Page 2 - מפיק מרגליות יתרו תשפא

‫מושג של דיעבד ולכתחילה [כמ”ש התוס’ בג’ דוכתין]‪ ,‬וע”כ דהביאור הוא שזהו גדר של יום באופן נוסף‪ ,‬כלומר‪,‬‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫דלאו דוקא יום אלא אף במקצת יום סגי‪ ,‬ואף לכתחילה‪ .‬וכן ברש”י כתב [סנהדרין לד‪ ]:‬דההכרח דהפסוק ושפטו‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫ושפטו את העם בכל עת – כל ערל לא יאכל בו‬
‫את העם בכל עת קאי על גמ”ד דכתיב ‘ושפטו’ ועיקר המשפט הוא גמר דין‪ ,‬מוכח א”כ דאינו דין דיעבד אלא אדרבא‬
‫הגמ’ [סנהדרין לד‪ ]:‬דנה בזמן הראוי לדון‪ ,‬דמחד כתיב ‘ושפטו את העם בכל עת’ דהיינו בין ביום ובין בלילה‪,‬‬
‫עיקר הדין נעשה בלילה‪ ,‬אלא דבעינן התחלה במקצת ביום‪.‬‬ ‫ומאידך כתיב ‘והיה ביום הנחילו את בניו’ דמשמע ביום ולא בלילה‪ ,‬ותירצה הגמ’ דתחילת דין דוקא ביום אבל‬

‫אור חדש ב’ספר מאירת עינים’‬ ‫גמר דין מותר גם בלילה‪.‬‬
‫וידוע חידושו של הסמ”ע [חו”מ סימן ה’ סק”ז] שכתב ‘הלכה ולא למעשה’‪ ,‬שבא ליישב מנהג העולם שנוהגים‬
‫ובזה יש לשפוך אור חדש בהבנת דברי הסמ”ע‪ ,‬דלא נתכוין הסמ”ע לומר שנרות הוי כיום ממש‪ ,‬אלא רק ס”ל דכיון‬ ‫לדון בלילה‪ ,‬ובתחילת דבריו כתב‪ ,‬דכיון שהבעלי דינים באו לדון בלילה מעצמם‪ ,‬הרי זה לא גרע מקיבלו עליהם‬
‫שידינום קרוב או פסול‪ .‬ובסוף דבריו יישב מנהג העולם באופן נוסף‪ ,‬וכתב ‘א מוראדיקע חידוש’ [חידוש נורא]‪,‬‬
‫שלענין דין סגי אפילו מקצת יום‪ ,‬ובתחילתו‪ ,‬א”כ חזינן ש’דין’ אינו זוקק דוקא יום‪ ,‬אלא סגי אף יום כל דהוא‪,‬‬ ‫דכמו שסומא בשתי עיניו פסול לדון כיון שבדידו חשיב לילה ואף שבאמת אינו לילה‪ ,‬כמו”כ אם מדליק נרות בלילה‬
‫חשיב כיום ע”י אור הנרות‪ ,‬ועל כן מותר לדון בלילה במקום שנרות דולקים’ עכ”ד [ועי’ בפת”ש שם סוסק”ז]‪.‬‬
‫כמו”כ גם ע”י נרות חשיב כיום כל דהוא‪ ,‬ולא גרע מתחילתו ביום וסופו בלילה‪.‬‬ ‫ובמשך חכמה כתב לפי”ז דבר נפלא‪ ,‬דכיון שבמדבר הלכו ארבעים שנה לאור השכינה‪ ,‬נמצא דלעולם היה אור‬
‫במדבר‪ ,‬וא”כ לדברי הסמ”ע שע”י נרות חשיב יום‪ ,‬יש ליישב סתירת הגמ’ בין הפסוקים ‘ושפטו את העם בכל עת’‬
‫ולפי”ז יוצא נפק”מ למעשה בדברי הסמ”ע‪ ,‬דאם התחיל לדון בלילה וכבו הנרות האם יכול להמשיך ולדון‪ ,‬דלפי‬ ‫ל’והיה ביום הנחילו’‪ ,‬דבזמן שהיו בנ”י במדבר שהיה שם אור תמידי על כן יכלו לדון בכל עת‪ ,‬אבל בעלמא בעינן‬

‫הבנת הסמ”ע בהו”א‪ ,‬כיון שנרות הוי כיום ממש‪ ,‬א”כ אם כבו בגמ”ד יכול לגמור הדין‪ ,‬אבל להבנתנו החדשה‬ ‫דוקא ‘ביום הנחילו’ ביום ולא בלילה‪.‬‬
‫ודברי המש”ח נחמדים וקיימים לעד‪ ,‬אלא דדבריו הינם קושיה על הסמ”ע ולא סייעתא‪ ,‬דכיון שהגמ’ מתרצת תירוץ‬
‫בדברי הסמ”ע דאין הביאור דנרות חשיבי יום‪ ,‬אלא שנרות דולקים לא גרע מדין שתחילתו ביום וסופו בלילה‪ ,‬א”כ‬ ‫אחר על סתירת הפסוקים [דכאן בתחילת דין וכאן בגמר דין] ולא תירצה כאן בדאיכא נרות וכאן בדליכא נרות‬

