Page 30 - netanya10v6

‫‪10.6.2022‬‬ ‫‪30‬‬

‫כי אני שמחה לתת לה עותק מהספר"‪.‬‬ ‫מה אפשר ללמוד מהספר?‬ ‫"אחת הנשים שקראה את הספר אמרה לי על גי־‬
‫מה פירוש שם הספר?‬ ‫"אפשר ללמוד על המורכבות ביחסים בין בני אדם‪ ,‬שמה‬ ‫בורת הספר‪' :‬רציתי לחבק אותה ולנחם אותה'‪ .‬זאת‬
‫שרואים משם לא רואים מכאן‪ ,‬שקשר בין בני אדם יכול להיות‬ ‫הייתה גם התחושה שלי כשכתבתי את הספר ואני‬
‫"התל‪-‬אביבים קוראים לרכבת הקלה שהולכת ונבנית‬ ‫כואב‪ ,‬מורכב ודרמטי ועדיין אוהב ומכיל‪ .‬שבכל גיל אפשר לקום‬ ‫שמחה שהיא עברה לקוראים"‪ ,‬אומרת ברקן‪" .‬כמו‬
‫אצלם ‪' -‬הרכבת הקללה' בגלל הפקקים‪ ,‬הבלגן והרעש‪ .‬אנ־‬ ‫ולעשות שינוי בחיים ‪ -‬לפעמים זה יכול להיות משהו לגמרי‬ ‫הרבה אנשים שהם דור שני לשואה היא מרגישה‬
‫חנו בירושלים חווינו את כל זה לפני תל אביב‪ .‬היו המון‬ ‫מקרי שיוביל למהפך בחיים שלנו‪ ,‬לכן אנחנו צריכים להיות‬ ‫שהיא כלואה בתוך מקום סגור‪ ,‬למרות שאין לה חומות‪ ,‬הכול‬
‫תקלות בבניית הרכבת‪ ,‬דברים שלא עבדו‪ ...‬אז הירושלמים‬ ‫בראש‪ .‬יש לה עצב בסיסי וקיומי שלא ברור לה ולאחרים‪ ,‬על‬
‫המציאו לה את השם 'רכבתקלה'‪ ,‬חיבור של המילה רכבת‬ ‫ערים להזדמנויות ולתת להן מקום"‪.‬‬
‫והמילה תקלה‪ .‬הספר נפתח בנסיעה של הגיבורה ברכבת‬ ‫מהפך כזה בחייה של איריס התרחש כשהייתה בת כמעט ‪20‬‬ ‫מה ולמה"‪.‬‬
‫הקלה בדרך לעבודתה‪ .‬בספר מפורט מסלול הנסיעה כשכל‬ ‫כשעברה תאונת דרכים בעודה בשירות הצבאי‪ .‬היא שירתה כק־‬ ‫רוב קוראי הספר‪ ,‬מניחים שהסיפור הוא אוסף חוויות חייה‬
‫תחנה‪ ,‬מסמלת תחנה בחיים שלה‪ .‬יש ‪ 13‬תחנות ו‪ 13-‬פרקים‪.‬‬ ‫צינת ת"ש והייתה בשירות פעיל כשפרצה מלחמת שלום הגליל‬ ‫של המחברת כילדת דור שני‪ ,‬אבל באופן לא צפוי מתברר כי‬
‫הראשונה‪ ,‬אז קיבלה תפקיד מורכב ‪ -‬להסתובב בבתי חולים‬ ‫איריס גדלה בבית להורים יוצאי מרוקו שעלו ארצה בילדותם‬
‫הרכבת הקלה היא אבן דרך בחיים של הירושלמים"‪.‬‬ ‫בצפון‪ ,‬לפגוש הורים שבניהם פצועים ומאושפזים ולדאוג לכל‬ ‫והיא בת בכורה לשתי אחיות ולהורים שהיו צעירים מאד כש־‬
‫למי מיועד הספר?‬ ‫צורכיהם‪" .‬זה זיכרון רע וכואב של מטלה שלא מתאימה לילדה‬ ‫נולדה‪ .‬היא מספרת‪" :‬אני לא ילדת דור שני ובכל זאת הרגשתי‬
‫שאני יכולה לצלול למעמקי הנפש של גיבורת הספר והוריה‪,‬‬
‫"זה לא ספר לאנשים צעירים‪ ,‬אלא לאנשים בוגרים שיכו־‬ ‫בת ‪ ,"19‬היא אומרת בצער‪.‬‬ ‫מעצם ההבנה שקושי‪ ,‬כאב ומורכבות אנושית היא נחלתם של‬
