Page 2 - מפיק מרגליות תצוה תשפב
P. 2
‘בקרובי אקדש’ דכך הקב”ה הראה את כבודו במשכן והמיתה אינה כדבר המשתכח והולך ,אלא מיתה הגורמת על הפרשה ועל הדף
לחזק ולקדש את כבודו של הקב”ה במשכן ועוצם קדושתו [וכמו שביארנו במק”א דבכל תשעה באב האבלות הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבודי
עיקרה ותוקפה הוא לפני ת”ב ולא לאחריו] ובסוג מיתה שנועדה למטרה כזו האבלות היא קודם ולא אחרי,
על פסוק זה ‘ונקדש בכבודי’ פרש”י ‘ומדרש אגדה אל תקרי בכבודי אלא במכובדי ,במכובדים שלי ,כאן רמז
כיון שהעיקר כאן הוא מיתה שאינה כמיתה בעלמא אלא מגלה את כבוד ה’ ,ולכן עיקרה לפני המיתה ולא לו מיתת בני אהרן ביום הקמתו וזהו שאמר משה הוא אשר דיבר ה’ לאמר בקרובי אקדש והיכן דבר ו’נקדש
לאחריו .וכמו”כ גם האבלות של הקב”ה לפני המבול ,אינה אבלות של מיתה ,אלא כעצב על אבדן מעשה ידיו, בכבודי’ עכ”ד רש”י.
ובמדרש תנחומא פרשת שמיני [א] ,כתב דהשבעה ימים שישבו אהרן ובניו במשכן ולא יצאו ממנו יום ולילה
ויש כאן צורך לזכור ולעשות סימן לזה ,ועל כן האבלות היא קודם [ואף שישבו שבעה גם לאחר מיתת נדב
הרי הם שבעת ימי אבלות על נדב ואביהוא ,עכ”ד המדרש ,והיינו דפעמים האבלות נעשית קודם המיתה.
ואביהוא ,כדאיתא במדרש רבה בראשית ק’ ז’ וכן הוא בירושלמי מו”ק פ”ג ה”ה ,מ”מ עיקר האבלות היתה ובדומה לזה מצינו בתוס’ [מו”ק כא .ד”ה ‘דאי’] דדוד המלך התאבל על בנו עוד קודם שמת הואיל והנביא
אמר לו מות ימות הרי הוא כמת ,וכענין זה אמרינן בירושלמי שהתאבל הקב”ה על עולמו בשבעת הימים קודם
קודם המיתה]. המבול ,וה”ה שבעת ימי המילואים היו כימי אבלות על מי שעתיד למות ביום השמיני ולהראות את כבוד ה’
פרפרת נאה – לא הוזכר שמו של משה בפרשת תצוה בהשראת שכינתו במשכן.
ודבר זה הוא חידוש גדול ,וצריך ביאור היאך יתכן לישב שבעה קודם מיתה.
בפרשת תצוה נחסר שמו של משה רבינו והטעם כדאיתא במדרש כיון שאמר ‘מחני נא מספרך’ על כן נמחה
דוד התאבל על בנו שנתנבא שימות-מדין שמועה רחוקה
שמו מפרשת תצוה ,ואף דבכל פרשיות התורה הוזכר שמו [משעת לידתו ועד יום מותו] מ”מ בפרשת תצוה ונראה ,דבאמת א”א לישב שבעה קודם מיתה ,ומה דמצינו שדוד החל אבלותו קודם שמת בנו ,היינו מדין
שמועה רחוקה ,ולא היה זה אבלות שבעה אלא אבלות של רגע אחד בלבד ,והיא שמועה על דבר שעתיד להיות
נתקיימה בקשתו ‘מחני נא’ ,ובשם הגר”א ידוע הטעם מדוע דוקא בפרשת תצוה ,וביאר כיון שבדרך כלל בודאי ,ולא גרע משמועה רחוקה שבאה אליו בריוק זמן מהמיתה ,ולכן נהג אבלות רגע אחד אבל לא התחיל
אבלות שבעה בעלמא [שהרי לא ידע בידוק מתי ימות בנו ומה יועיל אבלות שבע זמן מרובה קודם מיתה ,ואף
בפרשת תצוה נופל תאריך פטירתו של משה ,ולכן לא הובא שמו בפרשה זו ,לרמז על מיתתו בזמן זה. שמת לאחר שבעה היינו לאחר שבעה לחוליו או ללידתו וכמ”ש שם המפרשים] ,ובאמת ישב שבעה ימים
אבלות אחרי מיתת בנו ממש ,ולא פטרתו ישיבה זו דשמועה רחוקה מ’שבעה’ דלאחר מיתה שנתחייב בהם
הוזכר שמו של משה במספר הפסוקים
מדין שמועה קרובה.
