Page 306 - דרך חדשה בלימוד גמרא_טיוטה
P. 306

‫הסוגיה הראשונה במסכת חולין‬

                                  ‫שחיטה ראויה‬

‫במשנה כתוב‪ :‬הכל שוחטין ושחיטתן כשרה‪ ,‬חוץ מחרש שוטה וקטן‪ ,‬שמא יקלקלו את שחיטתן‪.‬‬
‫וכולן ששחטו ואחרים רואין אותן – שחיטתן כשרה‪ .‬הסוגיה הראשונה )ב‪ ,‬א‪ :‬הכל – יג‪ ,‬א‪ :‬לדעתכם‬

                                                                              ‫זבוחו( היא על השחיטה הראויה‪.‬‬

‫החלק הראשון )‪1‬־‪ .2‬ב‪ ,‬א‪ :‬הכל – ג‪ ,‬ב‪ :‬לא סבירא ליה( על הדין "הכל שוחטין ושחיטתן כשרה"‪.‬‬
‫מרכז הסוגיה )‪3‬־‪4‬־‪ .5‬ת"ר – יב‪ ,‬ב‪ :‬ונראין כו'( בדין כותי ששחט‪ ,‬סכין שאיננו טוב לשחיטה ודין‬
‫חזקה ורוב‪ ,‬והדין שהרוב שמצויין אצל שחיטה מומחים הם‪ .‬החלק השלישי )‪6‬־‪ .7‬חוץ מחרש – יג‪,‬‬

                                                                       ‫א‪ :‬לדעתכם זבוחו( בדין קטן בשחיטה‪.‬‬

‫החלק הראשון פותח בשאלה‪" :‬הכל שוחטין" – לכתחלה‪" ,‬ושחיטתן כשרה" – דיעבד? אמר לו רב‬
‫אחא בנו של רבא לרב אשי‪ :‬וכל "הכל" לכתחלה הוא? ומסיקה הגמרא‪ ,‬שיש "הכל" לכתחלה ויש‬
‫דיעבד‪ ,‬וכאן מוכח מהלשון "ושחיטתן כשרה"‪ ,‬שלשון "הכל שוחטין" היא לכתחילה‪) .‬א( אמר רבה‬
‫בר עולא‪ ,‬זו כוונת המשנה‪ :‬הכל שוחטין – ואפילו טמא בחולין על טהרת הקודש‪ ,‬ואם שחט מוקדשין‬
‫על אף שלא ישחוט לכתחילה‪ ,‬ואומר ברי לי שלא נגעתי – שחיטתו כשרה בדיעבד‪ .‬הגמרא מקשה על‬
‫הסבר זה‪ ,‬שכן יש משנה מפורשת שאומרת שהשחיטה כשרה בדיעבד אם הטמאים אינם נוגעים‬
‫בבשר‪ ,‬ומשיבה הגמרא‪ ,‬או שכאן הוא העיקר ושם שנו גם טמא במוקדשים מתוך ששנו את שאר‬
‫הפוסלים‪ ,‬או ששם הוא העיקר וכאן מתוך שדברו על טמא בחולין שנו גם על טמא במוקדשים‪) .‬ב(‬
‫אביי אמר‪ ,‬שכוונת המשנה היא כזו‪ :‬הכל שוחטין – ואפילו כותי‪ ,‬במה דברים אמורים – כשישראל‬
‫עומד על גביו‪ ,‬אבל יוצא ונכנס – לא ישחוט‪ ,‬ואם שחט – חותך כזית בשר ונותן לו‪ ,‬אכלו – מותר‬

                                                      ‫· ‪· 306‬‬
   301   302   303   304   305   306   307   308   309   310   311