‫לים להבין דקויות ומורכבויות של התנהגות רגשית‪ .‬זה לא‬ ‫עם סיום המלחמה‪ ,‬המציאות פגשה את הדמיון ועלתה‬
‫ספר קליל‪ ,‬זה ספר מורכב ורגיש‪ .‬מי שלוקח את הספר שלי‬ ‫עליו‪" :‬הייתי קצינה בסדיר‪ ,‬שרדתי את התפקיד הנורא בזמן‬ ‫כל בני האדם באשר הם"‪.‬‬
‫ליד צריך להבין שחווית הקריאה תהיה חוויה של עומק והת־‬ ‫המלחמה ועמדתי לחתום קבע בתפקיד נחשב כקצינת ת"ש‪,‬‬ ‫הדמויות המרכזיות בספר נושאות את שמם האמיתי של הורי‬
‫חברות‪ .‬צריך לתת מקום לצער‪ ,‬לכאב ולחרדה ולאפשר לכל‬ ‫קניתי בית באזור ואת כל העתיד תכננתי סביב השירות הצ־‬ ‫בן הזוג של איריס‪" .‬מאחר שאהבתי אותם אהבת נפש‪ ,‬חשתי‬
‫אלה להיכנס פנימה‪ .‬בעיניי זה ספר מרתק להורים‪ ,‬לילדים‬ ‫באי‪ ,‬אבל ערב החתונה שהייתה אמורה להתקיים למחרת‪,‬‬ ‫שזאת דרך של ממש להנציח את שמם לעולם ועד"‪ ,‬מסבירה ד"ר‬
‫ובוודאי לאנשים שהם דור שני לשואה‪ .‬כמובן שירושלמים הם‬ ‫ממש אחרי הביקור ב"מקווה" נסענו הביתה על האופנוע של‬ ‫ברקן‪" .‬שניהם ניצולי שואה‪ ,‬אבל הספר לא מספר את סיפור‬
‫החיים שלהם בשום צורה‪ .‬הם היו שונים בתכלית מהדמויות‬
‫חלק מקהל היעד של הספר"‪.‬‬ ‫הבעל לעתיד‪."...‬‬
‫לירושלים עירה האהובה יש מקום של כבוד בסיפור והיא‬ ‫הפציעה שלא הייתה קשה בהתחלה‪ ,‬הלכה והסתבכה‪.‬‬ ‫שמופיעות בספר"‪.‬‬
‫מובאת במלואה על כל המורכבות והמוזרות שלה ועל הקסם‬ ‫"עברתי המון ניתוחים ושכבתי חודשים בבית חולים"‪ ,‬היא‬ ‫גם סיפור לידתו של הספר מעניין‪ ,‬הוא התחיל כסיפורון קצר‬
‫נזכרת‪ .‬החתונה התבטלה ואיריס שוחררה מהצבא‪" .‬למרות‬ ‫של חמישה עמודים כמתנה ליום הולדתה של חברתה נטע‪" .‬היא‬
‫המיוחד שנח לו על העיר הזאת‪.‬‬ ‫שהייתי תוך כדי השירות‪ ,‬הצבא לא הכיר בפציעה‪ ,‬לא שמר‬ ‫קראה את הסיפור‪ ,‬אמרה שהוא מקסים וזה נכנס למגירה"‪ ,‬מס־‬
‫"העיר השיבה לה אהבה גדולה וסיפקה לה שעות רבות‬ ‫לי את התפקיד המובטח ופשוט שחרר אותי"‪ .‬ממרומי הגיל‬
‫של צחוק ועצב‪ ,‬סיפורי מוות וחיים‪ ,‬מלחמה ושלום‪ ,‬אהבות‬ ‫והניסיון המקצועי מוסיפה איריס ואומרת‪" :‬היום אני מבינה‬ ‫פרת איריס‪.‬‬
‫ושנאות ודרמות למכביר‪ ,‬כיאה לעיר שנטלה תשעה קבין של‬ ‫שנותרתי עם פוסט טראומה מהתאונה‪ .‬לפני ‪ 40‬שנה לא‬ ‫אז איך זה הפך לספר?‬
‫היה נהוג לאבחן בצורה כזאת או לטפל במי שעבר חוויה‬ ‫"הסיפור הזה הפך לספר כי הגיבורה‪ ,‬שבתחילה לא היה לה‬
