Page 2 - מפיק מרגליות בהר תשפב

‫תחונם’ הוא דין ידוע ופשוט‪ ,‬ועל כן מקשה הגמ’ מאמורא על תנא‪.‬‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫ובזה יבואר מדוע רק שם [בברכות] ממשיכה הגמ’ להקשות ‘דהוי מצוה הבאה בעבירה’ דכיון שהאיסור הוא משום לתא ד’לא תחונם’‪,‬‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫לעולם בהם תעבודו – מנהג הפקר נהגו בה‬
‫א”כ יש כאן איסור מתמשך של לא תחנם עד שיטבול‪ ,‬וא”כ שפיר שאלה הגמ’ דיש כאן מצוה הבאה בעבירה שהרי עובר באיסור כל‬
‫מהפסוק ‘לעולם בהם תעבודו’ ילפינן דאסור לשחרר עבדו‪ ,‬ובגמ’ מצינו אופנים שונים שמותר לשחרר עבדו‪ ,‬כגון בחציה שפחה וחציה‬
‫הזמן [עד טבילתו] וא”כ נמצא דבשעת אמירת הקדושה בעשרה [שהיה קודם טבילתו] הרי הוא תוך כדי זה עובר על לא תחונם‪ ,‬והרי‬ ‫בת חורין שנהגו בה מנהג הפקר [יבמות סו‪ .‬גטין לח‪ ,].‬וכן מותר לשחרר עבדו לדבר מצוה כגון ר”א ששחרר עבדו לעשירי למנין [גיטין‬

