Page 2 - מפיק מרגליות אמור תשפא

‫תירוץ הגר”ש קלוגר [והחי”א]‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫תירוץ נוסף כתב ר’ שלמה קלוגר [בספרו ‘טוב טעם ודעת ח”ג סימן רלא’] וכן השערי צדק [החיי אדם]‪,‬‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬
‫לא יטמא בעמיו – טומאה לצדיקים‬
‫דצדיקים אינם מטמאים היינו עד שעת קבורה בלבד אבל משעת קבורה ואילך מטמאים‪ ,‬ובזה מיושב דר”ח‬
‫פולמוס חריף נסוב סביב עליית הכהנים לקברי צדיקים בכלל ולקבר רשב”י בפרט‪ ,‬ופשוט הדבר שבימינו‬
‫כהן רצה להיטמא לר”ת היינו להתעסק בקבורתו ותו לא‪ ,‬ומה שמצינו בש”ס שצדיקים מטמאים מדובר לאחר‬ ‫נהגו כו”ע לאיסור ואין להקל בזה‪ ,‬ודבר בעיתו מה טוב‪.‬‬

‫קבורה‪ ,‬ולאחר קבורה צדיקים מטמאים‪.‬‬ ‫אמרינן בכתובות [קג‪ ]:‬אותו היום שמת רבי בטלה קדושה‪ ,‬וכתבו התוס’ [שם ד”ה ‘אותו’] והרב רבי חיים‬
‫כהן היה אומר ‘אילמלי הייתי כשנפטר רבינו תם הייתי מטמא לו דהאי בטלה קדושה דקאמר הכא קדושת‬
‫ונראה להביא מקור לזה דלאחר קבורה גם צדיקים מטמאים‪ ,‬מדאמרינן בתענית [ה‪‘ ]:‬יעקב אבינו לא מת’‪,‬‬ ‫כהונה’‪ ,‬כלומר דס”ל דבטלה כהונה היינו כלפי זה שכהנים הותרו ליטמא לרבי מכיון שצדיקים אינם מטמאים‬
‫וברש”ש הביא מקור לדברי ר”ח כהן מהמדרש שמובא בתוס’ בב”מ קיד‪ ,:‬דאליהו הנביא בא לקבור את רבי‬
‫ובחכמת מנוח שם כתב‪ ,‬דלא מת היינו עד שעת קבורה‪ ,‬אבל לאחר קבורה גם יעקב אבינו מת‪ ,‬ובזה יבואר‬
‫עקיבא שמת בבית האסורים‪ ,‬ושאלוהו והרי כהן אתה וענה דצדיקים אינם מטמאים‪.‬‬
‫דצדיקים אינם מטמאים היינו עד שעת קבורה אבל לאחר קבורה כבר שם מת עליהם ומטמאים‪.‬‬ ‫שיטת תוס’ בב”מ דצדיקים מטמאים‬

