Page 2 - מפיק מרגליות אחרי קדושים תשפא
P. 2
ולפי”ז יש לבאר סוגיין ,שהרי אמרה התורה ‘מעמיו יקח אשה’ ומזה ילפינן דכה”ג אסור בשתי נשים אף על הפרשה ועל הדף
כל השנה ,אבל דין זה אינו מעכב כיון שאינו נשוי לאשה שהיא פסולי כהונה אלא רק מעלה בכהונתו ונאמר הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
רק פעם אחת בתורה ועדיין אינו מעכב ,אלא דהוסיפה התורה פסוק נוסף בעבודת יוה”כ ‘וכפר בעדו ובעד וכפר בעדו ובעד ביתו – ולא שתי בתים
במשנה ריש יומא אמרינן ‘אף אשה אחרת מתקינין לו שמא תמות אשתו שנאמר ‘וכפר בעדו ובעד ביתו-ביתו
ביתו’ ולא שתי בתים ,ושנתה התורה איסור שתי נשים עליו לעכב ,ולימוד זה אינו איסור עצמי אלא מתווסף זו אשתו’ ע”כ המשנה ,ובגמ’ [יג ].מצינו תנאי נוסף דצריך שיהיה לו ביוה”כ אשה אחת ולא שתים ,דמקשינן
דאם יכנוס את השניה קודם יוה”כ מחשש שמא תמות אשתו ‘אם כן הוה ליה שתי בתים ורחמנא אמר וכפר
ונשען על איסורו של כל השנה בשתי נשים ,ונמצא א”כ ,ד’ביתו ולא שתי בתים’ מעכב בעבודת יוה”כ ,כיון
בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים’ עכ”ד הגמ.
שנשנה ביוה”כ לומר לך שחסר במעלת הכהן גדול שלו ביוה”כ אם יש לו שתי נשים אבל כל השנה אינו השמטת הרמב”ם לדין ‘שתי בתים’ ביוה”כ
מעכב ,משא”כ חיוב הכהן גדול להיות נשוי נאמר בפעם הראשונה והיחידה ביוה”כ ‘ובעד ביתו זו אשתו’ ,ועל ואכן הרמב”ם הביא את החיוב שיהיה הכהן גדול נשוי בהלכות עבודת יום הכיפורים [פ”א ה”ב] ‘עבודת כל
חמש עשרה עבודות אלו וכו’ וכן כל שאר עבודות יום זה הכל עשוי בכה”ג נשוי שנאמר וכפר בעדו ובעד ביתו
כן אינו מעכב על הכפרה ,ובזה הוברר היאך יתכן ששתי דינים אלו נלמדים מאותו פסוק ,ועכ”ז אחד מעכב ביתו זו אשתו’ עכ”ד הרמב”ם .אמנם את הדין של ‘בית אחד ולא שתי בתים’ לא הביאו בהלכות יוה”כ אלא
בהלכות כלי המקדש [פ”ה ה”י] וז”ל ‘ואינו נושא שתי נשים ואם נשא שתים אינו יכול לעבוד ביום הצום עד
ואחד אינו מעכב.
שיגרש אחת’ ,והדבר תימה מדוע לא הביאו הרמב”ם במקומו בהלכות עבודת יוה”כ.
