Page 2 - מפיק מרגליות שמיני תשפא
P. 2
השואל ומשיב הרחיב ענין זה אף לחמץ [תליתאה ח”ג פד’] ,וכתב ,דכמו שחידש הריב”ש ד’והבדלתם’ היינו בודאי על הפרשה ועל הדף
ולא בספק ,כמו”כ בעינן ‘ושמרתם’ מצה המשומרת בודאי ,ומצה דאינה משומרת בודאי אלא מדין רוב לא חשיבא הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
להבדיל בין הטמא ובין הטהור – תשע חנויות
מצה שמורה ,וכן אם היה בה ספק ספיקא לא חשיב מצה משומרת [ועי’ בשדי חמד מערכת חמץ ומצה ס”ב אות א ,ס”י
בחינוך [מצוה קנג’] כתב דמצות עשה לבדוק את סימני הבהמה קודם האכילה ,ואם לא בדק הסימנים אף שהיו בה
אות ה’ שדן בדברי השו”מ] .ובזה יישב השו”מ דברי הרמ”א בסימן תסז’ דכתב הרמ”א דאין לאכול מצות שיש בהם סימני טהרה מ”מ כיון שאכלם ללא בדיקה והבדלה ,הרי זה עבר בעשה ,וכן ביאר דבריו במנח”ח שם[ .וכעי”ז דן בן
הגר”מ זעמבא בספר גור אריה יהודה עניני המועדים סי”ב אות ט’ לענין בדיקת חמץ ,אם לא בדק ביתו ולא ידע בודאות
ספק ספיקא שמא נתחמצו ,והקשה הט”ז [שם סק”ד] והא בכל התורה כולה אזלינן בס”ס לקולא ומדוע בשימור מצה שאין לו חמץ האם ביטל מצות בדיקה ,ובפרט לדברי הירושלמי דחייב בבדיקת חמץ מדכתיב ‘ושמרתם’ ודמי למצות
‘והבדלתם’ ,וכמו דלחינוך במצות ‘והבדלתם’ אם אכל ללא בדיקה-עובר בעשה ,כמו”כ אם לא בדק ביתו אף שלא היה
החמיר הרמ”א שלא לאוכלם ,וביאר השו”מ דכיון דכתיב ‘ושמרתם’ בעינן שימור ודאי ולא אזלינן לקולא בתר ספק
בו חמץ ביטל מצות עשה וע”ש דבריו].
ספיקא[ .וע”פ דבריו יש לומר עוד ,דמזה הטעם חמירא סכנתא מאיסורא ועל כן י”א דלא אזלינן בסכנה בתר רובא ,וכן חידוש הריב”ש – ‘להבדיל’ ‘והבדלתם’ ולא בתר רובא
הריב”ש הוסיף נדבך נוסף הנגזר מגז”ה של ‘והבדלתם’ ,וחידש ,דכיון שציותה התורה לבדוק בסימנים שלא יהיו מכד’
לא מקילים בו בספק ספיקא ,וכל זה משום דכתיב ‘ונשמרתם לנפשותיכם’ ושמירה הינה בודאי ולא בספק ,וכ”כ הט”ז עופות הטמאין וכמו שכתב הרמב”ם בריש מאכלות האסורות ,על כרחינו יש לנו לחוש לכל אחד מהם ואפילו למיעוטא
עכת”ד .והיינו דס”ל לריב”ש דכיון שיש חיוב ‘הבדלה’ שנאמר ‘והבדלתם בין הטמא ובין הטהור’ ונאמר ‘להבדיל בין
יור”ד קטז סק”ב דבדברים שאסורים משום סכנה לא בטלי בששים דחמירא סכנתא מאיסורא ועי’ בפת”ש שם סק”ג הטמא ובין הטהור’ א”כ הבדלה צריכה להיות ודאית ולא אזלינן בתר רובא ,ואפילו אם יש בו ספק ספיקא ,לא אזלינן
דפליגי בזה הפוסקים]. לקולא.
