Page 2 - מפיק מרגליות שלח תשפב

‫פנים גרידא וכמו שאומרים בקידוש לבנה ‘להקביל פני אביהם שבשמים’ דאינו אלא כהקבלת פנים ואינו דין ראיה על‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫הגברא‪ ,‬ועל כן בזה סגי אף דרך עששית‪ .‬דלעולם כשהחיוב על הגברא הוא חמיר טפי בין בראיה ובין באי ראיה‪.‬‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬

‫וא”כ נמצא ד’ דרגות‪ ,‬דבמקום שצריך לא לראות‪ ,‬יש אופן של איסור על הגברא [ערוה] והוא חמיר טפי ולא מועיל‬ ‫אחרי לבבכם ואחרי עיניכם – לעיני הזקנים וירקה‬
‫פרשתנו מסתיימת בפרשת ציצית הנאמרת פעמים באהבה ‘ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם’‪ ,‬ויש לעיין מהו‬
‫עששית‪ ,‬ויש גם אופן של איסור ראיה על החפצא [צואה] והוא קל יותר ומועיל עששית‪ .‬וכמו”כ יש מקום שצריך כן‬ ‫‘אחרי עיניכם’‪ ,‬וכי העינים הם התרים‪ ,‬והרי תרות העינים גם היא באה מתאות הלב‪ ,‬ולו זו בלבד‪ ,‬דיותר מסתבר לכתוב‬

‫לראות‪ ,‬גם בזה יש אופן של חיוב על הגברא לראות [קידוש החודש] והוא חמיר טפי ולא מועיל דרך עששית‪ ,‬ויש‬ ‫קודם ‘אחרי עיניכם’ ואח”כ ‘אחרי לבבכם’‪ ,‬דקודם העינים תרות ואח”כ הלב חומד‪.‬‬
‫ובביאור הדבר יש לברר את מהו האיסור בראיה‪ ,‬והנה‪ ,‬כתב הטור עה”ת [שמות לח ח’‪ ,‬וכן בריקאנטי ויקרא א ג]‬
‫גם אופן של חיוב ראיה על החפצא להקביל פני הלבנה [קידוש לבנה]‪ ,‬והוא קל יותר ומועיל אף דרך עששית [ודלא‬ ‫דהכיור נעשה ממראות הצובאות כדי שהכהן לא יצטרך להסתכל בפניה של אשה המביאה קרבן‪ ,‬ועל כן היה רואה אותה‬
‫דרך המראה בלבד כלומר דרך המראות הצובאות‪ .‬ובמנחת אלעזר תמה על דבריו [ח”ג כה’] דהיאך יתכן הדבר שיותר‬
‫כתפארת שמואל שאסר לקדש הלבנה דרך עששית‪ ,‬והובאו דבריו בבאר היטב סימן תכו’ סק”א]‪.‬‬ ‫לו להסתכל בפניה דרך מראה‪ ,‬והרי סו”ס הרהור איכא ומה מועיל שמסתכל דרך עששית‪ ,‬ואם תאמר דבביהמ”ק אין‬

‫פרפרת נאה – החילוק בין עונש המרגלים לעונש קרח‬ ‫הרהור א”כ מדוע שלא יסתכל ישירות ומדוע היה מסתכל דוקא דרך המראות הצובאות‪.‬‬
‫ראיה – איסור עצמי או הכשר איסור‬
‫והנה יש לבאר בחילוק העונשים בין עדת קרח למרגלים‪ ,‬דאילו המרגלים נענשו שתולעים יצאו מגופם‪ ,‬ואילו אצל קרח‬
‫ונראה לומר‪ ,‬שבראיה יש שתי איסורים א‪.‬שהראיה היא גורמת ויכולה להביא את האדם לידי עבירה ב‪.‬ומלבד זאת יש‬
‫נענש שבלעה אותו האדמה‪ ,‬והמתבונן יראה‪ ,‬דעונשים אלו הם דבר והיפוכו‪ ,‬שהרי התולעים אוכלים את האדם כשהוא‬ ‫בראיה עצמה קורבה וקירוב במשהו‪ ,‬דראיה היא סוג של חיבור וקנין [כמו שמצינו ‘הבטה בהפקר קני’]‪ ,‬והוא איסור‬
‫מצד עצמו ללא קשר למה שיכול להיגרם ולהתדרדר מחמת ראיה זו‪[ .‬וכעין יסוד זה מצינו גם ביחוד‪ ,‬וכ”כ באבי עזרי‬
‫באדמה ואילו כאן התולעים אכלום כשהם חיים על פני האדמה‪ ,‬ווהתולעים שהיו צריכים להיות למטה עלו למעלה‪,‬‬ ‫איסו”ב כב’ יב’‪ ,‬דבאיסור יחוד מלבד מה שיכול להביאו לידי עבירה יש בו איסור נוסף מצד עצמו‪ ,‬ויחוד הוא איסור‬

