Page 2 - מפיק מרגליות מטות מסעי תשפא
P. 2
ב.מיתתו ג.קבורתו’ ,ונראה דאינם ג’ זמנים בעלמא ,אלא יש כאן ג’ דינים במהות דין גלות ,כאשר הדין על הפרשה ועל הדף
הראשון ‘שם תהא דירתו’ בא לומר שידור שם ,אבל לא פורש עד מתי ,וע”כ בא הדין השני ‘שם תהא הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
ערי מקלט – וחי בהם
מיתתו’ לומר לך דדירה זו היא עד שעת מיתה דהיינו כל ימיו ,ולא זו בלבד אלא אף ‘שם תהא קבורתו’,
במשנה במכות אמרינן [יא ]:דהגולה לעיר מקלט ‘אינו יוצא לא לעדות מצוה ולא עדות ממון ולא לעדות
ותוספת זו באה לומר דאינו ענין על הגברא שישאר כאן אלא גם יש חיוב על החפצא דגופו להיות בעיר נפשות ואפילו ישראל צריכים לו ואפילו שר צבא ישראל כיואב בן צרויה אינו יוצא משם לעולם שנאמר
מקלט ,שהרי גם לאחר מיתתו כשאינו עוד גברא המחויב במצוות אלא חפצא בעלמא מוליכין אותו לקוברו ‘אשר ינוס שמה’ שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו’ ,ע”כ לשון המשנה.
ובתפארת ישראל הקשה [על המשניות שם] ,דהיאך יתכן הדבר שלא יוצא לפיקוח נפש ,והרי כל המצוות
בעיר מקלט ,וכיון שהיא חובת חפצא שגופו יהיה בעיר מקלט ,לא שייך לדון על דחיה משום פקו”נ. בתורה נדחות מפני פקו”נ דכתיב ‘וחי בהם’ [יומא פה ,:מלבד ג’ עברות חמורות שיהרג ואל יעבור] ,וא”כ
פרפרת נאה – ‘וזאת התורה אשר שם משה’ מדוע אין הגלות נדחית מפני פקו”נ של אדם אחד וכש”כ של כל עם ישראל.
ורבינו ר’ מאיר שמחה מדוינסק זצ”ל מיישב שאלה זו בשתי פנים ,כאשר בספרו הלמדני והישיבתי ‘אור
בפרשת ואתחנן לאחר פרשת ‘אז יבדיל משה’ כתוב ‘וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל’ ‘אלה שמח’ מתרץ על דרך הלימוד ,ואילו בספרו ‘משך חכמה’ מתרץ באופן מחודד ומפולפל התואם לספרו
העדות והחוקים אשר דיבר משה אל בני ישראל בצאתם ממצרים’ ,ועמדו המפרשים על סמיכות פסוקים זה.
תירוץ המשך חכמה
אלו לפרשת ערי מקלט ,ובמהרי”ל דיסקין ביאר ,דמכיון שהערים שבעבר הירדן לא היו צריכות להיות המשך חכמה תירץ ע”י שאלה נסתרת בלשון הפסוק [לה כח] ‘כי בעיר מקלטו ישב עד מות הכהן הגדול
ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הרוצח אל ארץ אחוזתו’ דלכאו’ מדוע כפל את ענין מות הכה”ג ,ומשמע
ערי מקלט אם לא היו חוטאים ,והיו נכנסים מיד לאר”י ,א”כ אל תאמר שהפרשת ג’ ערי מקלט שבעבר בפסוק שיש שתי דינים בישיבתו בעיר מקלט ,וביאר המש”ח ,דמלבד מה שיושב בעיר מקלט עד מות
הכה”ג כדי להציל את נפשו שלו ,יש כאן חשש נוסף שאם ניתן לרוצח בשוגג לצאת מחוץ לעיר מקלט
הירדן אינם תורת אמת ,שהרי התורה קיימת עוד קודם בריאת העולם והיאך שייך שנכתב דין שהתווסף כשכל ישראל ויהיה אסור להורגו מ”מ יש לחוש שמא יהרוג את הכה”ג כדי שיוכל לצאת מעיר מקלטו,
ולכן נכפל ענין זה של עיכוב ביציאתו עד מות הכה”ג.
רק לאחר שחטאו ,ועל כן מזכירים מיד ענין זה שזו התורה שניתנה ביד משה. ועל פי דברי המשך חכמה יש ליישב קושית תוס’ [מכות יא ,].דאמרינן שם דבשכם שכיחי רוצחים ולכן
ערי המקלט באזור שכם היו קרובים זה לזה ,והקשו תוס’ והרי ערי מקלט נועדו להורג בשוגג ולא להורג
מדוע הבדיל משה ערים בעבר הירדן והרי אינם קולטות במזיד וא”כ מה לי דבשכם שכיחי רוצחים ,ותוס’ תירץ שם ע”פ משל הקדמוני עי”ש.
