Page 2 - מפיק מרגליות צו תשפא
P. 2
הבין הרש”ש] ,ומ”מ מוכח ברמב”ם ,דבבעלות של רבים אין לאחד מהם בעלות אפילו לעכב על חברו, על הפרשה ועל הדף
שהרי במודר הנאה לא בעינן ‘לכם’ אלא סגי בתפיסת יד מועטת ועכ”ז מותר בבור של עוי בבל [וכעי”ז הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
וכל מנחת כהן כליל תהיה – הכהנים דורשים מקרא זה לעצמם
כתב הריטב”א עבודה זרה נג ,:ועי’ בשבה”ל ח”ג סימן כה’ מה שביאר באופ”א].
ידועים דברי רש”י במסכת סוכה דאין בעלות על פחות משוה פרוטה ,דנחלקו [שם כז ]:רבנן ורבי אליעזר
פחות מש”פ – חיסרון בבעלות רק בקרקע אם יוצא ידי חובתו בסוכה שאולה ,דשיטת רבי אליעזר שיוצא יד”ח בסוכתו שלו ולא בשאולה ,ואילו רבנן
סברי דלא יתכן כך ,שהרי כתוב ‘כל האזרח בישראל ישבו בסוכות’ מלמד שכל ישראל יושבים בסוכה
ונראה לומר ,דמה שכתב שפרש”י דכשאין ש”פ לכאו”א אינו בעלות ,היינו דוקא בקרקע ולא בטלטלין, אחת ואי אפשר שכל ישראל ישבו בסוכה אחת אם לא ע”י שאלה .ומדוע לא יתכן שלכל ישראל יהיה סוכה
אחת ,ותי’ רש”י דבסוכה שכולם שותפים בה לא מטי שוה פרוטה לכל אחד ואחד עכ”ד .ומדברי רש”י
והביאור ,דבמטלטלין כיון שיש אפשרות ביטוי נוספת ע”י לקיחת הדבר והבאתו לרשותי ,א”כ אף שיש
האלו זעו אמות הסיפים ,דלא מסתבר כן ,וכמו שיתבאר לקמן.
כאן עוד בעלים מ”מ יש אפשרות להראות ולהוכיח את בעלותו כשלוקחו לרשותו ,אבל בקרקע שאינה ערבה – שוה פחות משוה פרוטה
מטלטלת ,האופן היחיד של הוכחת הקשר בין הקרקע לבעליה הוא רק אם יש לו בעלות של ש”פ ,ובלא המנחת חינוך [שכה’ יא] הקשה לפרש”י ,א”כ היאך אנו יוצאים ידי חובה בערבה שבד’ מינים ,והרי
הערבה אינה שוה פרוטה ואינו ‘לכם’ .ועוד הקשו האחרונים ,דהיאך כותבים גט על עלה של זית שאין בו
זה אין שותפותו כלום. ש”פ וכן על איסורי הנאה וכדו’ והרי אין בו ש”פ וממילא אינו שלו ,ועוד ,וכי אדם שיש לו הרבה פרטים
קטנים כגון גרגירי חיטה ,וכי נאמר שאין לו בעלות עליהם שהרי כל גרגר אין בו ש”פ לעצמו ,היתכן?!
ועל כן רש” אמר חידושו זה דוקא בסוכה ,שהרי האופן שסוכה תהיה של כל ישראל היינו בישיבת הסוכה ועל כרחך יש לומר ,דרש”י אמר דברים אלו רק לגבי שותפות [וכ”כ הגר”ש קלוגר בסימן תרנח’ אות
ט’ ,וכן בעמק ברכה ועוד] ,אבל כשהוא הבעלים היחידי הרי הדבר שלו לגמרי ואף שאין בו ש”פ [ומה
שהנידון בה הוא על הקרקע [ולא שייך לומר דאיירי בסוכה ע”ג עגלה] ,וכמו”כ מה שכתב הרמב”ם דבור שהגוזל ממנו לא עובר על איסור גזל עי’ במחנ”א גזילה א’] ,ומש”כ רש”י דפחות מש”פ לא חשיב ‘לכם’
היינו כשהם שותפים ויש עיכוב לכאו”א לממש זכותו בחפץ בגלל השותפות ,על כן צריך שלפחות יהיה לו
של עולי בבל אין ש”פ לכאו”א ,היינו דוקא בבור שהוא קרקע ועל כן כיון שאין לכל אחד מישראל בעלות זכות ממונית מוחשית והיינו שוה פרוטה ,אבל כשהוא הבעלים היחידי ואינו מנוע לקחת החפץ ולהכניסו
של ש”פ אין לבעלותם צורת ביטוי כלל ,ובזה נתיישב כל הקושית לעיל ,הן מערבה ששוה פחות מש”פ, לרשותו ,הרי הוא שלו גם שאינו ש”פ.
