Page 2 - מפיק מרגליות במדבר תשפא
P. 2
לפרטים ,וממש כמו העפר שעיקרו אחד וע”י הפרדה יכול לעשותו לפרטים ,ואילו ספירת מקצתו היא על הפרשה ועל הדף
כמו החול ,דבא ולוקח מקצתם ועושה אותם ליחידה אחת [שכלפיה מקודם היו מפורדים] וזה חול, הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
מניית ישראל – לא ימד ולא יספר
שמעיקרו הוא מופרד ויש אפשרות לאחדו ע”י המים.
אמרינן ביומא [כב ]:אמר רבי יצחק אסור למנות את ישראל אפילו לדבר מצוה דכתיב ‘וישמע שאול
מקור הפסוקים לפי סוג האיסור ויפקד את העם בטלאים’ וכו’ אמר ר’ אלעזר כל המונה את ישראל עובר בלאו שנאמר ‘והיה מספר בני
ישראל כחול הים אשר לא ימד’ ,רב נחמן בר יצחק אמר עובר בשני לאוין שנאמר ‘אשר לא ימד ולא
ולפי”ז יבואר מדוע הביאו את הפסוק בהושע שכתוב שם ‘והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא יספר’ ,ועוד שם בגמ’ ,ר’ יונתן רמי כתיב ‘והיה מספר בני ישראל כחול הים’ וכתיב ‘אשר לא ימד ולא
יספר’ –לא קשיא כאן בזמן שישראל עושים רצונו של מקום כאן שאין ישראל עושים רצונו של מקום
יספר’ ולא את הפסוק בתורה בריש פרשת וישלח ששם כתוב [לב’ יג’] ‘ואתה אמרת היטב איטיב עימך
ויש אומרים כאן בידי אדם כאן בידי שמים.
ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב’ .וברש”י ביאר דאינו הבטחה חדשה אלא זו ההבטחה והקשה המהרש”א ,מדוע הגמ’ מחפשת מקור לזה שאין למנות את ישראל ,והרי מקרא מפורש בפרשת
כי תשא ‘ולא יהיה נגף בפקוד אותם’ משמע דספירת ישראל גורמת לנגף ,וכדאמרינן בברכות [סב]:
לאברהם ‘וכחול אשר על שפת הים’ .דהוקשה לרש”י היכן הבטיחו על החול שהרי מצינו רק שאמר
דדוד מנה את ישראל ונפלו עם רב מישראל ונשכח ממנו הפסוק ‘ולא יהיה בהם נגף בפקוד אותם’.
לו ‘והיה זרעך כעפר הארץ’ ותי’ רש”י דאמר לאברהם ‘ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים’, ועוד הקשה המהרש”א ,מדוע הובא כאן הפסוק בהושע ‘והיה מספר בנ”י כחול הים אשר לא ימד ולא
והנה לפי רש”י יוצא ,דההבטחה שבתורה איירי באיסור ספירה של כל ישראל ,שהרי מדובר שם על יספר’ ,והרי מקרא מפורש הוא בחומש בראשית ‘ושמתי את זרעך כחול הים אשר לא יספר מרוב’.
ספירת כולם-איסור בכלל ישראל ,ספירת מיעוט-איסור ביחיד
הבטחת עפר וכן על חול שהוא בשפת הים ,כלומר חול מעורב במים ,ופסוק זה לא יכול להיות מקור
ובהכרח דיש חילוק בין שתי הסוגיות [בברכות וביומא] ואשר על כן גם מקורותיהם שונים [וכ”כ
לספירת חלקו שהרי עפר הוא אחד וכן חול במים הוא אחד והוא מקור שאין לספור את כל ישראל כיון החיד”א והשפ”א ועוד] ,דבמסכת ברכות מדובר בספירת כל עם ישראל שרצה דוד לידע מנינם הכולל
והרי זה איסור על כלל ישראל ,משא”כ במסכת יומא מדובר בספירת הכהנים שמשתתפים בפיס ,וכן
שחד הם ,ואינו מקור לאיסור ספירה חלקית ,ובסוגיה ביומא האיסור הוא בספירת חלקו ,ולכן הובא ספירת שאול איירי שם בספירת היוצאים למלחמה ואין זה מניית כל ישראל ,איסור זה ואין כאן מניית
כל ישראל ,והאיסור הוא קריאת שם בעלמא והאיסור הוא במיספור של בן ישראל וזהו איסור על כל
הפסוק בהושע שכתוב בו ‘כחול הים’ ,כלומר כמו הסוג של חול הים ,אבל לא כמו החול ממש שנמצא
יחיד ויחיד ,ואפילו שלא שמתגלה כאן דבר מוטמן של מספר כולל וכדו’ ,ונבאר יותר.
