Page 2 - מפיק מרגליות חוקת תשפב
P. 2
לולי שכבשוה קודם סיחון ועוג מבני עמון ומואב ,שהרי קודם היתה ארץ עמון ומואב ואח”כ הפכה להיות על הפרשה ועל הדף
ארץ סיחון ועוג ,ובפרשתנו מובא מלחמת האמורי במואב ‘כי חשבון עיר סיחון מלך האמורי הוא והוא נלחם הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א ,מחבר ספר 'מאיר נתיבים'
לא תביאו את הקהל הזה – לא ישא אדם חטאת בירדן ובספינה
במלך מואב הראשון ויקח את כל ארצו מידו על כן יאמר המושלים בואו חשבון תבנה ותכונן עיר סיחון’
בפרשתנו גם מובא חטאו של משה שהיכה את הסלע ,ועל זה נענש כמו שכתוב בפרשתנו ‘לא תביאו את הקהל
וכידוע שאף שהוזהרו בני ישראל לא לכבוש את ארץ בני עמון ומואב ,מ”מ לאחר שנכבשה ע”י האמורי ,יכלו הזה ,וכן בפרשת דברים ‘כי לא תעבור את הירדן הזה’ ועל כן משה רבינו מת בעבר הירדן ולא נכנס לא”י.
בפרשת דרכים [דרך הקודש דרוש ח’] הקשה ,כיון שגזר הקב”ה על משה שלא יבוא לא”י ,א”כ היאך כבש
ישראל לחזור ולכבוש מהאמורי את ארצם וכמבואר בחולין ס ,:וכמ”ש בגיטין ‘עמון ומואב טהרו בסיחון’, משה את ארץ סיחון ועוג והרי הם בכלל כיבוש א”י ,וכמו שמצינו דזו היתה טענת משה רבינו [דברים ג’ כג’]
‘ואתחנן אל ה’ בעת ההיא’ ופרש”י ‘לאחר שכבשתי ארץ סיחון ועוג דשמא הותר הנדר’ ,וא”כ היאך משה
דע”י שכבשו סיחון בחזקה את עמון ומואב ,קנאום בקנין חזקה ,ונעשה מקום זה כארץ סיחון ועוד שיכולים
כבש חבל ארץ זה.
ישראל לכובשה. ושמעתי בשם הגרמ”ד סולובייצ’יק [בן הגרי”ז] ,דבאמת לא נאסר על משה רבינו התוצאה של השהייה בא”י
אלא רק פעולת הכניסה לא”י ,וכאשר כבשו את ארץ סיחון ועוג ,בשעת הכיבוש עצמו לא היה מקום זה נחשב
ובזה יבואר שאלתנו מה החילוק בין כיבוש א”י לבין כיבוש ארץ סיחון ועוג ,דכיון שהזכות של ישראל בארץ כא”י ,אלא כבשו והלכו וכל מקום שכבשוהו נעשה כארץ ישראל למפרע ,וכמ”ש בפרשת עקב [יא כד] ‘כל
המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה’ והיינו שמקום זה עדיין אינו שלהם אלא דע”י הכיבוש וההליכה
סיחון ועוג באה רק מכח סיחון ועוג שכבשוה ,לא יכול להיות כוחם של ישראל יותר מאלו שכבשוה ,דכמו במקום זה ,יעשה כשלהם .ולפי”ז אכן משה רבינו לא נכנס לא”י כיון שבשעת הכיבוש לא היה זה עדיין כא”י,
שסיחון ועוג כבשו את ארץ עמון ומואב בכיבוש בעלמא ולא נעשה ירושתם אלא רק כיבוש בעלמא שהרי לא ורק לאחר מכן מצא את עצמו בא”י ,ועל זה כבר אין לו איסור.
משה שואל-בשעת כניסה אינו ארץ ישראל
הובטחה להם ארץ זו ,כמו”כ ישראל שכבשוה מהם לא יכולים לרישתה יותר ממה שיש להם כעין מה מכר
וזה גופא היתה שאלת משה רבינו מהקב”ה [בריש פרשת ואתחנן] ,דמשה רבינו הבין ממלחמת סיחון ועוג
שני לראשון כל זכות שתבוא לידו. שהקב”ה גזר עליו רק שלא יכנס לא”י בפעולה הכניסה ,וא”כ כמו שהועיל לו להיכנס לארץ סיחון ועוג כיון
שרק לאחר שכבשו שם א”י עליה ,א”כ רצה משה גם להיכנס לא”י באופן זה שכיון שיכבשו את הארץ וטרם
ובזה יבואר הלשון ‘עמון ומואב טהרו בסיחון’ והיינו כמו טהרה שהוא דבר שאינו אבר אבר אלא רק לבסוף תהיה שלהם ואז ימצא בא”י ללא שנכנס אליה ,ועל זה אומר לו הקב”ה ‘ושמה לא תבוא’ ,כלומר ,דוקא בארץ
סיחון ועוג שייך שטרם נקרא א”י אלא רק אחרי הכיבוש ,אלו אבל בארץ ישראל גופא שיש לה את גבולות
נעשה טהרה אחרי שכולו בתוך המים ,כמו”כ עמון ומואב הפכו להיות ארץ סיחון כענין טהרה ולא כמקום א”י שם היא חשובה א”י מצד עצמה ולא מחמת הכיבוש ,והיינו שאינו גזירה רק על הכניסה כדרכה אלא כל
שהובטח להם מראש ,וכמו”כ גם אצל עמ”י עמ”י כבשו את סיחון באופן שסיחון כבשו את עמון ומואב. כניסה שהיא.
