Page 2 - מפיק מרגליות מצורע תשפב

‫זה תלוי בטעם מדוע אין דין נגעי בתים בזמנינו‪ ,‬והמנח”ח כתב [קעג] משום דליכא כהן מיוחס‪ ,‬ובתפא”י‬ ‫על הפרשה ועל הדף‬

‫בהקדמתו למסכת נגעים [אות לט’] כתב‪ ,‬ששאל כן בילדותו את הרע”א ולא היה לו ישוב מחוור בזה‪ ,‬ומ”מ‬ ‫הרה"ג רבי מאיר מרגלית שליט"א‪ ,‬מחבר ספר 'מאיר נתיבים'‬

‫יש שהביאו בפסיקתא זוטרתא פ’ שמות איתא ‘אמר ריו”ח משחרב ביהמ”ק אין טומאה ממצורע לפי שאין‬ ‫ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם‬
‫בגמ’ סנהדרין עא‪ .‬נחלקו בבית המנוגע [וכן בבן סורר ומורה ועיר הנידחת] אם היה דבר כזה מעולם או שלא‬
‫טומאה לנגע אלא על פי כהן’‪.‬‬ ‫היה ולא עתיד להיות‪‘ ,‬דתניא בית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר’ ומאידך‬
‫מביאה הגמ’ תנאים שראו בימיהם אבנים מנוגעות ואחד מהם הוא רבי שמעון איש כפר עכו וז”ל הגמ’ שם‬
‫אמנם‪ ,‬טעם נוסף מביא המנח”ח [קעז אות טז] דתליא במח’ ראשונים אם בטלה קדושת עזרא לגמרי‪ ,‬ואם‬ ‫‘אמר רבי שמעון איש כפר עכו פעם אחת הלכתי לגליל וראיתי מקום שמציינים אותו ואמרו אבנים מנוגעות‬
‫פינו לשם’‪ .‬וסיבת הדבר שהיו מציינים מקום האבנים המנוגעות כתב רש”י בד”ה ‘מציינין אותו’ – ‘שלא‬
‫קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבוא‪ ,‬נמצא דא”י דינה כחו”ל ואינה מטמא בנגעים‪.‬‬
‫יאהילו עליו דאבן מנוגעת מטמא באוהל דמצורע הוקש למת ‘אל נא תהי כמת’’‪.‬‬
‫והנה בשלמא לטעם שבימינו אין טומאת נגעים כיון שאין קדושת הארץ עליה יש לומר דבטלה טומאת האבנים‬ ‫ולפי עדות זו דיש בגליל מקום אבנים מנוגעות‪ ,‬יש לדון היאך בימינו בונים בתים מאבני הגליל דאולי לקחו‬
‫מאבנים אלו ואסור לכהן לדור תחתם משום טומאת אוהל‪ ,‬ובשלמא בארץ יהודה אין לחוש שלקחו אבנים‬
‫המנוגעות ופקעה טומאתם‪ ,‬אבל לטעם שאין כהן מיוחס א”כ נמצא דממשיכה הטומאה באבנים גם לימינו‪,‬‬ ‫מאבני הגליל‪ ,‬אבל בגליל למה לא חשו לזה‪[ .‬ולאחר שנים רבות מצאתי שהקשה כעין זה ‘האריה דבי עילאי’‪,‬‬
‫דהאיך אנו בונים בתים ושמא היה שם עיר הנדחת שאסור לבנותה]‪ .‬ואין לומר דאזלינן בתר רובא ורוב אבני‬
‫והדרא קושיא לדוכתא‪.‬‬
‫הגליל אינם מנוגעות‪ ,‬דכיון שהמקום הוא קבוע ‘כל קבוע כמחצה על מחצה דמי’‪.‬‬
‫תירוץ הר”ש מקינון‬ ‫קושית הר”ש מקינון בעגלה ערופה‬