‫זה בעידנא ממש‪.‬‬ ‫לח‪ :‬ברכות מז‪.]:‬‬
‫שורש האיסור לרמב”ן‪-‬לתא דלא תחונם‪ ,‬ולרשב”א‪-‬איסור עצמי‬
‫הסוגיה בגיטין ‪ -‬כטעם הרשב”א‬ ‫והקשו הראשונים‪ ,‬דהיאך נדחה העשה של ‘לעולם בהם תעבודו’ בשביל עשרה למנין שאינו אלא מדרבנן‪ ,‬ותירץ הרמב”ן‪ ,‬דשורש האיסור‬
‫לשחרר עבדו נובע מהדין של לא תחונם‪ ,‬דהיינו שאסור ליתן להם מתנה‪ ,‬ולכך אם מקבל האדון דבר מעבדו ואינו מוציאו סתם לחינם לא‬
‫אולם הסוגיה בגיטין סברה דהמשחרר עבדו אינו משום ‘לא תחונם’ אלא איסור עצמי של לעולם בהם תעבודו’‪ ,‬ולפי”ז כשרב יהודה‬ ‫עובר בעשה‪ ,‬וכיון שמוציאו משום שצריך עשירי למנין והוא צורך האדון ומקבל האדון דבר מה תמורת השחרור הרי זה כיוצא בגרעון‬
‫כסף ולא חשיב מתנה ולא עובר על ‘לא תחונם’‪ ,‬וממילא גם לא עובר על ‘לעולם בהם תעבודו’‪.‬‬
‫אמר שמואל אמר שעובר בעשה הרי זה חידוש שלו עצמו‪ ,‬ולכן שם שאלה הגמ’ עליו ממה שרבי אליעזר שחרר עבדו‪ ,‬דבכוחו של של‬ ‫הרשב”א כאן מזדעק על הרמב”ן‪ ,‬דהיאך יתכן לומר שהחיוב ‘לעולם בהם תעבודו’ הוא לתא של ‘לא תחונם’‪ ,‬והרי בעבד כנעני לא‬
‫שייך בו ‘לא תחונם’‪ ,‬שהרי אפילו גר תושב שקיבל על עצמו ז’ מצוות בני נח לית ביה לא תחונם‪ ,‬כש”כ בעבד כנעני שמל וטבל לשם‬
‫ר”א התנא לחלוק על זה‪ ,‬ולכן הגמ’ שאלה מר”א התנא על רב יהודה אמר שמואל האמורא ולא כבמסכת ברכות שהקשו מרב יהודה אמר‬ ‫יהדות‪ ,‬ועל כן כתב הרשב”א דאין זה לתא ד’לא תחונם’‪ ,‬אלא הוא איסור עצמי של לעולם בהם תעבודו‪ ,‬ועל שאלת הראשונים היאך‬
‫מצוה בעלמא דוחה העשה של עולם בהם תעבודו יש לומר דמצוה דרבים שאני‪ ,‬ובכוחו לבטל אף העשה של שחרור עבדים‪ .‬ע”כ מחלוקת‬
‫שמואל על רבי אליעזר‪.‬‬
‫הרמב”ן והרשב”א‪.‬‬
‫ועל כן גם הגמ’ לא שואלת דהוי ‘מצוה הבאה בעבירה’ כיון שהאיסור ‘לעולם בהם תעבודו’ הוא איסור עצמי שעובר עליו רק בשעה‬ ‫הגמ’ בגיטין והגמ’ בברכות‬
‫והנה‪ ,‬אמרינן בגיטין [לח‪ ]:‬אמר רב יהודה אמר שמואל כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר ‘לעולם בהם תעבודו’‪ ,‬ומקשינן על דבריו‬
‫שמשחררו ואין האיסור והמצוה באים יחדיו‪.‬‬ ‫‘מיתיבי מעשה בר”א שנכנס בבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה’ ומתרצינן ‘מצוה שאני’‪ ,‬עכ”ד הגמ’‪.‬‬
‫בגמ’ בברכות [מז‪ ]:‬מצינו אותה גמ’ בשינוי קצת‪‘ ,‬מעשה בר”א שנכנס לבית הכנסת ולא מצא עשרה ושחרר עבדו והשלימו לעשרה’‬
‫פרפרת נאה‬ ‫ומקשינן ‘היכי עבד הכי והאמר רב יהודה אמר שמואל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו ומת’ לדבר מצוה שאני‬
‫ומקשה מצוה הבאה בעבירה היא ומתרץ מצוה דרבים שאני‪ ,‬ע”כ‪.‬‬
‫זה כלל גדול – בתורה?‬ ‫ההבדלים בין שתי הסוגיות‬
‫ומתבונן יראה את חילוקי הלשון בין הסוגיות‪ ,‬והחילוק הראשון הוא‪ ,‬דבסוגיה בברכות הגמ’ הקושיה על ר”א מדברי רב יהודה אמר‬
‫בשבועות אלו אנו אבלים על תלמידי רבי עקיבא וכמ”ש בגמ’ ביבמות סב‪‘ :‬שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לר”ע מגבת ועד‬ ‫שמואל‪ ,‬ואילו בגיטין הגמ’ הקושיה על רב יהודה אמר שמואל מהמעשה של ר”א‪ ,‬ומלבד הצורך להבין מדוע בברכות הקושיה על ר”א‬
‫ובגיטין הקושיה על רב יהודה אמר שמואל‪ ,‬גם קשה על הגמ’ בברכות דהיאך מקשים על ר”א מדברי אמורא [רב יהודה אמר שמואל] והרי‬
‫אנטיפרס וכולם מתו בפרק אחד [מפסח ועד שבועות] מפני שלא נהגו כבוד זה בזה’ ע”כ‪.‬‬ ‫ביכולתו לחלוק עליו‪ ,‬וכי מקשים מאמורא על תנא‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬
‫והחילוק השני הוא‪ ,‬דבגמ’ בברכות מוסיפה גמ’ להקשות‪ ,‬דאף דהוי מצוה מ”מ הוי מצוה הבאה בעבירה ותי’ הגמ’ מצוה דרבים‬
‫ובירושלמי [נדרים פ”ט ה”ד] רבי עקיבא אומר ‘ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה’ וצריך ביאור לשונו‪ ,‬מהו כלל גדול בתורה‪ ,‬והרי‬ ‫שאני‪ ,‬משא”כ בגמ’ בגיטין תירצה הגמ’ דמצוה שאני ולא הקשו דהוי מצוה הבאה בעבירה‪ ,‬וצריך עיון מדוע הוקשה כן רק בברכות‬

‫פשיטא דאיירי על התורה וכי בחוקי הגוים עסקינן‪ ,‬ובמפרשי הירושלמי שם ביארו דע”י שיקיים מצוות ‘ואהבת לרעך כמוך’ ימנע בזה‬ ‫ולא בגיטין‪.‬‬
‫ועוד צריך עיון‪ ,‬שהרי מצוה הבאה בעבירה הוי רק כשאיסור גורם את המצוה‪ ,‬אבל כאן תחילה שחררו ורק אח”כ יש כאן עשרה וקיימו‬
‫מעצמו הרבה עברות שבין אדם לחברו כנקימה ונטירה וכל העברות שבין אדם לחברו‪.‬‬
‫מצוותם‪ ,‬אבל אינו תכ”ד העבירה וא”כ מדוע חשיב מצוה הבאה בעבירה‪.‬‬
‫זה כלל גדול – בדברי תורה‬ ‫נפק”מ –איסור רגעי או איסור מתמשך עד הטבילה‬

