Page 2 - מפיק מרגליות קדושים תשפב

‫בכרת‪ ,‬וכל איסור שזדונו כרת שגגתו חטאת‪ ,‬ואם נקיש לחומרא יש כאן חשש בשוגג של חולין בעזרה [והר”ש‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫בעצמו דחה שם דברי הריב”א‪ ,‬דא”כ היאך מקשינן לחומרא בעריות לפוטרה מיבום והרי יכול לבוא לידי חטאת‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫כל אשר יעשה מכל התועבות האלה – היקשא דרבי יונה‬
‫בבא עליה בשוגג‪ ,‬ותי’ לבסוף כתוס’ דידן]‪.‬‬
‫אחד הפסוקים בפרשתנו‪ ,‬הוא המאגד ומחבר בין סוגי העריות השונים‪ ,‬והוא הפסוק ‘כי כל אשר יעשה מכל התועבת‬
‫ולדברי ריב”א‪ ,‬מוכח דאינו אלא בספק‪ ,‬דלדבריו מדוע יש חשש של חולין בעזרה‪ ,‬דאם לחומרא מקשינן הוא מדין‬ ‫האלה ונכרתו הנפשות העושות מקרב עמם’ והוקשו כל העריות כולם זה לזה‪ ,‬כגון לענין העראה [יבמות נד‪ .‬וכן‬

‫ודאי מה חשש שיש בדבר שיביא חולין בעזרה‪ ,‬והרי מידה היא בתורה‪ ,‬וע”כ דלדברי ריב”א ‘לחומרא מקשינן’‬ ‫לענין ערוה וצרתה כדלקמן]‪.‬‬
‫אחד הדינים המרכזיים במסכת יבמות [ח‪ ].‬שנלמדים מהיקשא דכל העריות‪ ,‬הוא שכל העריות שנפלו ליבום אסורות‬
‫הוא בספק ולא בודאי‪.‬‬ ‫ליבם ויוצאות ללא חליצה‪ ,‬ולומדים כל העריות מהיקש לאחות אשה‪ ,‬דכמו אחות אשה היא ערוה ואסורה ליבם‬
‫כמו”כ כל העריות אסורות ליבם‪ ,‬ובגמ’ מקשינן‪ ,‬מדוע הוקשו כל העריות לאחות אשה לאסור עריות ליבום‪ ,‬נימא‬
‫ההיקש אינו לחומרא מספק‪ ,‬אלא ככללי התורה בספק‬ ‫איפכא ונקיש כל עריות ל’אשת אח’ שאף היא ערוה מ”מ הותרה במקום יבום‪ ,‬ותירצו בגמ’ ‘לקולא ולחומרא‬
‫לחומרא מקשינן’ ולכן אנו מחמירים ומקישים לאסור כל עריות ליבום [ועי’ בערול”נ שם דדן מדוע לפטור מיבום‬
‫ויש לעיין לצד דהוי ספק‪ ,‬וכי בכל מקום שיצטרף ספק נוסף נאמר ספק ספיקא לקולא‪ ,‬וע”כ דאינו ספק כפשוטו‪,‬‬
‫הוא חומרא אולי החומרא היא אם נחייבה ביבום ולא תצא לשוק בלא כלום]‪.‬‬
‫וכן הקשה המלא הרועים‪.‬‬ ‫חקירה בענין ‘לחומרא ולקולא לחומרא מקשינן’‬

‫והנראה לומר גדר חדש [וכעי”ז במלא הרועים אות הא’ היקש אות ד’]‪ ,‬דאין צד לומר ד’לחומרא מקשינן’ הוא ספק‬ ‫הפמ”ג בפתיחה כוללת אות י’ חקר חקירה גדולה‪ ,‬בהא דאמרינן ‘לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן’‪ ,‬האם הוא דין‬
‫ודאי דכך נתקבלו דיני ההיקש דלעולם ההיקש הוא לחומרא‪ ,‬או דאינו אלא מספק‪ ,‬ובדיני הספקות כל היכא דיש‬
‫וניתן להכרעתנו‪ ,‬אלא לעולם הוא דין ודאי‪ ,‬ומה דחקר הפמ”ג ב’לחומרא מקשינן’ ביאורו‪ ,‬האם כשניתן ההיקש‬ ‫ספק להיכן מקישים‪-‬מקישים אותו לחומרא‪ .‬ובקצרה‪ ,‬האם לחומרא מקשינן הוא מדיני ההיקש או מדיני הספקות‪.‬‬
‫ופליגי בזה רבוותא‪ ,‬דהפמ”ג [שם] כתב דלחומרא מקשינן הוא מדין ספק‪ ,‬אמנם הרע”א כתב [ח”ג סימן יז’] דהוא‬
‫ניתן לעולם לחומרא וא”א לעשותו לקולא‪ ,‬או דהיקש הוא ככל דיני התורה שנקבעים ע”פ כללי התורה‪ ,‬כגון בממון‬
‫דין ודאי ומדיני ההיקש הוא‪.‬‬
‫להחזיק הממון בידו‪ ,‬וכן כשיש סברה להקיש לקולא ג”כ יהיה ההיקש ע”פ כללי הסברה ולעולם יקבע הדין כודאי‪,‬‬ ‫ארבע נפק”מ בחקירה זו‬

