Page 34 - hadera17v6
P. 34
17.6.2022 34
הסיפור "אגדה או מציאות" הוא סיפור אהבה בלתי אפשרי; לתי את המנהל' :אתה מוכן לקבל אותי לעבודה בהתנדבות?' ,הוא מקומם ולא יסתדרו בחיים החדשים ,האם יוכלו אי פעם
הסיפור "הפתעה" הוא סיפור קצר ומשעשע; הסיפור "התיק" היה המום ושאל' :מה ,את מוכנה לעבוד בהתנדבות?' אמרתי 'כן'. לחזור לכאן לארץ שבה נולדו ושהייתה ביתם כל כך הרבה
הוא סיפור על בחורה מאומצת שלא יכולה לסלוח לאימא שלה; אם זה בהתנדבות אז אין בעיות של משמעת ,איחורים ,הכול בסדר. שנים? והשפה? גם ללמוד עברית זה לא פשוט בגילם,
הסיפור "המשאלה" עוסק בהתמודדות עם בעיות פוריות; הסי־ בהתחלה עבדתי בהתנדבות .היו מאוד מרוצים ממני .אחר כך עבדתי ובלי לדעת את השפה המדוברת אי אפשר להסתדר בארץ
פור "המגילה" הוא סיפור על אדם שצריך להגיע לאיראן ולהביא
משם מגילה בדרך לא דרך; הסיפור "שבועת היפוקרטס" הוא כעובדת מן המניין". חדשה".
סיפור על אדם שהולך ללמוד רפואה; הסיפור "שיחה באוטובוס" אז איך התמודדת באמת עם בעיות משמעת? בשנת 1959עלתה לישראל עם אימא שלה מעיר מולדתה
"שאלה טובה .באחד הימים הייתה ילדה שבאמצע השיעור טהרן כשהיא הייתה בת 11וחצי .היא למדה בבית חינוך עיוורים
עוסק ברכילות בהתערבותם של כל הנוסעים. הוציאה בננה והתחילה לאכול .אמרתי לה להכניס את הבננה לתיק. בירושלים בתנאי פנימייה" .זאת הייתה תקופה קשה ביותר,
מתוך הספר" :ימים ושנים חלפו ,ודריוש גדל ובגר .הוא הצ־ היא שאלה אותי' :תגידי את האמת ,את באמת לא רואה או שאת רחוק מהבית החם והמחבק למקום זר בלי לדעת עברית" ,היא
ליח מאוד בלימודיו ,ולא זנח גם את אהבתו לנגינה בפסנתר .לא עושה את עצמך?' עניתי לה' :לא צריך לראות בשביל לדעת מאיזה נזכרת" .לצד כל הקושי אני חייבת לומר שקיבלתי עזרה גדולה
הייתה יצירה מוזיקלית שהוא לא ידע לנגן ,ונראה היה שהעדיף כיוון יכולה להגיע הבננה' .התשובה הזאת הצחיקה את הכיתה וחיבוק מבית החינוך .הייתה שם מורה לכתב ברייל שעזרה
דווקא את המסובכות שביצירות ,את אלה שביצוען דרש מיומנות ומאז לא קילפו יותר בננה בשיעור .אני לא אומרת שאין בעיות, לי מאוד .המחנכת של כיתה ה נתנה לי שיעורים פרטיים על
מעולה .כזה דריוש היה כבר משחר נעוריו .הוא נהנה להתמודד אבל כשמדברים להיגיון של הילדים ,עם הרבה יצירתיות ,זה עובד".
עם אתגרים שהעמידו במבחן את יכולותיו ,והיה נחוש להצליח. בעקבות התאונה בה נהרג אחיה החליטה לחזור עם בעלה לארץ חשבונה ,שזה ממש לא מובן מאליו".
