Page 2 - מפיק מרגליות פנחס תשפא
P. 2
העשירי לא היו קיימים כל הדרשות לעיל. על הפרשה ועל הדף
לית ליה רשות לאשטוני הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
ובעשור לחודש – כל מלאכה לא תעשו
ובדרך הדרש יש לומר ,מדוע דוקא יוה”כ דינו מערב עד ערב ולא יום העשירי ממש ,כדאמרינן ביומא
‘ובעשור לחודש השביעי’ ,קריאה זו הינה הקריאה שהיתה נקראת בציבור יותר מכל קריאה אחרת,
[כ ].דהשטן בגימטריא הוא שלוש מאות שישים וארבע ,ואילו שנת חמה היא שלוש מאות שישים וזאת ע”פ הגמ’ ביומא ע .שלאחר שהיה הכהן גדול יצא מקדש הקדשים היה קורא בתורה בפרשת
אחרי מות ובפרשת אמור ,וקורא בעל פה את ‘ובעשור לחודש’ שבפרשת פנחס ‘וכל אחד ואחד מביא
וחמשה ימים ,ולכן זכותו של השטן לקטרג כל הימים ,וכיון שיום הכיפורים אינו מוגדר כיום ,ממילא ס”ת מביתו וקורא בו כדי להראות חזותו לרבים’ וברש”י ביאר דמראה את נויו של הס”ת לרבים ולא
פירש מה קורין בו ,אמנם המהרש”א כתב ,דהיו קורין בו את ‘ובעשור לחודש’ שבפרשת פנחס ,וכל
אינו יכול לקטרג בו ,דאינו מוגדר כיום לעצמו ,אלא עיצומו של יום הוא מכפר ,ואין לו מהות אחרת אחד מביא ס”ת מביתו וקוראה מתוכו משום שהכה”ג היה קורא פרשה זו שלא מתוך הכתב [כדאיתא
שם ‘שאין גוללין ס”ת בציבור’] ועל כן כל אחד היה מביא ס”ת מביתו וקורא בו ביחד עם הכה”ג ,כדי
של יום אלא בכפרתו. להראות שאין הכה”ג בודה הקריאה מליבו אלא כך הוא גם בס”ת ,וזהו להראות חזותו לרבים ,כלומר
הדרן עלך מסכת יומא להראות מה שקורין לרבים [ולא נויו כפרש”י].
ג’ דרשות יום הכיפורים – א.תוספת יוה”כ
ובזה אתי שפיר הפסוק [תהלים קלט’ טז’] ‘ימים יוצרו ולא אחד בהם’ ואמרינן [תנחומא בראשית
והנה מצינו ג’ דרשות יחודיות ליוה”כ וכל אחת מהם יש בה חידוש ,דרשה אחת לענין תוספת יוה”כ,
כח’] זה יום הכיפורים ,וביאורו ע”ד הפשט [בתנד”א רבה סופ”א] ,דכל ימי השנה נמצא היצה”ר אבל דאמרינן ביומא פא‘ :ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב’ ‘ -בתשעה’ מתחיל ומתענה
מבעו”י מכאן שמוסיפין מן החול על הקודש ואין לי אלא בכניסתו ביציאתו מנין ת”ל ‘מערב עד ערב’,
ביום זה אינו בנמצא ,ולדברינו יש לומר ע”ד הדרש ,דאמנם הקב”ה ברא הרבה ימים ‘ימים יוצרו’, עכ”ד הגמ’ .ודרשה זו צ”ע מדוע נאמר דין תוספת יו”ט ביוה”כ ומשם למדים לשבת ויו”ט ,ולא עוד
שהרי שיטת הרמב”ם [שביתות עשור א ו ,ועי’ באו”ה רסא’ ס”ב] ד’תוספת’ נאמרה רק ביוה”כ [ורק
מלבד אחד מהם שהוא אינו יום אלא מעלתו גדולה משל יום בעלמא ולא חשיב כיום ,והיינו ‘ולא אחד לגבי עינוי כהבנת המ”מ שם] ,אבל לא לגבי שאר מועדים ,וצ”ע מדוע דוקא ביוה”כ התחדש דין זה
מהם’ שאחד מהם הוא אינו יום ,וכן איתא בבני יששכר [חודש תשרי ח ב] דעל כן נקראת מסכת יום [ואף לשאר הראשונים מדוע נאמר דוקא ביוה”כ ומשם בנין אב לכוליה יומי].