‫לפי”ז צריך שידלקו כל זמן הדין ואף בשעת גמ”ד‪.‬‬ ‫משמע דלא כהסמ”ע‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬
‫מקומות נוספים שמצינו כעין חידוש הסמ”ע‬
‫מדוע הגמ’ לא תירצה כדברי הסמ”ע‬ ‫כעין חידוש הסמ”ע‪ ,‬מצינו גם באבן עזרא [בפרשת בהעלותך] שהיה הדיבור אליו גם בלילה כשהיו נרות דולקים‬
‫שם‪ ,‬וברמב”ן שם הקשה עליו שהרי לא דיבר הקב”ה עם משה ביום בלבד ולא הועילו לזה נרות [ועי’ במש”ח ריש‬
‫ועפ”ז יש ליישב הקושיה על הסמ”ע‪ ,‬מדוע הגמ’ לא תירצה כאן דאיכא נרות וכאן דליכא נרות‪ ,‬כיון שהחידוש‬ ‫פרשת תצוה]‪ .‬גם בספר הפרדס [לו] כתב חידוש דומה‪ ,‬וס”ל דבמקום שנרות דולקים חייבים בציצית גם בלילה‬
‫שהרי מתקיים כאן ‘וראיתם’‪[ ,‬ועי’ בשו”ת הר צבי ח”א סי”ב שדן בדבריו]‪ ,‬וכן בתומים [בחו”מ שם ס”ה] הביא‬
‫שנרות חשיבי כיום התחדש רק לאחר שהגמ’ ייסדה לנו ש’גמר דין’ דנים בלילה וסגי מקצת יום‪ ,‬ומזה הוציא‬ ‫סמך לדברי הסמ”ע מהבית יוסף בהלכות פורים [סימן תרצה’] שכתב דסעודת פורים לא יצא כשאין אבוקה כנגדו‪,‬‬
‫משמע דאם יש אבוקה כנגדו אוכל אפילו בלילה [ועי’ בפר”ח שדחה ביאור זה בבית יוסף‪ ,‬וכן בשו”מ תליתאה‬
‫הסמ”ע דגם מקצת יום ע”י נרות חשיב יום‪ ,‬אבל לא ידענו חידוש זה קודם תירוץ הגמ’ של ‘גמר דין’‪[ .‬ואין לומר‬
‫פג]‪.‬‬
‫להיפך‪ ,‬דנתרץ כאן בדאיכא נרות וכאן דליכא נרות ומזה נלמד להתיר גמר דין בלילה‪ ,‬כיון שהחידוש בגמר דין‬ ‫חקירה ב’גמר דין’ שמותר לדון בלילה‬
‫והנה יש לחקור במה שהותר ‘גמר דין’ אפילו בלילה‪ ,‬האם הוא קולא ‘בדין’ דכיון שאינו אלא גמר דין וכבר התחיל‬
‫בלילה הוא גדול יותר דאף דאין כעת אור כלל יכול לגמור את הדין‪ ,‬משא”כ בנרות בלילה חייב להדליקם כל זמן‬ ‫בהיתר על כן התירו לו לגמור בלילה‪ ,‬או דיש כאן יסוד חדש‪ ,‬דדין שיש לו איזה התחלה ביום‪ ,‬אין צורך לגומרו‬
‫ביום כיון שבמקצת יום נמי סגי‪ ,‬ואין חיוב דוקא של יום‪ ,‬אלא סגי במקצת יום ואפילו בלילה‪ ,‬וגדר ‘יום’ בדין‪,‬‬
‫הדין וכמש”נ לעיל]‪.‬‬
‫שונה מכל יום שבכל התורה כולה‪.‬‬
‫אמירה נעימה ‪ -‬זמן מילת בני ישראל במצרים‬ ‫נפק”מ בחקירה זו‬