חידוש הריב”ש – לא נאמר בביצים
הנזהר בחמץ משהו מובטח לא שלא יחטא והאחרונים הקשו על יסוד הריב”ש מתוס’ מפורש ,דבחולין סג :אמרינן ‘לוקחין ביצים מן העכו”ם ואין חוששים לא
משום נבילות ולא משום טריפות ,ומקש’ הגמ’ ‘ודילמא דעוף טמא נינהו’ ומתרץ ‘באומר של עוף פלוני טהור’ ,עכ”ל
ולאור הדברים לעיל ,מובן מדוע החמירו בחמץ אפילו במשהו ,וזאת מכיון שיש בו דין של ‘ושמרתם’ וזהו חיוב נוסף הגמ’ .ובתוס’ הקשו ,מה חידוש בזה שלוקחים ביצים מן העכו”ם והרי כיון דעופות טהורים הם רוב העופות שבעולם
א”כ ניזל בתר רובא ,עכ”ד תוס’ .והקשו האחרונים והא לא אזלינן בתר רובא בעופות טמאים וטהורים דבעינן ‘הבדלה’,
של ‘עשה’ שיהיה בידוד מושלם מחמץ ואפילו לא בטל בשישים [מדרבנן] .ובבאר היטב [תמז סק”א] הביא את דברי והוכיחו מכאן דתוס’ לא ס”ל כהריב”ש .והוסיף בשו”ת אבני נזר [יור”ד סימן א’ ובהגה שם] דחידוש הריב”ש דלא
אזלינן בתר רוב אינו רק במין טמא או טהור ,שהרי ברש”י בפרשתן בסוף פרשת שמיני כתב ‘להבדיל בין הטמא ובין
האר”י דהנזהר בחמץ במשהו מובטח לו שלא יכשל בדבר איסור כל אותה שנה .ויש לומר דמקורו של האר”י מהאי הטהור ובין החיה אשר תאכל’ קאי אף בין שחוטות לנבלות ובין טריפות ללא טריפות [ולא רק בין מין טהור למין טמא],
ואפ”ה הקשה תוס’ דליזל בתר רובא לענין נבילות וטריפות ולא רק לענין עוף טמא.
קרא ‘ושמרתם’ ,דכיון שיש חיוב של ‘ושמרתם את המצות’ והתורה הקפידה על בידול והרחקה מוחלטת וודאית [וללא ובהר צבי תי’ בפשיטות [יור”ד עד’ באות ד’] דאין ראיה מדברי התוס’ דבביצים אזיל בתר רובא ,דכל מה דבעינן
להבדיל היינו רק במה ששיך הבדלה ע”י סימנים והוא גוף הבהמה או החיה אבל לא היוצא ממנה דאינו אסור אלא
היתרים של רוב וס”ס] ,הרי המקפיד בלאו זה שכרו הוא ‘ושמרתם את המצוות’ דכלול בזה הבטחה לשמירת המצוות מכיון שיצא מגופה ולא מחמת עצמו[ ,וכן יש להוסיף ,דכיון דסימני ביצים אינם אלא מדרבנן ממילא לא נאמרו בהם
דיני והבדלתם דרק בדבר שיש בו סימנים שייך לומר דסימניו הם הבדלה ,ועי’ בהר צבי [שם] דעשה גדרים וסייגים
כולם [וכן מצאתי בחיד”א ב’דבש לפי’ מערכה ח’ אות יח’].
לחידוש הריב”ש].
