Page 2 - מפיק מרגליות בשלח תשפא

‫בכונה‪ ,‬ואף שחזר וכתבו היטב [וכך כתב התפארת יעקב שם ודלא כמג”א לג סק”ז דיש חסרון במראה הכתב]‪,‬‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫וכתיבה ללא כונה יש בה חסרון הידור [ועד שפוסלו אפילו בדיעבד לכמה מרבוותא] והוא דין נוסף על כונה‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬

‫במצות דבעינן כאן שיכתב השם בהידור ושיהיה בו כונה בכתיבתו ואם לאו אין זה הידור‪.‬‬ ‫זה אלי ואנוהו – ע"פ שחל להיות בשבת מפשיטין את הפסח‬
‫ידוע בשער בת רבים החידוש לבית בריסק‪ ,‬החל מהבית הלוי דרך הגר”ח ועד לגרי”ז‪ ,‬דהידור לא שייך ללא‬
‫ב‪ .‬מה הוא רחום אף אתה‬ ‫עשיית עיקר המצוה‪ ,‬דגמ’ בשבת אמרינן [קלג‪ ]:‬דציצין שאין מעכבים את המילה ופירש מהמילה אינו חוזר‬
‫עליהם‪ ,‬אבל על ציצין המעכבין חוזר בכל ענין‪ .‬ובטור כתב דאיירי בשבת והנידון אם מותר לו לחזור על ציצין‬
‫והנה‪ ,‬יש לדון האם במצות שבין אדם לחברו גם אמרינן ‘מצות צריכות כונה’‪ ,‬וכבר דן בזה הכלי חמדה [כי‬ ‫אלו מדין חילול שבת שהרי יצא כבר יד”ח‪ ,‬אמנם הרמב”ם כתב דהסוגיה איירי אף בחול דאינו חוזר על ציצין‬
‫שאינם מעכבים‪ .‬ותמה הביה”ל שהרי משמע בגמ’ דלהוריד הציצין הוא משום הידור מצוה ומדוע שלא יהדר‬
‫תצא]‪ ,‬וכתב שם דמצוות שבין אדם לחברו אין צריכות כונה‪ ,‬מכיון דמצות צריכות כונה הוא דין רק במצוות‬ ‫בחול בציצין שאין מעכבין [וכן מוכח מדחיית הגמ’ בשבת קלג‪ :‬מפסח שחל בע”ש דפליגי אם מפשיטין את כולו‬
‫או לא‪ ,‬דשם ליכא הידור מצוה משא”כ בציצין דמילה] וביאר הביה”ל‪ ,‬דהסברה שאין לחזור ולהדר בציצין‬
‫שיעקרן הוא הפעולה אבל מצוות שעיקרן בתוצאה אינם צריכות כונה‪ ,‬ועל זה אומרים בנ”י‪ ,‬דאף שמצות בין‬ ‫שאין מעכבין‪ ,‬דדוקא כשעדיין עסוק במצוה יש ענין להדר במצוה‪ ,‬אבל לאחר שפירש מהמילה אין ענין לחזור‬
‫ולהוריד ציצין שאין מעכבין ולהדר בה‪ ,‬מכיון שאין ענין בקיום ההידור ללא קיום עיקר המצוה‪ ,‬וכיון שכבר‬
‫אדם לחברו אינם צריכות כונה [וביותר‪ ,‬אף גם בטבע האדם לעשותם]‪ ,‬מ”מ אנו נעשה אותם משום שכך הם‬ ‫נגמרה מצוותו הרי ההידור אינו כלום‪ ,‬וזו היא סברת הרמב”ם‪[ .‬וכן אמר הגר”ח יסוד זה לענין שתי אתרוגים‬
‫שאחד כשר ואינו מהודר וחברו מהודר וספק מורכב‪ ,‬וכן הגרי”ז הביא יסוד זה בהלכות חנוכה בשיטת הרמב”ם‬
‫מידותיו של הקב”ה‪ ,‬מה הוא רחום אף אתה רחום וכו’‪ ,‬והיינו שאינו מצוה בסתם להיות רחום וחנון‪ ,‬אלא‬
‫דאחד מדליק לכולם]‪.‬‬
‫דהתחייבו בנ”י לעשות את המצוות שבין אדם לחברו ג”כ בכוונת הלב ואף שלא בעינן בהם כונת הלב‪.‬‬ ‫היאך שייך הידור על מצוה שאינה מושלמת‬
‫והנה לפי יסודו של הביה”ל‪ ,‬יש להקשות‪ ,‬דלכאו’ כמו שלא שייך לעשות הידור ללא מצוה‪ ,‬כמו”כ לא שייך‬
‫ג‪ .‬בנין בית לשכינה‬ ‫לעשות הידור אם חסר בעיקר המצוה‪ ,‬כגון שיוצא בה בדיעבד שהרי מה שייך להוסיף ולהדר ולעשות יותר‬