‫ומאידך אצל קרח מצינו דאדם חי צריך להיות למעלה ואילו אצל קרח החיים ירדו לאדמה ועקרו ממקום חיותם על‬ ‫לעצמו גם ללא שיכול להיגרם עבירה מכך‪ ,‬ונפק”מ במקום דליכא חשש ביאה כגון בחולה או שחוף]‪.‬‬
‫ולפי”ז ויש לבאר את דברי הריקאנטי‪ ,‬דבאמת חשש הרהור ליכא במקדש ולכן אין איסור ראיה משום ‘הרהור’‪ ,‬אלא‬
‫פני האדמה לתחת פני האדמה‪.‬‬ ‫דמ”מ כיון שראייה יש כאן‪ ,‬ואף שהיא ראייה שאין בה הרהור [ופעמים והותרה]‪ ,‬מ”מ בבית המקדש שהוא מקום‬
‫הקדושה והשראת השכינה‪ ,‬יש בזה מעלה שלא יראה הכהן את האשה כיון דעל ידי כל ראיה יש חיבור וקירוב‪ ,‬ועל כן‬
‫חטא המרגלים‪-‬כולם נמוכים‪ ,‬חטא קרח‪-‬כולם גבוהים‬
‫היה רואה אותה דרך המראות הצובאות‪ ,‬דבראיה כזו לא הוי חיבור‪ ,‬כיון שאינה ישירה‪.‬‬
‫וידוע לבאר הפגם של המרגלים וקרח כך [וכ”כ המשך חכמה בביאור חטאו של המרגלים] דהמרגלים לא רצו ליכנס‬ ‫ובזה יבואר מדוע כתוב ‘אחרי עיניכם’ כאיסור עצמי ולא בא אחריו ‘אחרי לבבם’‪ ,‬לומר לך‪ ,‬דפעמים ראיית העינים‬
‫לעצמה‪-‬גם היא איסור ואפילו שאינו בא מהרהור הלב‪ .‬דיש איסור של ‘אחרי לבבכם’ והיינו כל הדברים המביאים‬
‫לא”י כיון ששמעו את נבואת אלדד ומידד ‘משה מת ויהושע מכניס’ וחשבו מדעתם‪ ,‬דמעלת בני ישראל במדבר היא רק‬ ‫להרהור הלב וכולל גם ראייה שיש בה הרהור‪ ,‬ומלבד זה יש עוד איסור בראיה גרידא ‘אחרי עיניכם’ שאינה מביאה‬

‫בזכות משה רבינו ואם יכנסו לא”י ירדו מדרגתם‪ ,‬ועל כן היה צריך יהושע לומר להם כשעמדו על הירדן ‘בזאת תדעון‬ ‫להרהור שגם היא איסור לעצמה‪ ,‬כגון בביהמ”ק דנאסרה הראיה‪ ,‬ואף שאין שם הרהור הלב‪.‬‬
‫ראיית רוק היבמה ע”י בתי עינים [משקפים]‬
‫כי חי ה’ בקרבכם’ והיינו שהקב”ה שורה בקרבכם גם ללא משה המקשר והאמצע [והאמצעי] בין עמ”י לקב”ה‪.‬‬
‫בשבות יעקב [קכו’] הסתפק בדיין שעיניו כהות אם כשר לחליצה שהרי צריך שהדיינים יראו את היריקה ‘לעיני‬
‫מאידך חטאו של קרח היה להיפך‪ ,‬וחשב שלא צריך שום אמצעי בין הקב”ה לעם ישראל וכטענתו ‘כי כל העדה כולם‬ ‫הזקנים וירקה’‪ ,‬והגרש”ז כתב‪ ,‬דאף שהקילו דבכל דבר שצריך ראיה כגון קריאת התורה קידוש לבנה ונר הבדלה ע”י‬