דין ‘שתי בתים’ במעלת הכה”ג דין ‘אשתו’ במעלת כפרת יוה”כ לרמב”ם כל השנה אסור בשתי נשים
ובזה יבואר מדוע הביא הרמב”ם דין ‘שתי בתים’ רק בהלכות כלי המקדש ובהלכות איסורי ביאה ולא בהלכות ועוד קשה ,דהלא שיטת הרמב”ם דכהן גדול אסור בשתי נשים כל השנה ולא רק ביוה”כ ,וכ”כ בהלכות איסורי
ביאה [פי”ז הי”ג] ‘ואינו נושא שתי נשים לעולם כאחת שנאמר אשה אחת ולא שתים’ ע”כ .וכבר הקשה כן
עבודת יוה”כ ,ואילו הדין שיהיה נשוי ‘בעד ביתו-אשתו’ הביאו בהלכות עבודת יוה”כ ,מכיון דדין ‘שתי בתים’ הראב”ד דמהיכן הוציא הרמב”ם דין זה שאסור בשתי נשים לעולם והרי האיסור נאמר רק על יוה”כ ‘בית
אחד ולא שתי בתים’ ,וכתב הראב”ד דשמא נאסר כל השנה כדי שלא יצטרך לגרשה בערב יוה”כ [ואינו אלא
הוא דין כל השנה במעלת הכהן גדול אלא דאינו מעכב עליו רק ביוה”כ מחמת מעלתו של הכה”ג ביוה”כ ,ועל מעלה מדרבנן] .אמנם מפרשי הרמב”ם כתבו דהוא מדאו’ בגמ’ ביבמות נט[ .להבנת הרמב”ם שם בסוגיה,
וכ”כ המגיד משנה ובמגדל עוז] דמשמע שם דיש איסור לכהן גדול לישא שתי נשים כל השנה וילפינן כן מקרא
כן בהלכות איסו”ב הביאו ובהלכות כלי המקדש כפלו וכתב שם דיקא דשתי בתים מעכב על עבודת יוה”כ כיון ד’יקח אשה’ אחת ולא שתים .ומ”מ עדיין תקשי דבגמ’ ביומא משמע דאינו אלא ביוה”כ וילפינן כן מ’ביתו
שהוא מהלכות כלי המקדש וקדושת העובדים בו אבל אינו מיוחד להלכות יוה”כ ,משא”כ דין ‘ביתו זו אשתו’ ולא שתי בתים’.
מדוע בנרצע לא ממעטים שתי נשים
הוא דין במעלת כפרת יוה”כ ולא דין במעלת הכהן גדול ,וע”כ כתבו הרמב”ם רק בהלכות עבודת יוה”כ. שאלה נוספת יש כאן ,המשל”מ [עבדים פ”ג הי”א] הקשה בסוגין כיון דאמרינן ‘ביתו-בית אחד ולא שתי
בתים’ א”כ מדוע לא אמרינן כך בעבד נרצע דאם יש לרבו שתי נשים דאינו נרצע משום שנאמר ‘כי אהבך
‘שתי בתים’ בנרצע ואת ביתך’ בית אחד ולא שתי בתים ,ועי”ש מה שתי’ דטעם שתי בתים הנאמר ביוה”כ הוא שמא ימשך אחר
נשותיו אבל בנרצע ליכא להרי סברה ,ועדיין צ”ע.
ולפי”ז נתיישב נפלא קושית המל”מ מדוע בנרצע לא אמרינן דאם דאם יש לאדונו שתי נשים אינו נרצע ,שהרי האם ‘בעד ביתו’ ‘ושתי בתים’ מעכב העבודה
והנה יש לחקור האם החסרון של כה”ג ללא אשה ,וכן וכה”ג שיש לו שתי נשים ,האם הוא אותו חיסרון,
לדברינו דין ‘שתי נשים’ לא נלמד מ’ביתו’ גרידא ,אלא הוא תוספת והכפלה של ‘יקח אשה’ אחת ולא שתים, ובגמ’ נראה לכאו’ דחד הם שהרי נלמדים מאותו פסוק ,אבל ברמב”ם נראה שאינו כן .דהנה ,כבר דנו האם
דין ‘ביתו’ זו אשתו ,וכן איסור שתי נשים ,האם מעכב על העבודה או לא ,ובתו”י בריש מסכתין מסתפק אם
ורק מכיון שכתוב במקום אחד מפורש ‘יקח אשה’ אחת ולא שתים על כן גם ביתו הוא אחד ולא שתים ,אבל ‘ביתו-אשתו’ מעכב או לא ,ובגבו”א הוסיף לדון גם בשתי נשים אם מעכב או לא ,דלכאו’ שתיהם נלמדים
במקום שאין לימוד ש’ביתו’ הוא אחד אין לנו לבדות מליבנו בית אחד ולא שתי בתים. מאותו פסוק ‘ביתו’.
