Page 2 - מפיק מרגליות ראה תשפב
P. 2
האמצעית ‘הוא’ א.בתורה ‘מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך’ [בראשית שם] ב.ובנביאים ‘ונביא נדיבות על הפרשה ועל הדף
יעץ והוא על נדיבות יקום’ ישעיה [לד’ ח’] ג.ובכתובים ‘אלקים הבין דרכה והוא ידע את מקומה’ [איוב כח’ הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
לא תאמץ ולא תקפוץ – אכפיה רבא
כג’].
בגמ’ בכתובות מט :אמרינן שרבא כפה על מצות הצדקה ,ותוס’ [שם ,ובעוד כמה דוכתי] הקשו היאך רבא כפה
וביאר האלשיך ,דמדובר כאן בג’ מעלות בנותני צדקה ,הראשון ‘מאשר שמנה לחמו’ ושם איירי באדם עשיר על מצות צדקה והרי צדקה היא מצוה שמתן שכרה בצידה שנאמר בה ‘כי בגלל הדבר הזה יברכך ה’ אלוקיך’,
שיש לו והוא נותן כמו מה שהוא אוכל ולא מסתפק ליתן מעט לעני ,והפסוק השני ‘ונביא נדיבות יעץ’ איירי במי וכללא הוא [חולין קי ]:דלא כפינן על מצוה שמתן שכרה בצידה.
והנה ,בפרשתנו מובאת מצות הצדקה וחזרה ונשנתה שוב ,דבתחילה כתוב [דברים טו’ פסוקים ז’ ח’] ‘כי יהיה
שאין לו ממון אבל מייעץ לעני מעצותיו וזהו כל רכושו שיש לו ליתן לו ,דמצות צדקה אינה רק בנתינה בפועל בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה’ אלוקיך נותן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך
מאחיך האביון כי פתח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו’ ,ואח”כ הובא אזהרה של
אלא אף באופן הנתינה שתהיה בדיבור של שמחה והוא מעלה נוספת על הנתינה בפועל ,ואילו הפסוק השלישי ‘קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עיניך באחיך’ ושוב הובאה פרשת הצדקה בשינוי לשון [דברים טו’
פסוקים י’ יא’] ‘נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה’ אלוקיך בכל מעשך ובכל
מדבר במעלת הנותן בסתר ‘אלוקים הבין דרכה’ שרק הקב”ה יודע מכך.
משלח ידך כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך וגו’ ,עכ”ל הפסוקים בתורה.
וראיתי מהרב שטרנבוך ששמע מהרב מטשיבין בשם ההפלאה ,דכיון שבמצות הצדקה יש גם דין דיבור ונתינה חילוקים בין פרשה ראשונה לפרשה שניה
בשמחה ,ולא זו בלבד ,אלא דהשכר הוא על אופן הנתינה והיאך דיבר עימו בשעה שנתן לו ,וכ”כ בספר העיקרים והנה למתבונן יראה שיש כאן כפילות בעניינים שונים ,כגון בתחילה כתוב ‘פתח תפתח’-אפילו כמה פעמים,
ובהמשך כתוב ‘נתן תתן לו’-אפילו מאה פעמים ,וצריך ביאור מדוע נכפל ענין זה .ובפרט ,יש לעיין מדוע ב’פתח
שהשכר הוא על הדיבור וכמ”ש בתורה ‘בגלל הדבר הזה ה’ אלוקיך מברכך’ והיינו על הדיבור [ובאמת הט”ז
תפתח’ מביא רש”י הלימוד של אפילו כמה פעמים ,ואילו ב’נתן תתן’ אפילו מאה פעמים.
סימן רמט’ סק”ב כתב דהנותן בכעס ובפנים זועפות אף הפסיד את המצוה] ,ולפי”ז מתרץ ההפלאה ,דכיון שאם ועוד יש לעיין ,מדוע בפרשה ראשונה כתיב ‘לא תאמץ ולא תקפוץ’-כלפי הנותן ,ואילו בפרשה אחרונה כתיב
יכפוהו במכות-יתן שלא בשמחה ,א”כ נמצא דלא יבורך בזה ולא הוי שכרה בצידה דבכפיה אין ברכה[ .וכן תירץ ‘ולא ירע לבבך בתיתו לו’-כלפי המקבל.
