Page 2 - מפיק מרגליות ויקרא תשפא

‫במשך נד’ שנים [וכדאמרינן סנהדרין יא‪ :‬דעיברו השנה על הטלאים הרכים ואף שהיה לאחר החורבן]‪ ,‬וזאת מכיון‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫שפסח עדיין אינו ממש כשאר הקרבנות שהרי לא נאמר בו ריח ניחוח ויש בו עדיין משלילת הע”ז ולכן קרב אפילו שאין‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫מטרת הקרבנות וקרבן פסח – שבת הגדול [מוקדם]‬
‫בית [משא”כ שאר הקרבנות שצריכים ריח ניחוח ולא שייך להקריבם אם אין בית המקדש קיים]‪ .‬וב’עמק ברכה’ עמ’‬
‫חומש ויקרא‪ ,‬רובו ככולו דן בדיני הקרבנות בכלליהם ופרטיהם‪ ,‬וכבר נחלקו הראשונים מה היא מטרת עבודת‬
‫עז’‪ ,‬ביאר נפלא עפ”ז את נוסח הברכה בהגדה ‘אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון’ כלומר שאנו חפצים שיהיה זה‬ ‫הקרבנות‪ ,‬הרמב”ן עה”ת [ויקרא א’ ט’] הביא את דברי הרמב”ם במורה נבוכים [ח”ג מו’]‪ ,‬דכיון שתמיד היו יושבים‬
‫בני ישראל בקרבת עובדי אלילים שהיו עובדים לבעלי חיים‪ ,‬כגון המצרים לכבשים‪ ,‬והכשדים לשעירים [לשדים]‪ ,‬על‬
‫כמו הפסח בזמן ביהמ”ק שהיה כולו עולה לרצון ולא כמו הפסח של אות נד’ שנה שהיה רק קיר מזבחך‪ ,‬אלא שיהיה‬
‫כן נצטוו בנ”י לשחוט הבעלי חיים לקב”ה‪ ,‬ובזה שיעשו להיפך מעובדי עבודה זרה יתרפאו האמונות הרעות‪.‬‬
‫זה קיר מזבח בביהמ”ק וממילא יעלה פסח זה לרצון‪ ,‬לשם ה’‪.‬‬ ‫אולם‪ ,‬הרמב”ן עצמו לא ניחא ליה בזה‪ ,‬וכתב דדברי הבאי הם ואדרבא ‘שטותם של מצרים לא תתרפא בזה אלא‬
‫תוסיף מכאוב’‪ ,‬ולא עוד‪ ,‬שהרי נח הקריב קרבן ואף שלא היה שום עבודה זרה בעולם‪ ,‬וכן הבל הביא קרבן טרם היתה‬
‫בפסח דורות נשאר ‘זכר’ לשלילת העבודה זרה‬ ‫ע”ז בעולם‪ ,‬ועוד‪ ,‬שהרי בקרבנות כתיב ‘לחמי לאשי ריח ניחוחי’ משמע דיש בהם תועלת ורצון לפני הקב”ה ולא רק‬
‫שלילת העבודה זרה‪ .‬ולכן כתב הרמב”ן דטעם הקרבת הקרבנות הוא ככופר על גופו ונפשו וכל מה שעושה לקרבנו היה‬
‫והנה‪ ,‬אף דפסח דורות אינו לשלילת הע”ז אלא פסח לה’ אלוקיך‪ ,‬מ”מ שלשה דברים קיימים אף בפסח דורות שהינם‬ ‫ראוי להעשות לו‪ ,‬ומוסיף עוד ביאורים בדרך חכמת האמת‪ ,‬והמשך חכמה מסביר בקצרה את שיטת הרמב”ן ‘עיקרם‬

