Page 2 - מפיק מרגליות אמור תשפב

‫דרבי יונה שהוקשו כל הרגלים זל”ז מהפסוק בפרשתנו ‘אלה תעשו לה’ במועדיכם’‪ ,‬ובתירוץ השני כתב דהוא מגז”ש ‘מקרא‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫קודש’ [ועי’ בהגהות הרמ”ך על הרמב”ם ריש הלכות יו”ט שהקשה על היראים היאך בדה לו גזירה שוה בליבו]‪.‬‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫היקשא דרבי יונה – אלה תעשו לה' במועדיכם‬
‫וממשיך היראים ומקשה כיון דהוקשו כל המועדים זל”ז או דילפינן בגז”ש‪ ,‬א”כ מדוע לא נתיר אוכל נפש ביום הכיפורים‬
‫התנא רבי יונה ‘המקיש הגדול’‪ ,‬הקיש שני פרשיות בתורה להשוותם בכל דיניהם‪ ,‬פעם אחת הקיש את כל העריות בפסוק‬
‫כשם שהותר בכל המועדים‪ ,‬והא לשונו‪‘ ,‬הזהיר הקב”ה בפרשת אמור שלא לעשות מלאכה ביום הזכרון וכו’ ומנין שהתורה‬ ‫‘כל אשר יעשה מכל התועבות האלה’‪ ,‬דהוקשו העריות זל”ז לתפיסת קידושין [קידושין סז‪ ]:‬להעראה [יבמות נד‪ ].‬ולאסור‬

‫התירה בו אוכל נפש דאמרינן בפ”ק דשבועות [י‪‘ ].‬אלה תעשו לה’ במועדיכם’ הוקשו כל המועדות כולם זה לזה וכו’‪ ,‬ואם‬ ‫ערוה ליבם [יבמות ח‪.].‬‬
‫ועוד הקיש רבי יונה את כל המועדות זה לזה מהפסוק שמובא בפרשתנו ‘אלה תעשו לה במועדיכם’‪’-‬הוקשו כל המועדות‬
‫באת לומר יוה”כ נמי איקרי מועד וכו’ ונתיר בו אוכל נפש‪ ,‬שתי תשובות יש בדבר א‪.‬חדא שאין אוכל נפש ביוה”כ שהרי‬ ‫כולן זה לזה’ [שבועות י‪ .‬ור”ה ד‪ ,]:‬וילפינן מיניה לשעירי הרגלים המכפרים‪ ,‬וכן לשיטת היראים אף להיתר אוכל נפש בכל‬

‫אסור באכילה ושתיה‪ ,‬ב‪.‬ועוד שאין לנו ללמוד מפסח אלא הדומין לו שהם בלאו כמותו ולא ללמוד היתר וקולא של‬ ‫המועדות‪ ,‬וכדלקמן‪.‬‬
‫לחומרא מקשינן – ספק הנתון להכרעתנו‬
‫החמור ממנו שדבר הנראה יותר יש לנו לדרוש עכ”ד‪.‬‬ ‫כלל ידוע הוא בדיני ההיקש‪ ,‬דבמקום ספק להקיש לקולא או לחומרא‪-‬לחומרא מקשינן‪ ,‬וכבר הבאנו את חקירת הפמ”ג‪ ,‬האם‬
‫‘לחומרא מקשינן’ הוא מדין ודאי או מדין ספק‪ ,‬ונתבאר לעיל‪ ,‬דאין הביאור שיש צד שההיקש הוא בספק ולא נדע לעולם‬
‫וא”כ שתי תירוצים תירץ היראים מדוע ביוה”כ לא הותר אוכל נפש‪ ,‬תירוץ ראשון כיון שיש איסור אכילה א”כ לשם מה יותר‬ ‫אם נהגנו כדין ועד כדי כך דאם יהיה עוד ספק נאמר ספק ספיקא‪ ,‬דפשיטא שאינו כן‪ ,‬אלא החקירה היא‪ ,‬האם ‘לחומרא‬
‫מקשינן’ מידה היא בתורה בדיני ההיקש שניתן לעולם לחומרא‪ ,‬או דאינו דין מוחלט אלא שייך לדון בו מצדדים אחרים‬
‫אוכל נפש‪ ,‬ותירוץ שני דכיון שיש בו איסור כרת לא נתירו כשאר מועדות שאינם אלא בלאו‪.‬‬ ‫אף לעשותו לקולא‪ ,‬והרי הוא כדיני הספקות ששיך לקבוע בהם על פי סברות וכללים שבתורה‪ ,‬ולאחר שנקבע שכך הוא‬