‫אמנם‪ ,‬הגר”ש בעצמו דוחה תי’ זה‪ ,‬שהרי יש דיעה בגמ’ בסוכה [שם] דהטמאים לנפש אדם היו אלו מישאל‬ ‫ואף דמהמדרש מוכח דצדיקים אינם מטמאים‪ ,‬מ”מ התוס’ בב”מ כתבו‪ ,‬דליכא ראיה מהמדרש‪ ,‬ואליהו אמר‬
‫צדיקים אינם מטמאים לדחיה בעלמא‪ ,‬והטעם האמיתי שאליהו התעסק בקבורת ר”ע כיון שהיה מת מצוה‪.‬‬
‫ואליצפן שנטמאו לנדב ואביהוא‪ ,‬ולכאו’ הרי נטמאו להם רק עד הקבורה ולא לאחר קבורה‪ ,‬ועי”ש מה‬ ‫וביארו האחרונים [וכ”כ המהרי”ל בשו”ת סימן קנ’ אות ו] דתוס’ הוכרחו לומר דמה שאמר אליהו קברי‬
‫צדיקים אינם מטמאים הוי דחיה בעלמא‪ ,‬כיון דקשיא ליה הגמ’ בסוכה‪ ,‬דאמרינן שם דהאנשים שהיו טמאים‬
‫שדחק בזה‪.‬‬ ‫לנפש אדם ולא יכלו לעשות הפסח בזמנו היו אלו נושאי ארונו של יוסף או מישאל ואליצפן נושאי נדב‬
‫ואביהוא‪ ,‬ומוכח א”כ דצדיקים מטמאין‪ .‬ובאמת מצאנו בכמה דוכתין בש”ס שצדיקים מטמאים‪ ,‬כגון בב”ב‬
‫צדיקים אחרי קבורה מטמאים למפרע‬ ‫נח‪‘ .‬רבי בנאה הוה מציין מערתא כי מטי למערתא דאברהם אבינו וכו’‪ ,‬משמע שם דצדיקים כאברהם אבינו‬
‫מטמאים‪ ,‬וכן בב”מ פה‪‘ :‬ריש לקיש הוה מציין מערתא דרבנן’ מוכח דאף קברות החכמים מטמאים‪ ,‬כמו”כ‬
‫ונראה לומר דרך חדשה בדרכו של הגר”ש קלוגר‪ ,‬דיש לחקור האם צדיקים אינם מטמאים היינו שאין בהם‬ ‫בברכות כח‪ .‬מצינו ‘בשעת פטירתו [של ריב”ז] אמר להם פנו כלים מפני הטומאה’‪ ,‬וכן בסנהדרין לט‪ .‬שאל‬
‫אותו מין את רבי אבהו הרי אלוקיכם הוא כהן א”כ היאך נטמא למשה‪ ,‬ולא תירץ לו שם דצדיקים אינם‬
‫טומאה כלל‪ ,‬או דיש בהם רוח טומאה ורוח זו אינה פועלת את פעולתה ולא משפיעה על נוגעיה [לעת עתה]‪,‬‬ ‫מטמאים‪ ,‬וכן בפסחים סז‪ .‬מוכיחה הגמ’ דטמא מת מותר ליכנס למחנה לויה שהרי אפילו מת עצמו מותר שם‬
‫דכתיב ‘ויקח משה את עצמות יוסף עימו’ במחיצתו’ מוכח שוב דצדיקים מטמאים‪ ,‬וכן מהגמ’ בסוכה [לעיל]‬
‫ונראה לומר כהצד השני‪ ,‬דרוח טומאה יש כאן אלא דאינה מטמאה כעת‪ ,‬אלא דלאחר קבורה מתעוררת אותה‬
‫דהטמאים לנפש אדם היו או נושאי ארונו של יוסף או קוברי נדב ואביהוא‪.‬‬
‫רוח טומאה ומטמאה את הנוגע בה למפרע‪ ,‬ו’צדיקים אינם מטמאים’ היינו דנגיעתו לא מטמאתו אבל לאחר‬ ‫שיטת ר”ח כהן דצדיקים אינם מטמאים‬

‫קבורת המת שאז המת מטמא את הנוגעים בו‪ ,‬הרי חלה טומאה גם על הנוגעים בו קודם קבורתו למפרע‪.‬‬ ‫ומ”מ ר”ח כהן בתוס’ בכתובות חולק על התוס’ בב”מ‪ ,‬וסובר דצדיקים אינם מטמאים [ואין זה דחיה‬
‫בעלמא]‪ ,‬וכן מלשון המדרש נראה דאינו דחיה בעלמא‪ ,‬וז”ל המדרש [ילקוט משלי פ”ט] ‘מעשה ברבי‬
‫וכעין זה מצינו במשנה בחגיגה [כו‪ ].‬דחביות יין שנגעו בו עמי הארץ ברגל טהורות כיון שעם הארץ כטהורים‬ ‫עקיבא שתפסוהו וחבשוהו בבית האסורים וכו’ נתחזק אליהו ונטפל בו אמר לו רבי יהושע ולאו כהן אתה אמר‬
‫אליהו לרבי יהושע הגרסי לך אמור לחכמים שילמדו לתלמידיהם כי אין טומאה לצדיקים ועל זה הזהיר משה‬
‫ברגל‪ ,‬אבל לאחר הרגל חוזרים ומטמאים למפרע‪ ,‬ואף שלא נגעו ביין עוד פעם לאחר הרגל‪ ,‬מ”מ לאחר הרגל‬ ‫רבינו לכהנים ‘לנפש לא יטמא בעמיו’ אבל למת מצוה ולצדיקים ולחכמים אין להם טומאה’‪ ,‬עכ”ל‪ .‬משמע‬
‫דדינא הוא ולא דחיה בעלמא‪ ,‬שהרי אומר לו ‘לך אמור לחכמים שילמדו לתלמידיהם כי אין טומאה לצדיקים’‬
‫מתחילה לפעול הנגיעה למפרע והחביות צריכות טבילה מחמת שעבר הרגל וכעת נמצא שנגעו בחבית עמי‬ ‫ומצווהו ללמד כך התלמידים‪ ,‬וע”כ דאינו דחיה בעלמא אלא דין וכר”ח כהן [ואין זה המדרש שהיה לפני‬