‫אלא דהדבר נתון בכוחינו וסמכותינו לקבוע למה כיונה התורה להקיש‪ ,‬ואת נקבע על פי כללי התורה‪ ,‬ולאחר‬ ‫וכמה נפק”מ יתכנו מחקירה זו א‪.‬נפק”מ בממון‪ ,‬האם גם בממון ‘לחומרא מקשינן’ או לא‪ ,‬דאם הוא מדין ודאי א”כ‬
‫אף בממון אזלינן לחומרא‪ ,‬אבל אם הוא מספק הרי בממון כללא הוא דספיקא דממונא לקולא וספקו להקל ולא‬
‫שנפשוט הספק נוכל לומר בודאות שזה ההיקש הנכון והאמיתי‪ ,‬דאינו ספק אלא מוכרע כהכרעת הספקות‪.‬‬ ‫להחמיר ב‪.‬נפק”מ נוספת‪ ,‬דאם לחומרא מקשינן בודאי‪ ,‬יכולים לחייבו אפילו בקרבן ואין זה חולין בעזרה‪ ,‬אמנם‬
‫אם הוא בספק א”א לחייבו מספק להביא חולין לעזרה ג‪.‬נפק”מ נוספת‪ ,‬אם יש סברה מיוחדת להקיש דוקא לקולא‬
‫מיושב הסתירה בתוס’‬ ‫ולא לחומרא אם נלך אחר הסברה‪ ,‬דאם לחומרא מקשינן מדין ודאי א”כ כך נאמר ההיקש ואין ספק בדבר ולא‬
‫מועיל סברות בזה‪ ,‬אבל אם הוא דין מספק‪ ,‬א”כ היכא שאפשר לפשוט הספק בסברה וליזיל לקולא נקיש לקולא‬
‫ולפי”ז נמצא‪ ,‬דאין ראיה שלחומרא הוא מדין ‘ודאי’ ממה שערוה אינה חולצת‪ ,‬כיון שאף אם הוא מספק‪ ,‬מ”מ‬ ‫ולא לחומרא‪ .‬ד‪.‬ועוד נפק”מ [לכאו’]‪ ,‬אם יש להחמיר את שתי הצדדים‪ ,‬כגון אם בצד לחומרא נובעת גם קולא‪,‬‬
‫דאם מקשינן לחומרא מספק א”כ יש להחמיר גם בקולות שנובעות מההיקש לחומרא‪ ,‬אבל אם מקשינן לחומרא מדין‬
‫לאחר שקובעים שההיקש לחומרא‪ ,‬אינו עוד ספק אלא ודאי‪ .‬וגם על כן נשים חייבות חטאת על איסורי שבת בשוגג‪,‬‬ ‫ודאי‪ ,‬א”כ העיקר הוא החומרא הראשונית והעיקרית‪ ,‬ואין לחוש לקולא שיוצאת מכח ההיקש‪ ,‬דכך ניתן ההיקש‪.‬‬

