Page 2 - מפיק מרגליות פקודי תשפב
P. 2
גילוי לחמימות שטמונה בשולחן עצמו ,ואף שהשולחן עצמו לא היה חם ,מ”מ כל זמן שהלחם היה עליו היה על הפרשה ועל הדף
החום בא מחמת השולחן כמו שכל תנור מחמם את הלחם שעליו ,ולחם הפנים היה גילוי למהותו ולחמימותו של הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
ויערוך עליו ערך לחם לפני ה'
השולחן שהוא דבר נסתר שלא יכול להתגלות ולדעת את חמימותו ,אא”כ הלחם עליו ואז רואים חמימותו.
סבי זקני הרב יש”י חסידה בספרו כרמי ישראל ,הקשה על הפסוק ‘ויערוך עליו עךך לחם לפני ה’ [מ’ כג’],
והנראה לומר דהחום היה בא מחמת השולחן עצמו ,וכמו שמצינו במסכת חגיגה [כו‘ ]:שהיו מגביהים השולחן מדוע לא הוזכר כאן הבזיכין ,שהרי גם הבזיכין היו מונחים על השולחן ,ועוד קושיא ,שהרי משה ערך את
הלחם ביום השמיני למילואים [תוספתא מנחות פ”ז ה”ב] ,והיום השמיני למילואים היה ביום ראשון בשבוע
לעולי רגלים ואומרים להם ראו חיבתכם לפני המקום’ ,דאם החום היה בלחם שלא מחמת השולחן ואינו
[כדאמרינן בשבת פז ,]:וא”כ מה הועילה עריכתו ביום ראשון והלא זמן עריכתו הוא בשבת.
ממאפיני השולחן ,א”כ לא היתה הגבהה זו מחשיבתו לדבר המיטלטל ,וע”כ דההגבהה היתה חלק ממהותו בשולחן-שימושיו הם צורתו
של השולחן שהיה כתנור המחמם ,ולכן כדי להראות את אופיו של השולחן שכולו חמימות של הקב”ה לעם וכבר ידועה השאלה ,מדוע בפרשת תרומה ,כשנצטווה משה על מידות השולחן ,כתוב בסוף הענין ‘ונתת על
השולחן לחם פנים לפני תמיד’ ,ולכאו’ מדוע הוזכר שם ענין לחם הפנים שיהיה על השולחן תמיד ‘לחם פנים
ישראל ,היו צריכים להגביהו ושבזה יראו את הלחם הפנים כשהוא חם[ .ולפי”ז צריך לומר דהלחם היה
לפני תמיד’ ,והרי הפרשה מדברת על מידות השולחן ולא על שימושיו.
מתקרר עד שעת הנחתו על השולחן [אם לא היה מניחו בתנור עד שבת בזמן החלפתו] ,וכשהיו מניחים אותו על ובאחרונים כתבו דבר נפלא [וכן ראיתי מסבי הרב משה גורביץ הובא בספרו של בנו הגאון ר’ אברהם גורביץ
בספרו ‘אור אברהם’] ,דבכל כלי המשכן ,יש את הכלי עצמו ,ויש את הדבר שמשתמשים עימו ,כגון המנורה
השולחן בשבת היה מתחמם ונעשה רותח כשעת אפייתו [ואין אפיה אחר אפיה] ,ועי’ בדברי התוס’ לקמן]. היא כלי ושימושה בשמן ונרות ,מזבח הקטורת הוא כלי ושימושו בקטורת ,משא”כ בשולחן ,הכלי ושימושיו
הם אחד שנאמר בשולחן ‘לחם פנים לפני תמיד’ ,והיינו שחלק מצורת הכלי הוא כשהלחם נמצא עליו והוא
הלחם-גילוי על מהותו של שולחן
נותן לו את השם שולחן ,ולולי זה הרי זה שולחן חסר.
ולפי”ז נראה ,דבאמת לחם הפנים לא היה מדיני צורת השולחן ,אלא דיש בשולחן את החלק הבילתי נראה של לחם הפנים – דין מנחה ודין שולחן
‘ראו חיבכתם’ שהוא חלק רוחני בשולחן אבל אינו ממש בגופו של צורת השולחן ,והאופן היחיד להראות את וא”כ נמצא דלחם הפנים יש בו שתי דינים ,דין מנחה ודין בנין השולחן ,דהיינו ,דמלבד מה שהלחם הפנים יש
לו דין מנחה ,מ”מ הלחם גם יש לו דין שולחן והוא משלים לבנין השולחן ,דכך היא צורת השולחן כאשר הלחם
החיבה והחום של הקב”ה לכלל ישראל זה רק ע”י הלחם. מונח עליו ,וכאשר אין לחם עליו אינו בהכשרו וחסר בבנין השולחן .ובזה אתי שפיר מדוע בפרשת תרומה
כשנצטוו לעשות את השולחן נצטוו גם על הנחת לחם הפנים עליו ,כיון שזה השלמה וצורתו של השולחן כאשר
מיושב שתי הקושיות לעיל
לחם הפנים מונח עליו.
