Page 2 - מפיק מרגליות האזינו תשפא
P. 2
מוכח מסתירת הפסוקים [ויקרא כא ב’ יא’] ,דאצל כהן הדיוט הקדים אימו ואצל כהן גדול הקדים אביו ,ועי’ על הפרשה ועל הדף
במהרי”ל דיסקין שם ,ובכבודה של תורה בשם האמרי בינה]. הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
כי מנגד תראה את הארץ – ומות בהר
משה רבינו לא מת
אצל אהרן מצינו שהיה סדר של מיתה בהוראותיו של משה היאך למות ,ומיד לאחריה כתוב ‘מיד חמד משה
ובזה יבואר נפלא הגמ’ בסוטה [יג‘ ].ויש אומרים לא מת משה כתיב הכא ‘וימת שם’ וכתיב התם ‘ויהי שם לאותה מיתה’ [רש”י דברים לב’ נ’ ,וכן במדבר כ’ כו’] ,וגם בפרשתנו הקב”ה מזכיר לו שחמד לאותה
מיתה שימות בה .ומשמע דלולי שחמד משה לאותה מיתה לא היה מת כך ,וכמ”ש בפרשתנו שהקב”ה אומר
עם ה’ מה להלן עומד ומשמש אף כאן עומד ומשמש ,עכ”ד הגמ’ ,ולכאו’ הדברים תמוהים ,וכי משה רבינו לו ‘כאשר מת אהרן אחיך’ כלומר באותה מיתה שחמדת ,משמע דלולי זה לא היה מת כך ,ומדוע וכי דרגתו
לא מת ,ועוד וכי עומד ומשמש ,היכן ,ולדברינו יש לומר נפלא ,דמשה רבינו לא מת את השלב השני של מיתה פחותה משל אהרן.
‘חמד למיתה זו’ רק כלפי ההוספות
אלא רק יש בו ‘שעת מיתה’ אבל לא הגיע לשלב של ‘לאחר מיתה’ ,וממילא כיון שנצטוה ע”י הקב”ה למות, ובאופן פשוט יש לומר דנתאוה למעלות נוספות שהיו אצלו יותר ממיתת אהרן ,וכמ”ש הגר”א [אדרת אליהו]
שמיתתו היתה רצונית ועל פי ציווי ,שאהרן מת אמנם במיתת נשיקה אבל משה הוסיף לו הקב”ה גם מצות עשה
נמצא דכל הזמן הוא במצב של של שעת מיתה ומקיים את ציווי הבורא ,וא”כ הרי הוא עומד ומשמש את בוראו של המיתה ‘ומות בהר’ וגם מצות לא תעשה ‘ושמה לא תבוא’ .ויש להוסיף עוד מעלה במיתת משה ,שאהרן
הרי נצטוה על המיתה ע”י משה ,משא”כ משה נצטוה על ידי הקב”ה בעצמו ,ומצוה בו יותר מבשלוחו.
במיתתו ,והדברים מתוקים. ואם כן ,רק כלפי שתי הנקודות הנוספות של מיתת משה שהיו יתרות על מיתת אהרן ,לזה היה צריך לחמדתו
של משה ,ולולי חמדתו היה מת כמיתתו של אהרן ,וכיון שנתאוה למיתה כזו ,על כן הוסיף לו הקב”ה שתי
פרפרת נאה – מדוע דוקא מות בהר מעלות אלו ,שגם קיים במיתתו ‘עשה’ ו’לא תעשה’ [כהגר”א] ,וגם שמיתתו היתה ממש על פי הקב”ה ולא
על פי שליח [ומה שאהרן לא זכה לזה ,כיון שטרם ראה מיתה שכזו ולא היה יכול לחמוד לה ‘דאין אדם חומד
ובדרך דרש יש לבאר הענין מדוע משה רבינו משה בהר ואח”כ הורידו הקב”ה לגיא [‘ומות בהר’ ומאידך
אלא מה שעיניו רואות’].
‘ויקברוהו בגי’] ,ונראה ע”פ מש”כ המהרי”ל דיסקין [החדש] דידוע שמשה רבינו מת בשבת ,והקב”ה רצה שני דינים ‘ -שעת מיתה’ ‘לאחר מיתה’
ובאופן נוסף יש לבאר מה היתה חמדתו של משה יותר ממיתת אהרן ,דהנה מצינו בגמ’ [ב”ב קלז ].דיש שתי
שיהיה בשבת על מקום ההר וזאת כדי שיהיה מרחק של אלפים אמה מא”י ,כדי שלא יוכל להכנס לא”י בשבת זמנים במיתה ,יש ‘שעת מיתה’ שזה השעה שמת ונעשה בו הפעולה של המיתה ,ויש זמן שהוא ‘לאחר מיתה’
שהוא לאחר גמר המיתה .ולכן ,אדם שכתב גט לאשתו שיחול ‘לאחר מיתה’ לא הוי גט ,אבל אם כתב גט
משום תחומין ,ועל כן ‘כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא’ ,ו’נגד’ הוא אלפים אמה [מיל] ,וכן מצינו שיחול ‘בשעת מיתה’ הרי זה גט ,דשעת מיתה יש לה זמן ,ולא עוד אלא שבאותה שעה נחשב הוא כחי לכל
דבר ,ובאבני נזר [יור”ד קע’ סק”ג] אף הגדיל לומר ,דאדם מחויב במצות בשעת מיתה [ודן שם בחיוב השבת
במחנות [במדבר ב’ ב’] ‘מנגד סביב לבנ”י’ ופרש”י שם דהיינו אלפים אמה ,ע”כ דברי המהריל”ד.