כשמלאו לו ארבע עשרה שנים ,אביו החליט שמקום הלימו־ לדבריה" :כל צעד היה קשה מכל הבחינות ,אבל אני למדתי
דים המתאים לו אינו אירן אלא ארצות הברית' .הוא לא יישאר כדי להיות קרובה לבנותיו שהתייתמו. מאימא שלי להיות מעשית .אימא שלי שהייתה באותה תקופה
באירן' ,אמר סימון לאשתו .מאז ומתמיד הוא היה זה שקבע כשטליה פרשה לפנסיה מוקדמת היא החלה ללמד בהתנדבות בהליכי גירושין מאבי ,הבינה שהיא צריכה לפרנס לבד שני יל־
עובדות בבית ,ואיש לא העלה בדעתו לערער על דעתו .רבקה בכמה מסגרות .בין היתר עבדה כמדריכה ב"דיאלוג בחשיכה" במו־ דים ,ולכן למדה ספרות באיראן כדי שתוכל להשתלב במהירות
הייתה המומה' .איך אתה יכול לשלוח אותו לבדו למקום זר זאון הילדים בחולון מאז פתיחת המקום לאורך 13שנים .כיום היא בעבודה בישראל .זה לא היה פשוט .הרימו גבה ,פקפקו ביכולת
ורחוק כל כך?' היא שאלה עם דמעות בעיניה' .איך הוא יסתדר פעילה במסגרות חברתיות ומקצועיות כמו "סופרות יוצאות אירן שלה ,אבל בסופו של דבר היא נקלטה בעבודה ופרנסה בכבוד".
שם לבדו? הוא עדיין ילד ,רק בן ארבע עשרה'' .הכול מסודר את לימודי התיכון עשתה בתיכון חדש/אילון בחולון ללא
ומתוכנן היטב ,יקירתי .הוא יהיה בניו יורק בהשגחת אחי סמואל בישראל" ובפרויקט הארצי "הפגת בדידות לאזרחים ותיקים" . אמצעי עזר כמו חומרי לימוד בכתב ברייל או מוקלטים" .התיכון
ואשתו רוזה .הם ישמחו מאד לארח את דריוש שלנו בביתם. עשית פעילות חינוכית מבורכת במשך עש־ היה ממש מול הבית שלי וזה עודד אותי מאוד כי עם כל החיבוק
בנם היחיד ,ג'קי ,הוא בגילו של דריוש שלנו פחות או יותר, רות שנים .איך הגעת מעבודת הוראה לכ־ שקיבלתי מבית חינוך לעיוורים היה קשה להיות רחוק מהבית",
וכבר מחכה לו בכיליון עיניים' .רבקה לא השתכנעה מדבריו של היא נזכרת" .ברור שחששתי מאיך יקבלו אותי ,אבל לשמחתי
בעלה ,אבל ידעה שאם סימון מחליט אין שום סיכוי שישנה את תוב לא ספר אחד ,אלא שני ספרים? קיבלו אותי יפה מאוד ובצורה טבעית .מכיוון שכולם התגוררו
"כתבתי הרבה שנים ,אבל לא היה לי בקרבת הבית הגיעו אליי הרבה חברות הביתה .היינו הולכות
דעתו .היא הכירה אותו היטב". אומץ להוציא את הסיפורים לאור .מי שעודד
איך נולד הספר הזה? אותי מאוד היה מנהל 'דיאלוג בחשכה' .הוא לים ,למסיבות .היה כיף חיים".
קידם אותי ,תמך בי וזה כנראה מה שהיה חסר כשסיימה את התיכון פרצה מלחמת ששת הימים" .המלחמה
"אחרי כל הפירגון שקיבלתי על הספר הראשון הייתי בקבוצה לי כדי לצאת לאור .אני זוכרת שבאותה תקו־ השפיעה עליי מאוד" ,היא אומרת" .היה פחד גדול במדינה וחשש
של שמונה נשים שכל אחת כתבה סיפור קצר .בסופו של דבר פה פרסמו בכל מקום ראיונות איתי על הספר ממה שיהיה ,אבל גם את זה עברנו .תרומתי הצנועה למאמץ המל־
הסיפורים האלה לא ראו אור ,מסיבות שונות ,אז אני החלטתי הראשון שלי 'מבוך חיי' שהוא הביוגרפיה שלי.
להוציא את הסיפור לאור בעצמי ולצרף לו סיפורים נוספים השיא היה כשציפי גון גרוס ראיינה אותי בת־ חמתי הייתה סריגת כובעי צמר לחיילים".
כנית הקלאסית 'ספרים ,רבותיי ספרים' בגלי היא השלימה תואר ראשון בתלמוד ובחינוך ועשתה תעו־
שכתבתי". צה"ל .זה היה כבוד גדול וזה גם נתן לי המון דת הוראה מאוניברסיטת תל אביב ,מורה מוסמכת להוראת
כמה זמן לקח לך לכתוב את הספר? אילו תגובות קיבלת? תושב"ע בבתי ספר על יסודיים .בין השאר לימדה תלמידים רואים
"לא הרבה ,כמה חודשים .קיבלתי הרבה מאוד תגובות ביטחון להמשיך הלאה".