‫ונפק”מ רבתי בין שתי תירוצי היראים‪ ,‬האם כשהותר לאכול ביוה”כ האם מותר גם לעשות מלאכת אוכל נפש‪ ,‬דלתירוצו‬ ‫ההיקש‪ ,‬הרי זה יהיה מדין ודאי‪.‬‬
‫‘לחומרא מקשינן’ מדין ספד”א לחומרא או מדין ספק אחר‬
‫הראשון מותר כיון שתליא זה בזה [ויבואר לקמן נפק”מ לדינא]‪ ,‬ולתירוצו השני אין להתיר לעולם מלאכת אוכל נפש שהיא‬ ‫אלא דלפי הצד שהוא בספק‪ ,‬יש לעיין מדוע מקשינן לחומרא‪ ,‬דבשלמא אם הוא דין ‘ודאי’ שפיר דמידה היא בתורה דכל‬
‫היקש הוא לחומרא ותוצאת ההיקש צריכה להיות לחומרא‪ ,‬אבל לצד דיש כאן ספק ומדיני הכרעת הספקות נקטינן לחומרא‪,‬‬
‫בכרת למלאכת אוכל נפש שהיא בלאו‪ ,‬ולעולם אסור במלאכת אוכל נפש ביוה”כ‪.‬‬
‫יש לעיין מדוע דוקא לחומרא ולא לקולא‪.‬‬
‫בחנוכת ביהמ”ק שאכלו ביוה”כ ‪ -‬מתי בישלו האוכל‬ ‫ובפשטות היה נראה לומר כיון דספק דאורייתא לחומרא על כן גם בספק היקש אזלינן לחומרא‪ ,‬ולכן גם בדרבנן מקישים‬
‫לקולא ולא אמרינן להאי כללא ד’לחומרא מקשינן’‪ ,‬וכן מוכח בשתי מקומות בש”ס‪ ,‬חדא בשבת [פג‪‘ ]:‬טומאת עבודה זרה‬
‫וע”פ דברי היראים בתירוצו הראשון כתב בספר ‘מלא העומר’ [למהריא”ל צינץ] דבר נפלא‪ ,‬דהנה מצינו במו”ק ט‪ .‬דבזמן‬ ‫מדרבנן היא‪ ,‬ולקולא מקשינן’‪ ,‬וכן אמרינן בתענית [כז‪‘ ].‬אסמכתא נינהו ומדרבנן לקולא’‪ ,‬וע”כ דספק היקש דמיא לספק‬
‫בעלמא‪ ,‬וכמו בכל הספקות ספק דאוריתא לחומרא וספק דרבנן לקולא‪ ,‬כמו”כ בספק היקש בספק דאוריתא לחומרא ובספק‬
‫חנוכת ביהמ”ק בימי שלמה שבני ישראל אכלו ושתו ביום הכיפורים‪ ,‬וברש”י כתב [רש”י בכתב יד‪ ,‬נדפס בגמרות החדשות‬
‫דרבנן לחומרא‪.‬‬
‫על הדף] ‘שאכלו שתו ובשלו מאכלם ביוה”כ’ עכ”ל‪ ,‬ומקשים העולם דהיאך הותר להם הבישול דבשלמא אכילה הותרה‬ ‫‘ספיקא דאורייתא לחומרא’ – מדאו’ או מדרבנן‬
‫אלא דקשה לומר ‘דלחומרא מקשינן’ הוא מדין ספיקא דאורייתא לחומרא‪ ,‬שהרי פליגי הראשונים אם ספק דאורייתא‬
‫להם אבל בישול לא הותר להם‪ ,‬אמנם לתירוצו הראשון של היראים‪ ,‬כל מה דאוסרים מלאכת אוכל נפש ביוה”כ הוא דכיון‬ ‫מדאורייתא לחומרא או מדרבנן לחומרא [והובאה מחלוקת זו בריש השב שמעתתא]‪ ,‬ולשיטת הרמב”ם דס”ל דספק דאוריתא‬
‫מדרבנן לחומרא ומדאורייתא לקולא יש לתמוה‪ ,‬דכיון שהוקשו כל העריות לאוסרם ביבום משום ‘לחומרא מקשינן’‬
‫שיש איסור אכילה אינו כלול במלאכת אונכל נפש‪ ,‬אבל כיון שבאותו יוה”כ הותרו באכילה ממילא הותרו גם במלאכת‬ ‫כדאמרינן ביבמות ח‪ ,.‬וכי אסורות ליבום רק מדרבנן ומדאו’ היו חייבות יבום‪ ,‬פשיטא שאין זה כך‪ ,‬ועוד קושיות כעין אלו‬