הריבית ‘בשעת מיתה’].
ובמשך חכמה כתב דכמו שאברהם אבינו קנה את אר”י בהילוכו ,כמו”כ משה רבינו הועיל שתהא נוחה ליכבש והנה ,אף דאהרן מת על פי ה’ ,מ”מ רק ההכנה למיתה היתה על פי ה’ ,אבל השלב של המיתה ממש כבר לא
היה על פי ה’ ,ולא היתה זו מיתה רצונית כמו אצל משה ,ואף אם היתה זו מיתה רצונית היתה רק לרגע אחד
בראיתו וכמ”ש ‘והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה’ [וכפרש”י שם] ,ופעמיים הסתכל משהעל אר”י,
בלבד ,אבל לאחר מכך שכבר מת ,כבר אין כאן מצוה ועשייה ,שהרי מת הוא ,וזה מצב תמידי ולא רצוני.
פעם אחת לכיבוש עולי מצרים בפרשת פנחס ,ופעם השניה לכיבוש עולי בבל בפרשתנו ,וכעת ,שזו הפעם משה מבקש להשאר ‘בשעת מיתה’ בתמידיות
השניה מועיל לו לעולי בבל וקדושה שניה קדשה לשעתה וקדשה לעת”ל ,ולכן כתוב ‘וראה את הארץ אשר אני אמנם מיתת משה היתה שונה במהותה ממיתת אהרן ,שהרי משה רבינו נתאוה להכנס לאר”י ,וזאת כיון שרצה
שיהיה לו מצוה תמידית בהיותו באר”י [וזה הביאור שרוצה לקיים מצוותיה ,דכיון שהמצוה לישב בה הוא רק
נותן לבני ישראל לאחוזה’ דהיינו שזו ראייה לאחוזה ולקנין עולם ,ונותן היינו לשון הוה ,דבר תמידי .משא”כ בגלל מצוותיה ואינה מצוה עצמית ולכן משה לא מזכיר שרוצה להיכנס בגלל מצות ישוב אר”י ,וכן היא שיטת
הרמב”ם ,ודלא כהרמב”ן דמצות ישוב אר”י היא מצוה כשלעצמה] ,וכעת כאשר משה רואה את אהרן מת על
בפרשת פנחס ששם ראה את אר”י והועיל לו לכיבוש עולי מצרים לא הועילה ראייתו עולמית ,שהרי בעלייתם פי ה’ ,מבקש משה שגם הוא רוצה למות על פי ה’ ,וששעת מיתתו תהיה בציוויו של הקב”ה ‘ומות בהר’ וכך
‘שעת המיתה’ תימשך ולא תיפסק לעולם ,ושלא יגיע למצב של ‘לאחר מיתה’ ,וכיון ש’בשעת מיתה’ האדם
זו קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעת”ל והיתה זו קדושה זמנית ,ולכן כתוב שם ‘וראה את הארץ הוא בר מצוות [כמ”ש לעיל מהאבנ”ז] א”כ יחשב כאילו כל הזמן הרי הוא מקיים מצוה של ‘ומות’ ,ויחשב לו
במקום מצות ישוב א”י ,ואכן הקב”ה נענה לבקשתו ואמר לו ‘ומות’ דהיינו תעשה פעולה זו של מיתה וממילא
אשר נתתי אותה לבני ישראל’ ולא כתב כאן לאחוזה ,וכתוב בלשון עבר אשר נתתי ,והדברים נפלאים. תוכל להמשיך כך .וזו היתה חמדתו של משה יותר ממיתתו של אהרן ,שהרי אהרן לא נשאר במצב של ‘שעת
בהר – רואה מקרוב ומהלך רחוק מיתה’ אלא הגיע לשלב של ‘לאחר מיתה’.
ומדוע באמת רק משה יכול לבקש זאת ולא אהרן ,ויבואר כדלקמן.