‫כידוע שערל אסור באכילת הפסח דכתיב ‘וכל ערל לא יאכל בו’‪ ,‬ויש להקשות א”כ היאך אכלו בני ישראל את‬ ‫וכמה נפק”מ יש בחקירה זו‪ ,‬ובראשונים ואחרונים נגעו בנקודות אלו א‪.‬האם לכתחילה ראוי להתחיל את הדין‬
‫מוקדם כדי שיוכל לסיימו עד הלילה‪ ,‬דלצד הראשון אינו אלא בדיעבד ולכתחילה לא יתחיל על דעת לסיימו בלילה‬
‫הפסח במצרים‪ ,‬ורש”י כתב [עה”ת שמות יב ו] דמלו עצמם בליל טו’ שנאמר ‘מתבוססת בדמיך’ [ודלא כרמב”ם‬ ‫[דלא דמו לשאר דיני התורה שאם התחיל לא יפסיק ואפילו לכתחילה דשם הוא בדיני קדימה משא”כ כאן אינו זמן‬
‫ראוי]‪ ,‬אבל לצד השני דדין בעי מקצת יום‪ ,‬א”כ אף לכתחילה יכול להתחיל בסוף היום [ועי’ בפת”ש חו”מ סימן‬
‫במורה נבוכים ח”ג פרק מו’ דס”ל שמלו קודם שחיטתו‪ ,‬וע”כ כיון שנשחט ביד’ ביום מלו קודם השחיטה וביום]‪.‬‬ ‫ה’ סק”ז]‪ .‬ב‪.‬נפק”מ נוספת‪ ,‬דלפי צד א’ חייב לגמור מבעו”י את עיקר המו”מ ורק הגמ”ד מותר בלילה‪ ,‬משא”כ לצד‬
‫השני‪ ,‬גמ”ד לאו דוקא‪ ,‬והעיקר שיהיה התחלה כל שהיא ביום ואף המו”מ בין הצדדים מותר בלילה‪[ .‬ועי’ בריטב”א‬
‫ומקשין העולם‪ ,‬והרי אין מלין אלא ביום וא”כ היאך בני ישראל מלו בליל צאתם ממצרים‪ ,‬וע”ד הדרש תירצו‪,‬‬ ‫ר”ה כה‪ :‬דמשמע מדבריו דבעינן דוקא עיקרו של דין‪ ,‬ובפת”ש [שם] הביא מהמאירי דנהגו להמשיך אף את המשא‬
‫ומתן בלילה]‪ .‬ג‪.‬עוד נפק”מ אם הותר רק באופן שנמשך הדין מהיום ללילה או סגי שהתחילו ביום והחליטו להמשיך‬
‫שכידוע בליל צאתם ממצרים האיר להם הלילה כיום‪ ,‬וכמ”ש בזוה”ק שהיה זה אור כתקופת תמוז‪ ,‬וא”כ הרי זה‬ ‫בלילה ולא שנמשך הדין‪ ,‬דלצד הראשון מותר רק אם הדין עצמו נמשך מהיום ללילה משא”כ לצד השני סגי אף אם‬

‫כמילה ביום‪.‬‬ ‫הפסיקו ביום והחליטו להמשיך בלילה‪.‬‬
‫ראיות דגמר דין אינו דין דיעבד אלא לכתחילה‬
‫אלא דלפי”ז קשה‪ ,‬היאך אכלו את הפסח בלילה הזה‪ ,‬דממה נפשך‪ ,‬אם הוי יום להתיר בו מילה א”כ היאך חשיב‬ ‫ונראה דהסמ”ע ס”ל כצד השני‪ ,‬דגמ”ד אינו דין דיעבד‪ ,‬אלא הבנה מחודשת בחיוב לדון ביום‪ ,‬ד’דין’ אינו דוקא‬
‫ביום [חיובי]‪ ,‬אלא סגי אף במקצת יום כדי להתיר לדון בו [והעיקר שלא יהיה שלילתו של יום]‪ ,‬ואיבע”א סברא‬
‫לילה לאכילת הפסח [ויש שתירצו ע”ד הדרש‪ ,‬ע”פ דברי היונתן בן עוזיאל עה”פ ‘ואשא אתכם על כנפי נשרים’‬ ‫ואיבע”א קרא‪ .‬איבע”א סברא‪ ,‬שהרי כל מה שמצינו דהתחיל בהיתר גומר גם באיסור [כגון בהתחיל קודם זמן‬
‫תפילה או עשיית מצוה] הוא רק שהתחיל קודם זמן שבאה עליו מצוה נוספת‪ ,‬אבל זמן לדון‪ ,‬אם לילה אינו זמן לדון‪,‬‬
‫[יט’ ד’] שנשא הקב”ה את בנ”י בלילה לארץ ישראל למקום המקדש ושם אכלו את הפסח כדינו ובמקומו‪ .‬ולפי”ז‬ ‫מה מועיל שהתחיל בהיתר להמשיך בדיעבד‪ ,‬והרי אינו זמן קיומו? [ודמי למצה וסוכה לאחר זמנה]‪ .‬ואיבע”א קרא‪,‬‬
‫שהרי הגמרא מבארת את סתירת הפסוקים דעל גמר דין קאי ושפטו את העם בכל עת‪ ,‬ואם נאמר כהצד הראשון‬
‫מיושב שפיר‪ ,‬דמלו תחילה במצרים ושם היה אור ואח”כ לקחם לאר”י על כנפי נשרים ששם היה חושך‪ ,‬ונמצא‬ ‫שההיתר אינו אלא בדיעבד כיון שכבר התחיל לא הפסיקוהו‪ ,‬נמצא שהתורה באה לומר דין דיעבד‪ ,‬והרי בדאו’ אין‬