שקלים – הכהנים דורשים מקרא לעצמם
והן ממחצית השקל של כהנים ,וכן מקרבן פסח ,דדברים אלו הינם מטלטלין ואין בהם חיסרון כשאין לו והנה ,בירושלמי איתא [במשנה ובגמ’ שקלים פ”א ה”ד] שהכהנים פטרו את עצמם מליתן מחצית השקל
מכיון שמנחת כהן מוקטרת לכהן ואסורה באכילה ,ואם יתנו הכהנים מחצית השקל לקרבנות ציבור ,נמצא
בעלות של ש”פ ,אלא בקרקעות בלבד. שמנחות הציבור כמנחת העומר ושתי הלחם באים גם מממון הכהנים ואסור לאוכלם ,ועל כן פטרו עצמם
מליתן .והקשה הרש”ש [סוכה שם] דלשיטת רש”י דדבר שאין בו ש”פ לא חשיב שלו ,א”כ מה החסרון
פחות מש”פ – חיסרון רק כשאין אפשרות שיהיה לו בעלות של ש”פ שיתרמו הכהנים ,כיון שאין מגיע לכאו”א שוה פרוטה במנחה ,א”כ לא חשיב ממון הכהנים [ויש לתרץ
בפשטות דע”י צירוף הכהנים יחדיו ג”כ חשיב מנחת כהן ואף שאין כאן כהן מסוים אלא סגי בבעלות
ובאופן נוסף יש לתרץ הקושיות לעיל ,דחידושו של רש”י דפחות מש”פ לא חשיב בעלות ,היינו כשא”א
שבט הכהונה].
שיהיה לו בעלות של ש”פ לכל אחד מהשותפים ,כגון ‘בור של כל ישראל’ ‘סוכה של כל ישראל’ ‘וכן ועל שאלה זו יש לומר ,דחידושו של רש”י הוא רק היכן שיש דין חיובי שיהיה ‘שלו’ ,כלומר יש תנאי
דלצאת ידי חובתו בעינן ‘לכם’ ועל כן צריכים בעלות גמורה כדי לצאת בו יד”ח ,ובבעלות של שותפות
פסח של כל ישראל’ ,דכיון שהוא צריך להיות של ‘כל ישראל’ ,א”כ כיון שאין אפשרות לעולם שיהיה שאין לכאו”א ש”פ לא חשיב ‘לך’ ולכן ס”ל לרבנן דלא בעינן בסוכה ‘לך’ ויוצא אף בשאולה דאל”ה לא
שייך שכל ישראל יצאו בסוכה אחת בבעלות של לכם ולא בשאלה ,משא”כ לענין מנחת כהן ,שהבעלות
של ‘כל ישראל’ וגם לכאו”א ש”פ -אי”ז בעלות ,אבל דבר שאין צורך שיהיה של כולם ,ויכול להיות בו אינו תנאי חיובי לצאת ידי חובה ,אלא רק גורם עיכוב על אכילת המנחה ,אף בבעלות מועטת שאין ש”פ
מציאות של ש”פ ,אף שבפועל אין בו ,מ”מ בכח יש בו ,ובמנחת כהנים גם לא הוי חסרון כיון שיכול להיות לכאו”א ,מספיק כדי לעכב ולהחשיבו כשל כהן.
כל ישראל יוצאים בפסח אחד
שיקח במקרה ממי שיש לו בו ש”פ ,ולא מוכרח להיות דוקא באופן שאין לאף אחד מהם ש”פ.
ועפ”ז מיושבת קושיה נוספת על רש”י מקרבן פסח ,דאמרינן בפסחים [עח ]:תניא רבי נתן אומר מנין
אמירה נעימה -מצה שאין בה שוה פרוטה שכל ישראל יוצאין בפסח אחד ת”ל ‘ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערביים’ וכי כל הקהל כולם
שוחטים והלא אינו שוחט אלא אחד אלא מלמד שכל ישראל יוצאים בפסח אחד ,ואמרינן שם דרבי נתן
במנח”ח [שכה’ שם] הקשה עוד על רש”י דהיאך אנו יוצאים יד”ח באכילת מצה ,והרי פעמים ואין בכזית לטעמיה דאכילת כזית לא מעכבא .והנה ,בפשטות יש צורך לבעלות ממונית כדי להימנות על הפסח בכדי
שיהא ראוי לאכול ממנו [ואף דאכילה לרבי נתן לא מעכבא מ”מ זכות ממונית בעינן ,ויש בזה דיעות
מצה שוה פרוטה ,והדברים מבוארים על פי דברינו לעיל [ובשערי תשובה סי’ תפב’ סק”א יישב דרש”י חלוקות] ,ולפרש”י היאך כל ישראל יוצאים בפסח אחד והרי אין לכאו”א בעלות של שוה פרוטה וא”כ
נמצא דשם אחד מישראל אינו מנוי על הפסח ,ולפי מה שנתבאר אתי שפיר ,דדוקא במה שצריך תנאי
אמר דבריו רק בסוכה דנמצא דיושב במקום שיש עימו עוד כמה שותפים משא”כ במצה] .ומ”מ ,פעמים חיובי של ‘לכם’ כשאין לכאו”א ש”פ לא חשיב לכם כמו בסוכה ‘הסוכות תעשה לך’ ,אבל בקרבן פסח
שאין דין ‘לכם’ אלא יש דין בעלות ממונית גרידא ולהימנות על השה ,סוף סוף שמו נקרא עליו ,ואף
דיש קולא במצה ששויה פחות מש”פ ,דבשו”ת ‘בית יהודה’ כתב [והובאו דבריו בשע”ת שם] דשני
שאין לו בו ש”פ.
