Page 2 - מפיק מרגליות בלק תשפא

‫אלא דלפי”ז‪ ,‬למ”ד דלאחר שחטאו כבר לא היה המן נבלע באיבריהם א”כ מדוע היו צריכים לאכול עימהם והרי‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫כבר לא היה המן נבלע באיבריהם‪ ,‬ויש לומר באופן נוסף לשם מה ביקשו בנות מדין מישראל שיאכלו עימהם‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬

‫[מלבד הקירוב דעת שיש בזה]‪ ,‬דאמנם לאחר שחטאו ונתלוננו על המן היה המן יוצא מגופם‪ ,‬אבל עדיין לא יכלו‬ ‫ויצמד ישראל לבעל פעור – לחם אבירים‬
‫מקשין העולם‪ ,‬היאך עבדו ישראל לבעל פעור‪ ,‬והרי בני ישראל במדבר היו כמלאכים ואוכלים ואין עושין‬
‫לעבוד בזה לעבודת פעור‪ ,‬כיון שמהות המן הוא אוכל רוחני שאין בו פסולת וענין בעל פעור הוא עבודה בדבר‬ ‫וכמ”ש בגמ’ ביומא עה‪‘ .‬לחם אבירים’ לחם שנבלע באיברים‪ ,‬וא”כ היאך עבדו לבעל פעור שעבודתו בעשיית‬

‫הכי גשמי שבאוכל‪ ,‬בפסולת שבו‪ ,‬וא”כ אף שחטאו ושוב אינו נבלע באיברים‪ ,‬מ”מ לא יכלו עדיין להשתמש‬ ‫צרכים‪ ,‬וכבר הקשה כן החיד”א‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬בגמ’ [שם] הקשו דאם היה נבלע המן באיברים א”כ לשם מה היו יוצאים מחוץ למחנה ג’ פרסאות ליפנות‪,‬‬
‫עימו לעבודת פעור‪ ,‬וכ”כ הרמ”ע מפאנו [בעשרה מאמרות סימן יז] שעבודת פעור היא הניגוד לאכילת המן‪ ,‬ועל‬ ‫ובגמ’ הובאו שתי תשובות בדבר א‪.‬עד שסרחו היה זה לחם אבירים והיו כל המאכלים נבלעים באיברים‪ ,‬אבל‬
‫לאחר שסרחו שאמרו ‘נפשנו קצה בלחם הקלוקל’ כבר לא היה נבלע באיברים והיו צריכים לצאת מחוץ למחנה‬
‫כן לא יכלו להחטיאם בעבודת פעור ללא שיאכלו אוכל גשמי לשם עבירה כדי שיוכלו לחטוא‪.‬‬ ‫[ופרש”י ד’לאחר שסרחו’ היינו מה שנתלוננו בסוף פרשת חוקת‪ ,‬והיה זה בשנה האחרונה להיותם במדבר‪,‬‬
‫ולא איירי על תלונותם בפרשת בהעלותך שהיה זה בשנה השניה לצאתם ממצרים‪ ,‬ועי’ ברש”ש דבגמ’ משמע‬
‫‘אפס קצהו תראה וכולו לא תראה’‬ ‫שסרחו בשנה השניה כשאמרו ‘ועתה נפשנו יבשה’‪ ,‬ובגבו”א ובכפות תמרים ביארו מה דחקו לרש”י לפרש כן‬
‫דסרחו הוא בשנה הארבעים]‪ ,‬ב‪.‬ועוד תירצו בגמ’ דדוקא המן היה נעשה לחם אבירים‪ ,‬אבל מאכלים אחרים כגון‬
‫ובזה יבואר עוד‪ ,‬דכל קללת בלעם באה מהשראת טומאה עי”ז שישראל ירדו ממדרגתם ותוכל הטומאה לשרות‬
‫מה שקנו מתגרי אומה”ע לא היה נעשה ללחם אבירים‪.‬‬
‫עליהם‪ ,‬ובזה יבואר דברי בלק לבלעם ‘אפס קצהו תראה’ כלומר את כולם לא תוכל לראות כיון שהם בתוך‬ ‫וזוהי קושית החיד”א‪ ,‬דבשלמא למ”ד דלאחר שסרחו כבר לא היה האוכל נבלע בגופם אתי שפיר‪ ,‬שהרי מעשה‬
‫פעור היה לאחר שאמרו נפשנו קצה בלחם הקלוקל ואז כבר לא היה המן נבלע באיבריהם‪ ,‬אבל למ”ד דאף לאחר‬
‫הענן‪ ,‬אבל מ”מ כיון שצריכים לצאת פעם בפעם לצרכיהם אל מחוץ למחנה על כן תוכל לראותם ולקללם‪ ,‬ורימז‬ ‫שחטאו היה המן נבלע בהם מלבד אוכל שאכלו מתגרי אומות העולם וכדו’‪ ,‬א”כ היאך עבדו בעבודת פעור‪ ,‬והרי‬

