Page 2 - מפיק מרגליות האזינו תשפב
P. 2
הוא מחמת החפצא שיתקיים בו המצוה[ .וא”ת א”כ היאך פסקינן דמצוות צריכות כונה רק בדאו’ ולא בדרבנן, על הפרשה ועל הדף
והרי צריך להיות איפכא דדעתו נצרכת יותר למצוה דרבנן ,והביאור דאמנם במצוות דרבנן דעתו נצרכת יותר אלא הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
זקינך ויאמרו לך – כופין על המצוות – ראשון לחשבון עוונות
דבמצוות דרבנן היא מעכבת פחות].
מהפסוק בפרשתנו ‘שאל אביך ויגדך זקינך ויאמרו לך’ למדים אנו דחובה עלינו לשמוע בקול דברי חכמים ,מצוותיהם
ההבדל בין כפיית עכו”ם לכפית ישראל סייגיהם וגידריהם .והנה ידוע דבמצוות התורה כופין אותו עד שיאמר רוצה אני ,ויש לדון האם גם במצוות דרבנן
כופין אותו על קיום מצות חכמים ,ומצינו דפליגי בזה רש”י ותוס’ בכתובות ,דשיטת רש”י [שם צא ]:דאין כופין על
ובזה יש ליישב קושית ‘היום תרועה’ מדוע פשיטא לן שמועיל כפיית בי”ד ישראל ,ואילו כפאוהו פרסיים תלוי בדין מצות עשה דרבנן ,ואילו שיטת התוס’ [שם פו ].דכופין גם על מצוות דרבנן ,ומה דאין כופין את היתומים לפרוע חוב
של מצוות צריכות כוונה ,ולדברינו יבואר ,דבמצוות דאורייתא כיון שהחיוב מתחיל בחפצא שהוא מחייב את האדם, אביהם ,משום שהיא מצוות עשה שמתן שכרה בצידה שאין כופין עליה.
ויש לבאר מדוע ס”ל לרש”י דאין כופין על מצוות דרבנן ,ומאי אולמיה בזה מצוות דאורייתא על מצוות דרבנן.
א”כ העיקר שיתקיים הדבר בחפצא [כמובן ע”י האדם המחויב בו] ,וא”כ אף אם לא נעשה רק מחמת העושה עצמו
מה בין כפאוהו פרסיים לכפאוהו בי”ד
ויש כאן עזרה וסיוע של הבי”ד הישראל סו”ס יש כאן תיקון של החפצא ,כיון שכולם מחויבים בתיקון חפצא זה, והנה ,הערוך לנר מביא את קושית היום תרועה [ר”ה כח ].בהא דאמרינן בגמ’ [שם] דכפאוהו פרסיים לאכול מצה
יצא יד”ח ,והקשה הערול”נ והרי גמרא מפורשת היא בכתובות [פו ].דאמרינן שם ‘בד”א במצוות לא תעשה אבל
אלא דיש חיוב מיוחד לבעליו כלפיו ,ובמקום שאינו רוצה לקיים את המצוה בחפצא ,הרי שהבי”ד גם שייך בחיוב זה במצוות עשה כגון אמר לו עשה סוכה ואינו עושה עשה לולב ואינו עשה מכין אותו עד שתצא נפשו’ וא”כ מוכח מכל
מצוה שנעשית בכפיית בי”ד שיוצא יד”ח באנסוהו ומה החידוש בזה שכפוהו פרסיים לאכול מצה יצא יד”ח ,וביותר,
הנובע מחמת החפצא ,והם מקיימים את המצוה בחפצא בדידם וכחיובם ,וזה ע”י כפייתם אותו ,והם כמסייעים בידו דבגמ’ [ר”ה שם] ממשיכה הגמ’ ‘אמר רבא זאת אומרת התוקע לשיר יצא’ ומשמע דרבא הוציא חידושו מכפאוהו
לקיים את המצוה מחמת המקצת שייכות מחמת החפצא המחייבת גם אותם במידה מסוימת ,משא”כ בי”ד של עכו”ם פרסיים ,ולכאו’ מדוע לא הוציא דינו מלולב וסוכה שמכין אותו עד שתצא נפשו.