‫קדושים’ והרי כולם שמעו מפי הגבורה ‘אנכי’ ו’לא יהיה לך’ ואין שום מעלה למשה רבינו על שאר עמ”י‪.‬‬ ‫ראיית משקפים‪ ,‬מ”מ לענין יבום החמירו שיראה הדיין את הרוק ללא משקפים‪.‬‬
‫ובעיקר הענין‪ ,‬אי ראיה ע”י עששית חשיבא ראייה‪ ,‬דנו בזה בפוסקים באופנים שונים‪ ,‬הן בזכוכית רגילה ונקיה אם‬
‫עונש קרח‪-‬הורדת העליון‪ ,‬עונש המרגלים‪-‬העלאת‬ ‫בכוחה להוות הפסק במקום שצריך מחיצה כגון מול ערוה או צואה‪ ,‬והן במקום שצריך ראיה כגון קידוש לבנה או ראיית‬

‫התחתון‬ ‫הלבנה לקידוש החודש‪ .‬והדברים ארוכים ויגעים‪ ,‬ואכהמל”ב‪ .‬ונבאר נקודה חשובה בענין זה‪.‬‬
‫צואה בעששית‪ ,‬ערוה בעששית‬
‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫ולפי”ז יבואר היטב סיבת החילוק בעונשם‪ ,‬דאילו‬
‫אמרינן בברכות [כה‪‘ ]:‬צואה בעששית מותר לקרוא ק”ש נגדה צואה’ וטעמו ‘בכיסוי תליא רחמנא והא מיכסיא’‪ ,‬אבל‬
‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫המרגלים שחשבו שלא יוכלו ללא משה וחייבים את‬ ‫‘ערוה בעששית אסור לקרות ק”ש נגדה’ ומטעם ‘ולא יראה בך ערות דבר והא קא מתחזיא’ ע”כ הגמ’‪ ,‬ובצורה למדנית‬
‫המיצוע בינם לקב”ה‪ ,‬על כן הקב”ה הרים להם את‬ ‫יבואר החילוק בין ערוה לצואה‪ ,‬דבערוה האיסור הוא כלפי הגברא שלא יראה הערוה וע”י עששית הוא רואה‪ ,‬משא”כ‬

‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫הדברים שנמצאים באדמה והוציא אותם לחוץ והעלה‬ ‫בצואה האיסור הוא כלפי החפצא שיהיה מכוסה‪ ,‬והוא גופא מכוסה‪.‬‬
‫ערוה‪-‬איסור על הגברא‪ ,‬צואה‪-‬איסור על החפצא‬
‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫ורומם את הדברים הנמוכים למקום גבוה יותר‪,‬‬
‫והנה‪ ,‬בגמ’ במסכת ר”ה [כד‪ ].‬מצינו גם נידון זה‪ ,‬דאמרינן ‘ראינוהו בעששית אין מעידין עליו’ ובריטב”א ביאר‬
‫יש מי שיעזור!‬ ‫והתולעים השרוים באדמה יצאו ואכלו את האדם‬ ‫דעששית היינו שראו העדים את הלבנה דרך עששית [זכוכית] ועל כן לא הוי עדות‪ ,‬ותקשי מהגמ’ בברכות דאמרינן‬
‫שמעליה‪ ,‬ואילו בחטא קרח ועדתו‪ ,‬ששם טעותם היתה‬ ‫שם דחשיב ראיה‪ ,‬וא”כ כמו דדדרך עששית חשיב ראיה לענין ערוה א”כ להוי עששית כראיה לענין קידוש החודש‪,‬‬

‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫שחשבו שכולם במעלה גבוהה ומרוממת ולא צריכים‬ ‫וצריך עיון בזה‪.‬‬
‫עששית‪-‬ראייה אין כאן‪ ,‬אי ראייה‪-‬אין כאן‬
‫‪04-6641505‬‬ ‫מיצוע‪ ,‬בזה קיבלו עונשם דהורדו בחייהם למקום‬ ‫והביאור‪ ,‬דיש לחלק כלפי מה אנו דנים‪ ,‬דבקידוש החודש ששם צריך שיראה‪ ,‬ראיה בעששית לא חשיב ראיה‪ ,‬משא”כ‬
‫לענין ערוה צריך שלא יראה‪ ,‬וע”י עששית לא חשיב שלא רואה‪ ,‬ואזיל הכא לחומרא והכא לחומרא‪.‬‬
‫נמוך להראותם דאין כולם בדרגה גבוהה‪ ,‬והדברים‬ ‫עידי קידוש החודש‪-‬חיוב על הגברא‪ ,‬קידוש לבנה‪-‬חיוב על החפצא‬
‫ולפי הביאור שביארנו לעיל דיש לחלק בין איסור ראיה כלפי הגברא ואיסור ראיה כלפי החפצא‪ ,‬כמו”כ יש לחלק בין‬
‫נפלאים‪.‬‬ ‫חיוב ראיה כלפי גברא לחיוב ראיה כלפי החפצא‪ ,‬ויש לחלק בין עידי קידוש החודש לברכת קידוש לבנה‪.‬‬
‫ועל כן נראה‪ ,‬בעידי קידוש החודש שהדין ראיה החיובי שם הוא על הגברא שיראנו‪ ,‬ובדרך עששית חסר בראיה ולא‬
‫"בית הספק"‬ ‫חשיב כראיה‪ ,‬משא”כ בקידוש לבנה אינו דין בגברא לראות את הלבנה אלא דין בלבנה שתראה לנו‪ ,‬ודמי להקבלת‬

‫נדונים וספקות במשנה ברורה על סדר הלימוד היומי של עמוד ליום ‪" -‬דרשו"‬

‫קטנה הוא מכתב בינוני' ולפי"ז נמצא דס"ת שכתוב בכתב‬ ‫סימן לב' סקל"ב 'ונראה נקב דק כנגד השמש כשר' משמע‬
‫גדול יש יותר אפשרות להכשירו משא"כ בכתוב בכתב‬ ‫דדוקא שנראה בעין רגילה אבל אין לחוש אם רואה‬