‫לו בזה‪ ,‬דכבר אינם אותו עם ישראל שהכיר מקודם שחטאו ולא היו יוצאים כלל מחוץ למחנה‪ ,‬אלא כעת אין‬ ‫היה האוכל נבלע באיבריהם‪.‬‬
‫תירוץ החיד”א על החידה‬
‫המן נבלע באיבריהם והם יוצאים מחוץ למחנה לצרכיהם ועל כן רואה מקצתם‪ ,‬ולכן יוכל לקללם ואף להחטיאם‬ ‫ובחיד”א [שמחת הרגל הגש”פ] ביאר דעל כן הזמינו בנות מדין את בנ”י לאכול עימהם‪ ,‬בכדי שיאכלו אוכל‬
‫אחר ולא מן וכמו שכתוב ‘ותקראן לעם לזבחי אלהיהן’‪ ,‬ואוכל זה לא יבלע באיברים ויוזקקו לצרכיהם ויוכלו‬
‫בבעל פעור [וכעי”ז כתב במהראי”ל צינץ בספרו ‘מלא העומר’‪ ,‬אמנם בתרוגם יב”ע כתב דאפס קצהו היינו‬ ‫לעבוד לבעל פעור‪ ,‬ודפח”ח‪.‬‬
‫נבלע באיברים מחמת הגברא או החפצא‬
‫שבטו של דן שהיה עמהם פסלו של מיכה]‪.‬‬ ‫והנה יש לחקור מה היה הגורם שהמן נבלע בגופם‪ ,‬האם החפצא של המן נעשה לדבר הנבלע באיבריהם או‬
‫שהגברא נעשה לאדם שאין האוכל שבו צריך עיכול אלא נבלע באיברים‪ ,‬ולכאו’ תליא בתירוצי הגמ’‪ ,‬דלמ”ד‬
‫‘ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב’‬ ‫דהאוכל שקנו מאוה”ע לא נבלע באיבריהם ע”כ דס”ל דנבלע באיברים מכח החפצא של המן‪ ,‬ועל כן כל אוכל‬
‫אחר היה יצא מגופם‪ ,‬משא”כ לתי’ הגמ’ שהוצרכו ליפנות רק לאחר שסרחו‪ ,‬משמע דס”ל דעד שסרחו כל אוכל‬
‫בפרשת מטות כתוב ‘ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב’ [לא’ ח’]‪ ,‬ודנו בזה רבותינו על מה נתחייב בלעם דוקא‬ ‫שנכנס בגופם היה נבלע באיבריהם ולאו דוקא מן‪ ,‬וע”כ דס”ל דמפני דרגתם של אוכלי המן על כן כל אוכל‬
‫שבהם היה נבלע‪ ,‬ולכן רק לאחר שחטאו וירדו מדרגתם‪ ,‬היו צריכים לצאת אל מחוץ למחנה ליפנות לצרכיהם‪.‬‬
‫מיתה ע”י חרב [ועי’ במהרש”א בסנהדרין קו‪ ,:‬דאף דאמרינן בגמ’ דהרגוהו בד’ מיתות בי”ד מ”מ מיתתו לבסוף‬ ‫ויש להקשות‪ ,‬דבשלמא אם המן היה החפצא הגורם ללחם אבירים אתי שפיר דלאחר שנתלוננו על המן בטל מהם‬
‫כוחו של המן להיות נבלע באיברים‪ ,‬אבל למ”ד דכל אוכל שנכנס לגופם היה נעשה ללחם אבירים ולאו דוקא‬
‫היתה בסיף‪ ,‬דהיינו בעריפת ראשו]‪ ,‬ולפי הנתבאר לעיל נמשיך ונאמר‪ ,‬דכל כוונתו של בלעם היתה להגשים את‬ ‫המן וא”כ היה נבלע באיברים מפני חשיבות הגברא‪ ,‬וא”כ מדוע דוקא לאחר שהתאוננו על המן כבר לא נבלע‬
‫באיבריהם‪ ,‬והרי אפילו לאחר חטא העגל עדיין היה זה לחם אבירים שנבלע באיברים‪ ,‬ומדוע ירדו מדרגתם דוקא‬
‫עם ישראל וממילא יוכל להחטיאם‪ ,‬וב’שם משמואל’ ביאר במתק לשונו‪[ ,‬בלק תרע”ז בד”ה ‘ותרא האתון’]‬ ‫לאחר שנתלוננו על המן‪ ,‬והרי חטא העגל היה חמור ממה שאמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל‪.‬‬