ובזה יש ליישב ,שתי הקושיות לעיל ,דאם הלחם הוא חלק מצורת השולחן א”כ מדוע לא הניחו את הלחם קודם ובזה נתיישבו גם השאלות לעיל ,היאך משה ערך את השולחן ביום ראשון והרי לחם הפנים צריך להעמידו
בשבת ,דבאמת לחם הפנים מדין מנחה צריך להניחו דוקא בשבת ,אבל לחם הפנים מדין צורת השולחן יכולים
שהוכנס למקומו וכמו בדי השולחן שהושמו במקומם קודם שהוכנסו למשכן ,ולדברינו ,באמת הלחם אינו חלק להעמידו אף ביום ראשון ומתקיים בזה צורת השולחן [שהרי גם היו מניחים לחם הפנים פסול כדאמרינן
בשקלים יז .]:וכן בזה גם מיושב מדוע לא הניחו הבזיכין על השולחן בחנוכת המשכן ,כיון שהבזיכין הם מדיני
מצורת השולחן אלא רק מראה לנו את כוחו של השולחן וביטויו העיקרי של להראות חיבתכם לפני המקום, המנחה ,ועריכת משה את השולחן ביום השמיני למילואים היה מדיני צורת השולחן [שהרי ערך עליו הלחם
ואינו דבר גשמי ששייך לומר שכבר יהיה קודם הכנסתו ולא דמי לבדי הארון .וכן מה שהקשינו מדברי הרמב”ן ביום ראשון כדלעיל] ,ולזה לא צריך בזיכין.
יגלי לן טעמיה דבתריסר נהמי
דמשה הקטיר קטורת ממה שנצטווה להניח לחם על השולחן ,יש לומר דאכן משה למד זאת ממה שבכל כלי
ובזה ביאר סבי זקני את הפייט המושר בסעודת יום השבת מהאריז”ל‘ ,יגלי לן טעמיה דבתריסר נהמי’ ,דהיינו,
עשו גם את שימושיו וכיון שחלק מהשולחן הוא להראות חיבתכם שיתגלה לנו הסוד של שתים עשר הלחמים ,ולכאו’ מה הסוד הגדול שיש בלחם יותר משאר כלי המשכן ,אבל
לפי היסוד לעיל ,דבשולחן נתחדש דלחם הפנים שמונח עליו הוא נותן לו את תבניתו וצורתו הרי זה סוד גדול
שהוא חלק משימושי השולחן ,כמו”כ הקטיר על המזבח שהוא להבין מדוע השימושים הם חלק מצורתו .וכן ראיתי מהגר”ח סופר שליט”א שהביא את הפייט מהאבן עזרא
המושר בשבת אצל כמה מקהילות ישראל ‘רשם בדת האל חוק אל סגניו בו לערוך לחם פנים בפניו’ דהיינו,
חלק משימושי המזבח. דמצוה זו של לחם הפנים היא ‘חוק’ וכמצוה בלא טעם ,וכן בקינה לתשעה באב ‘איה עושי זבחים ואיפה עושי
שמנים ואנה עורכי נתחים וסוד לחם הפנים’ ,גם כאן מוצאים את הסוד הגדול עליו דיבר האריז”ל[ .ובענין זה
קרן אורה -הדף היומי ונתת על השולחן לחם פנים לפני תמיד שמעתי ממו”ר דכאן רואים שהנגלה והנסתר לא נחלקים כלל [וכדברי הגר”א הידועים] ,שהרי האריז”ל כתב
דאינו יודע את סוד לחם הפנים ,וכן הרמב”ם במורה נבוכים כתב [פרק מה’] ‘אבל השולחן והיות עליו הלחם
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! ובזה יש ליישב מה שהקשו תוס’ על רש”י [מנחות כט :וחגיגה תמיד לא אדע בו סיבה’ ,וא”כ אותם דברים שלא נגלה סיבתם על פי הנגלה [הרמב”ם] גם לא נגלה סיבתם על
כו ,]:דהא פליגי רש”י ותוס’ מהו ‘סילוקו כסידורו’ ,דשיטת
פי הנסתר [האריז”ל] ,דכולם ממקום אחד נאמרו ,עכ”ד].