והנה בלשון הרמב”ם נראה דיש חילוק ביניהם ,דאילו לענין שתי בתים כתב ‘ואינו נושא שתי נשים ואם נשא
האם בניו גם בכלל ‘ביתו’ שתים אינו יכול לעבוד ביום הצום עד שיגרש אחת’ בלשון עיכוב ,משא”כ כשמצריך כהן גדול בעל אשה
כתב ‘הכל עשוי בכה”ג נשוי’ ולא בלשון של עיכוב ואף דשתיהם נלמדים מאותו פסוק ‘וכיפר בעדו ובעד
בגמ’ ילפינן מהפסוק ‘בעד ביתו’ דביתו היינו אשתו ,ובגבורת ארי דן האם גם בעינן שיהיו לו בנים בשעת
ביתו’’-ביתו’ זו אשתו ,וכן ‘ביתו’ בית אחד ולא שתי בתים ,ודבריו צריכים ביאור.
העבודה שהרי ב’ביתו’ כלולים גם אשתו ובניו ,ומצאתי בזה ב’ דרכים ,במשך חכמה [ויקרא טז ו] כתב דבאמת ונראה לחלק ביניהם ,דמה דבעינן שיהא נשוי אינו מעכב אלא רק למעליותא בכפרה משא”כ ‘שתי בתים’
מעכב [וכמ”ש הרמב”ם מפורשות] ,והנה גם מסברה צריך לומר דדין ‘אשתו’ אינו מעכב ,דבשלמא לענין
‘ביתו’ גם בניו בכלל ,אלא דכיון שתורתנו הקדושה ‘דרכיה דרכי נעם’ ואם ימותו בניו לא יוכל להמשיך שתי נשים הרי הדבר בידו לגרש אחת מהם וכמ”ש הרמב”ם ,אבל שתהיה לו אשה הרי דבר זה אינו בידו ,ולא
לעבוד ,על כן בניו לא מעכבי אלא רק אשתו שיכולים להתקין לו אשה אחרת. מסתבר דאמרה התורה שכה”ג לבסוף לא יעבוד בגלל דבר שאינו בידו ,וע”כ דאינו אלא מעלה.
וכן יש להוכיח דאם מעכב אם אין לו אשה ,א”כ מדוע מתקינין לו אשה אחרת שמא תמות אשתו ,והרי כיון
אולם לפי דברינו לעיל יש לומר דקושיא מעיקרא ליתא דודאי שאין לומר ‘ביתו’ היינו בניו ,דכיון שהפסוק שמתקינין לו כהן אחר א”כ אם תמות אשתו נקח את הכהן האחר במקומו וממילא לא תקשי שיש כאן שתי נשים
[וכן הקשה המהרש”א הראשון במסכתין] ועל כרחך צ”ל דכיון שדין ‘אשתו’ אינו מעכב על העבודה אלא רק
‘בעד ביתו’ המצריך אשה אחת ומעכב בשתי נשים ,אין לך בו אלא חידושו שמדבר על נשותיו גרידא שהרי מעלה בכפרה ,אין סברה להעבירו מכהונתו בגלל מות אשתו ,אלא דאנו רוצים שיהיה זה לכתחילה ולא בדיעבד
נשען על האיסור של שתי נשים בכה”ג כל ימות השנה ,ומה דאמרינן ביתו זו אשתו ,הוא רק כיון שיש פסוק ואף שאינו מעכב .אלא דלפי”ז עדיין קשה מדוע דין ‘שתי נשים כן מעכב’ והרי נלמדים מאותו פסוק.
בקדשים שנה עליו לעכב
קדום לו האוסר שתי נשים אבל לא דיבר מעולם על בניו.
