Page 59 - דרך חדשה בלימוד הגמרא | פני המנורה

‫פני המנורה ‪59‬‬

‫ולבסוף הוא נתן עם קצבה‪ ,‬כמו שכתוב‪ַ :‬עד ְּׁכ ַסף ַּכ ְּׁכ ִרין ְׁמ ָאה ְׁו ַעד ִח ְׁנ ִטין ּכִֹרין ְׁמ ָאה ְׁו ַעד ֲח ַמר ַּב ִּתין ְׁמ ָאה‬
‫ְׁו ַעד ַּב ִּתין ְׁמ ַשח ְׁמ ָאה ּו ְׁמ ַלח ִ ּדי ָלא ְׁכ ָתב (עזרא ז‪ ,‬כב)‪ .‬הגמרא דוחה טענה זו‪ ,‬שכן אולי כורש לא החמיץ‪,‬‬

‫אלא בתחילה הוא לא ידע כמה צריך לתת‪ ,‬ולאחר שהתחילו לעבוד במקדש‪ ,‬הוא נתן לפי זה‪.‬‬

‫בחלק השלישי של הסוגייה אומר רב חסדא‪ ,‬שאחד בניסן הוא ראש החודש שבו הרגל של ראש השנה‬
‫לרגלים‪ .‬הגמרא מסבירה‪ ,‬שמשנתנו היא כשיטת רבי שמעון ורבי שמעון בר יוחאי‪ ,‬שכיוון שעברו‬

‫שלשה רגלים כסדרם עובר בבל תאחר‪.‬‬

‫מה אנו לומדים מהסוגייה? נראה‪ ,‬כי ישנה הבחנה ברורה בין ישראל לבין הגויים‪ ,‬ורב חסדא מדגיש‬
‫שחודש ניסן הוא החודש שבו מתחיל עם ישראל‪ ,‬הן בכך שאחד בניסן הוא ראש השנה למלכי ישראל‪,‬‬
‫והן בכך שהרגלים הם כסדרם‪ ,‬פסח־שבועות־סוכות‪ ,‬וניסן הוא החודש בו ראש השנה לרגלים‪ .‬אמנם‪,‬‬
‫במרכז הסוגייה אנו רואים‪ ,‬שמי שמצטרף לבנין המקדש‪ ,‬גם מאומות העולם‪ ,‬הוא מלך כשר והוא‬
‫כמלכי ישראל‪ ,‬ומי שמחמיץ ועושה עבירות‪ ,‬הוא ממלכי אומות העולם‪ .‬ומכאן‪ ,‬שראש השנה באחד‬
‫בניסן הוא ראש השנה לכל מי שממליך את ה'‪ ,‬ומצטרף לבוחר בעמו ישראל‪ ,‬ולאו דווקא לעם ישראל‪.‬‬

‫וזו לשון הסוגייה על פי החלוקה המוצעת‪:‬‬

‫[ארבעה ראשי שנים הם‪ .‬באחד בניסן – ראש השנה למלכים ולרגלים‪ ,‬באחד באלול – ראש השנה‬
‫למעשר בהמה‪ .‬רבי אלעזר ורבי שמעון אומרים‪ :‬באחד בתשרי‪ .‬באחד בתשרי – ראש – השנה לשנים‪,‬‬
‫ולשמיטין‪ ,‬וליובלות‪ ,‬לנטיעה‪ ,‬ולירקות‪ .‬באחד בשבט – ראש השנה לאילן‪ ,‬כדברי בית שמאי‪ ,‬בית‬

‫הלל אומרים‪ :‬בחמשה עשר בו]‪.‬‬

‫גמרא‪ .‬למלכים למאי הלכתא? — אמר רב חסדא‪ :‬לשטרות‪ .‬דתנן‪ :‬שטרי חוב המוקדמין — פסולין‪,‬‬ ‫‪.1‬‬
‫והמאוחרין — כשרין‪.‬‬ ‫‪1‬‬

‫תנו רבנן‪ :‬מלך שעמד בעשרים ותשעה באדר‪ ,‬כיון שהגיע אחד בניסן — עלתה לו שנה‪ .‬ואם לא‬ ‫‪1‬‬
‫עמד אלא באחד בניסן — אין מונין לו שנה עד שיגיע ניסן אחר‪ .‬אמר מר‪ :‬מלך שעמד בעשרים‬
‫ותשעה באדר כיון שהגיע אחד בניסן עלתה לו שנה‪ .‬הא [ב‪ ,‬ב] קא משמע לן דניסן ראש השנה‬
‫למלכים‪ ,‬ויום אחד בשנה חשוב שנה‪ .‬ואם לא עמד אלא באחד בניסן אין מונין לו שנה עד שיגיע‬
‫ניסן אחר‪ .‬פשיטא! — לא צריכא‪ ,‬דאימנו עליה מאדר‪ .‬מהו דתימא‪ :‬נימנו ליה תרתין שנין‪ ,‬קא‬

‫משמע לן‪.‬‬
‫תנו רבנן‪ :‬מת באדר‪ ,‬ועמד אחר תחתיו באדר — מונין שנה לזה ולזה‪ .‬מת בניסן ועמד אחר תחתיו‬
‫בניסן — מונין שנה לזה ולזה‪ .‬מת באדר ועמד אחר תחתיו בניסן — מונין ראשונה לראשון‪ ,‬ושניה‬
‫לשני‪ .‬אמר מר‪ :‬מת באדר ועמד אחר תחתיו באדר — מונין שנה לזה ולזה‪ .‬פשיטא! — מהו דתימא‪:‬‬
‫שתא לבי תרי לא מנינן‪ ,‬קא משמע לן‪ .‬מת בניסן ועמד אחר תחתיו בניסן — מונין שנה לזה ולזה‪.‬‬
‫פשיטא! — מהו דתימא‪ :‬כי אמרינן יום אחד בשנה חשוב שנה — בסוף שנה‪ ,‬אבל בתחלת שנה —‬