והיום תרועה תירץ ,דשאני כפיית יהודים מכפיית עכו”ם ,דע”י כפיית ישראל חשיב כאילו דעת הישראל מצטרפת
וכן כפאוהו פרסיים כיון שאינם קשורים לחפצא ואינם מחויבים בו ,אין כפייתם מועילה [ואולי זה גופא כוונתו של
למעשיו ,וכמו שמצינו [לא ].דחברתה שהטבילתה מועילה מחשבת חברתה כאילו היא עצמה חשבה.
‘היום תרועה’]. מתי כופין אותו על מצוות סוכה ומצות לולב
פרפרת נאה – ראשון הוא לכם לחשבון עוונות אמנם הערול”נ כתב דבר חדש ,דבאמת בגמ’ בכתובות בענין כפיה על סוכה ולולב לא איירי שם מענין כפייה על
עשיית המצוה ,אלא על כפיית הכנת החפצא דמצוה שמוטל על האדם להתכונן שיהיה בידו את האפשרות לקיים
ידוע שימים אלו אינם בחשבון העבירות ,וכמ”ש בתנחומא [אמור] ‘לפיכך אמר ביום הראשון-ראשון לחשבון את המצוה ואפילו שעדיין לא הגיע זמן חיובה מ”מ מוטל עליו עוד קודם זמן חיובה שתהא מוכנה בידו בזמן חיובה
ולכן חייב לבנות הסוכה עוד קודם לסוכות ,ומוכיח זאת ,שהרי א”א לומר שכופין אותו על קיום מצות סוכה ביו”ט
עוונות’ עכ”ד המדרש .ויש להבין מה גידרם של ימים אלו ומתי הוא סוף זמן המחילה האם ביוה”כ או ביד’ תשרי. שהרי אסור לו לבנות סוכה ביו”ט ,א”א לומר שכופין אותו על קיום מצות לולב ביו”ט שהרי אסור לאגוד את הלולב
ביו”ט ,וכן בי”ד אינם יכולים לכפותו עד שתצא נפשו שהרי אסור לבי”ד להרוג ביו”ט ,וע”כ דאיירי לענין שיהיה
והנה ,הגמ’ בתענית [כט ].דנה בקביעת הזמן של תענית החורבן ,תענית ט’ באב ,וריו”ח אומר שם ‘אלמלי הייתי לו מוכן כדי שיוכל לקיים המצוה .וכן מדויק הלשון ‘עשה סוכה עשה לולב’ דהיינו שיעשה ויכינם מעריו”ט לצורך
באותו הדור לא קבעתיו אלא בעשירי מפני שרובו של היכל בו נשרף’ ,והיינו ,שריו”ח דעתו היתה שיש לקבוע את שימוש ביו”ט.
האם חייב להכין עצמו קודם סוכות שיהיה לו סוכה ולולב
זמן האבלות לי’ באב ולא בט’ באב .ומקשין העולם היאך ריו”ח רצה לקבוע את זמן שריפת ביהמ”ק ע”פ הזמן ודברי הערול”נ הביאו ל’דין ודברים’ נרחב בין גדולי הפוסקים אם אכן אדם חייב להיות מוכן לקיום המצוה עוד קודם
שהגיע זמן חיובה ,ובספר ‘עדות ביהוסף’ [מגדולי ליטא ורב בטעלז והיה רבו של בעל הלשם בחכמת האמת] רצה
שנשרף רובו והיינו ביום י’ באב ,והרי ריו”ח [במסכת ב”ק] ס”ל דאשו מטעם חיציו וא”כ הרי זה כחיציו שמתחייב להוכיח מדברי הנמו”י דיש חיוב להיות מוכן למצוה ועוד קודם זמן חיובה ,וזאת ע”פ שאלת הנמו”י הידועה [בפ”ב
דב”ק י .מדפי הרי”ף] דהיאך מותר להדליק נר בערב שבת ,דכיון דאשו משום חיציו א”כ חשיב כאילו מדליק כל הזמן
על הפעולה הראשונית ובה טמונה כל פעולת ההמשך ,וא”כ אדרבא צריך להיקבע התענית ליום ט’ באב כזמן תחילת את הנר ואפילו והרי הוא כמחלל שבת[ ,ותי’ הנמו”י דאף שכל המעשה מתייחס אליו מ”מ כל המעשה נעשה עכשיו
השריפה ,והתירוץ הרווח על שאלה זו ,דאכן לענין שעת פעולת האדם-זמן הפעולה הוא בתחילה בלבד והכל טמון והכל טמון בעשייתו הראשונה ,והרי היא נגמרה בע”ש].