‫זכר לשלילת העבודה זרה‪ ,‬והם א‪.‬מש”כ לעיל דאף לאחר החורבן קרב על המזבח ואף שאין בית‪ ,‬ב‪.‬דגם פסח דורות‬ ‫לקרב העולמות ולחבר דודים’ ‘ויש בהם פעולות גבוהות בעולמות שונים’ [וכענין האלקטרי‪ ,‬כלשונו]‪.‬‬
‫יישור ההדורים‬
‫אינו בא מן הבקר ג‪.‬דקורין לשבת קודם הפסח שבת הגדול זכר לנס שהיה בזמן שלילת העבודה זרה במצרים‪.‬‬
‫ורבינו מאיר שמחה‪ ,‬חכימא דיהודאי‪ ,‬בספרו המשך חכמה [בהקדמה לחומש ויקרא] כתב ‘ליישר ההדורים’ במחלוקת‬
‫דהנה במכילתא [שמות ד’ כז’] ילפינן מהפסוק ‘והיה לכם למשמרת’ דאף פסח דורות בא דוקא מן הצאן ולא מן הבקר‪,‬‬ ‫זו‪ ,‬דדברי הרמב”ן אמת בקרבנות שקרבו במשכן ובבית המקדש בלבד‪ ,‬שעליהם נאמר ‘עולה ריח ניחוח’ והקריבום‬
‫לקרב העולמות ולחבר דודים ועיקרם הוא לשם ה’ [והקרבת נח והבל היתה במקום המקדש כדאיתא ברמב”ם בפ”כ‬
‫ולכאו’ מדוע בעינן קרא לריבויי‪ ,‬ובפי’ המלבי”ם למכילתא כתב‪ ,‬דכיון שבפרשת ראה כתיב [דברים טז’ ב’] ‘וזבחת‬ ‫מבית הבחירה ה”ב]‪ ,‬משא”כ הקרבנות שהותרו בבמות יחיד ושלא כתוב בהם לריח ניחוח‪ ,‬עיקר מטרתם אינה לשם ה’‬

‫פסח לה’ אלוקיך צאן ובקר’ היה הו”א דבפסח דורות מביאו אף מן הבקר‪ ,‬קמ”ל דרק מן הצאן [ו’בקר’ היינו לחגיגה‬ ‫אלא לשלילת העבודה זרה‪ ,‬וכדברי הרמב”ם‪.‬‬
‫ובתוספת ביאור‪ ,‬דיש שני דינים בקרבנות‪ ,‬יש קרבנות של טרום הקמת המשכן שהם רק ‘קרבן’ ולא ‘קדשים’‪ ,‬וכל‬
‫כדאיתא בגמ’]‪ .‬אמנם בפירוש ‘זה ינחמנו’ על המכילתא [אחד ממפרשי המכילתא שחי לפני שלש מאות שנה] ביאר‬ ‫אדם כשר להקריבם בכל שעה ובכל מקום‪ ,‬משא”כ לאחר בנית המשכן החלו דיני ‘הקדשים’‪ ,‬ואז סיבת הקרבנות‬
‫היתה כהרמב”ן לחבר בין הקב”ה והאדם‪ ,‬אלא דנשארו עדיין קרבנות מסוימים שהותרו בבמת יחיד ולא חל עליהם שם‬
‫דלולי קרא הו”א דכיון שמטרת הפסח היא להראות למצרים את טעותם בעבודה זרה שלהם‪ ,‬ונימא דדוקא בפסח מצרים‬
‫‘קדשים’ אלא הרי הם כקרבנות ימי קדם‪.‬‬
‫יש להוכיחם על טעותם‪ ,‬אבל בפסח דורות כבר אין את מי להוכיח‪ ,‬קמ”ל דאפ”ה בעינן להזכיר שנה בשנה את אשר‬ ‫הסוד שנתגלה למשך חכמה‬

