Page 2 - מפיק מרגליות קרח תשפב

‫בשביל בעלה ראשון‪.‬‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫י‪.‬עוד נפק”מ ראיתי בשם הגר”ח שמואלביץ‪ ,‬ע”פ דברי המל”מ בספרו ‘פרשת דרכים’ דכמו שס”ל לתוס’ [יבמות לב‪]:‬‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫וכל טהור בביתך יאכל קודש – בת ישראל לכהן אוכלת בתרומה‬
‫דאין איסור לזר לעבוד במקדש בטומאה כיון שאינו שייך בזה‪ ,‬כמו”כ איסור אכילת תרומה בטומאת הגוף נאמר רק על‬
‫דין זה‪ ,‬דבת ישראל לכהן אוכלת בתרומה ילפינן משתי פסוקים‪ ,‬א‪.‬בגמ’ ביבמות סו‪ .‬הובא הפסוק בפרשת אמור ‘וכהן‬
‫כהנים אבל מי שאינו כהן אף שאוכל בתרומה אינו באיסור זה‪ ,‬ולפי”ז יש לומר דאם אשת כהן אוכלת מדין ‘קנין כספו’‬ ‫כי יקנה נפש קנין כספו’ ב‪.‬בסיפרי בפרשת קרח הובא הפסוק ‘וכל טהור בביתך יאכל קודש’‪ .‬ומצינו דפליגי הראשונים‬

‫א”כ מותרת בתרומה בטומאת הגוף‪ ,‬אבל אם אוכלת מדין כהנת‪ ,‬א”כ גם עליה חל איסור אכילת תרומה בטומאת הגוף‬ ‫בסיבת שני פסוקים אלו‪.‬‬
‫רש”י עה”ת בפרשת אמור [ויקרא כב’ יא’] הביא את שתי הפסוקים לעיל [וכן בקידושין י‪ :‬ד”ה ‘זו’]‪ .‬ולשיטת רש”י‬
‫כמו לכל שבט הכהונה‪.‬‬ ‫משמע דבעינן את שתי הפסוקים‪ ,‬אולם כל הראשונים פליגי וסברי דפסוק אחד הוא עיקרי ואילו השני הוא כאסמכתא‬
‫דאין צורך לשתי פסוקים‪ ,‬ובאמת שיטת רש”י צ”ע דלמאי בעינן לשתי פסוקים‪ ,‬דכיון שמדאו’ ארוסה אוכלת בתרומה‬
‫פרפרת נאה – משה אמת ותורתו אמת‬ ‫מדין קנין כספו‪ ,‬א”כ למה לי לקרא דכל טהור בביתך‪ ,‬ואין לומר דהפסוק ‘כל טהור בביתך’ איירי בנשואה והפסוק ‘קנין‬

‫והנה בגמ’ ב”ב עד‪ .‬אמרינן דיש מקום במדבר שכל שלושים יום שומעים שם את בלועי קרח צועקים ‘משה אמת‬ ‫כספו’ איירי בארוסה‪ ,‬שהרי נשואה בכלל ארוסה‪ ,‬וא”כ תרתי למה לי‪,‬‬
‫אשת כהן‪-‬אוכלת מדין ‘קנין’ ומדין ‘כהנת’‬
‫ותורתו אמת והן בדאין’‪ ,‬ויש לבאר מדוע לא החלו לצעוק מיד ‘משה אמת’ והמתין שלושים יום והתחיל לצעוק רק‬
‫ורבותינו האחרונים [זכר יצחק סימן לא’‪ ,‬ועוד] ייסדו לנו דאשה אוכלת מחמת שתי דינים‪ ,‬דמהפסוק קנין כספו ילפינן‬
‫לאחר שלושים יום‪.‬‬ ‫דאוכלת מדין ‘קנין’ של הכהן‪ ,‬וכמו שאוכלים עבדו ואמתו כמו”כ אשתו אוכלת עימו בתרומה‪ ,‬ומלבד זה אוכלת מדין‬
‫נוסף‪ ,‬ד’כל טהור בביתך’ והיינו דיש דין נוסף שאשת הכהן שהיא חלק מביתו ‘ביתו זו אשתו’‪ ,‬גם היא אוכלת בתרומה‬
‫ונראה לומר‪ ,‬דאיתא במדרש‪ ,‬דקרח שאל האם בית מלא ספרים חייב במזוזה‪ ,‬וכן האם טלית שכולה תכלת חייבת בציצית‪,‬‬ ‫כאילו היא עצמה ‘כהנת’‪ ,‬וכמו דמצינו בת כהן שנשאת לזר שאינה אוכלת בתרומה כיון שנעשית כהנת לזרה‪ ,‬כמו”כ בת‬