‫ארצות בחזקת טמאים [ואף ששם הוא טומאה דרבנן מ”מ דוגמא לדבר]‪.‬‬ ‫התוס’]‪ .‬אלא דיש לעיין היאך יכלכל ר”ח כהן את הראיות שהבאנו לעיל דמוכח שם דצדיקים מטמאים‪.‬‬
‫תירוץ הערול”נ [והבתי כהונה]‬
‫ולפי”ז‪ ,‬מה שמצינו שצדיקים אינם מטמאים היינו רק עד הקבורה [וממילא גם אין איסור בזה כיון שבשעת‬
‫ובערלו”נ [סוכה כה‪ ].‬תירץ דצדיקים אינם מטמאים אינו ממש שלא מטמאים‪ ,‬אבל רק לענין שמותר לכהנים‬
‫הנגיעה לא נטמא ולא אסרה תורה נגיעה במת אלא להיטמא למת]‪ ,‬אבל לאחר הקבורה יש טומאה לצדיקים‪,‬‬ ‫להיטמא ואין עליהם איסור‪ ,‬ודמי למת מצוה שכהן מותר להטמא לו‪ ,‬אבל זה ברור שאם נטמא לו חייב בהזאה‬
‫וטבילה דסו”ס נטמא‪ ,‬ור”ח כהן נתכוין לומר שהיה נטמא לר”ת היינו שלא היה עובר בזה איסור‪ .‬וכן נראה‬
‫ולכן כל המקומות שמצינו בש”ס טומאה היינו לאחר קבורה‪ ,‬ומה שמישאל ואליצפן נטמאו אף שבשעת‬ ‫מלשון הגמ’ ‘בטלה כהונה’‪ ,‬משמע דלא בטלה הטומאה אלא בטלה רק הכהונה‪ ,‬כלומר הדין כלפי הכהנים‬

‫הקבורה לא נטמאו מ”מ לאחר הקבורה חזרה ובאה עליהם הטומאה‪.‬‬ ‫בטל‪ .‬אלא דעדיין צ”ע הלשון ‘צדיקים אינם מטמאים’ משמע דליכא טומאה לגמרי‪.‬‬
‫תירוץ האבנ”ז‬
‫‘רבי עקיבא אומר מישאל ואליצפן היו’‬
‫חילוק מענין מצינו באבני נזר [סי’ תסו’ יז’] לתרץ מדוע נושאי ארונו של יוסף ומישאל ואליצפן נטמאו ואילו‬
‫ובזה יתבאר דבר נפלא‪ ,‬דהנה נחלקו התנאים מי היו האנשים הטמאים לנפש אדם‪ ,‬רבי יוסי הגלילי ס”ל דהיו‬ ‫אליהו היה מותר ליטמא לר”ע‪ ,‬וביאר‪ ,‬דבשאר צדיקים שמתו כדרכם ע”י מלאך המות שזרק בהם טיפה‪,‬‬
‫הרי טיפה זו מטמאה אף את הצדיקים‪ ,‬אבל צדיקים שנהרגו בידי אדם ולא ע”י ג’ טיפין של מלאך המות‪,‬‬
‫אלו נושאי ארונו של יוסף ורבי עקיבא ס”ל דהיו אלו מישאל ואליצפן שהוציאו את נדב ואביהוא בהקריבם‬ ‫אינם מטמאים‪ ,‬ור”ע הלא נהרג ע”י בו”ד ולכן אינו מטמא‪[ .‬ואפשר עוד לומר באופן דומה‪ ,‬דרק מתים בשאר‬
‫ימות השנה מתים ע”י מלאך המות שזורק טיפה לפיו‪ ,‬אבל המתים ביוה”כ כיון שהשטן אין לו זכות לקטרג‪,‬‬
‫אש זרה‪ ,‬ויש לדון מדוע ר”ע חולק ולא ניחא ליה לומר שהיו אלו נושאי ארונו של יוסף‪ ,‬ונראה דר”ע ס”ל‬ ‫א”כ ה”ה שאין לו זכות להרוג‪ ,‬שהרי הוא מלאך המות הוא השטן [ב”ב טז‪ ,].‬וכיון שנפטר ר”ע ביוה”כ‬
‫[כ”כ בסדר הדורות וכן משמע במדרש משלי פ”ט‪ ,‬אמנם בטור כתב דמת בה’ בתשרי] ע”כ דמת ע”י הקב”ה‬
‫דכיון שיוסף עדיין לא נקבר אלא רק הונח בארון א”כ כל הנוגע בו לא נטמא דצדיקים אינם מטמאים עד‬ ‫במיתת נשיקה ללא עזרתו של מלאך המות‪ ,‬ולכן אינו מטמא וכל מה שאמר אליהו דצדיקים אינם מטמאים‬
‫היינו במתו ע”י אדם ולא בידי שמים]‪ ,‬אמנם גם תירוץ זה אינו מעלה ארוכה לשיטת ר”ח כהן‪ ,‬שהרי היה‬
‫קבורה ולכן הטמאים אינם נושאי ארונו של יוסף [ואף שהוא עצמו ודאי טמא שהרי מכאן מוכח דטמאי‬
‫נטמא לר”ת ואף דמת כדרכו ולא ע”י בו”ד‪.‬‬
‫מת מותרים במחנה לויה מכש”כ ממת עצמו] אלא מישאל ואליצפן שנטמאו לנדב ואביהוא‪ ,‬ושכבר הובאו‬