‫אירע במצרים‪.‬‬ ‫ועפ”ז כתב המש”ח ‘נתגלה לי סוד ביאור שיטת רבי חיים כהן בתוס’ במגילה [י‪ :‬ד”ה ‘מאי טעמא’]‪ ,‬שכתב דלמ”ד‬
‫קדושה ראשונה לא קידשה לעתיד לבוא אף שבטלה קדושת ירושלים לא הותרו הבמות‪ ,‬וביאר המש”ח‪ ,‬שהרי היתר‬
‫ונראה דדברי המלבי”ם ו’הזה ינחמנו’ חדא הם‪ ,‬וכדברי הרמב”ם לעיל שכתב דבני ישראל ישבו תמיד במקומות שהיו‬ ‫הקרבנות בבמות נועד רק כדי לשלול את העבודה זרה‪ ,‬וא”כ לאחר שבבית ראשון ביטלו את היצה”ר דעבודה זרה‬

‫עובדים לבעלי חיים‪ ,‬כגון כשדיים לשעירים והמצרים לכבשים‪ ,‬וא”כ נמצא דדוקא בפסח מצרים שעיקרו בא לשלילת‬ ‫[כדאמרינן ביומא] אין להתיר הקרבנות בבמות‪ ,‬ודפח”ח‪.‬‬
‫קרבן פסח – סתירה בין ההדורים‬
‫העבודה זרה‪ ,‬שפיר דצריך לשלול העבודה זרה בשעירים וכבשים שהיו נעבדים בימיהם‪ ,‬משא”כ בקר שהרי לא היה‬
‫והנה‪ ,‬בקרבן פסח מצינו סתירה לדברי המשח”כ‪ ,‬שהרי עיקרו של הקרבן הפסח בא לשלילת העבודה זרה של מצרים‪,‬‬
‫נעבד בימיהם‪ ,‬אבל בפסח דורות שבפרשת ראה‪ ,‬שמטרתו אינו לשלילת העבודה זרה אלא דין ‘קדשים’ והוא ‘פסח לה’‬ ‫וכמ”ש ‘משכו וקחו לכם’ ואיתא במכילתא ‘משכו ידיכם מעבודה זרה והדבקו במצוה’ עכ”ל‪ ,‬ועוד שהרי שבת הגדול‬
‫עיקרה על שם הנס הגדול שלקחו את אלהי המצרים‪ ,‬וקשרוהו בכרעי המיטה ואף שחטוהו ביום יד’ ניסן‪ ,‬להראות‬
‫אלוקיך’‪ ,‬א”כ היה הו”א דיביא הפסח אף מן הבקר‪ ,‬ע”כ חידשה תורה דאף בפסח מצרים דוקא מן הצאן ולא מהבקר‪.‬‬ ‫שלילת עבודה זרה וגילוי מלכותו בעולם‪ ,‬ואעפ”כ‪ ,‬קרבן פסח הרי הוא כקרבנות שהותרו רק במשכן או בביהמ”ק בלבד‬

‫אמירה נאה ‪ -‬שבת הגדול‬ ‫ולא בבמת יחיד‪ ,‬ועל כרחך שמטרתו לקשר בין הקב”ה לברואיו ולא לשלילת ע”ז‪ ,‬והדברים צריכים ביאור‪.‬‬
‫קרבן פסח – דין ‘קרבן’ ודין ‘קדשים’‬
‫וידועה התמיהה על הטור והשו”ע שכתבו סימן שלם בשו”ע [תל’] ‘שבת שלפני הפסח קורין אותה שבת הגדול מפני‬
‫ובישוב הסתירה יש לומר‪ ,‬דשאני פסח מצרים מפסח דורות‪ ,‬דאמנם בפסח מצרים [בפרשת בא] היה הפסח ‘קרבן’ כמו‬
‫הנס שנעשה בו’ ע”כ‪ ,‬ועל מה הוצרכו להביא סימן מיוחד לזה‪ ,‬ולדברינו ניחא‪ ,‬דכיון ששבת הגדול הינו הזכר היחיד‬ ‫הקרבנות שהקריבו האבות טרם בנין המשכן שהרי הקריבום במצרים ואינם ‘קדשים’ ורק פסח דורות [שבפרשת ראה]‬