‫דאף שלחומרא מקשינן מספק‪ ,‬מ”מ כעת הוא ודאי‪ .‬ומה שכתב הריב”א דלא מקישים לחומרא משום חולין בעזרה‪,‬‬ ‫ולפי הנפק”מ הללו‪ ,‬מצינו כמה ראיות לצדדי הספק הנ”ל‪.‬‬
‫לתוס’ בב”ק לחומרא מקשינן אף בממון‪-‬דין ודאי [נפק”מ א]‬
‫אין הביאור שאם נקיש לחומרא יעבור על חולין בעזרה‪ ,‬אלא זהו רק צד להקיש לקולא דלא מסתבר שלא גילתה‬ ‫בתוס’ בב”ק [ג‪ ].‬הביאו שתי שיטות אם מקשינן לחומרא גם בממון‪ ,‬דבקושיתם הבינו תוס’ דרק באיסורא לחומרא‬
‫מקשינן‪ ,‬אבל במסקנת דבריהם סברי תוס’ שהוא דין ודאי וז”ל ‘ואומר ר”ת דמידה היא בתורה לא שנא באיסורא‬
‫לנו התורה להיכן מקישים במקום שיש איסור‬
‫לא שנא בממונא’‪.‬‬
‫חולין בעזרה‪ ,‬ובהכרח דהוא לקולא‪ .‬והיוצא מכך‪,‬‬ ‫ערוה ליבום שיוצאת בלא חליצה‪-‬דין ודאי [נפק”מ ד]‬
‫וכן ראיה פשוטה מהגמ’ דהוי דין ודאי ולא ספק‪ ,‬מהסוגיה ביבמות שהזכרנו לעיל‪ ,‬שדנו בגמ’ אם להקיש כל עריות‬
‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫שהנפק”מ לעיל [חלקם] אינם קיימות עוד ואין‬ ‫לאשת אח או לאחות אשה‪ ,‬ואמרינן בגמ’ דלקולא וחומרא לחומרא מקשינן ומקישים לאחות אשה ופטורה מיבום‬
‫ולא לאשת אח‪ .‬ולכאו’ אם לחומרא מקשינן רק מספק א”כ מדוע כל העריות פטורות מיבום לגמרי ואף ללא חליצה‪,‬‬
‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫להוכיח מהתו’ השונים כצד זה או אחר‪.‬‬ ‫והרי יש להחמיר מספק ושלא תותר לשוק ללא חליצה‪ ,‬וע”כ דלחומרא מקשינן מדין ודאי‪.‬‬
‫אלא דעדיין קשה‪ ,‬דאם לחומרא מקשינן הוא‬ ‫בתוס’ בפסחים מוכח דאם יש סברה‪-‬מקשינן לקולא‪-‬דין ספק [נפק”מ ג]‬
‫בתוס’ בפסחים [מג‪ ]:‬נראה דהוא מדין ספק‪ ,‬דאמרינן שם בגמ’ דהיה הו”א דנקיש חמץ למצה דכמו שנשים אינם‬
‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫כהכרעת הספקות ואינו מידה בתורה ‘שלחומרא‬ ‫חייבות במצה דהוי מצוות עשה שהזמן גרמא כמו”כ אינם חייבות בחמץ [ולמסקנה באמת ילפינן להיפך מדחייבות‬
‫בחמץ חייבות אף במצה]‪ ,‬והקשו תוס’ היאך היה הו”א להתיר נשים בחמץ מהיקש ממצה והרי ‘לחומרא מקשינן’‬
‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫מקשינן’‪ ,‬א”כ מדוע באמת נלך לחומרא והרי‬ ‫ויש לנו לחייבם במצה מהיקש מחמץ‪ ,‬ותירצו תוס’ דמסברה היה נראה ללמוד לקולא ולא לחומרא [עי”ש שתי‬

‫יש מי שיעזור!‬ ‫באמת אינו כשאר ספקות בתורה‪ ,‬אלא ספק להיכן‬ ‫סברות]‪.‬‬
‫להקישו ומדוע שנקישו לחומרא‪ ,‬והרי השאלה‬ ‫והנה‪ ,‬אם ‘לחומרא מקשינן’ היא מידה בתורה ומדין ודאי‪ ,‬מה מועילה סברה [חזקה ככל שתהיה] להקיש לקולא‪,‬‬
‫והרי סו”ס כך ניתן ההיקש לחומרא‪ ,‬וע”כ דס”ל לתוס’ דאינו בודאי אלא בספק‪ ,‬ועל כן מועילה סברה לומר דלא‬
‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫היא על עיקר הדין‪ ,‬ולמה ליזל לחומרא‪ ,‬ועל כך‬
‫מקשינן לחומרא‪.‬‬
‫‪04-6641505‬‬ ‫יבואר בשבוע הבא‪ ,‬בדברי הפרישה שכתב סברה‬ ‫שיטת ריב”א דבהיקש לחומרא לא מביא קרבן‪-‬דין ספק [נפק”מ ב]‬
‫תוספת נכבדה ומפורשת מצינו בתוס’ הרשב”א [תוס’ ר”ש משאנץ עמ”ס פסחים שם]‪ ,‬דהקשה כשאלת התוס’‬
‫נפלאה בזה‪.‬‬ ‫היאך היה הו”א להקיש לקולא ולפטור נשים מחמץ‪ ,‬ותי’ בשם ריב”א‪ ,‬דאין להקיש לחומרא דא”כ נמצא דמתחייבת‬