ולדברי המשח”כ יש לומר ד’שכיחי רוצחים’ היינו כיון דשכיחי רוצחים במזיד ,והיינו דיש לחוש שהרוצח
וחשבתי לומר באופן נוסף ,דידועים דברי הרמב”ם [בפיה”מ אבות פ”ד מ”ב] דעורר על משה רבינו בשוגג מרוב זעמו וכעסו על הכהן הגדול שמחמתו אינו יכול לילך לביתו אלא חייב לרוץ לעיר מקלט עד
מיתתו שמא ירצחנו במזיד ,וזה הביאור דבשכם שכיחי רוצחים ,והיינו דהוא אמנם הרג בשוגג אבל כיון
שנזדרז במצות והבדיל שלש ערים בעבר הירדן ואף שלא קולטות עד שיובדלו הג’ שבא”י ,ומ”מ אמר ששכיחי רוצחים ויכול מרוב כעסו להרוג אף במזיד ,על כן הסמיכו הערי מקלט אחד לחברו כדי שירוץ
מהר לעיר מקלט ולא יפגוש את הכהן הגדול בדרכו ויהרגנו.
משה הואיל ובאה מצוה לידי אקיימנה ולרום מעלתו ודרגתו חיפש לעשות ואפילו ‘חצי מצות עשה’ תירוץ האור שמח -אינו חייב לצאת משום פקוח נפש
ובאו”ש כתב ליישב מדוע לא דחי פקו”נ מפני חיוב גלות ,דכיון שיש חשש שמא יהרגנו גואל הדם
[כלשון הרמב”ם]. ביציאתו ,אין חיוב על האדם להציל את חברו במקום ספק פקו”נ שלו ,וכיון שיש כאן ספק פקו”נ שמא
יהרגנו גואה”ד ,אין אדם חייב להכניס עצמו לספק סכנה.
המצוה הראשונה – לא חייב לסכן עצמו להציל חברו ובהגהות מימוניות פ”א מהלכות רוצח הי”ד [קושטא] הביא הירושלמי [תרומות ח’ ד’ והובא בבית יוסף
חו”מ סימן תכו’] דאדם חייב להכניס עצמו לספק פקו”נ כדי להציל את חברו כיון שהוא ספק וחברו ודאי,
ולולי דברי הרמב”ם ,יש לבאר מדוע נחפז משה לקיים מצוה זו של ערי מקלט ,דכתב במש”ח בריש אמנם הרידב”ז [ח”ג תרכז’] חולק וס”ל דלא כהבנת המ”מ בירושלמי ,ואינו חייב להציל את חברו ואף
שהוא ספק פקו”נ וחברו ודאי פקו”נ ,וכן הבין הסמ”ע [תכו’ סק”ב] מכל הראשונים שלא הביאו דברי
פרשת שמות ,כשהקב”ה אומר למשה ‘לך שוב מצרימה כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך’ ,מדויק הירושלמי וע”כ דפליגי וס”ל דאין לו למסור עצמו אפילו לספק פקו”נ ,ואף שלחברו הוי ודאי פקו”נ.
גלות – חיוב על הרוצח או חיוב על הבי”ד
מדבריו ,דאף שכל ישראל היו צריכים לו למשה מ”מ לא היה מחויב לילך למצרים ולהכניס עצמו למקום יש מהאחרונים שתירצו ,דהחיוב גלות יש בו תרתי ,יש חיוב על הנידון לגלות לעיר מקלט ,ומלבד זה יש
גם חיוב על הבי”ד שיגלה את הרוצח לעיר מקלט ,וא”כ רק כלפי הרוצח יש לומר שהגלות תדחה מפני
סכנה אם המבקשים נפשו היו בחיים ,ורק בגלל שמתו כל האנשים המבקשים נפשך רק לכן נצטווה לילך פקו”נ ,אבל כלפי הבי”ד הרי הם צריכים לשלוח אותו לעיר מקלט ומצוה זו המוטלת עליהם לא בטלה ואף
שאדם זה יכול להציל אדם אחר כיון שהוא חיוב עליהם ,אלא דעדיין קשה ,שהרי באופן שיכול להציל את
למצרים ,ומדברי הקב”ה למשה בפעם הראשונה שדיבר אליו ,לימדנו אגב אורחא ‘דין’ ,דאין חובה לסכן כל העם נימא דיש כלפי הבי”ד חיוב להציל את כל ישראל.
גלות – עונש או מצוה
עצמו להצלת חברו ,ואף מכאן למדה המשנה במכות דהגולה לעיר מקלט אין יוצא משם לעולם ואפילו כל יש מהאחרונים שביארו ע”פ חקירה נוספת האם גלות היא עונש או מצוה ,ומוכיחים דבגלות איכא תרתי
גם עונש וגם מצוה ,כלומר יש חיוב אחד על הרוצח ללכת לעיר מקלט וזהו עונש ,ומלבד זה יש עליו מצוה
ישראל צריכים לו [וכמ”ש באו”ש לעיל]. של עיר מקלט ,וא”כ אף אם מצות גלות נדחית מפני פקו”נ ,אבל עונש גלות אינו נדחה מפני פקו”נ ,דלא
מבטלים עונש מפני הצלת חברו ,דדחיה משום פקו”נ הוא רק במצוות ולא בעונשים.
