Page 1 - מפיק מרגליות צו תשפב
P. 1

‫גליון ‪109‬‬                                                                                                                                                                                                                                         ‫פרשת צו‬
       ‫תשפ"ב‬

‫זמני השבת‬

‫כניסת השבת ‪17:19‬‬

‫מוצאי שבת ‪18:26‬‬

‫רבינו תם ‪19:01‬‬

                  ‫המרא דאתרא הרה"ג רבי אברהם צבי מרגלית שליט"אעל הפרשה‬                                                                                                                                                                                                                                                                ‫מוסדוהתע'לוןקיורןצאאלוארורה'ע"כירמיאל‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                      ‫אב ברראהשוםהתרשהלצהי"מגטברי"ראאבידמאתררגאלית‬
‫נאתחונר'י‪.‬םכודתיוצלאהוזתה‪,‬יראיןאזצוהררךהבכרזושיולןאמצמרישךרדלההיוברתיארוותפ‪.‬א‪.‬כלכבארשדרעאתתיכהולבלאהעביםן‬                                                                                                                                                 ‫אפילו אהרן הכהן‪ ,‬צריך היה זירוז במקום שיש חסרון כיס‬
‫זחאלתה‪ ,.‬ורשאיילתםשבהחרייואשעוןל להאזינלזזוהלר‪,‬עהילזבהרריאושלתוא‪ ,‬ילקארההקלפךידחעליללדהברמיקםרהמו‪.‬סויימים‪,‬‬                                                                                                                                                                                                                            ‫ע"זחבירל"והתסמבקבמבנויתאכפיפובפכינניומתניווועתוםרתכעסןתל"ידויושהיססלסמןלדילכרמההכהלימודדמב"נדישבהנמדכליופהפדאשבודאתהס"כיבבבשתרבבבהיצפררבבוימערינרדנסקולהעקרוששסםשדוץתשבס"שתבשףיישווודננלנכ*"נכורוקתנ****************לתירעימיידמד"יוות"תתהמתביירעלתתריםנ""מןבושבלונואתבעיסרםנבויונרתת‪"-‬שותקפבתבתומבאקכיירעילייעחויתבהחששתישרקרשמםח"ווםהואבררנשעםוןממופומרמרחערזה"תחיקוו"""נכריב"יר"תידיגגתאלנזהיויאיםיטםזל""מר"ם"היתנקגי"יקלויםלת‬
‫שואל רבי אליהו לופיאן‪ ,‬שוב‪ ,‬על מי מדובר‪ ,‬על אהרן הכהן! הוא צריך‬                                                                                                                                                                                                  ‫"צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה וגו'"‪ ,‬ויקרא ו ב‬
‫משלים‪ ,‬דוגמאות והפחדות‪ ,‬כדי להשתכנע לקיים את ציווי הבורא? האין זו‬                                                                                                                                                                                        ‫רבי אליהו לופיאן זצ"ל שואל שאלה מעניינת‪ .‬בתחילת הפרשה אנו מוצאים‬
                                                                                                                                                                                                                                                         ‫את הפסוק‪" :‬צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה וגו'" [ויקרא‬
          ‫פגיעה בכבודו? וכי לא די לומר לו‪ ,‬ואפילו ברמז‪ ,‬את רצון ה'?‬                                                                                                                                                                                      ‫ו ב]‪ .‬מה הכוונה בביטוי 'צו'? אומר רש"י‪" :‬אין 'צו' אלא לשון זרוז‪ .‬מיד‬
‫כמדומה‪ ,‬שהסיפור של רבי יוחנן עונה על כך‪ .‬לכל אחד יש תכונות טבעיות‪.‬‬                                                                                                                                                                                       ‫ולדורות‪ .‬אמר רבי שמעון‪ ,‬ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון‬
‫לפעמים הוא מתגבר על יצרו‪ ,‬ולפעמים‪ ,‬למרבה הצער‪ ,‬לא‪" .‬כל הגדול‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                                             ‫כיס"‪.‬‬
                           ‫מחברו יצרו גדול הימנו" [סוכה נב א]‪.‬‬                                                                                                                                                                                           ‫דהיינו‪ ,‬לשון 'צו' הוא לשון זירוז‪ .‬גם 'במיידי'‪ .‬וגם לדורות‪ .‬ומדוע צריך זירוז‬
‫עמלתערובריראלליקוהלוו לושלפיראןבימאסלויפהור‪" ,:‬פלעאםתלבןיאאיתתוועבבהחדארל יתדויךד ביאחתדך‪"!.‬בבהורקברחוהוזרא‬                                                                                                                                              ‫מיוחד לגבי קרבן העולה‪ ,‬משום שיש בו חסרון כיס‪ .‬ישנם קרבנות בהם יש‬
‫זעהל לפהסושקכזמהתבההבותקעורר?רואתמררבלוה‪,‬רבפיעאםליאהוח‪,‬ררפאעה‪,‬ם‪.‬אנשיאהלוולהךידעיתד‪,‬המלהביעתנייהןמפדסרוקש‬                                                                                                                                                 ‫לכהן חלק‪ ,‬כמו קרבנות השלמים והחטאת‪ .‬אך קרבן העולה עולה כליל לה'‪,‬‬
‫להתפלל‪ .‬בכניסתי יקומו הכל לכבודי‪ .‬לאחר מכן ימתינו לי בקריאת שמע‬                                                                                                                                                                                          ‫אין לכהנים חלק בבשרו‪ .‬יש כאן חסרון כיס‪ .‬בעצם לא חסרון‪ ,‬אלא מניעת‬
‫ובתפילה‪ .‬אמנם‪ ,‬זו חובתם של התלמידים‪ ,‬לכבד את רבם‪ ,‬וזו חובתי‪ ,‬לומר‬                                                                                                                                                                                        ‫רווח‪ .‬אם כן‪ ,‬ישנו חשש שיהיה מצב של חוסר מוטיבציה‪ .‬הכהנים יעדיפו‬
‫קריאת שמע בהתעוררות ולהתפלל באריכות‪ ,‬הגם שבני הישיבה ממתינים‬                                                                                                                                                                                             ‫לעבוד בקרבנות אחרים‪ ,‬בהם יש להם חלק‪ .‬לפיכך באה התורה ומזרזת‬
‫געאלוי‪.‬והז‪,‬ווהחוריבת"יתוהעחבינותכיה'ת‪.‬כלאגבבל‪,‬ה למבט"ב!עלהפידכבךרימםתעפללולליאםניללבוקאב"בהקרשיביסייהערבהוידריי‬
                                                                                                                                                                                                                                                                                        ‫את אהרן ואת בניו‪ ,‬מיד ולדורות‪.‬‬
                                 ‫שלא תבוא תועבה זו אל תוכי‪.‬‬                                                                                                                                                                                              ‫ושוב עולה הפליאה מאליה‪ .‬למי מדבר הכתוב‪ ,‬לאהרן הכהן! וכי יש חשש‬
‫תתימקוהן חהבמירודוותש‪,‬אולע‪,‬תר'ה כאלבירהוז‪,‬קנהאתםושאיבנתך‪ ,‬מתגאזויוםת?הכגלוףהסשנפיוםועעבברודתמןקהשעוהלעם‪.‬ל‬                                                                                                                                                ‫שהוא יעדיף קרבנות אחרים בגלל שבקרבן העולה תחסר לו ליטרת הבשר?‬