אנשים שהיו במדבר או בבית האסורים ולא היה בידם אלא כזית מצה יעשו ‘כל דאלים גבר’ ומי שיגזול בור של עולי בבל
אלא דיש לדחות תי’ זה ,דהרש”ש [בסוכה שם] מביא דאף הרמב”ם ס”ל כרש”י ,דבפיה”מ כתב [נדרים
ראשון תפס ויצא יד”ח ,ואף שגוזל מחברו חצי כזית של מצה ,מ”מ כיון שחצי כזית שוויו פחות מש”פ מז ]:דהנודר הנאה מחברו בדבר שהוא של עולי בבל מותר לרחוץ בו משום ‘שאין זה כי אם זכות מועט
מאוד שאין לאחד מהם שום רשות’ עכ”ל ,והיינו כדברי רש”י דכיון שאין לו בעלות של ש”פ אלא הינה
[בדרך כלל] ,נמצא דגזלו בפחות מש”פ ,ולא חשיב מצה גזולה ויוצא בה יד”ח. של כל ישראל ובעלותו מועטה מאוד לא חשיב כשל המדיר [ויש לדון אם מתכוין לדברי רש”י ,ומ”מ כך
אלא דיש לשדות נרגא בדבריו בתרתי ,א.דפחות מש”פ לא חשיב גזל היינו כשגזלו פחות מש”פ ,אבל לא
כשיש להם פרוטה וצריכים לחלקה ביניהם ,והביאור ,דבאמת לכל אחד מגיע הכל כלומר כל הפרוטה,
אלא דלא יכול ליקח הכל כיון שצריך לחלוק עם חברו
והרי הם שותפים ,ואם לא מקיים את החלוקה כדינה
א”כ נמצא שלקח לחברו את הכל וכל הפרוטה שלו דמה
קרן אורה -הדף היומי שחציה שלו הוא רק מדין חלוקה ואם לא מקיים חלוקה
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! נמצא דהכל של כאו”א ,ב.ועוד יש לדחות ,דאפילו אם
לדינא לא חשיב גזלן מה שגזל מחברו פחות מש”פ,
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? מ”מ ,כמו שהוא יכול לקחת הכל לחברו ולא חשיב גזלן
סתם מתקשה בקטע גמרא? ה”ה גם חברו היה יכול לקחת הכל ולא להחשב גזלן,
יש מי שיעזור! א”כ נמצא דגם לחברו יש ש”פ שהרי גם חברו יכול
להשיג את כל השוה פרוטה בהיתר ומאי אולמיה האי
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי מהאי ,והוי כגזל שוה פרוטה [ובאמת בסוף דבריו כתב
השע”ת דדברי הבית יהודה איירי במצה הפקר שמצאוה
04-6641505 ולא זכה מעולם ,ויש כן ענין מה עדיף אם אף אחד לא
יקיים מצוה או שהוא יזכה במצוה או שיתנה לחברו].
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
המשך מעמוד קודם מעשה רב
"בבתטרוחעתשזנהצחלוןא ,י"כוהלרילזהיהותה.יהאנבישמבכית,ר באשתברתחובבתיאלהנמביר וקאחיןתשסגםורבייםת!"מ...רקחת ...וחוץ מזה" ,אמר אפהעתשנםיגראושדנלוםהבהראלחבךוחב.בהשאבחתת.ברהחמוכבהאלהינבתיהבכתהל חאזביקבה ,,פעדתאושםהגוהףתננפפללעבליצודשאודחדד ,וחהמוראששבסהכויןעףושליצסדוף
בעצם הוא צודק .כל מה שאמר – נכון .אבל האם זו הסיבה שהסיפור דמיוני? הוא החמיץ בגדול
את העיקר. ואהכלךךךההלאלבדיךםתלדההרממכוורתקשקחףשתולאששבמארחמ.חורבנ,ואקנש.ה כקמםהעלפלרסגלטיור,יםר וץקליעבבערהיהטרבאאש,תההנירחאאשולתגוובף,אולממץעןעללאהיצמווואט.ר.,.
כמךסוגרםת לבעעננייייןניליהלמאהכסלדירם ..האכבלל הטואבםויזפהה.העיהכקלר?נכהוןע.ייקרשנהםוארלעיעונסוותק נבאאימםו,נהמנפהשגויטםהי!פים ,ואפילו "אמור נא לנו" ,פנו החוקרים לנאשם" ,מדוע סיפור כזה לא יכול לקרות?" נענה הפציינט ואמר,
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']