ואמר הגאון הנ”ל ,דשאלת הנמו”י היאך אנו מדליקים הנר בערב שבת ,תמוהה היא ,והרי כיון שהפעולה נעשית
בתחילת מעשיו ,אבל לענין מתי נפעלה הפעולה-זה רק בשעה שנעשתה בפועל ,וא”א להחשיב דבר שעדיין לא היה, בער”ש מה שייך לאסור חילול שבת קודם השבת ,ורק אם נאמר דלכל מצוה או עבירה יש שייכות גם קודם זמנה
[באופנים מסוימים] רק אז שייך להבין את קושיתו של הנמו”י ,וכמו שהבין הנמו”י שיש לאסור מלאכת שבת ביום
כאילו והיה. שישי ,כמו”כ יש לחייב סוכה בערב יו”ט[ .ויש לדחות דבריו דשמא לא דמי מצוה לאיסור ,דיתכן לעבור על איסור
תירוץ נוסף על שיטת ריו”ח עוד קודם זמנו ,אבל בקיום מצוות בעינן דוקא בזמנו ויש לדון בזה].
מה טעם לחלק בין מצוה דרבנן למצוה דאורייתא
ותירוץ מחודד על שאלה זו אמר הגרב”ש שניאורסון [ר”י כוכב מיעקב] בשם רבו ר’ משה’ניו מבויאן ,דבפסוק
ונחזור לשיטת רש”י ,וננסה לבאר מדוע במצוות דרבנן ס”ל לרש”י דלא כופין על המצוות ,ולהבנת הדברים נקדים,
בפרשת האזינו כתוב ‘אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי’ ופרש”י שם [לב’ מא’] דחיציו של הקב”ה שונים דהלא ידוע דמצוות התורה הם מצוות על החפצא [לרוב הראשונים] ,משא”כ המצוות מדרבנן הם מצוות על הגברא,
כלומר ,מצוות התורה הם מחויבות מצד החפצא שהאדם מחוייב לעשות בו ,וגורם החיוב הוא החפצא המחויב כלפי
מחיציו של בשר ודם ,שהרי אדם שזורק חץ אינו יכול להחזירו לידו משא”כ הקב”ה אף כשזורק את חיציו עדיין יכול האדם ,משא”כ מצוות דרבנן הינם מצוות וחיובים הבאים מחיוב הגברא בלבד האדם שמחויב לעשותם וללא חיוב
להחזירם ,ובעת שהקב”ה עושה משפט ודין הרי הוא מחזיק את חיציו בידו שלא תגבר מידת הדין ,וכמ”ש בפרשתן מחמת החפצא.