‫גברא וחפצא משמשים בעירבוביא‬
‫דבדרך כלל ישראל ההורגים את העכו”ם הורגים את הנפש ולוקחים מהם את מקור יניקתם ועי”ז הגוף מת‪,‬‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דאף למ”ד דכל אוכל היה נבלע בגופם‪ ,‬אין זה רק מחמת הגברא‪ ,‬אלא היה זה החפצא דמן שהיה‬
‫מפיג את האוכל ואפילו מה שקנו מהתגרים‪ ,‬ולכן כשנתלוננו על המן‪ ,‬כבר לא היה בכוחו להפיג שאר האוכלים‪,‬‬
‫ואילו עכו”ם ההורגים את ישראל הורגים דרך הגוף בלבד כיון שאת הנפש הישראלית א”א להרוג‪ .‬ובלעם רצה‬ ‫ובאופן נוסף יש לומר‪ ,‬דהמן היה נבלע באיבריהם מחמת שהיה בידם זכות להיות אוכלי המן‪ ,‬ומכיון שזכו לאכול‬
‫מן ממילא נתקדש גופם ונטהר כך שכל אוכל יבלע באיברים‪ ,‬אבל לאחר שלא הבינו את מעלת המן‪ ,‬אף דהמשיכו‬
‫להרוג את ישראל ע”י הריגת הנפש כהריגת עכו”ם כיון שהיה כוחו בפיו כישראל ההורגים עכו”ם [לדבריו‬ ‫לאכול מן מ”מ ירדו מדרגתם וכל אוכל שהיו אוכלים היה יוצא מגופם‪.‬‬
‫תירוץ נוסף לדרכו של הנפש החיים‬
‫ע”י כישוף וכוחות הטומאה‪ ,‬ולדברינו ע”י האכילה ביחד עם בנות מדין] ועל כן ישראל הרגוהו בחרב שיש‬ ‫ואכן‪ ,‬מצינו דיש הסוברים כקושין לעיל‪ ,‬וסברי דמחטא העגל ואילך כבר לא היה נבלע בגופם‪ ,‬וכן כתב הנפש‬
‫החיים [שער ב’ אות ו’ בסוף הגהה השניה] וז”ל ‘ומעין זה זכו גם כן דור המדבר קודם חטא העגל בענין המן‬
‫בו הריגת הגוף וזה הגורם הריגת הנפש‪ ,‬ודלא כשאר הריגת עכו”ם שהיא ע”י הריגת הנפש הבהמית שלהם‬ ‫שהפיג גם שאר המאכלים ונבלע באיבריהם’‪ ,‬וכן כתב רבינו אליקים [אחד מן הראשונים בביאורו לגמ’ יומא‬
‫שם‪ ,‬והובא בקובץ שיטות קמאי] דלאחר שסרחו היינו בחטא העגל‪ ,‬וכנראה זהו מקורו של הנפש החיים‪ ,‬ולאחר‬
‫וניתוקה‪ ,‬אלא בסיף שהיא מיתה גשמית ביותר‪ ,‬שהרי בד’ מיני מיתות בי”ד יש מיתות יותר גשמיות ויש פחות‪,‬‬ ‫זמן ראיתי שכן משמע בפרקי דר”א [ריש פרק מז’] דפסק המן ליבלע באיברים מיד לאחר חטא העגל‪.‬‬
‫אלא דדברים אלו קשים מאוד‪ ,‬דאם מחטא העגל לא היה נבלע באיברים‪ ,‬א”כ מה נתלוננו בשנה השניה ועתה‬
‫דמיתת אש וכן חנק כמעט ואינם ניכרות ואילו סקילה ניכרת קצת וסיף ניכר מאוד שהיא בעריפת הראש‪ ,‬והיא‬ ‫נפשנו יבשה [בבהעלותך]‪ ,‬וכן מה אמרו בשנה הארבעים ‘ונפשנו קצה בלחם הקלוקל’ דלפי שנבלע באיברים‬
‫קראוהו קלוקל [בחוקת]‪ ,‬והרי כבר מחטא העגל שוב לא נבלע בהם‪ ,‬וצ”ע לעת כזאת‪.‬‬
‫הגשמית והמוחשית מכולם‪.‬‬ ‫‘ותקראנה לעם לזבחי אלהיהן ויאכל העם’‬

