Page 72 - שופר 956
P. 72
טעון
לראות שמחה גניזה
הרב אברהם יפרח -בית חב"ד נתיבות
שמחה שנובעת מניסוך היין ,שמחה באם אדם זה מטבעו הוא איש מופנם ימי חול המועד סוכות אלו הם ימי
בקיום מצוות מצד הטעם וההגיון – הרי בעת שמחה ,ובפרט בעת שמחה "שמחת בית השואבה".
שבדבר – זו שמחה מוגבלת .מחר אני אישית גדולה ,הוא יוצא מההגבלות שלו
אבין טוב יותר ועמוק יותר מאשר היום. בזמן שבית המקדש היה קיים ,בלילה
כך שההבנה שלי היום ,ובמילא גם והוא נעשה מוחצן במדה רבה. הראשון של חול המועד סוכות ,במוצאי
השמחה הנובעת מההבנה שלי היום אדם שמטבעו הוא קמצן או חסכן – היום-טוב הראשון ,היו יורדים אל מעיין
– היא שמחה מוגבלת .זאת לא שמחה בעת שמחת חתונת בנו יחידו ,הוא מפזר השילוח ושואבים מים ,ואחרי שהאיר
שאפשר לומר עליה "ראה שמחה". היום היו מנסכים את המים על המזבח.
זאת לא שמחה שנובעת מעומק הנפש כספים בהרחבה. ניסוך המים על המזבח הוא ייחודי לחג
שלי .זו שמחה מוגבלת בהתאם להגבלת השמחה אינה מוגבלת ללבו של האדם, הסוכות ,לעומת ניסוך היין אותו היו
היא מתבטאת בכל אבריו ,הוא שר בפיו, מנסכים על גבי המזבח בכל השנה בעת
ההבנה שלי. הוא מוחא כפיים ,הוא מרקד עם רגליו. הקרבת קרבנות שונים ,הרי בחג הסוכות
שמחת שבת ,שמחת יום-טוב ,שמחה כל כולו משתתף בשמחה ,היא מקיפה היו גם שואבים מים ומנסכים אותם על
בימים שמנסכים בהם יין על גבי המזבח,
זו אמנם לא הנהגה של יום רגיל ,זו אותו ,ומוציאה אותו מההגבלות שלו. גבי המזבח.
שמחה של יין" ,נכנס יין יצא סוד" ,זו ככל שהשמחה נובעת ממקור עמוק שמחה זו של שאיבת המים היתה כה
אמנם "שמחה פורצת גדר" – אבל עד יותר בנפש האדם – כך היא מקיפה אותו גדולה ,כי עד חז"ל אומרים במשנה
רמה מסויימת .עד כמה שהיא לא תהיה יותר ומשילה את כל ההגבלות והסייגים במסכת סוכה "מי שלא ראה שמחת בית
פנימית ,היא לא מגיעה עד לעומק נפשו
שהוא מוגדר בהם בחיי היום-יום. השואבה – לא ראה שמחה מימיו".
של האדם. ועל שמחת בית השואבה אומרים חז"ל ביטוי זה של חז"ל דורש ביאור ,מה
לעומת זאת שמחת בית השואבה, משמעות הדבר ש"מי שלא ראה שמחת
שמחת חג הסוכות ,השמחה בשל ניסוך "מי שלא ראה שמחה זו" – בית השואבה לא ראה שמחה מימיו".
המים – זו לא שמחה שנובעת מהבנה, מה המשמעות של "ראה" שמחה ,וכי האם אפשר לומר על יהודי שהוא "לא
זו שמחה פורצת גדר שנובעת מעומק ממתי "רואים" שמחה .שמחה חווים,
נפשו של היהודי ,שמחה שנובעת מכך בשמחה שמחים ,מה הביטוי "ראה ראה שמחה מימיו"?
כל חג נקרא בשם "מועדים לשמחה",
שהוא מקיים את רצונו של הקב"ה. שמחה" – כך שבכל חג יש שמחה .ובפרט ביום
והיות והקב"ה הוא אינו מוגבל ,כך גם תכונתה של הראיה היא בכך ,שכאשר הראשון של חג הסוכות ,שחג הסוכות
השמחה הזו הקשורה רק בו ,גם היא לא אדם רואה דבר מסוים – הדבר נחקק מתייחד מכל החגים בכך שהוא מכונה
מוגבלת לחלק זה או אחר של האדם, בנפשו ,הדבר מתאמת אצלו והוא נעשה בשם "זמן שמחתינו" – כך שכבר ביומו
אלא היא מקיפה את כל כולו וחודרת חלק ממנו .שלא כמו שמיעה שהיא דבר הראשון של חג הסוכות אנו חווים
עד לעומק נפשו – זו שמחה של "ראה נוסף על האדם .כשהאדם שומע דבר שמחה ,ומהו הביטוי על הלילה השני של
שמחה" ,זו שמחה פורצת כל גדר ,שמחה מסוים – הדבר אינו מתאמת אצלו כמו חג הסוכות ,על שמחת בית השואבה,
שמתאמתת ומתאחדת עם עומק נפשו הוודאות שיש לו כאשר הוא רואה את שרק אז " -מי שלא ראה שמחת בית
של האדם – הדבר. השואבה ,לא ראה שמחה מימיו".