משה מוסיף ושואל-הוי אר”י אבל אינו כניסה
ההפטרה ממין הפרשה ובסיפרי נראה דמכח זה שהגזירה היא רק על פעולת הכניסה לא”י ולא על תוצאת ההימצאות בא”י המשיך
משה לבקש להכנס לאר”י ,דאמרינן בספרי [פנחס ד] דאמר משה לקב”ה ‘אכנס דרך אויר או חלל אמר לו
וזה הקישור בין ההפטרה לפרשה ,דבהפטרה מסופר שלאחר שלוש מאות שנה שבאו העמונים והמואבים ושמה לא תבוא’ ,והיינו ,דהציע משה שיכנס באוהל ואז לא חשיב פעולת כניסה וימצא עצמו בא”י ,וכעין מה
דמצינו דיש גזירות שנאמרו רק באופן הרגיל והמצוי ,וכמו שמצינו דלא אמרינן אלא בירדן וספינה [יבמות
ליפתח ואמרו לו שישראל נטלו את ארצם ,וע”ז עונה להם יפתח דקודם כבשה סיחון וישראל הם כבשו ממנו קטז ,]:דהיינו שיש גזירה לכאו’ רק באופן הזה ,אבל כיון שלא נכנס בצורה הרגילה אין זה בכלל הגזירה,
וע”ז אמר לו הקב”ה ,ושמה לא תבוא ,דהיינו כל ביאה מסוג שהיא לא תבוא ,והיינו אינו גזירה רק על הכניסה
וממילא אין שום טענה לבני עמון על עם ישראל [וכן ביאר התוספות עה”ת בפרשתנו ,וברשב”א גיטין לז.
כדרכה.
ד”ה ‘שבאי’]. משה נתאוה לקיים מצוות התלויות בארץ
והנה ,אמרינן בסוטה [יד‘ ].מפני מה נתאווה משה ליכנס לא”י וכי לאכול מפריה הוא צריך וכי לשבוע מטובה
פרפרת נאה-בתפילה הוא צריך ,ומתרצת הגמ’ שרצה להיכנס לקיים את מצוות התלויות בארץ .ולכאו’ למה צריך להגיע למצוות
התלויות בארץ ,ומדוע לא אמרינן דמשום שרוצה לקיים מצות ישיבת א”י גרידא.
הגאון ר’ פנחס אפשטיין זצ”ל [ראב”ד העדה”ח], ובאחרונים מצינו בזה כמה תשובות ,דבצפנת פענח תי’ על קושיה זו דעיקר המצוה מצות ישיבת א”י אז היה
במלחמה וכיון שבט לוי לאו בני כיבוש הם ,על כן לא היה שייך משה במצוה זו שהרי הוא משבט לוי ,אולם
קרן אורה -הדף היומי ביאר לפי”ז נפלא ,מה שאומרים בתפילה ונתן המשך חכמה תירץ דנתקיים מצוה זו אצלו בזמן שהותו בעבר הירדן במקום שתי וחצי השבטים ולכן לא טעם
מצד מצוה זו[ ,ובאמת קושיה זו מהוה ראיה לשיטת הרמב”ם דאין מצות ישוב א”י מצוה בפנ”ע ,אלא רק
עוזרים לכם לסיים את הש"ס! ארצם נחלה כי לעולם חסדו ,נחלה לישראל עבדו כאפשרות לקיים המצות התלויות בארץ].
כל לעולם חסדו ,דלמה כפל פעמים ענין הנחלה ובדרך צחות נתרץ ,דלאחר שמשה רבינו מבקש מהקב”ה ליכנס דרך גגות אויר לארץ ישראל ,א”כ היה צד
לומר דכיון שמשה רבינו מנסה לעבור [כביכול] על רצון ה’ וליכנס דרך מקומות עוקפים וצדדים ,א”כ היה
יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות? ולא כתב בפשיטות ,ונתן ארצם נחלה לישראל צד לומר דמשה רבינו רוצה ליכנס לא”י וגם שם יעשה אותו דבר שיכניס את הפירות דרך מקום פטור ,ממש
כמו שנכנס לא”י דרך מקום פטור ,וע”ז אמרינן דרצה ליכנס לא”י כדי לקיים מצוות התלויות בארץ והיינו
סתם מתקשה בקטע גמרא? עבדו כל”ח ,וביאר דהיה כאן חסד ,שבתחילה נתן מצות תרומות ומעשרות ,שצריכים ראית פני הבית ,ולא הוזכר מצות ישוב א”י דלא מצינו שרוצה ליפטר
יש מי שיעזור! ארצם נחלה ,דהיינו שבתחילה כבשו סיחון את מהם ,משא”כ מצוות תרו”מ.