‫כאשר הבסיס רעוע‪ ,‬ועל כן קשיא לי‪ ,‬דהא פליגי הראשונים אם מצות צריכות כונה או לא‪ ,‬ואף לשיטת דאין‬
‫והנה בבנין ביהמ”ק היא מצוה מיוחדת דמלבד הדין של מצוות צריכות כונה התחדש בה דין נוסף של כונה‪,‬‬ ‫צריכות כונה‪ ,‬מ”מ לכתחילה ודאי דבעינן כונה אלא דבדיעבד יוצא אף ללא כונה [וכ”כ הריטב”א בר”ה כח‪,].‬‬
‫וא”כ לפי”ז אדם שעשה מצוה ללא כונה‪-‬לכאו’ הידורו אינו כלום‪ ,‬דלא יתכן שעשה מצוה בדיעבד וגם מהודרת‪,‬‬
‫כמ”ש ‘ועשו לי מקדש’ ‘לי’ – ‘לשמי’‪ ,‬דהיא מצוה שכוונת הלב שבה והיא חלק ממהות המצוה ואינה תוספת‬ ‫ובפרט שאנו סומכים על היתר החי”א [והובא במשנ”ב סימן ס’ סוסק”י] דאף אם מצוות צריכות כונה‪ ,‬מ”מ‬
‫מצוה שאין לו מטרה אחרת אלא לשם מצוה יוצא בה בדיעבד‪ ,‬וא”כ‪ ,‬מי שלא מכוין במצוה הידורו אינו כלום‬
‫על המצוה ככל המצוות שבתורה‪ ,‬ויש כאן ריבוי מיוחד שיהיה לשמו‪ ,‬כיון שהלשמה בבנין ביהמ”ק הוא במהות‬ ‫דיוצא בה רק בדיעבד‪ ,‬דלכאו’ הידור הוא תוספת של מצוה שעולה על גדותיה ולא במצוה שיוצא בה בדיעבד‪.‬‬
‫המהדר במצוה – המצוה אינה צריכה כונה‬
‫המצוה‪ ,‬וכל זאת למה‪ ,‬מכיון שמקום שנעשה להשראת השכינה הרי הוא צריך לבוא מעומק הלב שהרי בזה‬ ‫והנה כבר מטו ביה מדרשא‪ ,‬דמוכח בראשונים [הריטב”א שבועות טו‪ .‬וכן ברש”י יומא ע‪ .‬ד”ה להראות] דבכל‬
‫הידור מצוה מלבד ההידור החיצוני יש גם הידור בגברא‪ ,‬דמצוה מהודרת מוכיחה ומגלה שיש כאן אדם שהמצוות‬
‫מקיים ושכנתי בתוכם‪ ,‬ולא שייך לשכון בלב של כל אחד ואחד אם לא עשה את המקום מהלב‪.‬‬ ‫חשובותו לו וחביבות עליו‪ ,‬ולפי”ז יש לומר‪ ,‬דכמו שייסד לן החי”א דמצוה שאין סיבה לעשותה לולי המצוה‬
‫חשיב ככונה למצוה‪ ,‬כמו”כ יש לומר‪ ,‬דהעושה מצוה בהידור כיון שההידור בא מכוונת הלב שהרי עושה יותר‬
‫ד‪ .‬התנאה לפניו במצוות‬ ‫ממה שצריך [ובפרט לדברי הבנין שלמה בסימן ו’ דס”ל דהידור מצוה הוי רק אם התכוין שיהיה ההידור לשם‬
‫הקב”ה] א”כ כל המהדר במצוה חשיב כאילו כיון לעשותה לשם מצוה‪ ,‬מכיון שההידור‪ ,‬והעשייה העודפת‬
‫ולפי”ז מובן שגם לימוד זה של הדר ונוי במצוה‪ ,‬מלמדנו גם על הרובד העמוק יותר שלמדים מאותו פסוק‪ ,‬דלא‬ ‫שאינה מחויבת מעיקר הדין‪ ,‬מוכיחה שעושה אותה לשם מצוה ולא מלומדה‪ ,‬ולא בעי לכונה נוספת‪ ,‬ויוצא אף‬
‫לכתחילה כאילו כיון בה [ועדיפא מהחי”א דלדבריו יוצא רק בדיעבד]‪.‬‬
‫רק חזינן כאן הידור למצוה‪ ,‬אלא גילוי על הגברא שעושה מעשיו מטהרת הלב ומגלה לנו את חביבות המצוה‬ ‫וא”כ נתייסד לנו כאן חידוש גדול‪ ,‬דכל היכא שעושה את המצוה בהידור‪ ,‬ובשעת עשיית ההידור חשב שמהדר‬
‫בעשייתה לשם מצוה‪ ,‬הרי אח”כ בשעת עשייתה יוצא בה לכתחילה ואף שללא שנתכוין למצוה במפורש‪ ,‬והוא‬
‫בעיניו‪ ,‬וייקר קיומה‪ ,‬דבמצוה מהודרת בהכרח טמון גם כונה למצוה‪ ,‬וכמשנ”ל‪.‬‬ ‫חידוש‪ .‬ובזה יובנו הילפותות והלימודים שלמדים מ’זה אלי ואנוהו’‪ ,‬וכדלקמן‪.‬‬