‫יופי שירדו אל העולם"‪( .‬מתוך הספר)‬ ‫טראומטית כזאת‪ .‬עד היום אני מתקשה לשבת ליד נהגים‬ ‫שם או אופק חיים‪ ,‬הלכה איתי וליוותה אותי שנים נוספות אחרי‬
‫מה דעתך על התחרדות העיר?‬ ‫אחרים‪ ,‬סומכת רק על עצמי ונמנעת מלקחת טרמפיסטים‪...‬‬ ‫‪ -‬אמרתי לעצמי שבאחד הימים אשב לכתוב את הספר‪ ,‬אבל זה‬
‫לא קרה‪ .‬בשנה שעברה בן הזוג שלי נתן לי כרטיס טיסה לעיר‬
‫"לירושלים יש הרבה סטיגמות‪' :‬מפחיד שם'‪' ,‬פיגועים'‪,‬‬ ‫מפחדת שיקרה משהו שיהיה באחריותי"‪.‬‬ ‫באירופה שאני מאוד אוהבת‪ ,‬ואמר לי‪" :‬לכי לכתוב את הספר‬
‫'חרדים'‪ .‬זוהי אכן עיר שמתחרדת‪ ,‬עיר קשה מאוד‪ ,‬מטורפת‬ ‫כעבור שנה מהתאונה היא נישאה לאותו הבחור‪ ,‬אבל הני־‬ ‫שלך"‪ .‬נסעתי לשם כשהיו לי ביד כמה דפים ראשונים ורעיון‬
‫במורכבות שלה‪ .‬יש בה דמויות רבות עם מה שנקרא "סינד־‬ ‫שואים לא החזיקו יותר משנתיים‪" .‬אני זוכרת שכל מי ששמע‬ ‫מעורפל להמשך‪ .‬לא ידעתי מי תהיינה הדמויות ומה יהיה תוכן‬
‫רום ירושלים"‪ ,‬אבל היא עיר מהממת‪ .‬זוהי עיר ילדותי‪ ,‬לכן‬ ‫את הסיפור שלי אז אמר לי‪' :‬וואו‪ ,‬והבחור נשאר איתך?' כלומר‬ ‫הספר‪ .‬הייתי שם שבועיים בגפי ושם חוויתי על עצמי את האמי־‬
‫שצריך נורא להעריך אותו על כך שהוא נשאר איתי‪ .‬זה ממש‬ ‫רה 'הספר כתב את עצמו'‪ .‬הכתיבה ארכה כמה חודשים וזאת‬
‫יש בי אהבה גדולה אליה"‪.‬‬
‫איזה מקום את הכי אוהבת בירושלים?‬ ‫להוסיף עוד שמן למדורה ומלח על הפצעים"‪.‬‬ ‫הייתה חוויה מופלאה"‪.‬‬
‫"עמק המצלבה‪ .‬גרתי ממש סמוך לעמק כשהייתי בחופשת‬ ‫לדבריה התאונה וההתמודדות עם הפציעה הפכה אותה‬
‫לידה במשך שנה שלמה‪ .‬היו לי ולבן שלי ימים נהדרים שם‪,‬‬ ‫לאישה חזקה "לפעמים יותר מדי חזקה"‪" .‬הבן שלי קורא לי‬
‫שנה של בועה של אימא חדשה עם תינוק חדש שהגיע אחרי‬ ‫'אשת הברזל' ואני לא בטוחה שזה דבר טוב"‪ ,‬היא אומרת ומס־‬
‫קשיים רבים‪ .‬זאת הייתה תקופה מרגשת‪ ...‬היום עם לידתו של‬
‫הספר‪ ,‬זה מרגיש כמו יצירה של תינוק חדש"‪.‬‬ ‫בירה‪" :‬להיות אדם חזק‪ ,‬גובה ממך מחירים רבים"‪.‬‬
‫איריס מבקשת לסיים את הריאיון בחיוך‪" :‬אני לא רוצה‬ ‫"לפעמים תהתה בינה ובין עצמה מדוע הולידו אותה הוריה‪.‬‬
‫שישתמע מהריאיון כאילו אני דמות דרמטית‪ ,‬עצובה וכואבת‬ ‫כשבגרה והבינה את עומקן של מערכות היחסים בין הורים לי־‬
‫כמו גיבורת הסיפור שלי‪ .‬לא סתם בחרתי לכתוב על כריכת‬ ‫לדיהם‪ ,‬לא ידעה לומר אם אהבו אותה‪ ,‬אם הביאה להם את‬