‫שנשאר מפסח מצרים שנועד לשלול את העבודה זרה‪ ,‬וכיון שבפסח דורות כבר אינו לשם כך‪ ,‬א”כ אין ענין בשבת‬ ‫הרי הוא כ’קדשים’ ונאסר בבמת יחיד‪ ,‬ונבאר הענין‪.‬‬
‫פסח מצרים‪’-‬קרבן’‪ ,‬פסח דורות‪’-‬קדשים’‬
‫הגדול‪ ,‬וע”כ כתב השו”ע דעדיין יש ענין לעשות זכר לנס‪ ,‬ואף שאין כיום שלילת העבודה זרה‪ ,‬ובדיוק מאותה סיבה‬
‫והביאור‪ ,‬דאכן פסח מצרים היה כ’קרבן’ שנועד בעיקרו לשלילת העבודה זרה‪ ,‬ועל כן היה מקחו בעשור וכדאיתא‬
‫שפסח דורות אינו בא מן הבקר‪ ,‬וכדלעיל‪.‬‬ ‫במכילתא [ה’ כח’] ‘ומפני מה הקדים לקיחתו של הפסח לשחיטתו ד’ ימים לפי שהיו שטופים בעבודה זרה של מצרים‬
‫וכו’ אמר להם משכו מעבודה זרה עכ”ל‪ .‬ועל כן דיני פסח מצרים אינם כשאר ‘קדשים’‪ ,‬שהרי שחטוהו במצרים ולא‬
‫‘שבת הגדול מבורך’‬ ‫במקום מקודש‪ ,‬וכן את אימוריו צלו ואכלו ולא הוקטרו [שויסקי עבוד פסחים צו‪ ,.‬ובפר”ח שם]‪ ,‬ואת דמו היזו על‬
‫המשקוף ועל שתי המזוזות ולא על מזבח‪ ,‬וכל מעשיו היו כקרבנות ימי קדם‪ .‬אמנם‪ ,‬בפסח דורות התחדש שאכילת הפסח‬
‫אלא דעדיין צריך ביאור מה נפק”מ ששבת זו נקראת שבת הגדול‪ ,‬וכתב החיד”א [מחזיק ברכה סי’ תל’ סעיף ב’]‬ ‫צריכה להעשות כדיני ‘קדשים’ בכללם‪ ,‬ודוקא במקום קדוש ולא בבמות יחיד‪ ,‬וכמ”ש בפרשת ראה ‘פסח לה’ אלוקיך’‬
‫כלומר ביאתו לה’ אלוקיך ואינו כפסח מצרים דפרשת בא‪ ,‬ועל כן אמרה תורה בפרשת ראה ‘לא תוכל לזבוח את הפסח‬
‫‘דהמדקדקין נהגו לומר בשבת זו ‘שבת הגדול מבורך’‪ ,‬ובשנה זו שחל ערב פסח בשבת יש לדון באיזה שבת יאמרו‬
‫באחד שעריך’ כלומר שאינו עוד כפסח מצרים שהוקרב בכל מקום‪ ,‬אלא גדר חדש של פסח‪ ,‬והרי הוא ‘קדשים’‪.‬‬
‫איש לרעהו ‘שבת הגדול מבורך’ האם בשבת הגדול המוקדמת או בזמנה בער”פ‪.‬‬ ‫לאחר החורבן ‪ -‬עומק הענין ב’העמק דבר’ ו’בעמק ברכה’‬

‫וכן דנו האחרונים מתי הרב דורש ‘דרשת שבת הגדול’ בשנה‬ ‫וב’העמק דבר’ [ויקרא כו’ לא’ ‘ולא אריח בריח ניחוחכם’‪ ,‬וכן בדברים טז’ ג’] כתב‪ ,‬דכיון שבקרבן פסח לא כתיב‬
‫‘ריח ניחוחי’ כשאר קרבנות‪ ,‬על כן הקריבוהו אף לאחר החורבן כל זמן שהיה המזבח קיים‪ ,‬וכן היה עד חורבן ביתר‬
‫כזו שע”פ חל בשבת‪ ,‬ובערוך השלחן כתב‪ ,‬דבימים עברו‬