‫החת”ס ביאר פשט חדש במילים ‘כלל גדול בתורה’‪ ,‬דהקשה‬ ‫והנה‪ ,‬בראשית הדברים כדי ליישב הענין‪ ,‬נאמר שיש נפק”מ בין שיטת הרמב”ן לשיטת הרשב”א במחלוקתם אם ‘לעולם בהם תעבודו’‬
‫הוא לתא דלא תחונם או איסור עצמי‪ ,‬דנפק”מ כמה זמן עובר באיסור‪ ,‬דלשיטת הרמב”ן דהוא לתא ד’לא תחונם’‪ ,‬א”כ עובר באיסור כל‬
‫החת”ס‪ ,‬שהרי רבי עקיבא אומר ‘ואהבת לרעך כמוך זה כלל‬ ‫זמן התהליך משעת שחרור עד שנעשה יהודי לגמרי כיון שזהו תהליך ארוך של נתינת מתנה‪ ,‬משא”כ לשיטות ש’לעולם בהם תעבודו’‬
‫הוא איסור על השחרור עצמו‪ ,‬הרי זה עובר באיסור רק ברגע השחרור בלבד‪[ .‬וכ”כ בבאר יצחק אבהע”ז סימן א’ ענף ב’ דהוא איסור‬
‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫גדול בתורה’ והיינו שצריך לאהוב את חברו כמו את עצמו‬
‫פעם אחת]‪.‬‬
‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫ממש‪ ,‬ומאידך ר”ע אומר בפרשתנו ‘וחי אחיך עימך’ חייך‬ ‫אמנם אף למ”ד שהוא משום ‘לא תחונם’ אינו איסור עולמי אלא נגמר בשעת הטבילה [השניה לאחר השחרור]‪ .‬שהרי כבר הקשה בקוב”ש‬
‫קודמין [ב”מ סב‪ ].‬וא”כ סתר ר”ע דבריו האם ‘חייך קודמים’‬ ‫[כתובות לד]‪ ,‬דהיאך שייך לעבור על לא תחונם‪ ,‬דממה נפשך‪ ,‬דקודם שקיבל המתנה [העבד את עצמו] לא קיבל כלום‪ ,‬ולאחר שקיבל‬
‫השיחרור הרי הוא ישראל ולא שייך בו לא ‘תחונם’ וא”כ מתי השעה שעובר בה בלא תחונם‪[ ,‬אמנם במאירי נראה דאינו לא תחונם ממש‬
‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫או ‘לרעך כמוך’ ושתיהם שוים‪ ,‬והחתם סופר ביאר [בפ’‬ ‫אלא דדמי לאיסור לא תחונם’ ואינו כפשוטו]‪ ,‬וצריך לומר [וכן ראיתי באחרונים ובגר”ח על הרמב”ם איסו”ב יג יב]‪ ,‬דבאמת הלא תחונם‬
‫הוא לאחר שחרורו וקודם הטבילה‪ ,‬דאף שנשתחרר מרבו מ”מ אינו עדיין יהודי לכל דבר אלא רק עד הטבילה‪ ,‬והלא תחונם מסתיים‬
‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫קדושים]‪ ,‬דתלוי לענין מה‪ ,‬דבעניני העולם הזה אכן חייך‬ ‫בטבילה לאחר שכבר לא שייך למי שיהיה כאן לא תחונם‪ ,‬ואף שהלא תחונם הוא כל רגע שהמתנה בידו‪ ,‬מ”מ כל זה דוקא עד הטבילה‪,‬‬

‫יש מי שיעזור!‬ ‫קודמין‪ ,‬אבל לענין חיי העוה”ב להביאו לחייה עולם הבא ע”י‬ ‫שיש לו דין של מקצת עכו”ם‪.‬‬
‫לימוד התורה והמצוות בזה ואהבת לרעך כמוך וצריך לאהוב‬ ‫וכעת נבוא לביאור ההבדל בין הסוגיות‪.‬‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫את חברו כמו את עצמו ממש‪ .‬ובזה ביאר הלשון ‘ואהבת לרעך‬ ‫הסוגיה בברכות ‪ -‬כטעם הרמב”ן‬
‫ונראה לומר ששתי הסוגיות בגיטין ובברכות נחלקו בסיבת האיסור ‘לעולם בהם תעבודו’ וכמחלוקת הרמב”ן והרשב”א‪ ,‬דהגמ’ בברכות‬
‫‪04-6641505‬‬ ‫כמוך זה כלל גדול בתורה’‪ ,‬היינו רק לדברי תורה דאילו לדברי‬ ‫ס”ל דהאיסור לשחרר עבדו משום לתא ד’לא תחונם’‪ ,‬ועל כן כשאמר רב יהודה אמר שמואל שמשחרר עבדו עובר בעשה היה זה דין‬
‫פשוט מוכר וידוע‪ ,‬ועל כן הגמ’ מאמורא [רב יהודה אמר שמואל] על רבי אליעזר התנא‪ ,‬שהרי האמורא לא חידש דין זה מעצמו שהרי ‘לא‬
‫חולין ולעניני העוה”ז חייך קודמין‪[ .‬ועי’ באגרות משה אבהע”ז‬