‫טלית נאה ציצית נאה‬ ‫ד’ הלימודים מ’זה אלי ואנוהו’‬
‫והנה‪ ,‬מצינו ד’ לימודים מהפסוק ‘זה אלי ואנוהו’‪ ,‬א‪.‬דאין לכתוב את השם בלא כונה‪ ,‬דאם היה צריך לכתוב שם‬
‫וברש”י בב”ק כתב [ט‪‘ ]:‬ציצית נאה וטלית נאה’ וידועה השאלה דמהיכי תיתי דיש מצוה גם בטלית נאה‪,‬‬ ‫ה’ וכתב יהודה בלא כונה והחסיר ד’‪ ,‬וחזר והוסיף דיו על הכתב הראשון לעשותו לשם ה’‪ ,‬דאינו מן המובחר‪,‬‬
‫ב‪ .‬אבא שאול אומר ‘מה הוא רחום אף אתה רחום מה הוא חנון אף אתה חנון’‪ ,‬ג‪.‬בנין ביהמ”ק וכמ”ש בתרגום‬
‫בשלמא ציצית נאה הוי עיקר המצוה‪ ,‬אבל בבגד שמשימים בו הציצית מה מצוה יש בו‪ ,‬וכי יש ענין לקנות בית‬ ‫‘ואבני ליה מקדשא’‪ ,‬ד‪’.‬זה אלי ואנוהו’ התנאה לפניו במצוות עשה לפניו ציצית נאה סוכה נאה וכו’‪ .‬ויש לבאר‬