‫לקבורה‪ ,‬וממילא נטמאו מישאל ואליצפן למפרע‪.‬‬

‫קברי צדיקים אינם מטמאים – נאמר לראשונה אצל רבי‬

‫עקיבא‬

‫ולפי”ז יבואר מדוע אליהו הנביא אומר זאת לראשונה‬

‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫שצדיקים אינם מטמאים רק לאחר קבורת רבי עקיבא‪ ,‬דכיון‬

‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫שרבי עקיבא הוא מרא דשמעתתא של ‘קברי צדיקים אינם‬
‫מטמאים’ שהרי מחמת זה אמר שאין אלו נושאי ארונו של‬

‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫יוסף כיון שהם לא יטמאו את נושאיהם [אלא רק לאחר‬
‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫קבורתו באר”י‪ ,‬ואז כבר משה לא היה חי ונמצא דלא נטמא‬
‫מעולם]‪ ,‬ולכן אמר אליהו הנביא את הדין שצדיקים אינם‬
‫יש מי שיעזור!‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫מטמאים את נושאיהם רק בקבורתו של ר”ע‪ ,‬דהוא סובר‬
‫שאינם מטמאים לגמרי עד שעת קבורה‪ .‬והיא סברת ר”ח‬
‫‪04-6641505‬‬ ‫כהן להיטמא לר”ת‪ ,‬דכעת אין כאן טומאה ויטמא למפרע‬

‫משעת קבורה‪.‬‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪kerenora456@gmail.com :‬‬

‫ועהלנגיעיינעמיוללהמעלחלכויהזה‪,‬םנח‪.‬ופשהצואת‪.‬ימםליעמאותליותםווהאאחנשלרשיימוםם‪,‬תומבהןתסופהףרמלשפיאתםנחובתללירהמצובלידדחההם‪.‬תומראוהמעה‪.‬ל צהרמיוןך לדבהרתימם‪,‬קדכמבהדבמריסכםתומסתו‪,‬ייכמימםה‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫ההאטבחעריתםתאיינפוםלמאסלכיהמיקםר‪.‬קהעםו יהופאסילדוא יאוכתלהלרכמבצותא‪ .‬אותה יותר‪ .‬הוא צועק לעגלון לעצור‪ ,‬אך הנוסעים‬
‫נלתשפחמהשישךשומ‪,‬באהיגפשםמכהשאליצםבמריהתהכדנהבשפרעלושיה"ש‪.‬יתיורםהתחתליושבדרלהעהפמבנהישכ‪,‬לתההליתחמהחלדנרקיהבאויתההמסבתיוועמפרויצהםת‪.‬ת‬ ‫וכאששביאבלישלמע‪,‬ולחירשמימ‪,‬ונהוההתלכקוש‪.‬תאראןחבאןזתעיםהלצרירכעילןוא‪,‬ךךדשלכאמהו‪,‬ךהתיותג‪.‬תהתענםפשתבהשמעינביהםי‪.‬ןאשובלוההמדרותיהתמו‪.‬יהתמא"ודחתיתוי‪.‬םרהוצתדראיאהתי'ך‬ ‫ללהיעשואבמחתתייבזבשאתלתול‪,‬וההי‪.‬אוכםתשהעוהלכארהרכושראטהיהחת‪.‬שגיאקיעןרלקיסיעעבדהההכ‪,‬רשאכתחרירהעילששם‪.‬לכלמהה‪,‬נומסרעויפםדירתדוב‪ ,‬ישחטיפח‪.‬ש באינןיחוהותאאנאלחתץ‪,‬הטאבלעאת‪,‬ממשהשירךי‬
‫'זכלהרנוגסוע"ע'נתוכלרשכיתלווןהה'אהדתתםמחינבמהדהבהמרסושעיפביביתרתהנ‪,‬שפלאשלה"‪.‬עלוולהלםתעוצרהוזהרה‪,‬האותתאמזי‪,‬שמטבהףמימעדתבהוקודננתעתשהא'ותדשבלהונריפבםלשי‪,‬שמולמיודלעייהילםתה‪,‬ורילהכת‪.‬לקענדלםיב‪.‬ור‪.‬להוגהאםמכשאביםךר‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