את ספרה השני "אגדה או מציאות" ,שראה בבתי ספר רגילים בארץ ובלוס אנג'לס.
מצוינות". אור בימים אלה ,מקדישה טליה להוריה ולאחיה לדבריה היא בחרה לא להביא ילדים לעולם כי העיוורון שלה
את מתכננת לכתוב עוד ספרים? זכרם לברכה .ספר זה שונה מקודמו -זאת לא הוא גנטי" .לא רציתי להעביר את העיוורון הלאה" ,היא אומרת.
"האמת שאין לי כרגע רעיון על מה לכתוב .כששואלים אותי ביוגרפיה ,אלא סיפורים שנכתבו בהשראה של "נכון שיש עיוורים שמביאים ילדים משיקולים שלהם ,אבל אני
על מה עוד אכתוב אני אומרת" :בינתיים אני צריכה קצת מנוחה נושאים שהעסיקו את טליה לאורך השנים .בספר שעברתי את קשיי העיוורון על בשרי החלטתי לחסוך את זה מהדור
מהכתיבה ,אבל אין לי ספק שלא אמרתי את המילה האחרונה כי כמה סיפורים ,חלקם מרגשים ,חלקם משעשעים, הבא .אני מציאותית מאוד והמסר שלי הוא לחיות עם העובדות
הכתיבה ממכרת והרבה נושאים מתרוצצים לי בראש".
כולם מקוריים ומרתקים. ולמצות את הטוב ביותר עם הנתונים שלך".
מתוך הספר" :לואיז ,בת בכורה במשפחת משיח ,הייתה חביבה
ואהובה על כל בני המשפחה .כשנולדה ,היא מילאה את הבית בש־
מחה ואושר ,אבל אט אט גילו הוריה שראייתה של בתם אינה חדה
דיה .אבחנת רופא העיניים הכתה את הלן וציון בהלם ,והשרתה
עליהם עצב עמוק' :לילדה יש מחלת עיניים ,וראייתה תלך ותיד־
רדר עוד יותר .למרבה הצער ,אין ריפוי למחלה הזאת' .לואיז לא
ויתרה .היא נרשמה לאוניברסיטה ,ואחרי שעברה את מבחני המיון
בהצלחה הוריה דאגו לה לעזרה צמודה .שלוש שנים של לימודים
לא עברו בקלות .מכשולים ציפו לה על כל צעד ושעל ,אבל היא
התמודדה וניצחה ,ובגדול".
מה שאפיין את דרכה היא הנחישות ,החריצות והאופטימיות.
"בכל תקופת הלימודים עבדתי במשרה מלאה במשרד הרי־
שוי בחולון .אלה היו שנים עמוסות עד כדי ייאוש ,אבל לרגע
אחד לא נכנעתי" ,היא אומרת ומסבירה.
"לא קל למורה עיוורת להתקבל לעבודה
במערכת החינוך ,אך לא ויתרתי ,עקפתי
כל חומה שחסמה את דרכי ופרצתי כל
דלת שנטרקה בפניי עד שהוכחתי את כי־
שורי ויכולתי".
ספרי לי על מקרה בו נתקלת בהתנגדות
מצד המערכת ואיך התמודדת עם זה?
"כשהייתי בארצות הברית היה מנהל
בית ספר אחד שאמר לי שהעובדה שאני
לא רואה יכולה לגרום לי לבעיות בכי־
תה כי איך אוכל להתמודד עם בעיות
משמעת .חשבתי על כך והבנתי שיש
צדק בדבריו .מנהל אחר אמר לי' :את
לא נוהגת ,נכון?' אמרתי 'ברור ,אני לא
רואה' .הוא אמר' :נו ,אז איך אני יודע
שלא תאחרי לעבודה?' חשבתי מעט
ועניתי לו' :אתה נוהג ,נכון? ונכון שיש
לפעמים פקקים שגורמים לך לאחר
לעבודה?' זה עדיין לא שכנע אותו.
בבית הספר הבא שהגעתי אליו שא־