ונראה ,דידוע שדבאורייתא אין לכתחילה ודיעבד אלא אם לא עשאן כתיקנן לא יצא ,מלבד ‘בקדשים’ דבעינן
אמירה נעימה-לולא דמיסתפינא ‘שנה עליו לעכב’ [כמ”ש תוס’ בכ”ד פסחים יא‘ .קוצרין’ וכן במנחות לח‘ .ואם’] ,כלומר דיני הקדשים אם
כתב החפץ חיים בליקוט הלכות עמ”ס יומא [בזבח תורה] ‘לולי דמיסתפינא’ הייתי אומר ,דכל מה שכה”ג שיש לא עשאם כדינם אינם מעכבים אא”כ כפלה התורה אזהרתן.
לו שתי נשים אינו עובד ביוה”כ היינו דוקא בנשאם לאחר שנתמנה להיות כה”ג ,אבל אם נשאם קודם שנתמנה
להיות כה”ג ,אינו צריך לגרשם קודם יוה”כ.
וראיתי מביאים ראיה נחמדת דלא כדבריו ,דכתב השבות יעקב
ח”א סימן כט’ דש”ץ שיש לו שתי נשים לא יתפלל ביוה”כ,
קרן אורה -הדף היומי ולמד כן מדברי הרמ”א בתקפא’ דכתב דעל הש”ץ להיות בעל
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! אשה דומיא דכה”ג בבית המקדש ,ולפי”ז ה”ה בעינן שלא
יהיה לש”ץ שתי נשים ,עכ”ד .והנה ,אם נימא כדברי הח”ח
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? דהנושא שתי נשים קודם שנעשה כה”ג אינו מעכב עבודה,
סתם מתקשה בקטע גמרא? א”כ הרי כל ש”ץ חשיב שנשא קודם שנעשה ש”ץ ועכ”ז
נאסר בתפילת יוה”כ כשיש לו שתי נשים .והראיה יפה
יש מי שיעזור!
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי אלא דאינה במקומה ,דכיון שש”ץ בימיהם היה נכנס לתוקף
תפקידו לזמן מסוים ולא ש”ץ לתפילה זו בלבד כמו בימינו,
04-6641505
א”כ יש מציאות שהיה ש”ץ ואח”כ נשא שתי נשים.
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
לבהיןשמחעשיקחקקרבהבלגםטו.לפולא,תל,יפבתסחיתמנקושללשאהבחםניק.םמ ושכחדוקימםה,שאייןתרחגשלושאשלייהמםשיוךימלעשיסכווקלבעכסךוקכשביהתםבגגר.םככשישיגבדגלרווי.ביחליןד המשך מעמוד קודם מעשה רב
לבעמושמחתקזאשתח ,ימשט.נםאבמל,שצחרקייךםלשהיכזאהשררלאמלתהרגתלימכםראלליכהך,םלקא 'שלהשלרוהף'שעתלחרכךר משעהום.ת.לדוגמא ,אין רע לרהאויתירםגעשדולמצאהוודל .בנצחונותיה ולהתאבל מרה בהפסדיה ,מהר מאוד מגיעים למחוזות רחוקים ולא
זאהו'ל"ת,.הללנפיאסצופחקוחןוהתקק.בדווהציישהתששהרשכומבאןעהסבגיויביייעתםתעאאלבדאג,ושיי"מיזםאהאמהחויורפיםלם,אעהב.ש.מ.השה'חנקגיכלההגונששמימוחתהתבות",רבהוותאי.מ"שזייהךהילודםברעשכהה
האדרת המשחק ושחקניו הופכת תת תרבות לתרבות" ,תרבות אנשים חטאים".
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות'] פעם שאלו את מרן הרב שך זצ"ל באיזה משחקים כדאי לתת לילדים לשחק.
אמר מרן ,תנו להם משחקים שמתאימים רק לילדים .כאלו שכאשר יגדלו לא יחפצו להמשיך