וחילוק נוסף מצינו ,דהברכה שעל מצות הצדקה ‘כי בגלל הדבר הזה יברכך ה’ אלוקיך בכל מעשה ידיך’ נאמרה
האבנ”מ עא סק”ד ,ובאמת לפי הט”ז לעיל הוא תימה דאם לא יקיים המצוה לבסוף כיון שנתן בפנים זועפות א”כ
רק בפרשה השניה ואילו בפרשה הראשונה לא מופיע ברכה כלל.
היאך כופים אותו אם לבסוף לא יקיים את המצוה ,וצ”ל כדברינו לעיל דכלפי נתינת העני-הוי מצוה]. שתי דינים בצדקה – נותן ומקבל [הפרשה מנכסיו-וקבלת העני]
והנראה לומר ,דבפרשת הצדקה יש שתי מחייבים ,מצד ממונו שצריך להפריש ממנו לצדקה שזו מצוה כלפיו
פרפרת נאה – חומש משנותיו נתן רבי עקיבא לתלמידיו ועיקרה בהפרשת ממונו לצדקה ,ויש מצוה נוספת המחויבת מחמת חסרון העני ועיקרה בהגעת הממון למקבל.
[ועי’ ב’ראשון לציון’ לאוה”ח הק’ ,סימן רמז ס”א] .והפסוקים הראשונים בפרשת הצדקה ,היא פרשת החיוב
והנה ,השיטמ”ק [כתובות נ ].הקשה כיון שצדקה עד חומש ,א”כ מדוע לא אמרה התורה מפורש לשון חומש מצד הנותן ,ואכן שם באמת כתוב רק ‘פתח תפתח’ דהיינו כלפי הנותן וגם שם כתוב ‘לא תאמץ ולא תקפוץ’
שהיא אזהרה בהפרשה מנכסיו ,משא”כ בפסוקים האחרונים של פרשת הצדקה כתוב ‘נתן תיתן’ ושם מדובר
אלא ‘עשר אעשרנו’ שהוא שתי עשיריות ,ותי’ השיטמ”ק דבא להורות שעדיף ליתן הצדקה בזה אחר זה מליתן כלפי המקבל ,וכמ”ש בסיפרי ‘מנין שאם נתת לו פעם אחת שאתה נותן לו אפילו מאה פעמים ת”ל ‘נתן תיתן’
מכל מקום ,וגם שם כתוב ‘ולא ירע לבבך בתיתו לו’ כיון דפרשה זו קאי על קבלת העני.
בבת אחת וכמ”ש הרמב”ם [בפיה”מ עמ”ס אבות] דעדיף ליתן אלף זוז באלף פעמים מליתן אלף זוז בפעם אחת,
מאה פעמים – כלפי המקבל
ובריבוי הפעולות הטובות ,יקנה בליבו קנין טוב. ובזה יבואר עוד ,מדוע ב’נתן תתן’ אמרינן ‘אפילו מאה פעמים’ ואילו ‘בפתח תפתח’ אמרינן ‘אפילו כמה
פעמים’ ,כיון ש’בנתן תתן’ שמדובר שם כלפי המקבל-א”כ החידוש הוא דצריך ליתן לאותו אדם אפילו מאה
ונראה להוסיף ,דהוא הדין לענין מעשר ברוחניות ,דיש ענין ליתן כמה פעמים ולהכריח את עצמו ולהתגבר על פעמים ,משא”כ ב’פתח תפתח’ הנאמר כלפי הנותן-החידוש בזה שעל האדם ליתן ולחזור וליתן צדקה מנכסיו
ואפילו כמה פעמים ואין זה קשור לעני זה או אחר ,ואין כאן כפילות כלפי האדם מסוים ולכן לא שייך לומר מאה
יצרו כדי ליתן מזמנו לחברו ,שהרי ידוע שכמו שיש מעשר בגשמיות כמו”כ יש מעשר בגשמיות שאדם נותן
פעמים [שנאמר רק על פעולה שחוזרת ונשנית כצורתה ממש אותו דבר].