‫אוכל נפש דהאכילה ומלאכת אוכל נפש תלויים זה בזה‪[ .‬ואכן הבן יהוידע מוחק את המילה ‘בישלו’‪ ,‬ומוכיח כן דבשבת‬ ‫למכביר‪ ,‬והדברים קשים‪.‬‬
‫סברות היראים והמלוא הרועים – בהבנת הצד דלחומרא מקשינן ‘מספק’‬
‫ל‪ .‬לא כתב כן]‪.‬‬ ‫וביראים מצינו סברה חדשה מדוע ‘ספק היקש’ לחומרא‪ ,‬דכתב היראים במצות יבום [יראים החדש סימן לה’ ובישן רכו’]‬
‫דערוה אינה נופלת ליבום דהוקשו כל העריות לאחות אשה‪ ,‬וממשיך וז”ל ‘והיכן הוקשו כדר’ יונה דכתיב ‘ונכרתו הנפשות‬
‫אמנם‪ ,‬רבינו המשך חכמה [ויקרא כג לא] בפרשתנו‬ ‫העושות’‪ ,‬ואע”ג דבההוא קרא איכא לאקושינהו לאשת אח‪ ,‬אמרינן ביבמות שם לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן‪ ,‬וטעמא‪,‬‬
‫דבעל כרחו היקש להחמיר אתא דאי לקולא לשתוק קרא מיניה דאיסורא מנלן שכל דבר ישנו בחזקת היתר עד שימצא‬
‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫נקט ע”פ פשוטו של מקרא‪ ,‬דבבנין ביהמ”ק הותרו‬ ‫האיסור בפירוש’ עכת”ד‪ ,‬ומביא שם כמה וכמה ראיות דכל דבר בפשטות הוא להקל וכדי להחמיר צריך לימוד‪ ,‬וכיון שיש‬

‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫באכילה ביוה”כ אבל לא הותרו במלאכת אוכל‬ ‫‘היקש’ ע”כ שבא להחמיר ולא להקל‪.‬‬
‫נפש‪ ,‬דעל הפסוק ‘כל מלאכה לא תעשו חוקת עולם‬ ‫סברה כעין זו הובאה ב’מלוא הרועים’ [אות הא היקש אות ד’]‪ ,‬וז”ל ‘כיון שהתורה עשתה היקש וכיונה בזה ללמוד מההיקש‬
‫הלז דבר מה‪ ,‬מסתמא היתה דעתם שנלמד לחומרא‪ ,‬כיון שיש כאן ספק אם נלמד לקולא או לחומרא‪ ,‬ואם היה דעת התורה‬
‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫לדורותיכם’ מדוע נוסף כאן ‘לדורותיכם’ על המלאכת‬
‫שנלמד לקולא היתה כותבת כן מפורש ולא מניחה הדבר על היקש סתמא‪ ,‬שבודאי אנו לא נקיש לקולא’ עכ”ד‪.‬‬
‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫עבודה ולא לאחר האיסור אכילה‪ ,‬וכתב דבא לרמז‬ ‫וזה ברור‪ ,‬דהיראים ס”ל דלחומרא מקשינן הוא מדין ‘ספק’‪ ,‬דאילו לצד שלחומרא מקשינן מדין ודאי ו’מידה היא בתורה’‬
‫דמקישים לחומרא‪ ,‬לא צריך להגיע לסברת היראים דהוו להו למימר דכך נתקבלו דיני ההיקש ומידה היא בתורה‪ ,‬וע”כ דסברי‬
‫יש מי שיעזור!‬ ‫שיום יבוא שיתחנך המשכן ולא יצומו בני ישראל‬
‫ביוה”כ אבל יהיו אסורים במלאכה‪ ,‬ולכן כתוב‬ ‫דלחומרא מקשינן מדין ‘ספק’ [והמלא הרועים כתב סברתו זו כביאור להבנת הצד של ‘ספק’]‪.‬‬
‫קושית היראים‪-‬מדוע ביוה”כ לא הותר אוכל נפש‬
‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫לדורותיכם רק על המלאכת עבודה שהיא ניצחית‬
‫והנה‪ ,‬אף דלעולם לחומרא מקשינן‪ ,‬מ”מ מצינו מקום יוצא מן הכלל‪ ,‬שבו מקישים לקולא ולא לחומרא‪ ,‬מקום זה נמצא‬
‫‪04-6641505‬‬ ‫משא”כ האיסור אכילה אינו לדורותיכם שהרי הותר‬ ‫בפרשתנו‪ .‬שהרי מהפסוק ‘אלה מועדי ה’ מקשינן כל המועדות זה לזה‪ ,‬ובפסח נכתב מפורש היתר אוכל נפש ומ”מ מקשינן‬
‫כל המועדות לפסח להתירם באוכל נפש‪ ,‬ואף דביוה”כ לא הותר אוכל נפש מ”מ מקישים כולם לפסח ולא ליוה”כ‪ ,‬ובאמת‪ ,‬אף‬
‫בימי חנוכת הבית‪.‬‬
‫יוה”כ עצמו היו צריכים להקישו לפסח ולהקל בו באוכל נפש‪ ,‬אלא דאינו כן‪ ,‬וכמו שיבואר לקמן בדברי היראים‪.‬‬
‫"בית הספק"‬ ‫היראים דן [קטז’] מהיכן לומדים היתר אוכל נפש בשאר המועדים כראש השנה וכדו’‪ ,‬ובתירוץ הראשון כתב דהוא מהיקשא‬