קושית הנשים מקשין העולם על הריב”ש
ובזה מיושב עוד ,דתקשי לדברי הריב”ש היאך אזלינן בתר רובא בתשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת בשר נבלה
ויש מקשים ,דהיאך חטאו תנאים ואמוראים כגון רבי ישמעאל בן אלישע שהטה נר בשבת וכי אכל חמץ משהו בפסח ,וזו והרי לא אזלינן בתר רובא דבעינן ‘והבדלתם’ ,אולם למש”כ לעיל אתי שפיר ,דדין ‘והבדלתם’ נאמר רק לענין סימני
הטהרה וטומאה [וכן סימני טריפה או שחוטה רובא או מחצה] ,אבל כשהנידון הוא על החתיכה מצד עצמה והיא אין בה
היא קושית הנשים ,כלומר מובאת קושיה זו בשם אימו של רע”א מרת גיטל ,וכן בשם זקנתו של הדרכי תורה ממונקאש סימנים ,לא שייך בה מצות הבדלה ואזלינן בה בתר רובא[ .והמהרש”ם בספרו דעת תורה [בהקדמה לסימן לט] הקשה
והרי אנו לא בודקים יח’ טריפות אלא רק את הריאות לחודיה משום דאזלינן בתר רובא ,והא בעינן ‘הבדלה’ והרי
[בתו של ר’ יצחק הורוויץ מהמבורג] .על קושיה זו שמעתי תירוץ נפלא ,דרבי ישמעאל שהטה את הנר בשבת ,היה זה סימנים אלו לפניך לבודקם].
‘עשירי’ ודאי ולא עשירי ספק
בשבת חול המועד פסח ,והיינו דכבר הסתיימה ההבטחה שלא יחטא כל השנה ,אבל עדיין לא מובטח לו שלא יחטא כל כחידושו של הריב”ש [שהתורה מצריכה ידיעה ודאית ולא אזלינן בתר רובא] מצינו בעוד כמה מקומות ,כגון ,בב”מ ו:
איתא ‘קפץ אחד מן המנוים לתוכם כולם פטורים’ והתוס’ הקשו מדוע לא נבטלו ברובא ולחייבו כולהו במעשר ותי’
השנה כיון שעדיין לא נגמר הפסח ,ודפח”ח [ולפי תירוץ זה לא יחטא היינו כפשוטו ,ולאו דוקא באיסורי אכילה כמ”ש הרא”ש [בשטמ”ק] דאפילו דכל דפריש מרובא פריש ,מ”מ אינו אלא לענין איסורים שהתורה התירה האיסור להיתר
ע”י ביטול ברוב ,אבל סו”ס עשירי ודאי לא חשיב ,וכיון דבעינן עשירי בודאי וזה לא יצא מכלל ספק עשירי ,על כן
לעיל].
פוטר את כל הדיר.
חלה בצורת מפתח ‘משמרת תרומותי’ – בודאי ולא בספק
בגמ’ בחולין ב :אמרינן דלא יאכל משחיטת קדשים שאינו יודע מי שחטה ,והקשו תוס’ כיון ששחט הקדשים בעזרה,
בשבת זו נהגו בקהילות החסידים לאפות חלות בצורת מפתח ,ורבו הטעמים בזה ,וחשבתי לומר ע”פ התירוץ לעיל, והעזרה דינה כרה”ר ,א”כ יש לטהר שחיטה זו מדין ספק טומאה ברה”ר טהור [ועי”ש תירוצו] ,והרמב”ן והריטב”א
תירצו דכיון שבקדשים יש דין ‘שימור’ דכתיב ‘משמרת תרומותי’ א”כ לא אזלינן בתר רובא ,דשימור צריך להיות
דאמרו חז”ל ‘כל המשמר שבת כהלכתו זוכה לנחלה בלא מיצרים’ דהיינו לעשירות מופלגת ,וא”כ יש לומר דכיון בודאי ולא בספק [ועי’ באחיעזר ח”ב סימן א’ אות ג] ,וא”כ רואים כעין יסודו של הריב”ש דהיכא דבעינן שמירה ,לא
מועיל רובא [וכעי”ז מצינו באבנ”מ בשו”ת יח’ דאין לבטל תרומה מדאו’ ואף דאין מבטלין איסור לכתחילה הוא מדרבנן
שבשבת חול המועד היה עדיין בספק של שמא יחלל שבת דהרי עדיין אינו בהבטחה שלא יחטא בשבת זו ואינו מובטח מ”מ בתרומה נכלל האיסור לבטל ‘במשמרת תרומותי’ וסו”ס אינו משמר התרומה אלא מבטל].