מזמנו ומתורתו לאחרים ,וכ”כ באגר”מ [יור”ד ח”ד סימן כו’ אות ד’] ,וכן כתב הגר”ש שקאפ בהקדמה ל’שערי ‘יברכך ה’ אלוקיך’ – בקבלת העני ולא בשעת הפרשה
ישר’ דלא עמדו לו כשרונותיו וכוחותיו לכתוב חיבור כזה ,ומה שעזרו הקב”ה הוא משום דנתקיים בו ‘עשר ובזה תתורץ שאלת תוס’ היאך כפינן על מצות צדקה ,דכיון שצדקה נאמר שכרה רק בפרשה השניה של צדקה,
דהיינו בקבלת העני דיקא שהרי הפסוק ‘כי בגלל הדבר הזה יברכך ה’ אלוקיך’ נאמר רק בפרשה השניה ,א”כ
תעשר’ ברוחניות במה שמסר עצמו לתלמידים. אין השכר על פעולת הנתינה אלא רק בזמן הקבלה ,וא”כ על הוצאת הכסף מהנותן יכולים לכפותו ,ואף שלבסוף
רבי עקיבא חוזר לביתו לאחר יב’ שנה יקבל שכר על מצוה זו מ”מ בזמן הכפיה עדיין לא מקבל שכר ,דאין מצות הנתינה והשכר באים כאחת.
מחשבה -רק עם המעשה
ובזה ביארתי מדוע ר”ע חזר לביתו לאחר שתים עשרה שנה ,שהרי רבי עקיבא חי מאה עשרים שנה [וכמ”ש
ובזה יבואר מש”כ רש”י על הפסוק ‘כי בגלל הדבר’ וז”ל ‘אפילו אמרת ליתן אתה נוטל שכר אמירה עם שכר
בספרי וזאת הברכה ,והובא בתוס’] ,ולפי”ז נמצא שלימד תלמידים יב’ שנה שהם ‘מעשר’ מחייו ,ולא עוד, המעשה’ ,עכ”ד רש”י .ולכאו’ מדוע דוקא שכר אמירה עם המעשה ,והרי ידוע שמחשבה טובה הקב”ה מצרפה
אלא שהוסיף ונתן עוד יב’ שנה מחייו לתלמידיו ,ואלו הם כד’ שנה שהעמיד בהם תלמידים ,ור”ע נתן מעשר למעשה וא”כ מדוע לא אמר ‘אתה נוטל שכר אמירה ואפילו ללא מעשה’.
ולדברינו יבואר נפלא ,דאמנם כלפי המצוה של הנותן סגי במה שהוא רוצה לעשות ואף שלא עשה ,וסגי
מתורתו כד’ שנה שהם חומש מחייו ,ועשה כן באופן של יב’ שנה ועוד יב’ שנה ,שכך הוא אופן הנתינה המעולה במחשבה לבדה ,משא”כ כלפי המקבל צריך שיקבל בפועל ,ואם לא קיבל העני אף שנאנס הנותן מ”מ ‘אונסא
לאו כמאן דעביד’ שהרי העני לא קיבל ,ולכן בפרשה של קבלת העני הצדקה ששם נאמר ‘כי בגלל הדבר הזה
ביותר של מעשר ועוד מעשר ולא חומש יחדיו ,וכדברי הרמב”ם לעיל דבריבוי הפעולות הטובות יקנה בליבו ה’ אלוקיך מברכך’ בזה אמרינן דנוטל שכר מחשבה רק עם שכר המעשה ,אבל שכר מחשבה לבדו כלפי קבלת
קנין טוב. עני ,אינו כלום [ובאמת במצות הנתינה לחודה ,מקיים גם במחשבה לבד].