‫נדונים וספקות במשנה ברורה על סדר הלימוד היומי של עמוד ליום ‪" -‬דרשו"‬

‫[יום ד] סימן יח' סק"ג 'ואפילו גם מיוחד ללילה'‪ ,‬ויש‬ ‫[יום א'] סימן טז' סק"א 'והיינו בן תשע שנים'‬
‫לדון אם מיוחד ליום וללילה‪ ,‬וכן בבגד שפעמים‬ ‫ומקורו בטור‪ ,‬ויש לדון אם הוא מדין חינוך דמגיל‬
‫מיוחד ליום ופעמים מיוחד ללילה‪ ,‬וכן במיוחד‬ ‫זה מתחייב בציצית [כ"כ הגר"ז טז' ס"א]‪ ,‬או מדין‬
‫ליום ומשאירו עליו בלילה ואינו מלבישו לעולם‬ ‫בושה דזהו הגיל שהוא מתבייש לילך בבגד קטן‪,‬‬

‫מחדש בלילה האם חשיב מיוחד לשתיהם‬ ‫או בגודל גופו של בן תשע‬

‫[יום ה] סימן יט סק"ב 'מוכרי בגדים שלובשים‬ ‫[יום ב'] סימן טז' סק"ד 'ומנהג אנשי מעשה לדקדק‬
‫ומכוונים להראות להקונים מידתן‪ ,‬פטורין' ויש‬ ‫שיהיה בו אמה מלפניו ואמה מלאחריו' ולא כתב‬
‫לעיין בלובש טלית קטן ומחממתו מאוד אם חייב‪,‬‬
‫המשנ"ב מהו שיעור רוחבו‬
‫והאם צורך מצוה גרידא חשיב צורך בבגד‬
‫[יום ג] סימן יז' סעיף ג' 'נשים ועבדים פטורים' ויש‬
‫לדון האם אשה מותרת להטיל ציצית בבגדה או‬
‫אף ללבוש בגד מיוחד לציצית דשמא עוברת בזה‬

‫ב'לא תלבש'‪ ,‬וכ"כ בתרגום יב"ע דברים כב' ה'‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪kerenora456@gmail.com :‬‬

‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫היש ראיה טובה מכך לקיומו של הבורא? "הודיעו בעמים עלילותיו"‪.‬‬ ‫והלה סיפר לו 'מופת גלוי'‪.‬‬
‫ומעשה שהיה כך היה‪ .‬לרופא הנ"ל יש כלב‪ .‬בליל יום העצמאות נבהל הכלב מפיצוצי ניתן אולי לתת למעשה זה 'הסבר'‪ .‬הגמרא אומרת שכאשר מלאך המוות בעיר‪ ,‬כלבים‬
‫הזיקוקים‪ ,‬ברח ונעלם‪ .‬הטראומה היתה קשה‪ ,‬שבוע שלם לא חזר הביתה‪ .‬חיפשו בכל צועקים‪ .‬יש להם חיישנים מיוחדים לזהות את מלאך המוות‪' .‬מזוזות' נוטריקון 'זז‬

‫מקום‪ ,‬תלו מודעות עם תמונות‪ ,‬הציעו פרס למוצא הישר‪ ,‬אך ללא הועיל‪ .‬מות'‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬יום אחד נזכרת אשתו של הרופא שלפני כשבוע מסרו את המזוזות לבדיקה‪ ,‬הכלב ראה שאין מזוזות בבית וחשש ממלאך המוות‪ .‬כששמע את הפיצוצים סבר שהנה‬
‫ועדיין לא קבעו אותן שוב במקומן‪ .‬תיכף ומיד קבעו את המזוזות‪ .‬וראה זה פלא‪ ,‬לא מגיע המשחית‪ .‬נשא רגליו ‪ -‬וברח‪ .‬כשראה שהחזירו את המזוזות‪ ,‬שוב חש ביטחון‪,‬‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬ ‫וחזר 'הביתה'‪.‬‬ ‫עברה חצי שעה‪ ,‬והכלב מתדפק על הדלת‪...‬‬