ב.אכילת תשיעי
הכיפורים בשם מסכת ‘יומא’ שזהו יום המיוחד הנסתר ונעלה שהוא למעלה מן הזמן ,ועל כן נקרא
דרשה נוספת שמצינו [שם] ,הוא חיוב אכילה ושתיה בתשיעי שנאמר ‘ועיניתם את נפשותיכם
בלשון ארמי ‘יומא’ ולא בלשון הקודש ,דזהו הכיסוי של יום זה ,שאינו יום אלא זמן אחר. בתשעה’ ומקשינן בגמ’ ‘וכי בתשעה בחודש מתענים והלא בעשור מתענים אלא לומר לך כל האוכל
ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי’ ,וגם דרשה זו צ”ב ,דמדוע שיהיה
פרפרת נאה – מתי ‘יום תרועה’ ומתי ‘זכרון תרועה’
ענין לצום כבר מבעו”י כלומר בתשיעי.
וידועה השאלה מדוע בפרשת מועדות שנאמרה בפרשת אמור ששם עיקר פרשת המועדות כתוב ג.חד לאזהרה דיממא וחד לאזהרה דלילא
דרשה נוספת ומחודשת מצינו ביוה”כ ,דאמרינן ביומא [פא ].לאזהרה ועונש לעושה מלאכה ומי
בפסוק ‘זכרון תרועה יהיה לכם’ והיינו יום השבת שלא תוקעים ,ואילו בפרשתנו בפרשת פנחס שאינו מתענה ,וילפינן כן מחמשה פסוקים שהובאו באיסור עשיית מלאכה ,ארבעה פסוקים ב’אחרי
מות’ ופסוק חמישי בפרשתנו בפרשת פנחס ,וז”ל הגמ’ ‘חמשה קראי כתיבי חד לאזהרה דיממא וחד
שעיקרה הוא קרבנות המועדות ולא מצוות המועדות כאן אמרה תורה ‘יום תרועה’ כאן הוזכרה מצות לאזהרה דיומא דלילא חד לעונשא דיממא וחד לעונשא דיומא וחד למיגמר עינוי ממלאכה’ עכ”ל
הגמ’ .וצ”ב לשם מה בעינן קרא ליום וקרא ללילה ,והלא בכל התורה יום ולילה חד הם ,וכן הקשה
תקיעת שופר והיינו ר”ה שחל בימות החול ,ותימה. בתו”י שם ‘לא ידענא אי בעינא בכל דוכתא עונש דיממא ולילא במלאכה כגון שבתות וימים טובים
ותירצו האחרונים [ידוע כן בשם הגר”א והתו”ת כג כד אות פא’ ,ועוד] שהרי יצאו ממצרים ביום וחוש”מ’.
כולא חדא דרשה היא
חמישי ,וכלל בידינו א”ת ב”ש ג”ר וכו’ ,כלומר ביום שיחול א’ דפסח יחול תשעה באב ,וביום והנראה ,דג’ דרשות אלו חדא הם ,ותחילת הענין בזה דבכל הפרשה כתוב ‘בתשעה לחודש בערב’
‘מערב עד ערב’ ,דבאה התורה לומר דענינו של יוה”כ אינו יום מחמת עצמו אלא מחמת מה שנמצא
שיחול ב’ דפסח יחול שבועות ,וג’ דפסח יחול ראש השנה ,ולפי”ז כיון שיצאו ממצרים ביום רביעי בין ערב לערב ,ואף שחיובו הוא ביום העשירי מ”מ אינו מדין עשירי לחודש ,אלא מדין שנמצא מערב
של יום התשיעי עד הערב לאחריו ,ובזה שאני יוה”כ מכל החגים והמועדים ,וממילא בזה אתי שפיר
ג’ דפסח יצא בשבת וע”כ דראש השנה בשנה הראשונה ליציאתם ממצרים היה בשבת ,ולפי”ז אתי דנתחדש כאן ענין של תוספת יוה”כ דכיון שאין ענין ביום אלא מערב עד ערב ממילא שייך להוסיף
מהערב הקודם ומהערב שלאחריו ,וכמו”כ שייך לומר שיש מצוה לאכול מבעו”י ,דכיון שסימן תחילת
שפיר ,דבפרשת אמור שבא לומר להם את המעשה אשר יעשון ,כיון שבאותה שנה ר”ה חל בשבת על היום הוא בערבו של תשיעי ,ממילא שייך לומר שיש מצוות שמתחילות מתשיעי ממש ,וכולם הם
כלפי העשירי אבל הם חיובי תשיעי ,ולפי”ז אתי שפיר מדוע צריך גם לימוד ליום ולילה ,דבשלמא
כן אמר להם זכרון תרועה ,אבל פרשת פנחס דאיירי בשנים לאחמ”כ שמקריבים קרבנות ,ובד”כ ר”ה אם החיוב היה על היום העשירי ,בתוך יום העשירי כלול יום ולילה ולא צריך חידוש ,אבל מכיון
שהדין הוא מערב עד ערב ,א”כ יש לרבות את הזמנים הכלולים מערב עד ערב ,ולכן בעי קרא ליום
לא חל בשבת ,וע”כ אמרינן ‘יום תרועה’ שבו תוקעים ממש.