‫ח”ד סימן כו’ אות ד’ מה שתמה עליו]‪.‬‬

‫"בית הספק"‬

‫נדונים וספקות במשנה ברורה על סדר הלימוד היומי של עמוד ליום ‪" -‬דרשו"‬

‫לפניהם כל הזמן ולא בצד‬ ‫[יום א] סימן כא' סקי"ב‪ ,‬יש לדון אם מותר לגרד בראשו‬
‫בתפילה ע"י הטלית‪ ,‬וכן לסדר רצועת התפילין שבראשו‬
‫[יום ד] סימן כה' סק"ב 'תפילין מהודרים וטלית נאה‬
‫תפילין קודמין לכו"ע' וזה ברור דתפילין או ציצית‪-‬תפילין‬ ‫ע"י הטלית‬
‫קודמים‪ ,‬אלא דכאשר יש לו לשתיהם והנידון רק כלפי‬
‫ההידור‪ ,‬מדוע הידור דתפילין עדיף על הידור דטלית‪ ,‬ויש‬ ‫[יום ב] סימן כא' ס"ד 'יש ליזהר כשאדם לובש טלית שלא‬
‫יגרור ציציותיו' משמע דהאיסור הוא בשעת לבישה‬
‫ליישב ע"פ חקירה ידועה‬ ‫בלבד‪ ,‬ואילו במשנ"ב כתב 'דיגביהם ויתחבם בחגורו' וע"כ‬
‫דאינו בשעת לבישה דוקא אלא אף לאחריה‪ ,‬ועי' מג"א‪,‬‬
‫[יום ה] סימן כה' סק"ה 'ואם עבר והניחם מידו ונטל הטלית‬ ‫וכן דנו האחרונים ביושב במקומו והציציות שמוטות על‬
‫שוב אסור לעוזבו וליטול התפילין' לדברי המשנ"ב אלו יש‬
‫לדון‪ ,‬מה הדין ב'עוסק במצוה פטור מן המצוה' והלך ועזב‬ ‫הרצפה‬
‫את המצוה הראשונה והתעסק במצוה השניה אם כמו"כ‬
‫אין לו חיוב לחזור לראשונה‪ ,‬ועי' במשנ"ב דנסתפק אם‬ ‫[יום ג] סימן כד סק"ב ויש לדון באלו הלובשים חליפות‬
‫ארוכות סגורות דצריכים לעשות הציציות ארוכות עד‬
‫יברך על המצוה השניה [בשער הציון תעה' סקל"ט]‬ ‫שיראו מחוץ לשיפולי מעילו‪ ,‬ואף להולכים בחליפה‬
‫ארוכה פתוחה יש להם לדקדק שיראו שתי הציציות‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪kerenora456@gmail.com :‬‬

‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬

‫אגב‪ ,‬ישנם מקומות רבים בהם מכבדים את האב"ד בספירת העומר‪ ,‬כפי שכתוב‬ ‫שהיורד לפני התיבה הוא המברך!‬
‫בספרי האחרונים‪ .‬יש בתי כנסת בהם נהוג שהמרא דאתרא הוא המברך‪.‬‬ ‫הסברתי לו שלא ידעתי את מנהג בית הכנסת‪.‬‬
‫על כל פנים‪ ,‬עלינו לזכור באילו ימים חשובים ונעלים אנו מצויים‪ .‬צריך לדעת לנצל‬ ‫רהצתיותבינהלעששלויתמרהקמעטושב‪,‬ה השילתאה‪,‬לפעגדועכמבהמניכהוגלההמאקדוםם‪,‬לוההינכה‪,‬של‪,‬דוואקףאשבלמאעבשמהתכשווען‪.‬שיאתניי‬
‫כעולדיורםגעמיומאינוםכחברשועבוימםדיאלםו‪,‬בחפבתלחולהשפלסיחדגאהותשבםו‪.‬עוהתם‪.‬חולפים על פנינו בצעדי ענק‪,‬‬
‫שיניתי מהמנהג המקובל באותו בית כנסת‪.‬‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬ ‫גם כשאתה רוצה לעשות טוב‪ ,‬לא תמיד אכן יוצא מזה טוב‪ .‬בכל דבר צריך סייעתא‬
‫דשמיא מרובה‪.‬‬