‫ובטענות אלו הטיח על נשיאותו של משה‪.‬‬ ‫ישראל שנשאת לכהן אוכלת בתרומה כיון שנעשית מזרה לכהנת‪ ,‬וכ”כ מפורש בתוס’ סו‪ .‬ד”ה ‘מנין’ יסוד זה‪.‬‬
‫והאחרונים כתבו כמה נפק”מ בין שתי הלימודים‪ ,‬אם אוכלת מדין ‘קנין כספו’‪-‬קנינו או מדין ‘כל טהור’‪-‬כהנת‪ ,‬ונבארם‬
‫והנה יש לעיין האם קרח בעצמו גם התנהג וקיים הלכה זו בעצמו או לא‪ ,‬ונראה דקרח רצה להוכיח לכולם שטענותיו‬
‫בקצרה‪.‬‬
‫אינם לקנטר בעלמא אלא דברי אמת‪ ,‬ועל כן מה עשה‪ ,‬לקח טלית שכולה תכלת ולבשה ללא ציצית‪ ,‬ובאמת היתה זו טלית‬ ‫א‪.‬הזכר יצחק כתב‪ ,‬דנפק”מ בגרושה לכהן‪ ,‬דאף שכופים אותו להוציא מ”מ אוכלת בתרומה‪ ,‬ולא דמי לעבד דאם כופין‬
‫אותו להוציא דאינו אוכל בתרומה‪ ,‬דדוקא באדון ועבד אם כופים אותו להוציאו חסר בקנין כספו [וכן הוא באבנ”מ שו”ת‬
‫מושאלת ולכן היה פטור בה מציצית‪ ,‬וכן לקח בית מלא ספרים ולא קבע בו מזוזה‪ ,‬אלא דבאמת היה זה בית מושאל פחות‬ ‫יז’ דהכופין להוציא גורם חיסרון בקנין הממון]‪ ,‬אבל באשה כיון שגם אוכלת מדין ‘כל טהור’ סו”ס היא בביתו‪ ,‬ולכן‬

‫משלושים יום ולכן היה פטור ממזוזה‪ ,‬וזה היה תרמיתו של קרח‪.‬‬ ‫אוכלת בתרומה‪.‬‬
‫ב‪.‬הצפנת פענח [הובא בספר הזכרון פחד יצחק עמ’ תשב’] כתב נפק”מ‪ ,‬דאמרינן בתרומות ז’ ב’ דבת כהן שנשאת‬
‫משה אמת – לאחר שלשים יום‬ ‫לישראל ואכלה בתרומה אינה משלמת חומש כיון שאינה זר מעיקרא‪ ,‬ולפי”ז נפק”מ בבת ישראל לכהן וזינתה תחת‬
‫בעלה‪ ,‬דאם אוכלת מדין ‘קנין’ לאחר שזינתה חסר בקנין ומשלמת חומש‪ ,‬אבל אם אוכלת מדין כהנת‪ ,‬סו”ס כהנת היא‪,‬‬
‫ולפי”ז אתי שפיר מדוע החל לצעוק ‘משה אמת’ לאחר שלשים יום‪ ,‬דרק לאחר שלשים יום טפחה האמת על פניו‪ ,‬דכל‬
‫ולא משלמת חומש‪.‬‬
‫שלשים יום המשיך לחיות בשקר כאילו באמת הוא פטור‪ ,‬אבל לאחר שלושים יום כבר היה מוכרח להודות שטלית זו‬ ‫ג‪.‬והצ”פ הביא נפק”מ נוספת‪ ,‬דיבמה הנופלת לפני היבם‪ ,‬אף דאין כאן קנין כספו שהרי אשה היקנו לו מן השמים‪ ,‬מ”מ‬