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? רש”י שהיה ‘חם’ בשעת סילוקו באותו חום של שעת סידורו, קושיות על יסוד זה
סתם מתקשה בקטע גמרא? ובתוס’ הקשו על רש”י דהרי היתה נאפת מער”ש והיאך נשמר ויש להקשות על היסוד לעיל ,דהרמב”ן [מ’ כז’] ביאר מדוע הקטיר משה קטורת על מזבח הקטורת ביום
השמיני ,והרי לא נצטווה על כך ,וביאר הרמב”ן ,דמשה למד זאת ממה שאמר לו הקב”ה לסדר את הלחם
יש מי שיעזור! החום עד שבת ,ולכן ס”ל לתוס’ ד’סילוקו כסידורו’ היינו לענין ולעלות את הנרות והבין משה דה”ה גם יקטיר קטורת ,והנה ,אם נאמר כהיסוד לעיל שבשולחן יש דין מיוחד
שצורת השולחן אינה שלמה ללא לחם עליו ,א”כ מה הוכיח משה מעריכת הלחם להקטרת הקטורת[ .ואולי יש
שהיה ‘רך’ בשעת סילוקו כבשעת סידורו .ומ”מ לדברינו מיושב לומר דהרמב”ן עצמו סבר שהוא יודע את ענין השולחן ואינו סוד ,וכמו שכתב הוא עצמו [כה’ כד’] ‘שזה סוד
השולחן כי ברכת ה’ מעת היות העולם לא נברא יש מאין וכו’ עכ”ד ,וא”כ כיון שלרמב”ן ידוע סוד השולחן
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי שפיר ,דלרש”י באמת היה הלחם מתקרר משעת הכנתו עד שעת
ואין כאן דבר מיוחד ונסתר דוקא לשולחן ,כן אפשר ללמוד זאת אף לכל הכלים כולם].
04-6641505 סידורו ,אבל בשעת סידורו היה מתחמם שוב והיה חם בכל אותו נס בלחם הפנים או נס שהשולחן מחממו
הזמן מחמת השולחן שהיה בו חום החיבה של ‘ראו חיבתכם’ כל ואולי יש לומר באופן אחר ,דהנה יש לחקור ,האם לחם הפנים היה חם מחמת עצמו ,או שמא לחם הפנים היה
הזמן שהיה מונח שם.
"בית הספק"
מדור חדש בו נדונים וספקות במשנה ברורה על סדר הלימוד היומי של עמוד ליום " -דרשו"
בנייר טואלט [יום א] סימן ב’ סקי”ב – אדם החובש מסיכה בפורים
[יום ד] סימן ג’ סקל”א – האם עדיף להמתין ליפנות על כל ראשו האם צריך כיסוי ראש משום מראית עין,
במקום שיש לו דבר טוב לקנח בו כגון מים וכדו’ שמא ומה הדין במסיכה על פניו ומכסה לו גם קצת ממקום
לא יקנח היטב ,או שעדיף שיפנה מיד ואין ספק קינוח
השערות
טוב מוציא מידי ודאי שצריך ליפנות [יום ב] סימן ג’ סק”ח – במקום שיש תאי שירותים לצד
[יום ה] סימן ד’ סק”ד – האם ברכת אשר יצר יברך מזרח ומערב וגם לצד צפון ודרום [כמו בבית הכנסת
בבית הכנסת עם סדר הברכות כולם או שמא עדיף כרם מיכאל] האם יש עדיפות ליפנות בתאי השירותים
שיברך אשר יצר תחילה בביתו ,שמא יצטרך שוב לנקביו של צפון ודרום ,ואף שיש מחיצות מ”מ לשיטת הרמב”ם
ויפסיד הברכה. לא מועיל מחיצות [כהבנת הבית יוסף]
[יום ג] סימן ג’ סקכ”א – לשיטת השו”ע דגם בימינו
אין לקנח בדבר שהאור שולט בו היאך מקנחים בימינו
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
באגמנירבההרמממב"ש,םילשאולתעובייהרוהדיזונכגבםד,תקתיח לסדעויגפימםא,אשתלאהיאיימסולרט"שללאאתנגכנושבל",תאביןהםהאימסעוולרם.מתבטא רק המשך מעמוד קודם מעשה רב
נמיוקכנחהאלתהיו"לתאמותצראצתח"ל,יההרלגאובכללבאדחשדליואדתעכלשיהםמוללבאיןתפלניביןחאברתופבנירובישםלכיאהיולדוההבררגוב.ים.תמר היתה זפשיהרווצייידרקבהטרשכמללורשהכאהוב,דםימכנאוועלד.שיהואתאבבללאוסביפיסןומופמוועשלשללםה.צדדברההטובבניןבייוכותלר,לועאימןודממהו לשלהוםסיעףלעתלייולו.עואד.ד יםשממבצצבע
עמיל המוהאלההאתדווםדושתיכובילוםלההצכהפיורריבםב?י!טחון שמעולם לא הכלים את חברו ברבים? אם כן ,האם אין אשובנלות,במאיצןווקתץ ואיאןיןהסדובף.רתכןמ.יד"נריחתןבהלשמפצורוותלךהוסמיאףו.ד" .אפשר לקיים מצוות בדרגות ומדרגות
כלתוךהילוגדותםתנב,קעיסביעליגרופמיתר.םי ופמסנניעידםנפוירדבסועעיתביפלירההםן .,,כישגששםםאהתשםכהמקעעבשיוטררילהאםבנביאומתיןפןשלרהקיגיןיסאםובימבוצעתוקרהי.פביאןשךלליעמשוביתלרההה.רתכואומליעדהו.טתלואתונילדתןי
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']