ובאופן נוסף יש לומר מדוע דוקא בפרשת תצוה לא הוזכר שמו של משה ,ויבואר ע”פ מנין הפסוקים שמובא ובזה יש ליישב מה שהקשו ,דהיאך ישב באבלות והרי ידועים דברי הרמב”ם דנבואה ע”י נביא יכולה להשתנות
משא”כ מה שנאמר ע”י הקב”ה דזה לא יכול להשתנות [וכמ”ש הרמב”ם פ”ד מיסודי התורה ה”י וכן ברמב”ם
בסוף הפרשה ,דפרשה זו יש בה קא’ פסוקים והסימן לזה הוא השם ‘מיכאל’ ,ומיכאל הוא כמחליפו של משה, בהקדמתו לפיה”מ] ,וכיון שכאן הנביא אמר לדוד שימות בנו הלא אפשר שיחזור בו הנביא מדבריו ,וא”כ היאך
ישב עליו שבעה ,אולם לדברינו ,כיון שלא היה זה ‘שבעה לכל דבר’ ,אלא רק כשמועה רחוקה בעלמא ,ולא
וכן מצינו בכמה מקומות ,ובחנוכת התורה [כאן] הביא מדרש [רבה לב’ ג’ וכ”כ ברבינו בחיי כג’ כ’] דבזמן פטרתו מהאבלות דלאחר שבעה ,א”כ אף אם לא תתקים הנבואה ולא ימות בנו ,מ”מ שמועה רעה יש כאן כל
שאמר משה ‘אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה’ עזבם המלאך מיכאל ,וחזר רק בימות יהושע שאמר לו זמן שלא יחזור בו הנביא [ועי’ פניני רבינו הקה”י ח”א עמ’ טז’].
ובזה יש ליישב קושיה רבתי ,וכן הקשה הגרי”ד [בן הגרי”ז] דהיאך יכולה לחול אבלות מיד ,והרי בשלמא
‘עתה באתי’ ,כיון שאין משה זקוק למיכאל ,אבל בפרשה זו שנחסר שמו של משה נכנס שמו של מיכאל .וכן אם אבלות היא במיתה שפיר ,אבל אבלות הרי אינה מתחילה עד לאחר סתימת הגולל ואף שודאי ימות מ”מ
סתימת הגולל לא החלה ,ולדברינו יש לומר דמדין שמועה רחוקה יכול לישב מקצת שבעה ,ואפילו ללא
איתא דכשאמר הקב”ה ‘שולח מלאכי לפניך’ הינו המלאך מיכאל והוא אותיות מלאכי ,ומיכאל הינו הבבואה
סתימת הגולל.
של משה רבינו ומשה היה במקומו[ .וכן מרומז מיכאל בזה ששמו הוא מאה ואחד סגולה לזיכרון ,ותחילת עורב שגילה לאר”י שבנו ימות ובירך מיד דיין האמת
ובזה יובן מעשה נוסף ,דאיתא בשער הכוונות פו ע”ב ,וכ”כ שם המהרח”ו ,דהאר”י גילה להם סוד גדול בתורת
הפרשה מדברת על זמן זית זך]. הרשב”י ,ומיד לאחר שביאר להם את דברי הזוהר עבר מעליו עורב צועק וקורא כדרכו ,ומורי ז”ל ענה אחריו
‘ברוך דיין האמת’ ,ושאלו את פיו על מה בירך ,ואמר להם דאמר לו העורב דכיון שגילה סוד זה בפרהסיא
וכן במגלה עמוקות כתב דמשה רבינו מרומז בשמו משה נוטריקון ‘מיכאל שר הגדול’ [מגלה עמוקות אופן נענש שימות בנו הקטן ,ואכן הלך לביתו ועדיין היה בנו כהרגלו ,וחלה באותו לילה ולאחר ג’ ימים מת רח”ל,
והקשו ע”ז [וראיתי כן באילה”ש בראשית פ”ח ז’] דהיאך אמר דיין האמת עוד קודם שמת בנו.
קכג’] ,וכן המילוי של ‘משה’ [המילוי בלבד כלומר מם שין הא] הוא בגימטריא מאה ואחד ,כמנין ‘מיכאל’. אולם לדרכינו ,שכל דברים אלו שנעשים קודם מיתה אינם מדין אבלות ממש ,אלא רק מדין שמועה רחוקה,
א”כ ה”ה הכא לא היה זה ברכת ‘דיין האמת’ כברכה שאומרים בשעת קריעה ,דכיון שלא ברור מתי ואם ימות,
ונקדש בכבודי – משה חושב על עצמו והיה זה כשמועה רעה בעלמא ועל כן בירך מיד ,ובודאי בירך שוב פעם בשעת מיתתו.