‫חייבת מעתה ואילך בציצית ובית זה חייב מעתה ואילך במזוזה [מיהא מדרבנן]‪ ,‬ונתגלתה האמת דהיה פטור מחמת דבר‬ ‫אוכלת מדין כל טהור בביתך [והיינו כמ”ד דאוכלת מכח היבם ולא מכח בעלה]‪.‬‬
‫ד‪.‬בשיעורי הגרש”ר [קידושין אות רמב’] כתב נפק”מ‪ ,‬אם מקיים מצוה בנתינת תרומה לאשת כהן‪ ,‬דמדין ‘קנין כספו’‬
‫אחר וטענותיו לפטור ציצית שכולה תכלת ובית מלא‬ ‫אין מצוה ליתן לה שהרי אינה כהנת היא אלא רק אוכלת מדין קנין‪ ,‬אבל אם מקבלת תרומה מדין ‘כהנת’ הרי יש מצוה‬
‫ליתן לה וכאילו היא משבט הכהונה‪ .‬וכ”כ הר”ש בתרומות [ו ‘ב’] דיש מצוה ליתן לאשה [בקונטרסי שיעורים לרב‬
‫ספרים‪ ,‬פלפול של הבל הוא‪ ,,‬ואז הודה שמשה אמת‬
‫וגסטמאן נדרים יד י’ גם הביא נפק”מ זו]‪.‬‬
‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫ותורתו אמת‪ ,‬וא”כ יום השלשים הוי ‘יום ההודאה’ ועל‬ ‫ה‪.‬וכן נפק”מ אם יכול ליתן לה תרומה ע”מ שאין לבעלה רשות בו‪ ,‬דאם אוכלת מדין קנין כספו כיון שכל אכילתה מכח‬
‫בעלה אינו רשאי ליתן לה ולא לבעלה‪ ,‬אבל אם נעשית כהנת יכול ליתן לה ע”מ שאין לבעלה רשות בתרומה זו‪[ .‬והוא‬
‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫כן בלועי קורח צועקים משה אמת כל שלשים יום‪.‬‬
‫ובזה מבואר מדוע ירדו לשאול הם וכל רכושם‪ ,‬דרק כך‬ ‫כעין דברי הגרש”ר והוא בעצמו כתב כן]‪.‬‬
‫ו‪.‬ומביא הגרש”ר עוד נפק”מ‪ ,‬לענין עבדי עבדים‪ ,‬דכתב החינוך [מצוה רפ’] דרק עבדים ועבדי עבדים אוכלים ואילו עבדי‬
‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫ע”י שיהיה עם טליתו וביתו‪ ,‬לאחר שלושים יום יודה‬ ‫עבדי עבדים [‘עבד שלישי’] לא אוכלים‪ ,‬ולפי”ז יוצא נפק”מ‪ ,‬דאם האשה אוכלת מדין קנין כספו כעבד א”כ רק עבדיה‬

‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫קרח לקהל מרעיתו במרמה שעשה‪ ,‬ויחזור בתשובה‬ ‫אוכלים ואילו עבדי עבדיה חשיב ‘עבד שלישי’‪ ,‬אבל אם היא אוכלת מדין כהנת‪ ,‬א”כ אף עבדי עבדיה אוכלים‪.‬‬
‫ז‪.‬וכן נפק”מ לענין אם יש לה מצוה באכילת תרומה דהרי כהן יש לו מצוה באכילת תרומה‪ ,‬ועל כן אם היא אוכלת מדין‬
‫יש מי שיעזור!‬ ‫ובדרך צחות יש לבאר כך בפסוק ‘וירדו הם וכל אשר‬ ‫קנין כספו אין לה מצוה בזה‪ ,‬אבל אם חשיבא ככהנת הרי היא כשבט הכהונה לכל דבר ויש לה מצוה באכילת תרומה‪,‬‬
‫להם חיים שאלה’ ולכאו’ היה צריך לומר חיים לאחר‬
‫ואפשר דנפק”מ לדינא אם מברכת על אכילת תרומה כשאר ברכת המצוות‪.‬‬
‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫שאמר ‘וירדו הם’ ‘וירדו הם חיים‪ ,‬וכל אשר להם‬ ‫ח‪.‬האבני נזר [יור”ד שכב’] הביא נפק”מ לאחר שתתגרש‪ ,‬דמה דבעינן שתי פסוקים בארוסה‪ ,‬לגלות דלא תימא דארוסה‬
‫אוכלת כמו נשואה מדין ‘כל טהור’ ולאחר שנתרבה שארוסה אוכלת מדין כל טהור‪ ,‬באה התורה וממעטת דאף שנשואה‬
‫‪04-6641505‬‬ ‫שאלה’ והביאור שהמשיכו לחיות אף כלפי רכושם‪,‬‬ ‫וארוסה אוכלתו מ”מ תלוי הדבר בקנין כסף‪ ,‬ובמקום שאינה עוד אשתו‪ ,‬הרי היא מוגדרת כישראלית לגמרי‪ ,‬ונפק”מ‬
‫דלאחר שתתגרש הרי היא כישראלית לכל דבר וממילא אם אכלה משלמת חומש‪ ,‬אבל אם היה עליה דין כהנת לא היתה‬
‫וזאת כדי שיעברו שלשים יום ויתחייבו כדין‪.‬‬
‫משלמת חומש‪.‬‬
‫"בית הספק"‬ ‫ט‪.‬ר’ אהרן קוטלר [חידושי תורה עמ’ קכו’‪ ,‬ובספרו] מביא נפק”מ לענין יבמה [למ”ד שאוכלת מדין בעלה הראשון]‪,‬‬
‫דאילו מדין קנין כספו לאחר מיתה לא אוכלת עוד‪ ,‬משא”כ אם מדין ‘כל טהור בביתך’ דחשיבא כהנת מעיקר הדין היתה‬
‫נדונים וספקות במשנה ברורה על סדר הלימוד היומי של עמוד ליום ‪" -‬דרשו"‬ ‫אוכלת גם לאחר מיתה‪ ,‬אלא דיש דין נוסף שחוזרת לבית אביה‪ ,‬ובאמת במקום שלא חוזרת כגון ביבמה‪ ,‬אוכלת בתרומה‬