‫הספר שאחת מהאהבות שלי זה לקנות נעליים‪ ,‬צד קליל‪...‬‬ ‫השמחה והנחמה שלהן ייחלו‪ .‬לעיתים חשבה שבעצם הייתה נטל‬
‫אני אישה צבעונית‪ ,‬אוהבת אדם ומלאת שמחת חיים‪ ...‬בספר‬ ‫עליהם‪ ,‬עוד דאגה אחת שיש להתמודד איתה‪ ,‬עוד עניין שיש‬
‫יש שורה שאני אוהבת מאוד ומתחברת אליה‪ ,‬אני מאמינה‬
‫באמירה הזאת והיא נר לרגליי‪' :‬אם כבר לבחור בחיים‪ ,‬אז‬ ‫צורך לטפל בו‪ ,‬עוד מקור לבזבזנות והשקעה‪( ”.‬מתוך הספר)‬
‫כדאי לעשות זאת עם תיאבון גדול‪ .‬אם כבר לבחור בחיים‪ ,‬אז‬ ‫למרות שהספר אינו אוטוביוגרפיה הוא מורכב מפסיפס של‬
‫רגעים‪ ,‬מחשבות ורגשות שרובנו כבני אדם מזהים ומזדהים כמו‬
‫כדאי לעשות זאת בצחוק גדול"‪.‬‬ ‫שכול‪ ,‬געגוע ומראות שהיו ונעלמו מהנוף‪ .‬מצד שני רגעים של‬
‫להשיג בחנויות הספרים הדיגיטליות ברשת או באתר‬
‫יופי‪ ,‬קירבה‪ ,‬שייכות ואהבה‪.‬‬
‫ההוצאה ‪/https://nivbook.co.il‬‬ ‫"ברגע הזה‪ ,‬אחרי שנים של צער כבוש‪ ,‬פחד שלא ברור על‬
‫מה ולמה הוא‪ ,‬וציפייה למה שלא ידעה כי קיים‪ ,‬סוף סוף הר־‬
‫גישה כי עשתה שלום עם עצמה‪ ,‬עם גופה הארוך‪ ,‬עם פניה‪ ,‬עם‬
‫אימּה המרוחקת‪ ,‬עם אביה השתקן ועם העצבות הגדולה שעטפה‬
‫את שלושתם בבועה שקופה של כאב וגעגוע‪ ,‬של חוסר ושל‬

‫אהבה גדולה"‪( .‬מתוך הספר)‬
‫מתי גילית שיש לך כישרון כתיבה?‬
‫"מאז ומעולם הייתי תולעת ספרים וקוראת בלי סוף‪ .‬כילדה‬
‫הייתי ממציאה עוד ועוד תכסיסים לעקוף את אימא שלי שניסתה‬
‫באופן פרדוקסלי‪ ,‬בטח להיום‪ ,‬להגביל את שעות הקריאה שלי‪.‬‬
‫כתבתי למגירה ‪ -‬שירים‪ ,‬סיפורים קצרים‪ ,‬הגיגים‪ ...‬והיה לי‬
‫חלום שפעם‪ ,‬כשאהיה גדולה אכתוב ספר"‪.‬‬
‫אבל החיים כמו החיים‪ ,‬יש להם מסלול משלהם‪ ,‬שלקחו את‬
‫איריס לנתיבים אחרים והספר חיכה בסבלנות לרגע בו היה אמור‬

‫להיוולד‪.‬‬
‫"אחת הדמויות החינוכיות שהשפיעה יותר מכולן הייתה‬
‫המורה שלי לספרות מכיתה ט' שרה שרצקי שכבר בגיל צעיר‬
‫אמרה לי‪ :‬את יודעת לכתוב‪ ,‬שלא תעזי לאבד את זה‪ .‬היא הייתה‬
‫אישה מהממת‪ ,‬קשה‪ ,‬שנהגה לצעוק על התלמידים‪ ,‬אבל אני‬
‫אהבתי אותה מאד‪ .‬הייתה לה נשמה יתרה‪ .‬בגלל שאני אוהבת‬
‫לכתוב ואוהבת ספרות התחברתי אליה מאוד והיא זיהתה בי‬
‫משהו‪ .‬בכל פעם שנפגשנו לאורך השנים היא שאלה אותי 'נו‪ ,‬מה‬
‫את עושה?' ואני הייתי מספרת לה על מעשיי‪' .‬לא! את צריכה‬
‫לכתוב'‪ ,‬היום היא בת ‪ 80‬ואני שמחה מאוד שהיא עדיין איתנו‬