ולפי”ז יש לבאר מדוע משה רבינו הבדיל הערים בעבר הירדן ואף שלא קולטות עדיין ,דהיתה מצוה זו ‘שם תהא דירתו-מיתתו-קבורתו’
ונראה לומר דרך חדשה ,דהלימוד שלא יוצא משם לעולם ואפילו כל ישראל צריכים לו נלמד מהפסוק
חביבה עליו כיון שזו המצוה הראשונה שנצטוה עליה והוא דאין חיוב לעזור לשני במקום ספק סכנה ,ולכן ‘וישב שם’ שם תהא דירתו שם תהא מיתתו שם תהא קבורתו ,ונאמרו בזה ג’ דינים ‘שם תהא א.דירתו
רצה להבדיל ערי מקלט אלו מיד ,כיון שמצות ערי מקלט מלמדת אותנו את הדין הראשון שלמד משה מפי
הקב”ה ,דאדם אין לו לסכן עצמו כדי להציל את חברו.
ובזה יבואר מהו ‘וזאת התורה אשר שם משה וכו’ בצאתם ממצרים’ דהיינו שזה המצוה הראשונה שדיבר
הקב”ה אל משה רבינו ,שהרי אז נגלה אליו לראשונה וזו היתה המצוה הראשונה במסירת התורה ,ולכן
הוזכר כאן ענין זה סמוך לערי מקלט ,לומר לך מדוע משה רבינו מתחיל להבדיל כיון שזו המצוה
הראשונה שנאמרה לו על פי ה’ ביד משה כדי שיוציאם ממצרים.
הדרן למסכת יומא ולתחילת מסכת סוכה
ויש ליתן רמז לסדר המסכתות יומא-סוכה-ויום
קרן אורה -הדף היומי טוב [ביצה] ,דהנה במסכת יומא אמרינן [לד]:
‘בשחר היה לובש פילוסין של שנים עשר מנה’,
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! ופרש”י דהוא פשתן של מדינת פילוסין ע”כ,
ומדינת פילוסין היא רעמסס כמ”ש בתרגום יב”ע
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? בריש פרשתנו ‘ויסעו בני ישראל מרעמסס ויחנו
סתם מתקשה בקטע גמרא?
יש מי שיעזור! בסוכות’’-ונטלו בנ”י מן פילוסין ושרו בסוכות’
דפילוסין היא מדינת רעמסס ,וא”כ פילוסין הם
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי רמז ליוה”כ ואתי שפיר ויסעו מרעמסס [פילוסין
דהיינו בגדי הכה”ג ביוה”כ] ויחנו בסוכות
04-6641505
[במסכת סוכה].
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
חסר מן הספר ממה שהיה כתוב בראשונה". המשך מעמוד קודם מעשה רב
לבילימישנבוענורהיפביערוניישןההתדוינריהם.שחיברתי בעיר פורטוגל עם פירוש חמש מגילות ופירוש מסכת אבות עם חיבור צרור הכסף שחיברתי
רבי אברהם נפטר באניה באחד ממסעותיו ,ונקבר בוורונה שבאיטליה. וומטבוטזהבמהגנהיבתעולייימלאפמולזיבתנשריםבבםו,נותלהמחפביבתנואושעתבץ,אהולזיילםאתאהניריאשאיחתייםדת,יימוהםותקינדוריחאתםםרתו,יעאלללמופרישואניללשוין,במינביבדכהושהעתהב,שייולרליוקכפיויקנרויולשתבבשבלימםבתיח,נקהבהש,סרולתשהקירמחיוכולםעשימבממדעחצלתמיאכדועשרעמיםוחנים.סמרפלפעירהי,רמדויאשרקחרדתהובתתדוםלת.רוושהילהויהשיההמתמייצחתוו.אוודוהממשיירהדנםה.חהלמלאכדיזתיהם
וייההשרחחווירנבדאאל",ל,ואנוהכלתונשאתפיתבלדהיללאוההרדורלבבהתהםהפחנוטזשיבוכרלםרותנוהל:זגהיק".צעביולסלנוםיפש,ררבוונעדהאבלשוורייקבריובוברסושהףההווחכויאבתישלב,צרייואלדלהםכתשתאפבבךלוילרבשולנהתהנא'ראבויבנכהחנשבוזאהדכיםרגםי.דהומויולא,התחזבירשא"לעשבא"נ.יסייפישמנלייה,םכוונהעופמטלדירנםהחררשקבוליזב"ישלאלוויההויםהללאטקבחרועתבם,מלועעריריבר ושאםח.רויברשוזיךכנהי' ה'שזיבכעניבורלחזזכוורתולאפבורתשוהפיבירואנשיהלמתולרכוהתוכופ'.אסא,בעטלחהבבהד'עשתייעלזהרנחיזילרזכעורטרקהצלתיומשנמההולשהכיזתכברתי,קצכיתאמנימיהודשעהישההכעיתקובר
ישראל עברו מסעות וטלטלות, עם גם רבות. כאךשהביסהופמוגישעלרדביבראבהגריהעוםלליעפדרשהנתנחו,שפק,רלשאתרץמיסשעיר,אהלי.הזאאותמנר,חמאניתיעובבענריי.טלטלות
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']