‫ונפק"מ אם יודעים בודאי שהוא מהדיו עצמו שנתפשט‬ ‫[יום א] סימן לב' סי"ז באוה"ל 'טיפת דיו' בדין נטף שעוה על‬
‫הדיו‪ ,‬ומשמע מהבאוה"ל דבשבת יקרא בדיעבד אבל לאחר‬
‫[יום ד] סימן לב' סקפ"ג 'דכל שאין צורת אות עליו כמו שנמסרה‬ ‫השבת יסירנו ואף שהכתב נראה מבעד לשעוה‪ ,‬והיינו דיש דין‬
‫למשה מסיני אין שם אות עליו' והיינו אפילו שיודע לקרותה‪,‬‬ ‫קריאה ללא מחיצה ומפריעים‪ ,‬ועי' באגר"מ יור"ד ח"ב קלג'‪ ,‬וכן‬
‫ואמנם לא כל דיניה מעכבים אלא רק מה שהובא בגמ' [כ"כ‬ ‫בשבות יעקב קכו' בענין קריאת התורה דרך עששית [משקפים]‬
‫לקמן לו' ס'"ה מהנו"ב]‪ ,‬וכן כתב בשו"ת הרא"ש דשונה הכתב‬
‫במדינות ספר ממדינות אשכנז‪ ,‬והיינו שהעיקר שיש עליו צורת‬ ‫[יום ב] סימן לב' סקע"א 'וכן כל אותיות מנצפ"ך הכפולין כותב‬
‫את הראשונות בתחילת תיבה ובאמצעיתה והאחרונות בסוף‪,‬‬
‫אות כמשה מסיני‪.‬‬ ‫ואם שינה‪ ,‬פסול'‪ ,‬ויש לדון באות 'נון' שאינה לא תחילת מילה‬
‫ולא סוף מילה ולא אמצע מילה כגון 'נון' הנכתבת לפני ואחרי‬
‫[יום ה] סימן לב סקצ"ב 'דאם יהיה אות אחת שלא נכתב לשם‬ ‫פרשת 'ויהי בנסוע' אי כשר לכתחילה לכותבה 'נון' ארוכה‬
‫תפילין פסול ולא מהני העברת קולמוס לשמה' והיינו באופן‬
‫שכתב בתחילה לא לשמה ואח"כ לשמה‪ ,‬אבל באופן שכתב‬ ‫[דבדיעבד אינו מעכב אפילו לא כתבה כלל]‬
‫תחילה לשמה ועבר עליו שלא לשמה‪ ,‬מהני תיקון ממ"נ‪ ,‬דאם‬
‫כתב שני אינו כתב הרי הוא כשר כמעיקרו ואם כתב שני הוי‬ ‫[יום ג] סימן לב' סקע"ח 'ואם נתפשטו האותיות מכח לחות הדיו‬
‫כתב ה"ה כתב שלישי‪ ,‬ויש חולקין בזה [ועי' בשיעורי הגרש"ר‬ ‫עד שנראין דבוקים ונראה שאין האותיות נוגעים‪ ,‬כשר'‪ ,‬ויש‬
‫לדון האם היתר האותיות נראות הוא סיבה דמה שחוצה להם‬
‫גיטין שכ' שכא']‬ ‫חשיב כמקום גויל‪ ,‬או סימן שאינו מגוף הדיו אלא לחות בעלמא‪,‬‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪kerenora456@gmail.com :‬‬

‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬

‫וללבאמכןת‪,‬רוצעקהל"‪..‬ל‪.‬הורמכברךיעהמולעיייז'דהנויבדץניומאסשתלפהרהימאיםדלשהמוכ'"אמר‪.‬רש'‪,‬רשהייושמלבהרכמיםשמאועותות‪ ,‬לשלאילהייתה‪,‬עלונשוהןלממרביררוךת‪".‬וכאןללאמערנ"ה‪" ,‬שוככןן‬ ‫הגמרא במסכת חולין [פד א]‪ ,‬שרב אכל בשר משבת לשבת‪.‬‬
‫ראומצירםלילורמביר 'דןמ‪,‬ר'‪,‬ע וכלשכיןו אאונימרמיבםין'מלומר'ה‪ ,‬המלספשורןדי"םמוראיונקםציאועמה"ר‪,‬יםרי"חווכןתלטומברי"םאונלעאי"מויכםן‪...‬למור"‪ .‬אינם‬ ‫רעאוגתשב‪,‬רםצכולןת‪.‬מבעלעלה‪,‬כונךעהשחהזוןעתאירשצוןש‪.‬קלפכיןדרתואוישלשהרבמתהיברתךה ימברשוךםאתשכלהמבבררכך‪,‬ה כשדלי 'גלדנוצלל'הדאותר עאוושתהה‬
‫ונהמתחהקזיייקשמלהעאצבהמרוקכפבתיו‪,‬מד וערבלבדהיוזמקוידכשפכידשבשבריברורךךע‪,‬ואהשתיעיםררברלוהרושבנםאה‪,‬וונעהאיתינושרהצימוןהשוצבםרשיעךמינולוםו‪.‬תמנרואותלאוזם‪,‬ה"וגלכדןואלחלהרמרש"ש‪.‬לרארהב‪ ,‬ששאלכןא‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