Page 120 - דרך חדשה בלימוד גמרא_טיוטה
P. 120

‫הסוגיה הראשונה במסכת חגיגה‬

                             ‫הקשר בין ראייה להקהל‬

‫המשנה הראשונה פותחת בהגדרת החייבים במצוות ָׁש ֹלש§ ְּפ ָﬠ ִמים ַּב ָּׁש ָנה ֵי ָר ֶאה ָּכל ְזכ ּו ְר ָך ֶאל ְּפ ֵני ָה ָאדֹן‬
‫ה' )שמות כג‪ ,‬יז(‪ :‬הכל חייבין בראייה‪ ,‬חוץ מחרש‪ ,‬שוטה‪ ,‬וקטן‪ ,‬וטומטום‪ ,‬ואנדרוגינוס‪ ,‬ונשים‪,‬‬
‫ועבדים שאינם משוחררים‪ ,‬החיגר‪ ,‬והסומא‪ ,‬והחולה‪ ,‬והזקן‪ ,‬ומי שאינו יכול לעלות ברגליו‪ .‬הסוגיה‬
‫הראשונה בגמרא )ב‪ ,‬א‪ :‬הכל – ד‪ ,‬ב‪ :‬את הערל( היא על מי שחייבים בראייה‪ ,‬ועל החובה של מצוות‬
‫הקהל‪ .‬החלק הראשון )‪1‬־‪ .2‬ב‪ ,‬א‪ :‬הכל – ג‪ ,‬א‪ :‬ילמדו הוא( על מי שכלול בהגדרת "הכל"‪ ,‬ועל המיעוט‬
‫של חרש מראיה‪ .‬במרכז הסוגיה )‪3‬־‪4‬־‪ .5‬אמר רבי תנחום – ג‪ ,‬ב‪ :‬למקומן וחזרו( דרשות על פטורים‬
‫מהקהל‪ ,‬ועל טעם החיוב בהקהל‪ .‬החלק השלישי )‪6‬־‪ .7‬תנו רבנן – ד‪ ,‬ב‪ :‬את הערל( על שאר הפטורים‬

                                                                                         ‫מראיה שנזכרו במשנה‪.‬‬

‫החלק הראשון מתחיל בשאלה מה באה המילה "הכל" במשנה לרבות‪ ,‬והיא משיבה שזה בא לרבות‬
‫מי שחציו עבד וחציו בן חורין‪ ,‬ולשיטת רבינא‪ ,‬שאמר‪ :‬מי שחציו עבד וחציו בן חורין פטור מן‬
‫הראייה‪ ,‬המילה "הכל" מרבה את מי שהיה חיגר ביום ראשון ונתפשט ביום שני‪ ,‬ולפי מי שאמר שהכל‬

                                        ‫הימים הם תשלום ליום הראשון באים לרבות סומא באחת מעיניו‪.‬‬

‫הצירוף של "חרש" ל"שוטה וקטן" מלמד שהחרש עליו מדובר הוא מי שאינו שומע ואינו מדבר‪,‬‬
‫שאינו בן דעה‪ ,‬ומשמע שמי שמדבר ואינו שומע‪ ,‬שומע ואינו מדבר – חייב‪ .‬אמנם‪ ,‬זהו בניגוד‬
‫לברייתא‪ :‬מדבר ואינו שומע‪ ,‬שומע ואינו מדבר – פטור! לפיכך אמר רבינא או רבא‪ :‬משנתנו חסרה‪,‬‬
‫וכך היא שנויה‪ :‬הכל חייבין בראייה ובשמחה‪ ,‬חוץ מחרש המדבר ואינו שומע‪ ,‬שומע ואינו מדבר‪,‬‬
‫שפטור מן הראייה‪ .‬ואף על פי שפטור מן הראייה – חייב בשמחה‪ .‬ואת שאינו לא שומע ולא מדבר‪,‬‬

                                                      ‫· ‪· 120‬‬
   115   116   117   118   119   120   121   122   123   124   125