אלא דיש להקשות היאך הועילה ראיית משה לעשותה נוחה ליכבש ,שהרי ראייה שייכת רק בתוך אלפים
רק משה יכול לבקש בקשה זו
אמה ,וכמו שמצינו אצל הגר וישמעאל [וכ”כ במדרש רבה נג יח’] דישבה במרחק של יותר מאלפים אמה דוקא משה היה יכול לבקש להישאר במצב של ‘שעת מיתה’ ולא להגיע למצב של ‘לאחר מיתה’ ,וזאת מחמת
שתי דברים שאין לו למשה -אשה ,ובן ליורשו .שהרי לשני דברים עיקריים יש נפק”מ בין ‘שעת מיתה’
ולשון מ’ותשב מנגד’ היינו מרחק אלפים אמה דבאלפים אמה הוא רחוק מספיק שלא תראה את מיתתו .וא”כ ל’לאחר מיתה’ ,הן לענין מיתת הבעל להתירה לשוק ,דאשה מותרת רק לאחר שעת מיתה אבל בשעת מיתה
עדיין אשתו היא ,וכן לענין ירושה ,דירושה חלה ‘לאחר מיתה’ ולא ‘בשעת מיתה’ [כן היא שיטת הקצוה”ח
כיון שנמצא בריחוק אלפים אמה מאר”י כדי שלא יכנס אליה משום איסור תחומין ,א”כ אינו יכול לראותה
רנב’ סק”א ,וחולק על הרשב”א דס”ל דירושה חלה בשעת מיתה].
ומה הועילה ראייתו. ועל כן ,רק אצל אהרן שגם היה לו אשה וגם הוריש את כהונתו לבניו ,יש צורך צריך להגיע לשלב של
‘לאחר מיתה’ כדי להתיר אשתו ושבניו ירשוהו ,אבל משה רבינו ששרוי ללא אשה שכבר גירשה ,וגם לא
ועל כן אמר לו הקב”ה לעלות להר ,דבמקום הימצאותו בהר הרי הוא נמצא בתוך אלפים אמה לאר”י ויכול השאיר אחריו בן במקומו ,רק הוא יכול לבקש להשאר במצב של ‘שעת מיתה’ ולא להגיע לשלב של ‘לאחר
מיתה’ ,שהרי אין צורך במיתתו להתיר את אשתו ולהוריש את בניו [ואהרן מת קודם לאשתו אלישבע ,וכן
לראות בתוך אלפים אמה ,אבל מאידך לענין תחומין ומרחק ההליכה נמצא הוא במרחק הליכה יותר מאלפים
אמה ,כיון ששיפועו של ההר מרבה את הדרך ,ועל
כן נמצא הוא מחוץ לתחום של אר”י ,והדברים
מתוקים.
קרן אורה -הדף היומי נוי סוכה – פרפרת לחג הסוכות
בשער יששכר מביא דבר נפלא בביאור הפסוק
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! ‘כאשר מת אהרן אחיך ויאסף אל עמיו’ ,לרמז בזה
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? סדר האושפיזין [ע”פ האר”י] ,דיום פטירת אהרן
סתם מתקשה בקטע גמרא? הכהן בר”ח אב יוצא תמיד ביום האושפיזין של אהרן
דהיינו ביום חמישי של סוכות ,וזה מה שנתאוה משה
יש מי שיעזור! שגם יום מיתתו יחול ביום האושפיזין שלו ,ואכן
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי קיבל זאת ותמיד יום ז’ אדר יחול באותו יום של
04-6641505 אושפיזין דמשה ,ביום רביעי של חג הסוכות ,ומרומז
כן בפסוק ‘כאשר מת אהרן אחיך ויאסף אל עמיו’,
וכפל פעמיים ‘כאשר מת’ ‘ויאסף אל עמיו’ לומר לך
שימות ביום שהוא גם יומו בחג האסיף.
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
המשך מעמוד קודם מעשה רב
עדיין נושמים את אוויר הפסגות שליווה אותנו ביום הכפורים .ומלבד זאת ,העיסוק במצוות לא רק שאינו והנה ,בעוד הם מטיילים במעבה היער ,רצים לקראתם כלבים גדולים ,שחורים ועזי נפש .המלמד לא חשב
מאפשר לחטוא פשוט משום שאין זמן ,אלא גם מהווה מעין תעודת ביטוח מפני כישלון .כמובן שכל זה נכון הרבה ,הרים רגליו ונס כל עוד נפשו בו .כמובן שהילדים המבוהלים הצטרפו אליו .משהתרחקו מרחק ביטחון,
עצר המלמד מתנשם ומתנשף .שאלוהו הילדים ,רבינו ,הלא אמרת לנו שיש סגולה בדוקה להינצל מהכלבים. לגבי אדם שאכן עסוק וטורח במצוות.
מסרנו כאן מידע חשוב ביותר .בימים הללו אין ליצר הרע שלטון .אבל ,השאלה היא אם גם הוא יודע זאת ...אמר להם ,כן ,אני יודע זאת .השאלה היא אם גם הכלבים יודעים...
על כל פנים ,חז"ל מציעים לנו כאן רשת ביטחון .העיסוק בהכנות לקראת סוכות מהווה חסם בפני פיתויי ידוע המשל של המגיד מדובנא .מלמד אחד יצא עם דרדקיו לטיול ביער העבות .לפתע נשמעו מרחוק נביחות
היצר. כלבים .נפחדו הילדים עד מאוד .אמר המלמד ,אל לכם לדאוג .יש סגולה בדוקה .אם מתנפלים עליכם כלבים,
אמרו את הפסוק "ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו" [שמות יא ז] ,והם יברחו מיד .סברו וקבלו.
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']