ולכן דווקא בחג הסוכות ,בשמחת בית שמחת בית השואבה -זו שמחה של מלבד החגים ,גם אודות השבתות מובא
השואבה ,כששואבים מים ,שאין בהם "מי שלא ראה שמחה זו ,לא ראה שמחה בחז"ל שהפסוק "וביום שמחתכם
טעם – השמחה היא אמיתית יותר ,היא מימיו" .שמחת בית השואבה זו אינה ובמועדיכם" – מדבר הן על החגים והן על
עמוקה ומקיפה יותר ,ולכן רק על שמחה שמחה חלקית ,שמגיעה עד לרמה השבתות .המילה "במועדיכם" – מדברת
זו נאמר "מי שלא ראה שמחה זו ,לא מסוימת בנפשו של האדם .אלא זו על המועדים ,ואילו "וביום שמחתכם" –
שמחה החודרת בפנימיותו ,הוא מתאחד "אלו השבתות" ,כך שגם השבת נקראת
ראה שמחה מימיו". איתה ,כמו באמצעות ראיה .היא הופכת
ומשמחה זו של שמחת בית השואבה, להיות חלק בלתי נפרד ממנו .היא בשם יום שמחה.
נשאב שמחה אמיתית לכל ימות השנה, נחקקת בעומק נפשו – וככזו היא מקיפה כך שיש להבין מה הייחודיות של שאיבת
גם לימים של שבת וחג ,לימים של את כל כולו .זו שמחה פנימית של "ראה המים ,של שמחת בית השואבה – שמי
שמחת היין – שמחה"• . שלא ראה אותה ,לא ראה שמחה מימיו•.
שהיסוד והגישה לקיום התורה והמצוות
שלנו ,כולל קיום המצוות של ההגיון, מדוע דווקא שמחת בית השואבה היא כדי להבין זאת – נתבונן רגע מה כוחה של
מצוות ה"יין" ,יהיו על יסוד שמחת ניסוך ברמה כה גבוהה של "ראה שמחה" ,מדוע השמחה :שמחה יש לה תכונה ייחודית
ה"מים" ,על יסוד הקשר הפנימי והעצמי זו שמחה שחודרת עד לעומק נפשו ,עד ביחס לשאר הרגשות של האדם .על
שלנו עם הקב"ה ,מימים אלו נקח שמחה שהיא מוגדרת כ"ראה שמחה" ,כוודאות השמחה אומרים חז"ל "שמחה פורצת
של מצוה לקיום כל המצוות באופן של גדר" .בכוחה של השמחה לפרוץ את
"ראה שמחה" ,ובזכות זה נזכה לשנה של ראיה שהיא חלק מהאדם עצמו – הגדרים וההגבלות שהאדם נמצא בהם
בשמחת בית השואבה שאבו מים ונסכו
שמחה ללא הגבלות. אותם על המזבח .שלא כמו בכל השנה בכל ימות השנה.
ככל שהשמחה מגיעה ממקום עמוק
(התוועדות חג הסוכות תשכ"ב) שניסכו יין על המזבח. יותר בנפשו של האדם – כך היא מסירה
יין – הוא בעל טעם ,יין יש בו תענוג ,יין ומשילה את ההגבלות החיצוניות היום-
הוא "משמח אלוקים ואנשים" .יין מגלה יומיות שלו .כשהשמחה היא מדודה
– האדם מנגן בשפתיו .כאשר השמחה
את פנימיותו של האדם. מגיעה ממקום פנימי יותר ,הוא גם
מים – אין בהם טעם ,אין בהם תענוג כלל. מטפח בידיו .כשהיא נובעת ממקום יותר
יין – מסמל את קיום המצוות ,את לימוד עמוק – הוא גם יוצא בריקוד ברגליו.
התורה ,מתוך תענוג ,מתוך "טעם" וכאשר היא מגיעה מנקודת נפשו פנימה
והגיון. – הוא הופך להיות אדם שונה לחלוטין:
מים – מסמלים את קיום מצוות מצד
קבלת עול מלכות שמים .ללא כל "טעם",
ללא הבנה אישית .רק בשל הרצון לקיים
את רצונו של הבורא.
גיליון // 956י"ד תשרי תשפ"א // 02/10/20