תירוץ נוסף -בדרך הדרש
רבי עקיבא לא מסכים לבזבז לצדקה יותר מחומש
האלשיך מביא [בראשית מט’ כ’] ,דיש ג’ פסוקים [בתורה נביאים וכתובים] שיש בהם שבעה מילים והמילה
ובזה יבואר נפלא הגמ’ בכתובות [נ ].דאמרינן שם ‘המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ומעשה באחד שביקש
לבזבז יותר מחומש ולא הניח לו חברו’ ובגמ’ אמרו שהיה זה רבי
ישבב שרצה לבזבז יותר מחומש ולא הניחו חברו היינו רבי עקיבא,
קרן אורה -הדף היומי ולדברינו אתי שפיר שרבי עקיבא הוא מרא דשמעתתא של ‘עד
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! חומש’ ,שהרי רבי עקיבא נותן חומש מחייו [כד’ שנה ממאה עשרים
שנה] כדי להעמיד תלמידים הרבה .ולו נאה לומר אל יבזבז יותר
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? מחומש.
סתם מתקשה בקטע גמרא? וניתן להמליץ על רבי עקיבא את הפסוק ‘וכל אשר תתן לי עשר
אעשרנו לך’ והיינו כל אשר תתן לי ,ובא לרמז כאן על רבי עקיבא
יש מי שיעזור!
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי שהיה בן ארבעים [בגימטריא ‘לי’] והבטיח ליתן חומש ‘עשר
אעשרנו לך’ ,אתן לתלמידי את מעשר שנותי ,שהם כד’ שנה ואתן
04-6641505 אותם באופן של ‘עשר אעשרנו’ שתים עשרה ועוד שתים עשרה.
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
המשך מעמוד קודם מעשה רב
גכשבךוההמתהששכלמווארםותד.מגוסבאוהםהכהכנןי,סוהעתלגר,במוכההך,תהתלורשינלותושמ?יהואהמהוסאגבסותהיםם ימותתלרו.נןאסםדרהותאי.מלגשבליםשסכיכורימיםםיגשדנוםליכם,ללוידםאיברשומרישם.כוכרכתול מתבמיהתוה להבגימתרהא:מד"ורנשק,דיכמלויןמביןלגתורהייוון למצאיעעיןבדתצחדתיקו,הו?בואהיןתנעיניאי,םאוממרקופעלילןיואועלתןנמקאדיחמרויןו!ב"ן גוריון ,כשהיה יוצא
יגלמוששפסדאינילפןםיעועקהואדנששמברשורעיר.ו.טםכזן.מהשולמהחעק.שבאשל"רמחהורותזחייוכ"כמהמהשלגאחדואוללתומהםמשו–יןבעעצוחררשיייסךררםוי"ו.לת.אתהדרס.דםבבוכררמךי,הםהאשמוהמרנשםהםמ.לרנאתתבאןתלת,נלקצמהידדימקמשמוהוןןחנמצנהועדואקשהרהב,,והרצאאואדביקלא[התפ.מהיבתלסורלוךכךוחהחמבותסייעפמוכםרש'תש.למרא,פצבירקעשיתלרמךאיורמגלקוללדיוטעתאנת']תתהת "עאוובנאליהבלהעפיגיתמגוראדיאלמשאע,תישכידרתובשתעוויביולכיות:הל"להיאמייהבעלעבידתתתלאיאיומעתאבר.,ד.לכככפבידואדשומרהרגויילאיאידםנעשלביו,דמ"לר,.פומלםהפיגשכמעלחאשהה,גשימלחלכנב–וא"דכ.וךדעגוהשידיהנל,ו,והלאמאמשנלאצם.ונרךתןהצעדנייקהם,.
לכשוראמחשהםר מעבלאשיול.אהאדום.םליואיבמןאתלומלונתאןתהעםלהנאכפטךפשלשריוימםוסתאלהליוכע.נרסומךהצ'אלותוכקאניוחןזוממשמס'גניוכאסמהוכובהמדגיוו"םפיחגוםדתוהלויגנידםוצללישולם.אוכאתסבהףל,.ככאדיאםלשהפרוסאושלכעיצארומתמאים,תולולאנעןפרשועלךר