בודאי שיקרה בעוד שבעה ימים יכול אף לשבת שבעה
ואפשר לומר עוד מדוע נחסר שמו של משה דוקא בפרשת תצוה ,וזאת ע”פ מה שכתב רש”י על הפסוק אמנם מצינו מקומות שבהם ישבו שבעה קודם מיתה ממש ,והיינו שבעה ימים שקודם המיתה כזמן המיתה ידוע,
ומצינו כן שתי פעמים [שהוזכרו לעיל] ,בבראשית [ו’ ו’] ‘וינחם ה’ כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל ליבו’
‘ונקדש בכבודי’ [כט’ מג’] דכאן רמז לו על מיתת בני אהרן ביום הקמתו ,וזהו שאמר משה ‘הוא אשר דיבר וברש”י שם נתאבל על אבדן מעשה ידיו ,ורואים א”כ דהקב”ה מתאבל אף קודם כבר על שם העתיד .ומקום
נוסף שמצינו הוא בפרשתן וכמ”ש לעיל ,דאותם שבעה ימים שהיו באוהל מועד יום ולילה היה זה כעין ‘שבעה’
ה’ לאמר בקרובי אקדש ,והיכן דיבר ‘ונקדש בכבודי’ עכ”ד רש”י .והיינו שמשה ידע מזמן הציווי שמישהו על נדב ואביהוא ,ולכאו’ שם הוא שבעה ממש ,שהרי ישבו שם שבעה ימים קודם המיתה ממש ,שנתקדש שמו
ימות מחמת כבוד ה’ ולא ידע מי הוא ,ורק לאחר שמתו בני אהרן אמר משה ‘הוא אשר דיבר ה’ לאמר בקרובי של הקב”ה ביום השמיני במיתת נדב ואביהוא.
בקרובי אקדש
אקדש’ והיינו דכעת מבין משה על מי נתכוין ה’ לומר בקרובי אקדש ,והיה זה להם זה כתעלומה וחידה מי
ואכן שתי מקומות אלו [אבלות הקב”ה על העולם ,ואבלות בני אהרן על נדב ואביהוא] שונים הם במהותם
יהיה ה’ונקדש בכבודי’. משאר אבלות דעלמא ,מכיון ששם אין זה אבלות רגילה אלא היא מיתה למטרה מסוימת ,וכמ”ש במשכן
ולפי”ז אפשר לומר דמשה מרוב ענותנותו ראה את עצמו
כקרבן ושהקב”ה יהרגנו בשביל הנקדש בכבודי ,ולכן
משה העדיף שלא יביאו את שמו כלל כיון שראה עצמו
מוסר עצמו על כבוד ה’ ,אלא דבסוף לא היה כן .וכן הוא
קרן אורה -הדף היומי בלשון המדרש שמשה חשב שמידת הדין של ‘ונקדש
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! בכבודי’ תפגע בו ,וכן הוא לשון המדרש [שמיני א]
‘אמר להם משה לאהרן ובניו שימרו אבלות שבעה ימים
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? עד שלא יגיע בכם שכך שמר הקב”ה שבעת ימי אבלות
סתם מתקשה בקטע גמרא? עד שהביא מבול אף אתם שמרו ימי האבל וכו’ ,והיה
משה משמש כל שבעת ימי המילואים והיה מתיירא לומר
יש מי שיעזור!
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי שמא מידת הדין פוגעת בו שנאמר ונקדש בכבודי’
ע”כ ,מוכח א”כ דמשה ששמע מהקב”ה ‘ונקדש בכבודי’
04-6641505 חשש בעיקר על עצמו ,ובזה התבאר מדוע נחסר מפרשת
תצוה ,שהרי ראה עצמו כמי שיתקדש הקב”ה על ידו,
ולא יוזכר עוד בתורה.
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
המשך מעמוד קודם מעשה רב
שיש אפילו כיוון ליצור נשמה מלאכותית... הקב"ה ולא הלך לצידי ,השאיר אותי להתמודד לבדי?
יאכומלרהליויתהקלבצ"לוה,ח באניתהאיוקתר.ם בזאמוניתם.ם ימים קשים נשאתי אותך על ידי ...לולא זאת לא והבקכבל"זהאמת,סביישבנותו.מצב של הסתר פנים .אימתי ,כאשר האדם כביכול 'מגרש' את
לדהדשואג]מ.ימאאא,.דאםדשםמגונסערומחהוקגבא"ווהתןל,היאוותמרבסהבקיבב"תוה",אאליןלואנלי והלהיוןאעילכוכליךן לשדאוינרובזועוכלהםל"ס[ייסעוטתאה אאיןם ימפציסיאוקתלרשגהעקלבת"הת בשונוכנחשאומתתנוחייחלםי,למה.ידהיריפוכללהנגושיףמויהצוננחשיכמאבהןהישנאהיןמלמהנוהיותפכביןר.ך.
אאחם ידתחיא.סיפצוורכלקגטדנולטיןהשימדשענביוםנושאנמהש.י להרמורוחתשכבלעולהםת,פלתאחיווכתלוהלמידצוע,ר עאדפיייןלוליאתוששמקענטון
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']
