Page 102 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה
P. 102
הסוגייה הראשונה במסכת מועד קטן
חרישה במועד ובשביעית
במשנה שפותחת את המסכת כתוב :משקין בית השלחין במועד ובשביעית ,בין ממעיין שיצא
בתחילה ,בין ממעיין שלא יצא בתחילה .אבל אין משקין לא ממי הגשמים ,ולא ממי הקילון .החלק
הראשון (1־ .2ב ,א :השתא יש לומר – ב ,ב :שדה הבעל) הוא בהגדרת המעין שמשקין ממנו ,מרכז
הסוגייה (3־4־ .5איתמר – ד ,א :קיים לא) על חרישה בשבת ובשביעית ,והחלק השלישי (6־ .7אבל
לא – פסקי דמו) על מה שאסור להשקות ממנו.
החלק הראשון פותח בשאלה מדוע צרי לומר גם מעין שיצא בתחילה וגם מעין שלא יצא בתחילה,
והסבר ללשון "בית השלחין" ו"בית הבעל" .בנוסף ,מובאת מחלוקת בשאלה מיהו התנא של משנתנו,
הסובר שמותרת רק השקיה כדי שלא יהיה הפסד .רב הונא אומר שמשנתנו היא כרבי אליעזר בן יעקב,
ורב פפא אומר שמשנתנו היא כרבי יהודה ,שאפילו במקום הפסד אסורה טרחה.
במרכז הסוגייה נחלקו רבה ורב יוסף אם המנכש והמשקה מים לזרעים בשבת מתרים בו משום חורש
או משום זורע ,ומתוך כך שואלת הגמרא מדוע משקים בשביעית בית השלחין .אביי אומר שמדבור
בשביעית בזמן הזה כשיטת רבי ,ורבא אמר שאפילו לשיטת חכמים דווקא האבות אסורים מהתורה
והתולדות אסורות רק מדרבנן.
עוד נחלקו רבי יוחנן ורבי אלעזר אם החורש בשביעית לוקה או לוקה ,ולמסקנת הגמרא המחלוקת
היא אם לוקים על התולדות או לא .רב דימי אמר ,שבארץ ישראל אמרו כך :יכול ילקה על התוספת?
ולמדו שהוא איננו לוקה .רבי אלעזר הסביר שהכוונה היא לכך שלא לוקים על חרישה ,ורבי יוחנן
102
