Page 20 - שלומית שרעבי

‫גיורא‬ ‫אני וסימון ומואיז הקטן‬
‫יוסי בנאי‬
‫מילים‪ :‬יוסי בנאי‬
‫לחן‪ :‬חנן יובל‬

‫בנעלי שבת עם כובע של בארט‬ ‫ולפעמים כשאני כך לבדי‬
‫ובעברית יפה עם עין ועם חית‬ ‫אני חוזר לסמטאות ילדותי‬
‫דהרנו על ענן עשוי מכריות‬ ‫אל נעורי שנעלמו עם השנים‬
‫לחברים שלי ההם הישנים‬
‫ובאקדח פקקים הטבענו אוניות‬ ‫אני חוזר אל הצבעים והקולות‬
‫הייתי טרזן ‪ ,‬וסימון ארול פלין‬ ‫אל העיניים התמימות והגדולות‬
‫אני חוזר אל השכונה אל עץ התות‬
‫ומואיז הקטן קפץ כמו גונגה דין‬ ‫אל עפיפון אדום אדום קשור לחוט‬
‫ובלילות החורף הקרים מאוד‬
‫היינו מתכסים בכל החלומות‬ ‫היינו ילדים וזה היה מזמן‬
‫היינו ילדים וזה היה מזמן‬ ‫אני וסימון ומואיז הקטן‬
‫אני וסימון ומואיז הקטן‬
‫אני זוכר קולנוע רקס ביומיות‬
‫עברו שנים מאז עכשיו העיר גדולה‬ ‫ומרחוק פעמונים של כנסיות‬
‫מסימון לא שומעים אפילו לא מילה‬ ‫ואיך רדפנו על גגות אחרי יונים‬
‫לעוף איתן רצינו עד לעננים‬
‫ומואיז הקטן לאן הוא נעלם‬
‫וגם קולנוע רקס כבר לא קיים‬ ‫ובגן השעשועים על נדנדות‬
‫נשבענו אמונים לכל הילדות‬
‫אבל אני כשאני כך לבדי‬ ‫שיחקנו סמל וסוס ארוך וראשיות‬
‫אני חוזר לסמטאות ילדותי‬ ‫המלחמות היו אז לא אמיתיות‬
‫אל נעורי שנעלמו עם השנים‬
‫לחברים שלי ההם הישנים‬ ‫היינו ילדים וזה היה מזמן‬
‫אני וסימון ומואיז הקטן‬
‫היינו ילדים וזה היה מזמן‬
‫אני וסימון ומואיז הקטן‪.‬‬

‫מה שלמדתי מאמא ואבא‪ ,‬למדתי כל כך הרבה שכמובן אי אפשר לסכם‬
‫את זה בעמוד אחד‪ .‬אם בכל זאת צריך אז הייתי אומר במשפט אחד‬

‫שלא ליפול אל תיבת הדואר‪ ,‬למרות שאין סכנה כזאת כי נעלו את‬
‫תיבות הדואר ברחוב עוזיאל‪ .‬אני מקדיש את השיר "אני וסימון ומואיז‬

‫הקטן" המספר על ילדות בירושלים‪ .‬ואת השיר "‪"five years time‬‬
‫המספר על זיכרונות של חמש שנים‪ ,‬ואנחנו הרי מדברים על זיכרונות‬

‫של ‪ 50‬ויותר שנים‪ ,‬באהבה גיורא‪.‬‬

‫‪16‬‬