‫שדרשת שבת הגדול היתה לידע את המעשה אשר יעשון וכללה‬

‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫את הלכות ודיני הפסח‪ ,‬אכן היו דורשים בשבת הראשונה [ז’‬
‫ניסן]‪ ,‬אבל בימינו שבכל מקום יש רב ומורה הוראה ששואלים‬
‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫ודורשים בו בכל עת‪ ,‬ודרשת הרב היא לפילפולא ובמלחמתה‬

‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫של תורה‪ ,‬הרב ידרוש ‘דרשת שבת’ הגדול בזמנה‪ ,‬והיינו‬
‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫בערב פסח ממש‪.‬‬

‫יש מי שיעזור!‬ ‫ועפ”ז יש לפשוט הספק באיזה שבת יאמרו ‘שבת הגדול‬
‫מבורך’‪ ,‬שהרי כתב החיד”א ש’המדקדקין’ בלבד אומרים‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫‘שבת הגדול מבורך’‪ ,‬א”כ ממה נפשך‪ ,‬אלו שאינם מדקדקין‬
‫אינם אומרים כלל‪ ,‬ואילו המדקדקין ודאי שיודעים את הלכות‬
‫‪04-6641505‬‬ ‫הפסח‪ ,‬וא”כ הדרשה לדידם אינה אלא לפלפול‪ ,‬וא”כ שבת‬

‫הגדול לדידם היא בזמנה בערב פסח ממש‪.‬‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪kerenora456@gmail.com :‬‬

‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫איתי‪ .‬הסכימה האם‪ .‬הרבי לקח את הילד והקדיש את זמנו ללמדו ולחנכו‪ .‬גדל הילד בתורה ובחכמה‪.‬‬ ‫יתברך"‪ ,‬שואל הילד‪" .‬אילו היו לך אווזים‪ ,‬הייתי שומר לך אותם חינם אין כסף‪"...‬‬
‫הוא הרבי הראשון לבית קאליב‪.‬‬ ‫הילד חושב וחושב‪ ,‬מה יכול הוא לתת לקב"ה‪ .‬והנה עלה בראשו רעיון‪" .‬יודע אתה מה"‪ ,‬פונה הוא‬
‫לקב"ה‪" ,‬אני יודע לעשות 'סלטות' טובות ומשובחות‪ .‬הנה‪ ,‬אעשה כמה עבורך ולכבודך"‪ .‬וכך התחיל‬
‫רבותינו מביאים מעשה זה בהקשר לכך שהאדם צריך לעשות את המקסימום שביכולתו‪" .‬אחד המרבה‬
‫ואחד הממעיט ובלבד שיכון לבו לשמים"‪ .‬זהו עניין הקרבנות‪" .‬אדם כי יקריב מכם קרבן"‪ .‬בעצם צריכים‬ ‫להתגלגל במורד התלולית‪ ,‬היישר אל ידיו הפרושות של רבי משה מסאסוב‪.‬‬
‫היינו להקריב את עצמנו‪ ,‬אבל אנו רוצים לעבוד את ה'‪ ,‬והרי "לא המתים יהללו י‪-‬ה"‪ ,‬לפיכך אנו מביאים‬ ‫רבי משה הנרגש פנה אל הילד ואמר‪ ,‬בוא בני היקר‪ ,‬נלך לאמך האלמנה‪ .‬נכנס הרבי אל הבית המט ליפול‬
‫ואמר לאלמנה‪ ,‬ראי‪ ,‬אני מבין שבנך היקר מסייע לך בפרנסה‪ ,‬אבל‪ ,‬אם יעסוק כל היום ברעיית אווזים‪,‬‬
‫בהמה כתחליף‪' .‬קרבן' מלשון קורבה‪ .‬על ידי הקרבנות אנו מתקרבים לבורא יתברך‪.‬‬ ‫לא ילמד קרוא וכתוב‪ ,‬לא יוכל ללמוד תורה ולהתפלל‪ .‬אני אתן לך פרנסה עבור שנה שלמה‪ ,‬ואקח אותו‬

‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