ארץ עמון ומואב ,דלולי זה לא היו יכולים ישראל עמון ומואב טהרו בסיחון
ובאמת יש לבאר ,מדוע שונה ירושת ארץ ישראל מירושת ארץ סיחון ועוג ,דכיון ששתיהם כבשוה ישראל הרי
המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי לכבוש ארצות אלו ,ולכן רק לאחר שאומרים ונתן היא שלהם ומדוע לא נאמר דחשיבא ארץ ישראל ממש.
והנה אף דארץ סיחון ועוג הפכה להיות כארץ ישראל ע”י כיבוש א”י ,מ”מ לא היו יכולים ישראל לכובשה
04-6641505 ארצם נחלה ,דהיינו נחלה לבני סיחון ועוג ,רק אז
נחלה לישראל עבדו ,כלומר מאז יכולים גם ישראל
לכבוש ארץ זו.
"בית הספק"
נדונים וספקות במשנה ברורה על סדר הלימוד היומי של עמוד ליום " -דרשו"
וכנראה דבחקירה זו פליגי ,ויל"ע [יום א] סימן לב' סקק"ב 'מלבד עוון גזל החמור' ולמה
באמת השו"ע לא כתב זה ,ובאמת שתי טעמים הם,
[יום ד] סימן לב' סכ"ו כתב השו"ע 'אם אותיות של שם שלא יאמר אדם אכתוב כך ואתן אותם מתנה או
דבוקות יכול להפרידם' ובמשנ"ב סקקכ"ו כתב דאם אמכרם במחיר זול ,ועל זה באו דברי השו"ע דלעולם
נדבקו לאחר גמר כתיב אסור להפרידם ,ובבאוה"ל
כתב כן בשם הנו"ב דכיון שיש ספק אם פוסל מוקף אין למכור כך ואפילו שאין כאן איסור גזל
גויל לאחר כתיבה-א"כ אינו ודאי תיקון ואסור למחוק
ולהפריד כיון שאינו ודאי תיקון דשמא אינו פסול, [יום ב] סימן לב' סכ"ד 'מותר לכתוב על מקום הגרר ועל
אמנם בשו"ת רע"א תנינא יד' חולק על הנו"ב וס"ל מקום המחק אפילו אזכרה' עכ"ד .אמנם באופן שהיה
דכיון דסו"ס ספק הוא ואינו יכול לקרות בו חשיב תיקון כתוב שם אזכרה וקילף את הקלף כתב המג"א [סקכ"ו]
דאינו יכול לכתוב שם מילה אחרת שאינה הזכרה ,כיון
כדי שיוכל לקרות בו ש'השם' קנה מקומו בקלף כדאיתא בתוס' ערכין ו ,.ועי'
[יום ה] סימן לב' סקקל"ח 'ויקרא בפיו כל תיבה ותיבה ברע"א מה שהקשה על המג"א
קודם שיכתבנה כדי שלא יטעה' ויש לדון היאך יקרא
את שם ה' בפיו ,דלכאו' אף אם יקרא אות אות לא [יום ג] סימן לב סקקי"ח ויש לחקור באות שמופרדת
בשני חלקיה ,האם החיסרון הוא בקריאת האות או
מועיל דבעינן 'תיבה ותיבה' וכטעם הב"ח לעיל בכתיבת האות ,ונפק"מ כשנראה אות אחת ואם מדקדק
לראות רואה כאן פירוד ,ופליגי בזה הפמ"ג והבאוה"ל
ניתן לקבל את העלון ישירות למייל
נא לפנות לכתובתkerenora456@gmail.com :
המשך מעמוד קודם מעשה רב
לאזנוחולמתעפללאלירםבעשבהמקחבי"לוהתיוכלליכהנודרלךאלרצאנרוץ יקושמרמאיול..ת ,.כאשר אנו בקומה זקופה ,ולא שניאלץ אחומשרבלועלהרהבריו,חאנייולתך ,עשולטהה.עילקאר!די בכך שבחיי חיותך החומר שולט עליך ,גם לעתיד לבוא אינך
ומממרדההקועתדשודמאאיבןגטררליומכדמחךהאשובשותתהצךתדיטרהךדוךנאקתתועשהנליולהאכתלנלתעיחסשמטבאוהאלל.י.ה.ךב?גכילהצגולדלאתמואכדחילםלולאתעי.ןמואצדדתילהקפנמביאשובריכץנתעאדיששןרתישחעליהשמהבעלתטוהח,בייומתלהאהיתמחאתטימארם!,, אההרדמברשךעי.ךנמרהפואחליהסןילדיל ואשראאץמיתרקשלרשראהבלו,בבכאךמינסנביעגילחתפגתץבוקלרורחקותועוית,מעדאלרתהך.המחוחויילוהתהמחפשווקכופתק,תכאהזשו.ר לאענישומתזדאחלת כעלל
לאופכילכךלקרווצםהלאתניחיילהעולולעתלועתתהעללאפנריץהיאשדרמאהל,מלידמ,עןכמאויקבןבראדשם.ם.,.ובבוא העת ,בתחיית המתים,
[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']