‫מהודר בשביל המזוזה [ובאמת באילה”ש בפ’ בשלח ס”ל כתב דהעושה בית נאה כדי שיקים על ידו מצות מזוזה‬ ‫מה החוט המרובע המקשר בין ד’ לימודים אלו‪.‬‬
‫והנראה‪ ,‬דבשעה זו שעם ישראל זוכים לחביבות גדולה ויתירה‪ ,‬ולגילוי שכינה עין בעין עד כדי שמראים באצבע‬
‫הרי זה הידור מצוה]‪ ,‬ויש מתרצים דאיירי במי שקונה בגד מיוחד לשם מצות ציצית ועל כן חפצא דמצוה היא‪.‬‬ ‫‘זה אלי’‪ ,‬בשעה זו מבטיחים לקב”ה שרוצים אף הם ליתן יותר ולעשות יותר ממה שמצווים‪ ,‬ועל כן אומרים‬
‫ד’ דברים שבכל אחד ואחד מוכח שרוצים מכאן ואילך לעשות את המצוות בכונה וללא ‘מלומדה’‪ ,‬ויש תוספת‬
‫אמנם לדברינו יש לומר‪ ,‬דאם באמת הידור היה רק במראה החיצוני באמת אין הכרח שגם טלית יש בה הידור‪,‬‬
‫בכל אחד מארבעה דברים אלו על פני חברו‪.‬‬
‫אבל כיון שההידור מוכיח על טהרת ליבו של המקיים‪ ,‬א”כ הבין רש”י דבמילה ‘ציצית’ טמון כל מה שאפשר‬ ‫א‪ .‬טעה ונתכוין לכתוב את השם‬

‫לראות ממנו שאדם זה מהדר ואכפת לו מהמצוות‪ ,‬וזה שייך גם ע”י הטלית של הציצית שרוצה שהבגד כולו יראה‬ ‫אמרינן בגיטין [כ‪ ].‬היה צריך לכתוב את השם ונתכוין לכתוב יהודה וטעה ולא הטיל בו ד’ והעביר עליו קולמוס‬
‫וקידשו אין זה השם מן המובחר מאי טעמא דבעינן ‘זה אלי ואנוהו’‪ ,‬ובלימוד זה רואים ברורות את הקשר בין‬
‫יפה ומושלם כיון שהציצית הינה חלק מהבגד‪ ,‬משא”כ בבית לא מוכח רצונו במצוה כשבונה בית נאה דדעת בני‬ ‫הידור מצוה לכונה‪ ,‬והיינו דכאשר כותב את ה’ בלא כוונה יש כאן חיסרון של הידור מצוה ואף שפעם שניה כותב‬

‫אדם אינה רואה בעשיית בית יפה עילה למזוזה נאה‪.‬‬

‫אמירה נאה ‪ -‬את השירה הזאת לה’ – עורי עורי דבורה‬

‫בהפטרת בשלח מפטירין בשירת דבורה ובפרשת האזינו מפטירין בשירת דוד‪ ,‬ויש לבאר מדוע דוקא כך ולא‬

‫להיפך‪ ,‬ונראה ע”פ מש”כ המש”ח דביאר מדוע רק בשירת משה ושירת דוד נאמר אשירה לה’ והוזכר שם ה’‬

‫ולא בשירת דבורה‪ ,‬דאמרינן בפסחים [סו‪ ]:‬דנסתלקה השכינה מדבורה בשעת השירה כיון שגבה ליבה‪ ,‬וע”כ‬

‫לא מוזכר שם ה’ בתחילת שירת דבורה‪.‬‬

‫ובזה יבואר הא דמפטירין שירת דבורה על שירת‬

‫משה‪ ,‬וזאת כדי להראות גדלותו של משה‪ ,‬דאף‬

‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫שבפסוק שקודם השירה מגיע משה רבינו לשיא‬
‫מעלת האדם ‘ויאמינו בה’ ובמשה עבדו’ [דמיון‬
‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫כביכול של אמונת הקב”ה לאמונת משה]‪ ,‬עכ”ז‬
‫נשאר בענותנותו ולא הגביה את עצמו‪ ,‬משא”כ‬
‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫בשירת דבורה‪[ .‬אבל בשירת האזינו לא שייך להביא‬
‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫שירת דבורה שהסתלקה ממנה שכינה‪ ,‬דאין דמיון‬