על שפת הים ,כיון שהחול על שפת הים הוא אחד ,משא”כ בהושע איירי כחול הים ,דהיינו שלא לקחת שתי ספירות – ספירה מפרידה וספירה מאחדת
יחידים ולעשות אותם כקבוצה ,וכמו שחול הים הוא דבר נפרד ואינו קבוצות קבוצות [מבוסס על דברי והנה מצינו שתי אופנים של ספירות ,ספירת כולם שהיא ספירה המפרדת ,ויש ספירת מקצתן שהיא
ספירה המאחדת ,ואבאר ,דכאשר מונים את כל ישראל ,קודם הספירה היו כולם מאוחדים ללא בידול
המש”ח]. ביניהם ולאחר הספירה נעשה בידול ובידוד של אחד מחברו שהרי לא שייך להגיע למנין הסופי ללא
הפרדה בין אחד לחברו ,וזו היא ספירה המפרידה .אולם יש גם ספירה המאחדת ,והיא כשסופר מקצת
פרפרת נאה -לגולגלותם מהסכום הכללי ,בזה הספירה גורמת לחיבור בין הנספרים ,וניתוק בינם לסך הכללי ,וביחסיות ,גרם
כאן איחוד בין הנספרים להיותם מובדלים כלפי מה שהיו קודם הספירה ,וכמו שמצינו ‘מי שנמנו חבריו
מפרשי התורה הקשו ,מדוע בציווי לפקוד את ישראל כתוב ‘כל זכר לגולגלותם’ [א’ ב’] ,ואילו בציווי
לדבר מצוה’ [נמנו הוא גם לשון ‘גמרו’ וגם ‘נספרו’].
לפקוד את בני לוי כתוב ‘פקוד את בני לוי לבית אבותם למשפחותם כל זכר מבן חודש ומעלה תפקדם’ נפק”מ בין ספירת כולו לספירת מקצתו
ולא כתב לגולגלותם ,ותי’ האחרונים [החת”ס ,וכן ר’ יונתן איבשיץ ועוד] ,דנפק”מ בנולד עם שני א.מי עובר -דבספירת כולו נענשים גם הנספרים וגם הסופר [דוד חטא וישראל נענשו] ואילו בספירת
חלקו האיסור רק על הסופר ולא על הנספר ,והביאור ,דבספירת כולו גורם שינוי בחפצא דכלל ישראל
ראשים [דמצינו כך במנחות לז ].דאם נמנה ע”פ ראשיהם פעמים ויהיה זה שתי גולגלות ואינו אלא ולכן גם הנספרים נענשים ,אבל בספירת מקצתו יש כאן לאו שמחלק את ישראל ,אלא לא שינה דבר
אדם אחד ,ולכן במניית ישראל שמנו מבן עשרים שנה ליכא חששא אם ימנו הגולגלות שהרי נולד בעל במהותו של האדם נספר אלא שם בעלמא ,שנתן מספר לבן ישראל ,ולכן אינם נענשים.
ב.אם לא גמר הספירה -דבמניית כל ישראל אם לא גמר ספירתו ולא הגיע למטרה הסופית אינו נענש,
שני ראשים לא חי יותר מיב’ חדש ועד בן כ’ לא יחיה ואין חשש שבשעת מנייתם ימנה גולגלותם, אבל מ”מ מחמת האיסור של ספירת מקצתו איכא ,דאפילו אם לא יגיע למנינם הכולל מ”מ כיון שנתן
אבל אצל שבט לוי כיון שמונים אותם מבן חודש ,נמצא דאם יכתוב לגולגלותם ימנו גם שני ראשים להם מספר והפרידם משאר כלל ישראל ,עובר על הלאו של לא ימנה ולא יספר.
ג.אם המספר סימן בעלמא -כגון ,דמצינו ברמב”ם היאך היו עושים הפיס ,ומבאר שהיו קובעים מספר
ויבלבל המנין. כגון מאה או אלף ומתחילים למנות את מעגל הכהנים ,ולפי”ז יוצא שאם היו שלושים כהנים ומנו עד
מאה נמצא שהכהן הראשון היה גם מספר אחד וגם שלושים ואחד וגם ששים ואחד וגם תשעים ואחד,
ולפי”ז יבואר נפלא על דרך החידוד ,מדוע מצינו דספירת אצבעות מועילה לגבי הכהנים בביהמ”ק ולא א”כ נמצא דאפילו שלא היה לו מספר מסוים אלא היה עליו כמה מספרים [ ]91 61 31 1עובר ,כיון
שסו”ס נמנה וקיבל מיספור ,אבל במניית כל ישראל אם לא יהיה לכ”א מספר ברור לא יגיעו לעולם
הובא עיצה זו במנין כל ישראל בפרשת כי תשא ,ויש לומר ,דאצל הלויים שמצינו שחלק מהגוף שלהם
למספר האמיתי ,וליכא איסור בדבר.
