בע”פ על התורה הכתובה‪.‬‬
‫והנראה לומר כצד זה דהוא איסור קריאה‪ ,‬דכשפוסק היכא לא פסקיה משה הרי הוא כמוסיף כתב חדש וסימנים חדשים‬
‫מותר לו ללכת ולבדק אם אכן הנמלה לא עצלה‪ .‬וכמו‬ ‫בתוך התורה‪ ,‬שהרי התורה ניתנה כך שהטעמים לא יכתבו בתוכה‪ ,‬וא”כ כל הקוראה שלא בטעמיה הרי הוא ככותב טעמים‬
‫חדשים בס”ת‪ ,‬ובין קריאה המחויבת ובין שאינה מחויבת‪ ,‬כקריאת תינוקות‪ ,‬כל שהיא מתוך הס”ת הרי הוא כמשנה את‬
‫שמצינו ‘עשר’ כדי שתתעשר‪ ,‬והיינו שפעמים מתירה‬
‫הספר בקריאתו‪.‬‬
‫התורה לעשות כך‪.‬‬

‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫לסיום‪’-‬ויקדשוה’ מהיכן מתחילים הקידוש ‘במאמר‬

‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫כל אשר עשה’‬
‫וכבר הוזכר לעיל דאף בקידוש יש הנוהגים להתחיל‬

‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫מתחילת הפסוק ‘ויראה אלקים את כל אשר עשה‬

‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫והנה טוב מאוד ויהי ערב ויהי בוקר יום השישי’‪,‬‬
‫ובהגהות עיון תפילה על סידור אוצר התפילות מצא‬
‫יש מי שיעזור!‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫לזה רמז נאה שכך נהגו מימים עברו בפייט המושר‬
‫בזמירות שב”ק בזמר כל מקדש ‘ויקדשהו במאמר כל‬
‫‪04-6641505‬‬ ‫אשר עשה’ דהיינו שמקדשים את השבת ע”י המאמר‬

‫בתחילה של ‘וירא אלקים כל אשר עשה’‪ ,‬שזהו צורת‬

‫תחילת הקידוש‪.‬‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪kerenora456@gmail.com :‬‬

‫בעיני השופט‪ ,‬והוא 'הסכים' להשאיר את הכסף ברשותו‪...‬‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫אומר בית הלוי‪ ,‬הכבדת לבו של פרעה היתה לטובתו‪ .‬היא נועדה כדי ליצור איזון כנגד המסות של המכות‪.‬‬ ‫אתבהיל‪,‬ההישווותהואכנליפייהושדניי‪,‬נוו‪.‬האמםתדיהייןיתכינגגודיי‪,‬הגוםאאגוזי‪,‬ללאמהרייבהתיהזצקעורק‪,‬להנתטתייהשוהחרד‪.‬אהשוסניימתפשטילהך כהילאפילשטוניבנותו‪.‬היתה שווה‪.‬‬
‫כהיומםפגה‪,‬םבשפורפטטיבבדייותניהםמששאפיןטבההעםלי'וןשעחוצרמוםלבמןו'‪,‬דיבםנובשמאיהםשבהיההםיידושעמזשהקמלכרבבר‪,‬לנדטיעיתתו להיאביםשיהיתאשללצדההשושפמט‪.‬אלי של לאוללקאיההםכבוידניתחוהללנבו‪ ,‬לסנבפירשנוש‪.‬היה פרעה אומר כבר אחרי המכה הראשונה‪ ,‬מה לי ולצרה הזאת‪ .‬שילכו ויעבדו את‬
‫אין מושג של 'שופט ניטראלי'‪ .‬לכל אחד ישנן הדעות הקדומות שלו וההשקפה האישית‪ .‬אין אפשרות לנטרל כפי שביארנו‪ ,‬אצל גוי‪ ,‬תשובה הבאה מחמת צרות וייסורים אינה נחשבת תשובה‪ .‬לפיכך הכביד הקב"ה את‬
‫לבו‪ ,‬כדי שכאשר ישלח את ישראל‪ ,‬יהיה זה מתוך בחירתו החופשית‪.‬‬ ‫אותן‪ .‬ודאי לא למי שלא עמל על תיקון מידותיו‪.‬‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬ ‫המשיך היהודי ואמר לשופט הגוי‪ ,‬זו הסיבה שנתתי לך שוחד‪ ,‬כך ייווצר איזון‪ .‬עכשיו מצד אחד יש לך את‬
‫הסימפטיה הטבעית כלפי הגוי‪ ,‬ומצד שני ‪ -‬סימפטיה משוחדת כלפי‪ .‬כך תוכל לדון דין צדק‪ .‬מצאו הדברים חן‬