וללילה.
‘כאילו התענה תשיעי ועשירי’ -ולא עשירי ואחד עשר ‘ובעשור לחודש השביעי’
והנה ,למתבונן בלשון הפסוקים ,ימצא כי בראש השנה כתוב ‘ובחודש השביעי-באחד לחודש’ נכתב
והנה יש להקשות ,דאמרינן [שם] דכל האוכל בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי כאן יום התאריך שהוא אחד לחודש ,וכן בסוכות ‘ובחמשה עשר יום-לחודש השביעי’ ,ואילו ביוה”כ
כתוב ‘ובעשור-לחודש השביעי הזה’ ולא כתוב וביום העשירי-באחד לחודש ,ולדברינו לעיל אתי
ועשירי ,ולכאו’ מדוע לא נאמר שכל האוכל בתשיעי כאילו התענה עשירי ואחד עשר ,דעדיף לומר שפיר ,כיון שאינו מדין יום עשירי ,אלא נופל הוא בעשירי ,אבל אינו מדין יום העשירי ,דאילו היה יום
כאילו התענה עשירי ואחד עשר ,שהרי יש מצוה לאכול בתשיעי וא”כ היאך שייך לומר כאילו התענה
בתשיעי ועדיפי ליה למימר כאילו התענה עשירי ואחד עשר [ואולי יש לומר דזה גופא החידוש שציווי
האכילה מתחלף בציווי העינוי’].
ויש לומר ,דהנה אמרינן במסכת תענית דלא היו מתענים ביום ראשון ומכמה סיבות ,או משום חולשה
כיון שיום ראשון בשבוע הוא שלישי ליצירת האדם ,או
מכיון שהוא לאחר השבת ושלא יצאו מתענוג לתענית וכו’,
קרן אורה -הדף היומי ולפי מה שנתבאר לעיל שהתורה בפרשת אמור דיברה כלפי
השנה הראשונה לצאתם ממצרים שראש השנה היה בשבת
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! ולכן נאמר שם ‘זכרון תרועה’ ,יוצא שיוה”כ היה ביום שני,
ונמצא א”כ דיום התשיעי לחודש הוא יום ראשון לאחר
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? השבת שהתענית בו קשה שבעתים ,ולפי”ז מובן הדרשה
סתם מתקשה בקטע גמרא?
יש מי שיעזור! כאילו התענה תשיעי ועשירי ולא עשירי ואחד עשרה,
לומר לך ,דלא התענה סתם יומיים בעלמא ,אלא אחד מהם
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי הוא עינוי של יום ראשון שהוא קשה מכולם ,ועל כן כתוב
‘כאילו התענה תשיעי ועשירי’ דתשיעי של אותה שנה היה
04-6641505
ביום ראשון .והדברים נפלאים.
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
"ביכוךמו,גםאזיר'דפבנריח נסשהומרעויויםץ"ע,צואבימםר ועעללובעיצם,מו.דו"רכשאשאירן לשוהמם.עים אותי על הסדר ,תדיר ,מנהג יום המשך מעמוד קודם מעשה רב
יאמךי יששנמםחהז,מנהילםב נומסתפריונםן,בההנםפשקורראחיבםה,פורהשפרתשפהנ נחקס,ראבמתועבדשימם,חאהזובהטאווובירלהבב.שונה לחלוטין ,אלו ולליבמורעקדוצאירהומיאשלתתוםתזתפילינאייחמותופצ,לותישדפשויאולמלנוקויהעאתםביידכב.מלבאוקראועייתםם!ת,םאאכנמיחלקרו.מש..מאבורתתי,ךאכללבידהמרוםעשדאהנויראוגמלג,ימ ועסלללמסערלותיתבםזתנאפידיתלרהוא,יןת,אהניהשהכיוולדםי 'מםמנתעוקקהברמייציםםםלואנהתדתחבהקאשיףם'ם
כבךאיגםםללשגבמיוער'ולפינהחנוס,ת"ב.מקומות אליהם אני מזדמן רק במועדים נדירים ,האווירה שמחה ,ורבים ופהאורבאשלומתתק"פ.נשהח,סובהותאקומפייתששבלבשבתדיהחושתבוא.עוותכ.הימיאמבירן:ה"מעצלריפים .סאדלורימהיפםר'כשיבודתים'ב,דערצךובכילם,ל יקמוירצאיעםר
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']