                           ‫עדיין אתה חושש כל כך מרגשי גאווה?‬                                                                                                                                                                                                                                           ‫זהו פלא גדול‪.‬‬
‫ענהו רבי אליהו‪ .‬משל למה הדבר דומה‪ ,‬לפצצה נוראה המונחת בפתחו‬                                                                                                                                                                                              ‫רבי אליהו לופיאן מוסיף ומביא את דברי רש"י בתחילת פרשת אחרי מות‪,‬‬
‫של אולם‪ .‬עברו עשרות שנים‪ ,‬עברו לידה אלפי אנשים‪ ,‬והיא לא התפוצצה‪.‬‬                                                                                                                                                                                         ‫על הפסוק "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה'‬
‫האם החשש להתפוצצות כבר אינו קיים? כך גם הגאווה‪ .‬גם אם‪ ,‬ברוך ה'‪,‬‬                                                                                                                                                                                          ‫וימותו" [ויקרא טז א]‪ .‬בהמשך כתוב‪" :‬דבר אל אהרן אחיך ואל יבוא בכל‬
‫המוצנלחחתתילפלתשחמיו‪,‬רוצערצימךיאמנימילדחהשומשתומעמבנתה‪.‬זו במשך עשרות שנים‪ ,‬עדיין היא‬                                                                                                                                                                     ‫עת אל הקודש וגו'"‪ .‬דהיינו‪ ,‬הקב"ה מצווה שאהרן לא ייכנס בכל עת לקדש‬
‫פעם השתתף החפץ חיים בכינוס ציבורי כלשהו‪ .‬עמד אחד הרבנים לשאת‬
‫זדקבןרויאםי‪.‬נניפתמחח ופאשמכר‪,‬בוכד‪.‬ל‪..‬דעבמריד ההיחנפםץלחישיםם עשלמירםג‪.‬לייוו ודאעימםר‪,‬אאיתןםזהשנאכנוין‪.‬כאבנרי‬                                                                                                                                                           ‫הקדשים‪ ,‬התורה מקדימה לכך את עניין מות בני אהרן‪.‬‬
‫זקן ממך‪ ,‬ותאוות הכבוד עדיין בוערת בקרבי‪ .‬היצר הרע מנסה לפתות את‬                                                                                                                                                                                          ‫בעניין זה של איסור כניסה לקודש‪ ,‬יש אומרים שהכוונה היא שאהרן יכול‬
                                                                                                                                                                                                                                                         ‫להיכנס רק ביום הכיפורים‪ ,‬ובתנאי שיעשה את כל הפעולות הכתובות‬
   ‫האדם עד זיבולא בתרייתא‪ ,‬עד שיוטל רגב האדמה האחרון על קברו‪.‬‬                                                                                                                                                                                            ‫בפרשה‪ .‬ויש אומרים‪ ,‬שיכול להיכנס גם בזמנים אחרים‪ ,‬ובלבד שיביא את‬

‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬                                                                                                                                                                                                                                                                ‫כל הקרבנות המוזכרים בעניין‪.‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                         ‫על כל פנים‪ ,‬כותב רש"י‪" :‬היה רבי אלעזר בן עזריה מושלו‪ .‬משל לחולה‬
                                                                                                                                                                                                                                                         ‫שנכנס אצלו רופא‪ .‬אמר לו‪ ,‬אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב‪ .‬בא אחר ואמר‬
                                                                                                                                                                                                                                                         ‫לו‪ ,‬אל תאכל צונן ואל תשכב בטחב‪ ,‬שלא תמות כדרך שמת פלוני‪ .‬זה זרזו‬
                                                                                                                                                                                                                                                         ‫יותר מן הראשון‪ .‬לכך נאמר "אחרי מות שני בני אהרן""‪ .‬דהיינו‪ ,‬הקב"ה‬
                                                                                                                                                                                                                                                         ‫רצה לזרז ו'לשכנע' את אהרן להקפיד על הדבר‪ ,‬לכן הזכיר את מות בניו‪,‬‬

                                                                                                                                                                                                                                                                       ‫שמתו משום שהביאו קטורת זרה אשר לא ציווה אותם‪.‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                         ‫אגב‪ ,‬לגבי החולה הראשון מוזכר שנכנס אצלו רופא‪ .‬לגבי השני כתוב 'בא‬

 ‫לדהמתוובלתארמשיימבהםדרדאוימשחבומכאיצתרםנעהאםרימ‪.‬ו"רשפראאהללואיגיי‪.‬הפתם‪.‬ההאילמצןשארלחבאארעתצהכימצמתךעההרועדכודקגמוייוולתתםהההלמתוומיעתשמשךוה"ותת‪,‬אנתכהווהיצנבצטהלרע‪,‬וקרויתןנ‪.‬כקלשנפתכתהלךפכחתעללהאפיליחהוכזטלקמאןו‪,,‬שאומחעדיידד‪.‬םברגשלכםהעוימכזיעמקןטהח‬                                ‫מעשה רב‬
              ‫בכל אדם גדול יש גם את החלק הפשוט‪ ,‬ואין הוא יודע מתי החלק‬
                                                                                                                                                                                                                                                         ‫נביא סיפור מעניין מהירושלמי‪ .‬המשנה [אבות ב ד] אומרת‪" :‬אל תאמן בעצמך עד יום‬
‫המשך בעמוד הבא‬                                                                                                                                                                                                                                           ‫מותך"‪ .‬היה תלמיד חכם זקן אחד שבטח בעצמו ואמר במקום זאת‪" :‬אל תאמן בעצמך‬
                                                                                                                                                                                                                                                         ‫עד יום זקנותך"‪ .‬מה יש לחשוש מהיצר בימי הזקנה‪ ,‬ימים אשר אין חפץ בהם‪ ,‬ימים‬
                                                                                                                                                                                                                                                         ‫שכל התאוות הגשמיות חלפו ועברו זה מכבר‪ .‬אני כבר במצב של "ולבי חלל בקרבי"‬

                                                                                                                                                                                                                                                                                                         ‫[תהלים קט כב]‪.‬‬
                                                                                                                                                                                                                                                         ‫אמרו בשמים‪ ,‬כך כך הוא בוטח בעצמו? ננסה אותו בדבר עבירה‪ .‬בא אליו היצר כאשר‬
   1   2