‘ושמרתם את המצות’ – בודאי ולא רוב או ס”ס
בנחלה ללא מיצרים שהרי שמא יחטא ,אבל בשבת שלאחר חוה”מ שמתחילה ההבטחה שלא יכשל בחטא כיון שנסתיים
פסח ולא נכשל בחמץ ,א”כ יזכה לנחלה בלא מיצרים ,וע”כ מרמזים זאת בעשיית חלה בצורת מפתח הפרנסה ,שהרי שבת
היא מקור הברכה ומקור כל ההשפעות ,וכיון שמשבת זו מובטח לו שלא יחללנה ממילא יזכה לנחלה לא מיצרים.
אמירה נעימה ‘ -וספרתם’ הבדלה בין יום לחברו ולא בספק
וכדברי הריב”ש דהיכא דכתיב ‘הבדלה’ לא אזלינן בתר רובו ואין
ספקו להקל ,מצינו דומה לו בספירת העומר ,דכבר כתב המש”ח
קרן אורה -הדף היומי דכל מקום דבעינן ‘ספירה’ ענינו הוא לבודד ולהבדיל יום מהיום
שלפניו ושלאחריו ,וביארנו הטעם ,שכדי להיות ראויים לקבלת
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! התורה לא די בזה שתעבור ‘תקופה’ של ארבעים ותשע יום ,אלא
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? בעינן שיעברו ארבעים ותשעה ימים כל יום לבדו מובדל ומבודד
סתם מתקשה בקטע גמרא? מחברו ,כדי שכל יום יעשה מדרגה לחברו להמשך העליה ,וזהו
יש מי שיעזור! ענין ספירת העומר.
ובזה אמרנו לבאר את חידוש ‘הדבר אברהם’ [ח”א סימן לד] שאדם
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי שלא היה ברור לו בודאי היום שעומד בו וספר ספירה על הספק ,לא
יצא ידי חובתו ואף שלבסוף אמר אמת ,דכיון שבשעת הספירה לא
04-6641505
היה כאן אמירה ודאית של יום ,לא הוי בידוד ובידול של יום מחברו,
דספירת העומר עיקרה ‘וספרתם’ ,ידיעה ופירוד של אחד מחברו,
ועל הספק לא יצא דבעינן ‘הבדלה’ של יום מחברו.
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
המשך מעמוד קודם מעשה רב
עבושצממחתיהו.תלפאיבכאמהל,כלתולצכאועסת.עזבוהדהתיוהה'ינמןאיבץמדהרחגלוקתיקישוםנ'ותהגלדוחלל.וטכיןא.שר האדם עובד את ה' בשמחה ,ההשלכות חסידיו .כידוע ,באפיית מצות יש צורך בזריזות יתירה והקפדה רבה.
חז"ל אומרים שבשלשה מקומות בא משה לכלל כעס ,ומשום כך בא לכלל טעות ומכשלה. נריגאהשאאלחיוד ההרחבסייודיהוםכיעוחוב,דמשדומעתזרהשאלתבהעבכוודעתסו,עלאייונו? מאזמדררזהכחיסאיוד,ת.מלהאזעאצתר באורומחרו,ת,ההריריםאעיליסוורקוחלומוץגעברמבשוהוב!כעס.
ואגשונ'חי"ד[מוהיקומקמקרוראיתיםבטההזו]ם.אמכביושפןהרשכשבעתאנסו.לוכט"לועלאה.כתעהסשאעבחיאדר לבהכעחלנילטיןאטהתעומןד,ת,רוושהלשאדנירידשלעגמבשישאוהמנלןוחהאנמסהותרשמובדראיןףכ,.ילויתקצקודףשיעלם.אחלזע"זלר ומעבילאיאיםתעומדר אמר הרבי ,גם איסור כעס במשהו...
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות'] נלזקכלורק,לאימןעכשיעםס גגדדוולליוםכ.עס קטן .אין תירוץ בסגנון 'כעסתי רק קצת' .איסור כעס – אפילו במשהו .כעס קטן יכול
האריז"ל העיד על עצמו שהגיע לאן שהגיע ,לאותן מדרגות שאין לנו כל השגה בהן ,בזכות שעבד את הקב"ה