‫"בית הספק"‬

‫נדונים וספקות במשנה ברורה על סדר הלימוד היומי של עמוד ליום ‪" -‬דרשו"‬

‫שיודע שחברו ניחא ליה גם כעת ואינו מדין חזקה העמד‬ ‫[יום א] סימן יד' ס"א באוה"ל 'להצריך אנשים' 'דאפילו‬
‫על חזקתו‬ ‫אם נעשה גדול בן יג' שנה אין צריך להתיר ציציותיו דהרי‬
‫כדיעבד דמיא' וצ"ע אם מותר גם לאחרים להשתמש בו‬
‫[יום ד] סימן טו' סק"ג 'או כדי לעשות מהטלית בגד שלא‬
‫יהיה בו ד' כפנות מותר [להתיר הציציות]' ויש לעיין אם‬ ‫או רק כלפיו הוי כדיעבד‬
‫יפקיר הציצית אם יוכל להתיר הציציות או דכיון שהבגד‬
‫[יום ב] סימן יד' סק"ט 'והמטיל בה ציצית ומברך לא הפסיד‬
‫מחויב‪ ,‬אסור‬ ‫כמו נשים שיכולות לברך על מצעשהז"ג ואף שפטורות'‬
‫ובאמת צ"ע בסברה דהרי אין חיוב על הבגד ובשלמא‬
‫[יום ה] סימן טו' סקי"ח 'ואם ירצה לתפור את הקרע' משמע‬ ‫הגברא יכול להכניס עצמו לחיוב‪ ,‬אבל היאך בגד שהוא‬
‫רשות‪ ,‬אמנם בסימן יא' סקנ"א משמע דכשר רק בדיעבד‬
‫מפני הרואין ועליו לתקן הקרע‪ ,‬ויש לדון אם חלוק טלית‬ ‫פטור עליו יכול להתחייב עליו‬

‫גדול הנראה לכל מטלית קטן תחת בגדיו‬ ‫[יום ג] סימן יד' סקי"ג 'ראוי להזהר כשבעליו עימו‬
‫שישאלנו ואין סומכין על החזקה במקום שיכולים לבררו‬
‫בקל' ולכאורה אין זה כחזקה רגילה שהרי בודאי איירי‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪kerenora456@gmail.com :‬‬

‫נשאלת השאלה‪ ,‬לכאורה הסדר היה צריך להיות הפוך! קודם כל עושים עם האדם‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫מיניה'‪ .‬הקב"ה אינו מוותר‪ .‬בעבירות אין ‪1+1‬‬
‫חשבון‪ ,‬מה עשה בחיי חיותו‪ ,‬האם המאזן שלו חיובי או שלילי‪ ,‬ורק אחר כך‪ ,‬אם חלילה‬ ‫אל תחשוב שעוון חילול שבת מאפיל ומעמיד בצל את עוון ביטול התורה‪.‬‬
‫המאזן נוטה לשלילה‪ ,‬הוא נותן את הדין!‬ ‫חפצתי להעיר את תשומת לבך לכך שמעבר לכך שתיתבע על חילול שבת‪ ,‬תיתבע גם‬

‫אלא כך היא הכוונה‪' .‬דין' היינו עונש על מעשה העבירה עצמו‪ .‬אך אין האדם נפטר‬ ‫על ביטול הזמן‪ .‬הכל יילקח בחשבון‪.‬‬
‫בעונשה על העבירה עצמה‪ .‬לאחר מכן עושים איתו 'חשבון' על המעשים החיוביים שהיה‬ ‫המשנה אומרת [אבות ג א]‪" :‬עקביא בן מהללאל אומר‪ :‬דע מאין באת ולאן אתה הולך‬

‫יכול לעשות בזמן החטא‪ .‬וכדברי הכיבושין שאמר הגאון לאותו יהודי וילנאי‪.‬‬ ‫ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון"‪.‬‬

‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