ועל כן שונה דינם לענין כפיה ,דבמצוות דרבנן שהחיוב מוטל על האדם ,ורבנן רצו שהגברא ירגיש ויחוש את תקנתם
‘ותאחז את החצים במשפט בשעת המשפט ידי הקב”ה אוחזם בידו’ ,ולפי”ז כיון שהאש ששרפה את ביהמ”ק [שהרי כל תקנות רבנן הם הטעמים שבהם שהאדם ירגיש וידע ,דאל”ה לא הועילו כלום ,וכיון עיקר מצוות רבנן הם
לשם ‘הגברא’ ,א”כ אם נכפה עליו הרי זה מבטל את כח המצוה דרבנן וסיבת תקנתן ,שהרי חסר כאן את הלב של
יצאה מהקב”ה עצמו והקב”ה יכול להחזיר את חציו ,א”כ כל מה דס”ל לריו”ח אשו משום חיציו וכאילו נעשה הכל המצוה ,שהרי במצוות דרבנן הלב הוא העיקר .משא”כ מצוות דאורייתא שהם על החפצא ,ואינם זקוקים לדעת האדם
ואין סיבתם להבנת טעם ומקור ,במצוות אלו אפילו שלא עשאם מדעתו ,מ”מ דעתו פחות חשובה לנו ,כיון שהעיקר
בתחילה ,היינו במעשה אדם ,אבל במעשיו של הקב”ה לכו”ע לא חשיב בתחילה כאילו נעשה כולו כיון שיכול להחזיר
החיצים ,ועל כן ס”ל לריו”ח דיש לקבוע התענית ביום י’ ולא בזמן תחילת שריפת הבית ביום ט’ באב.
‘האוחז ביד מידת משפט’
ובזה אף אנו נאמר ‘ותאחז במשפט ידי’ על אותם ימים שבין יוה”כ
לסוכות ,דבזמן זה הקב”ה עדיין ב’מידת משפט’ כלפי זה שמשאיר
קרן אורה -הדף היומי את החצים בידו ובאמת יש משפט על מעשי הימים הללו [וכ”כ
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! השל”ה בריש סוכה] אלא דמידת המשפט היא כשל ימי הדין .וכן
אומרים בתפילת ראש השנה ‘האוחז ביד מידת משפט’ והיינו
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? שהקב”ה אוחז את מידת המשפט בידו וממילא יכולים עדיין לבטל
סתם מתקשה בקטע גמרא?
ולהחזיר את החצים והמעשים הרעים.
יש מי שיעזור! ובדרך צחות יש לומר ‘האוחז ביד מידת משפט’ ב’יד’ היינו
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי יד’ תשרי ,דעד יום זה הקב”ה עדיין אוחז את המידה של משפט,
04-6641505 ומשאיר את החצים בידו ובקלות האדם יכול לעשות תשובה כבימי
המשפט.
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
המשך מעמוד קודם מעשה רב
לא הקפדתי על האיש... נרשרקלתלהעו,ררבאבליהיאחישגייםםש.לבוימבגשהשלפהאחללתואהורחלובסר.ובייאתבםחתונ.ןכ,ן,אהנאח,שישש להיאיהשמואצשדהק.וימלידייוםד,עהעקדפיהדיאכןעמלוגילעההלקהזפייקד לתוו
כעהתהבוהטיותת,הגתסומיתהותמוחושצלפורבתי,חאיייךםלכאפועללההובמלכיובפולתש,לההכירצבד?שמהץרישהלאיקשפיחדטא?א נגד הרב במילים אמר הרב ,אינני סולח!
באאובמולר,מצההעררריב,תכבאנאיו,שתרבו.יאוהותודירגעועברחשעבביתריהל,עהצעמיב,יראהכן,כבהיאכיולש נמהכגבישדלהאעכלראכוני,פיופגעשלבכהבקובדי"וה,במפעוגמעדית.
וורלרבימחוחוםח.ילי?פםנלהאאלהיוב,ין,רביהונוא ,יתדוערהשההיראבולהלינמוודרךאנילבצב,ריךט.ובאיוננסילמח,ביןא,ינומדושועמאריןטהינרהב ילכואילשל.סחלונוחן
אמרתי בליבי ,וכי אני אהיה זה שמכביד כביכול על הבורא יתברך? אמר הרב ,אבאר שיחתי .אינני יכול לסלוח משום שכבר סלחתי מיד לאחר מעשה .מעולם
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']