‫יש מי שיעזור!‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫ושייכות בין שירת התורה לשירת דבורה‪ ,‬אלא רק‬
‫לשירת דוד שנאמר בו שם ה’ והיתה השכינה עימו‬
‫‪04-6641505‬‬

‫בשעת השירה]‪ .‬ודברים נחמדים הם לעד‪.‬‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪kerenora456@gmail.com :‬‬

‫הההגקקודוששולייתםאיינשוובדלמעיעקלםדולתש‪,.‬קלאשולהראצ‪,‬לעילצחהמילםשהאבתררמיצוקציעםובתבבמבמידעטרלגחהוהן‪,‬האהללירע והשלוהאתגלעכילתפ‪.‬ומל"אאמימחץוירעכנלידיהת‪.‬לבההירשאה'רובמימידקרוגםהבאמליקוהםהגקידעו‪.‬שוז"ו [אתחהתליהםעכבודדוג]‪.‬ת‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫לבאאתהבפפללפרמ‪,‬שיסטרידציודכר‪,‬איאחוךפכגישללמרםוי‪,‬הםממקהוידכפנמיבמלדיםריץכבםשללעאטיעלינהלפעםנסימתיכלסיגדאלוןבלתהוי‪.‬הוריוהבתםגג‪.‬אםבוחהועגכאוהבאודרןדהםנביתמרחתאיןצויהו'סבלעוווהל‪,‬במתהמרימ‪,‬וליהגתכחדנלהמהת‪.‬תהזמוגיכהדדאיעוללצבמוורלמ‪.‬רמ‪,‬צהחאבבהלבגרהלשוי‪,‬ד‪,‬לומלגלעיצעאלווםאיומה‪.‬תאמותוצגאגליזנןידאוכםומלתל‪,‬יצהוםבכ‪.‬תמלברימ‪,‬קננהיוטכי‪.‬גניידםו‪.‬םהלאםכוגמיועדחודלבילעיירהו‪,‬םם‪,‬יאוצזמרקהוחנילגיהםלדםוהכלניעעלרמוירלימדינםוה‪.‬ם‪,.‬‬ ‫יוהתתרקדלנמופיתלוייתצ ובומעעיצדומתם‪ ,.‬ועאלזיההםמלשיהיכוזההרלאבהמ‪.‬שלנעוהמזתהיזרואתת‪ ,,‬לאלשומושרטיעפלסומדררקגעתלםסומלכמלותמשקמטנרי‪.‬ם‪ ,‬רק התחילו לעלות‪ ,‬חשופים‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬ ‫כלהפולקתפבשיאו"בםהמאההאאוילנהאודיהמבכמוררנילגויםחלשהדאווטמרוואברלעיעםהם‪.‬נםבחעאעללצחהג‪.‬מתוא‪".‬ווהאההוסנ‪,‬יכאונכוממבתגמרייעבלבעאבסבזודממדרןס‪.‬תתלמלהתצ'ק‪,‬בפייתכלומאמצתאש‪,‬ווירייןותו"צא‪.‬אדאתדםרחםקומהבשתססהחייייוזלעום יתלהכאוהתלתדפהרישוללממהימ‪.‬וםא‪.‬לטומטמעדאט‪,‬תבעקהלבוימלעדורהתוג‪.‬אהנולשתהןבינכצהדשלבקעה‪.‬במגנלאדוורמבהה‪..‬‬
‫יזגובאוראתםוואעשיוגדת‪,‬םךאהחדקבשם"בושןה‪,‬ימיבתשחגןאלאךהוולתומבורבאאדהבקטדגועדונקולרתתבו‪.‬רוקגאדםעללואתעתוצהבמרמך‪.‬בריאם‪,‬ה לעאצמרך‪,‬ק אבנזיי רהואאידםם אמוסתתךכולביוםדקעילםיו‪.‬אותלאמועדושויקךאגםבעימןלימפעהל‪,‬ה‪.‬הודאברם‬