Page 279 - דרך חדשה בלימוד גמרא_טיוטה
P. 279

‫הסוגיה הראשונה במסכת הוריות‬

                          ‫יחיד העושה בהוראת בית דין‬

‫המשנה הראשונה במסכת הוריות היא‪ :‬הורו בית דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה‪,‬‬
‫והלך היחיד ועשה שוגג על פיהם‪ ,‬בין שעשו ועשה עמהן‪ ,‬בין שעשו ועשה אחריהן‪ ,‬בין שלא עשו‬
‫ועשה – פטור‪ ,‬מפני שתלה בבית דין‪ .‬הורו בית דין‪ ,‬וידע אחד מהן שטעו או תלמיד והוא ראוי‬
‫להוראה‪ ,‬והלך ועשה על פיהן‪ ,‬בין שעשו ועשה עמהן‪ ,‬בין שעשו ועשה אחריהן‪ ,‬בין שלא עשו ועשה‬
‫– הרי זה חייב‪ ,‬מפני שלא תלה בבית דין‪ .‬הסוגיה הראשונה )ב‪ ,‬א‪ :‬אמר שמואל – ב‪ ,‬ב‪ :‬דברי חכמים(‬

                                                                         ‫היא על יחיד שעשה בהוראת בית דין‪.‬‬

‫החלק הראשון )‪1‬־‪ .2‬ב‪ ,‬א‪ :‬אמר שמואל – מידי( מביא שתי לשונות על ההוראה של בית הדין שעשו‬
‫על פיה‪ ,‬ושתי לשונות על פירוש "שוגג" כאשר עשה היחיד על פי בית דין‪ .‬מרכז הסוגיה )‪3‬־‪4‬־‪.5‬‬
‫והלך היחיד – בשגגה אחת( הוא על שגגה שלא נעשתה בהוראת בית הדין‪ .‬החלק השלישי )‪6‬־‪ .7‬בין‬

                  ‫שעשו – ב‪ ,‬ב‪ :‬דברי חכמים( הוא על מי שלא תלה בבית דין אך עשה על פי הוראתם‪.‬‬

‫החלק הראשון פותח בדברי שמואל‪ :‬לעולם אין בית דין חייבין עד שיאמרו להם מותרין אתם‪ ,‬ורב‬
‫דימי מנהרדעא אמר‪ :‬עד שיאמרו להם מותרין אתם לעשות; מהו הטעם? לפי שלא נגמרה הוראה‪.‬‬
‫שלשה אמוראים מביאים הוכחות ממשניות לדבריו‪ :‬אמר אביי‪ ,‬אף אנו שנינו‪ :‬חזר לעירו‪ ,‬שנה ולימד‬
‫כדרך שלימד – פטור‪ ,‬הורה לעשות – חייב‪ .‬אמר רבי אבא‪ ,‬אף אנו שנינו‪ :‬הורו לה בית דין להנשא‪,‬‬
‫והלכה וקלקלה – חייבת בקרבן‪ ,‬שלא התירו לה אלא להנשא‪ .‬אמר רבינא‪ ,‬אף אנו שנינו‪ :‬הורו בית‬
‫דין לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה‪ .‬לשון שניה היא הפוכה‪ ,‬שדברי שמואל הם‪ :‬אין בית‬

                                                      ‫· ‪· 279‬‬
   274   275   276   277   278   279   280   281   282   283   284