‫פרפרת נאה – עמי זכר נא מה יעץ וכו’ מן השיטים עד הגלגל‬

‫בהפטרה קורין את הפסוק במיכה [ה’ ה’] ‘עמי זכר נא מה יעץ בלק וכו’ ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן‬

‫השיטים עד הגלגל’‪ ,‬ויש להבין מדוע ‘מהשיטים עד הגלגל’ והרי החטיא את ישראל רק בשיטים ולא עד הגלגל‪,‬‬

‫ויש לומר ע”פ המדרש שהביא במש”ח [ילקוט תהלים תתסה’ כהבנתו את הילקוט]‪ ,‬דלאחר שחטאו בשיטים‬

‫נגזר על עמ”י לזרותם בארצות והוצרכו לגירות חדשה ופקע שם יהדותם שקיבלו במתן תורה‪ ,‬ועל כן יהושע‬

‫מלן והטבילם בגלגל‪ ,‬ואף הרצאת דמים היה ע”י קרבן פסח וכמ”ש [יבמות עא‪‘ ]:‬מלו וטבלו ועשו פסחיהם‬

‫בטהרה’‪ ,‬וכמו שבמתן תורה הקריבו שלמים ומשה היזה עליהם‬

‫כדין טבילת גר כך בגלגל הקריבו הפסח [דפסח בשאר ימות השנה‬

‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫דינו כשלמים]‪ ,‬וכל זאת מפני שאיבדו את יהדותם והיו צריכים‬

‫למילה טבילה והזאה בשנית‪ ,‬עכ”ד הקד’ [אמנם ברש”י שם כתב‬

‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫דטבלו משום טומאת מתים ודלא כהבנת המש”ח בדברי הילקוט‬
‫דהוא לשם יהדות]‪.‬‬
‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬
‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫ולפי”ז מובן הפסוק ‘זכר נא מה יעץ וכו’ מן השיטים עד הגלגל’‬

‫יש מי שיעזור!‬ ‫כלומר שעצתו של בלעם פעלה וריחקתם מהקב”ה מזמן שהיו‬
‫בשיטים ועד שנכנסו לארץ לגלגל ונתייגרו שם שוב‪ ,‬שהרי למשך‬
‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫כל אותו זמן הרחיקם מהקב”ה והיו כגויים ממש‪ ,‬עד הגיעם לגלגל‬
‫שאז חזרו שוב ליהדותם [ועי’ במש”ח כד’ ז’ ביאור נוסף בפסוק‬
‫‪04-6641505‬‬

‫‘עמי זכר נא’]‪.‬‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪kerenora456@gmail.com :‬‬

‫דעאאההפנלעכעהיחי‪,‬וברתפםו‪,‬ובדהךקהג‪.‬ובינמכנולאוסבג‪.‬וסכפעיידיז‪.‬כפלדוהיהלאאוםדב‪.‬דה‪.‬חלו‪.‬םא‪,‬יאשועמלבדשההאשזנילימכבועולעמלששותאדהכתרי‪,‬וב‪,‬ושןתואעראדתלייךםהאותרראשחו‪.‬וקככומאםלעתדשזוםמקםתןהוחוכשאשחשמוחיהבודתם‪.‬גאלמםהורשוכסעצאבלרוהתדבהלגכדכנשבבובורמרתדיועםאה‪..‬ישיכנוהבפחונלמגתדי‪,‬קדחועובווללרותאקאבמחמללריעתו‪.,‬וביייארקורתתוםוא‪,‬יתהאוםדגחאובםאדרתיתועהםלגם‪,‬עדבלומזלדהיידקוןעםקשיותמולואאכופיממועלוררל‪,‬גןו‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫שחולקים לו‪.‬‬
‫כבכשברואדוהובהעאיצשמושההסרכויבםאילנדםעתמי!צדדים עימו‪ ,‬העלה טיעון מנצח‪ .‬מה אתם מתווכחים איתי בכלל? החפץ חיים‬
‫זאהההכחחברפוכיוץדב‪.‬ריחהבינימרהםע‪,‬ח‪,‬ניוירמןו‪.‬המואניאיה‪.‬ים‪..‬אטואמתרהםכל‪,‬לי‪,‬האכחזלנפץםהרלחויידשףםמואעהסחככיריצםהדכואביומתדית‪.,‬יההאוכיאברועדאמהבורדרבשרח‪.‬אמםאממנאורנ‪.‬י והריהוהבדווףדרי‪,‬חאחהמןררציההככתיבבוודדאתז–המהלכשאבנויתדזיירקלופדלניי‪,‬ף‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬ ‫מגוחך כל כך‪ .‬כל בר דעת מבין שהחפץ חיים התכוון בדיוק להיפך‪ .‬אמר מילים מפורשות בגנות הרדיפה‬