אינו נספר א”כ לא כל מה שמחובר לגוף קרוי גוף ועל כן ספירת בני לוי במקדש נמנו ע”י האצבעות, עפר-יחידה אחת ,חול-הרבה יחידים
והנה ,מצינו דישראל נמשלו ,פעמים לעפר ,ופעמים לחול ,והחילוק בין חול לעפר ,עפר הוא דבר
אבל בספירת ישראל שאין דבר שאינו נחשב גוף ,א”כ גם אצבעות חשיבי אותו גוף ,ולכן אין עיצה אלא שמעיקרו בא כגוש אחד אלא שאפשר לפורטו לפרטים קטנים כמו החול ,משא”כ חול מעיקרו בא
כפרטים קטנים אלא דיש אפשרות לעשותו אחד ,וזה ע”י המים שגורמים לעשותו אחד ,וזהו החול
או בשקלים או בטלאים או בחרסים אבל לא באצבעותיהם שהם חלק מגופם. אשר בשפת הים ,שהחול שבשפת הים הודף את מי הים ,שע”י המים עצמם נעשה החול כמקשה אחת,
ויש לתרץ באופן נוסף ע”ד הפלפול ,מדוע נאמר ‘לגולגלותם’ דוקא במניית הלויים ולא במניית ישראל, והרי הוא גבול לים.
העפר והחול ,הם שתי אופני הספירה שביארנו לעיל ,דבספירת כולו הרי הוא מפריד דבר אחד ועושהו
דאמרינן ביומא לא‘ .ורחץ במים את כל בשרו’ מים שכל גופו עולה בהם וכמה הם אמה על אמה ברום
ג’ אמות ,ובתוס’ כתבו דג’ אמות גובהו של אדם ,היינו ללא ראשו אבל עם ראשו גובהו ד’ אמות,
וכתב עוד ,דבני המן נתלו ללא ראשיהם ועל כן היו רק
ג’ אמות ,מ”מ ,מוכח מכאן שראשו של אדם הוא רבע
קרן אורה -הדף היומי מגובהו ,שהרי כל גופו הוא ג’ אמות וראשו עוד אמה.
לפי”ז יבואר מדוע כתוב לגולגולתם רק גבי ישראל ולא
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! לגבי לוי ,שהרי בני לוי נמנו מבן חודש ואילו כל ישראל
נמנו מבן עשרים ,והרי ימי חיו של האדם הם שמונים
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? שנה [‘ואם בגבורות שמונים שנה’] ורבע מחייו הם
סתם מתקשה בקטע גמרא?
יש מי שיעזור! עשרים שנה ,ועל כן אמרה תורה דבמניית ישראל
מונים מגולגולתם ,כלומר מונים את שנותם מהרבע,
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי דהיינו מגיל עשרים שהוא רבע שנותיו של אדם ,אבל
בני לוי שנמנו מבן חודש ,א”כ לא מונים אותם מרבע
04-6641505
שנותם ,ועל כן לא כתוב בהם לגולגלותם.
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
המשך מעמוד קודם מעשה רב
דאימחורי".הרוכב:ך "אפכיןךה'יהה,כששינליך'ה.אלחךיםמינכדנוסבוצלעברבידתיוקשתלדאם.ברנהבםדואקביאנוםבאעצתהם כהיושיםר,הוזנה.ערוך את הברית ללא כדבהזבמהגהרהי.עעששםהאאלעלותות,תרה.נרההבסויעמהאוצהודתויאיתה.ששאלאנחלו,חבייוממתהסהפתהרקאחיורבלבתי,שךם?משיבחואההינמהרקשבלמהועזללהלהוב,זריתעמוןזאוור.הבות.אשאואםמנתייקה.ילימאאםתנייןשתוללם.רואהרקוב.שמוצהרוורלתב,ענוישישאנילשםואהשתאמהלחהמ.ושעאהימגןידעליללמירשולגעהם
זלאההיאאאהזיוותהלישהדמהלשתמאגמשישחתדללהבועוקהמהכוראיבפאצח,ללתדיואו,כאמהיוך!קרוהזואעםכא.םהשהההיגהוואהאםיאנולשהנואאתהאליירץלדהעעהלר.יפנולכנדאנוכהךסדשאלהלהליבקימ,רהברי".כהתליזהויאיכתישידדאילעומלמאגפןע.נבםררהויההךדקאוםעב.א"תאותההב,ילקהנמומבב"רסרעויכהלבזיתו,כבירוכבהופןולהשאלהישבוסהבישם.צתבעוופהרותן.,ישיימכקככומבווולעןבןהבאידשהתיואלהקזעעובאשילווחים.םות אשךבועהורתב ,בלאתאוורייתךרלוועהזימ זשיהךוזבה,מ יסעש להי ישויכםנוהעוילםד.ת.לאבבוסואףאזא,מלרכבהואד יחוםלרהב,הולאדתתה ,ויואדזענעמרוה,ך באעתודהבשרילתש.ה
עאבמררילוחלהיורבם:ה"המולהדליתהושדליךו"ל.תעאמרידוכיוםבדלוקוע,זיוימםה?האתםבאררת?ה 'כהמוולבךן' ,עהילויוםםהוהאוליודםת,הבהוולאדנבתדוהקעבבריא.י.ז.ה תאריך
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']