‫קטן או בינוני אם ניקב א"א לשער אות מכתב קטן‬ ‫בזכוכית מגדלת וכדו'‬

‫סימן לב' סעיף טז' 'תינוק שאינו לא חכם ולא טיפש' ויש‬ ‫סימן לב' באוה"ל ד"ה 'כשר' 'אם הראוהו לתינוק דלא‬
‫לדון מה הגדר בשאלת תינוק‪ ,‬האם מותר לשאול כמה‬ ‫חכים ולא טפש ולא יכול לקרותו יש להחמיר בזה' כלומר‬
‫תינוקות‪ ,‬והאם אזלינן בתר רובא‪ ,‬וכן האם יכול לשנות‬ ‫אפילו שלא היה צריך להראות לו מ"מ אם הראה לו‪-‬‬
‫פסול [וכ"כ לקמן בבאוה"ל ד"ה 'כגון']‪ ,‬ויש לדון בהראה‬
‫דבריו ולומר בתחילה כשר ואח"כ פסול או להיפך‬ ‫לקטן במקום שלא היה צריך להראות לקטן ופסלן הקטן‬
‫האם חשיב 'מזיק'‪ ,‬דאף דנקטינן דאדם שבדק טריפות מה‬
‫סימן לב' סקנ"ה 'ובספק מתי נעשה הנקב תולין דלאחר‬ ‫שאין צריך לבדוק ונמצאת טריפה‪ ,‬דלא חשיב מזיק‪ ,‬מ"מ‬
‫כתיבה נעשה דמסתמא היה הסופר רואהו' ויש לדון‬
‫אם מצאו 'שאלת תינוק' בס"ת שקורין בו שנים רבות‪,‬‬ ‫כאן הקטן עצמו הוא הפוסל ולא היה פסול ממקודם‬
‫האם ניתן לתלות שכבר שאלו את התינוק בשנים עברו‬
‫והכשירוהו כמו דתולין כאן 'שהיה הסופר רואהו' או‬ ‫סימן לב' סט"ו באוה"ל 'מלא אות קטנה' כתב 'ואם זה‬
‫דשמא הבעל קורא לא רמיא עליה משא"כ הסופר‪ ,‬וגם‬ ‫הכתב הוא מכתב בינוני לכאו' דאין מועיל אם כמלא אות‬
‫קטנה הוא מכתב קטן דאל"כ אין שיעור לדבר‪ ,‬אבל אם זה‬
‫הקורא אינו מתבונן היטב בס"ת כמו הסופר‬ ‫הכתב הוא כתב גדול נראה דבודאי מהני אם כמלא אות‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪kerenora456@gmail.com :‬‬

‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬

‫כהשתלשולביהבמושוירשאש‪.‬ננוםמתיהאנהעםוש‪.‬ישנםהששהאהרקוובקת"צ 'הבורזעלרםהבוםשתנ'כיךםשולכאךאלו‪,‬נשוננוצולתות‪.‬נןחעילויאדם‪,‬לפויאשהךמשמנעיחביםמריתשםנוחעתטלראוימםיחודוזשרתחויטהתאםול‪ .‬נאותצקר‪.‬צרלואיומצירהםה‪,‬חויילםא‬ ‫רוב שנותיו באופן הראוי ביותר‪ .‬צריך לערוך תכניות מסודרות‪ ,‬לתכנן היטב את ימי השנה‪.‬‬
‫כעעבהןנ‪,‬עוקתוצבהלת"תןאנהחגהביזודומהוסררכליגרלףלהיחעילנוםיה‪.‬י‪,‬שנמבנמוהג‪.‬יעשלבנשייאארםלרנעבוש‪,‬לעלימאמםידנוודוועצשתליחתווי‪,,‬שוםייכשעךתמבכבןרש‪,‬אהוכמ?אבתרףההרייאס יבהתיהורבר‪,‬וסשובעשפיועשמניבשורלתשיאנודו‪,‬בתותרי‪,‬לרווכייןבההויהשושנתועהפתריל[חובילמ!התומעהיךולאתיהוהמשסורופמעברמ'שהש‪,‬מהשרפיביהיםקשעוילמתםשאר‪,‬ונגיילהייה‪.‬ושוכתה'אשש]רעלים‬ ‫יאמימורבתיתולרעהצומימ‪,‬עאשישםריוטוואבישם‪.‬ריכחללהקודאשגלהאשבלרוךהזיהא‪.‬לשגלבוישיהםשנוהחמהששלושנשיהםהוואשמש‪.‬ס‪..‬ודר‪ .‬לא חטא כלל‪ .‬העביר‬
‫עאהמדדתתווהרעהואבהתויראכהץותהמויחבשהשהבבשוןןכמ‪.‬ואשטנרבןכרבנדעכיסמםשלהומאשארהייץתייהיכםי‪,‬ששהרולכאבשבלרעעהצמיבןזתהמנןומבןןרעגכבשלרישמיוםאנצ?יאתםרלוורבשגתלישנםוא‪.‬תתיאוהםשאכלןר‪,‬ץא?כדאזםו‪.‬שורשהנראילשלהמוחבמעטעלנחייינלדוית‪.‬שמלבשאשהיללחשטתלוא‪,‬תר‬
‫ידוע מאמר חז"ל‪" :‬כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו" [ראש השנה יז א]‪ .‬בפסיקתא‬