‫דמלו באור יום ואכלוהו בחשכת לילה‪ ,‬ולחידודי בעלמא הוא ו’חידודו קודם לליבונו’]‪.‬‬

‫אור בלילה – ‘יום’ למילה ו’לילה’ לאכילת קדשים‬

‫ויש לחלק בין דין לילה דמילה‪ ,‬ללילה דאכילת הפסח‪ ,‬דלילה האוסר במילה הוא זמן חשיכה דמילה צריכה ‘אור’‪,‬‬

‫משא”כ דין לילה דאכילת הפסח הוא ב’זמן’ לילה ללא שייכות לאור‪ ,‬וחיוב אכילתו הוא בעונה הסמוכה לשחיטתו‬

‫ועונה זו הוי לילה‪ ,‬אבל מילה צריכה ‘יום’ כיון שניכרת בו המצוה ע”י האור‪ ,‬ולכן‪ ,‬אם יאיר כאור יום חשכת‬

‫לילה‪ ,‬כשר למילה‪ ,‬וכן אמרה התורה ‘בעצם היום הזה נמול‬

‫אברהם’ דהיינו שמל עצמו בזמן שהוא הכי יום [בעצם היום]‪,‬‬

‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫ואם היה דין ‘ביום’ מדין זמן ולא מדין ‘אור’ מה לי בעצם‬
‫היום הזה‪ ,‬וע”כ‪ ,‬דהמילה היא בזמן שיש את האור הגדול ביותר‬
‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫ביום‪ ,‬והיינו בחצות היום [[ועי’ במאירי יומא כח‪ :‬דכתב דביום‬
‫השמיני הינו עיצומו של יום ומשמע איחור‪ ,‬אלא דיש ענין‬
‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫להקדים כדי שלא יראה כחומל על בנו]‪ ,‬אבל בפסח שאינו מדין‬
‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫‘חושך’ הלילה אלא מפני שהוא הזמן הראשון והעונה הראשונה‬

‫יש מי שיעזור!‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫של תחילת החג‪ ,‬ממילא גם באור יום חשיב לילה [ואל תשאלני‬
‫מנותר עד הבוקר‪ ,‬ודברים פשוטים]‪.‬‬
‫‪04-6641505‬‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪kerenora456@gmail.com :‬‬

‫ושאולטהיםהואדית‪.‬עצמו באופן מלאכותי‪ ,‬אך סופה של אותה אטימה להתקלף‪ ,‬עד שיתגלה ליבו הטהור‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫יהשששרלעמממדעבדבו"רהםרעאגכםלומיוותבנבדבתובמב'רעיתאמגפעדרצוימהעךתרווגתתסיויםמנפןיי'‪,‬בעך‪.‬עבוילואדהמאיפונסותוקלהיע"ונווליאםמ"מאר[מיןשה'מבואקתלבי"מטה‪.‬שהטג]‪,‬םהנבאהמםאקענרככאישיזבוהאאיאאןוליזמךהרבנהערקבאבה"העכהנךן‪,‬שבכבעלסובופמרוי‬ ‫והנה‪ ,‬כשסיימו להעמיס את היהודים‪ ,‬רץ אותו יהודי‪ ,‬נתלה על אחת מהמשאיות והשתחל פנימה‪.‬‬
‫לבמעעדווהלציםמם‪!.‬האיכוכוהתולרזבהייהקהעללדחהצששיחללפו‪,‬אץתאלהתחיהתיוחשבביירקךלאוללתע‪,‬עםמאויבגשלםרפאבלתל‪,‬אכואתםלםנילתצעתתבנרתבוקמוהמתזיםש‪.‬וקרהשייהךו‪.‬דירגהשפניזהמי פשעאלינובקכרבבהו‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬ ‫ברמועאאוצידם‪.‬ם יאאשנמונרהאאלתכחלדתיעההצווחדכמיומיתשיםי‪,‬הכנומפתהושל'דכהותפפנירה'י‪,‬מיהוומתדלישתשו‪,‬ין וש"אוילכןכפבלראיתפהואשדוירותבהתואמלשבהריתתהועולאמ‪,‬םחואמץפימבלנוכהו‪.‬כפלארפ"שע[רמביהרוםאאהשויראחתווחקויסדע]‪.‬םד‬