‫והר”ש מקינון [בספר הכריתות] תירץ על שאלתו‪ ,‬ע”פ יסוד התוס’ בכמה דוכתין [פסחים ט‪ :‬גיטין סד‪,].‬‬ ‫ובאמת‪ ,‬שאלה כעין זו הקשה הר”ש מקינון בספר הכריתות [והובא במנח”ח סימן תקלא]‪ ,‬שהרי בנחל שערפו‬
‫בו עגלה ערופה יש לאו ד’לא יעבד ולא יזרע’‪ ,‬והקשה הר”ש מקינון א”כ ליאסר עבודת כל העולם [או כל ארץ‬
‫דקבוע היינו דקבוע היינו רק כשידוע היכן הוא‪ ,‬כגון תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת בשר נבלה‪ ,‬ואנו‬
‫ישראל לרמב”ם] כיון שיש מקום שאסור בזריעה והרי הוא קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי‪.‬‬
‫יודעים כל חנות מי הכשרה ומי הטריפה אלא דאין אנו יודעים באיזו חנות נקנה הבשר שלפנינו‪ ,‬אבל אם אין‬ ‫[ואולי אזלינן לקולא דבית המנוגע לא היה ולא עתיד להיות‪ ,‬ואף שמצאנו עדויות מפורשות שהיה‪ ,‬מ”מ אין‬
‫זה מכריח שכך היה‪ ,‬וכמו שמצינו דפליגי רבנן ורבי יוסי בכתיבת קודש לה’ שעל הציץ‪ ,‬ואף שרבי יוסי אומר‬
‫ידוע מי החנות המותרת ומי האסורה‪-‬לא חשיב קבוע‪ ,‬וא”כ כיון שלא ידוע לנו על מקום עריפת העגלה‪ ,‬ממילא‬ ‫שראה את הציץ ברומי לא נפסקה הלכה כמותו מחמת עדותו [ועי מאירי בשבת סג‪ ,]:‬דבמחלוקות בין חכמי‬
‫ישראל לא משתנה המסורת והמחלוקת מחמת עדות‪ ,‬וכן מצינו ביבמות לג‪ :‬דר’ חייא ובר קפרא נחלקו בשיטת‬
‫לא חשיב קבוע‪ ,‬ובזה יתורץ גם מדוע לא נחושב לאבנים המנוגעות‪ ,‬דכיון שאין אנו יודעים היכן הוא מקום‬ ‫רבי וכ”א נשבע שכך שמע מרבי‪ ,‬והובאו שיטות אלו בגמ’ ואף שאחד מהם ודאי טועה‪ ,‬וכן בגמ’ בגיטין [ו‪]:‬‬

‫קביעות האבנים המנוגעות‪ ,‬לא חשיב קבוע‪.‬‬ ‫גבי פילגש בגבעה דהקב”ה בעצמו אומר את שתי הדיעות‪ ,‬ואכהמל”ב]‪.‬‬
‫רוב אר”י אינה בנחל ומקום שלא נעבד ונזרע‬
‫פרפרת נאה – קבוע בחצי התחתון של כדור הארץ‬
‫והיה נראה דקושית הר”י מקינון אינה לאסור בעבודה בכל אר”י כיון שרוב אר”י אינה בנחל [עמק או לכה”פ‬
‫בשו”ת מנחת שלמה ח”א סימן נא’ אות ב’‪ ,‬הקשה שם הגרש”ז‪ ,‬דכיון שטומאת מת בקבר מטמאה וגם קבר‬ ‫מישור]‪ ,‬וכן רובה אינו במקום שאינו ראוי לזרוע ולעבוד בו‪ ,‬וא”כ אין כל אר”י בספק אלא מקצתה ובמקומות‬
‫מסוימים בלבד‪ ,‬אלא דראיתי בספר נחל איתן פרק טז’ אות ז’ [למרנא שר התורה הגרח”ק זללה”ה שעזבנו‬
‫שנמצא בעומק האדמה‪ ,‬א”כ יש לחוש שבמקום מתחתינו בצד השני של כדור הארץ יש שם קבר והכהן‬ ‫לאנחות ומתנחמים אנו בספריו ובתורתו]‪ ,‬דאדרבא‪ ,‬ממה ששאל הר”ש מקינון דליאסר כל העולם [היינו כל‬
‫אר”י] מוכח דאף מקום שאינו ראוי כעת לעריפה‪ ,‬מ”מ יש לחוש שהיה פעם ראוי לזה‪ ,‬ולא נתבטל שמו ואיסורו‬
‫כעת מאהיל עליו וכל קבר יש לו טומאה גם מעליו וגם מתחתיו‪ ,‬ואין לומר דאין זה קבוע כיון שאינו ידוע‪,‬‬ ‫ממשיך עליו גם כשאינו ראוי להחשב ‘נחל’ ולא ‘נחל איתן’ ולא נחל שאינו ראוי לעבודה‪ ,‬ושאלת הר”ש באה‬

‫שהרי כן ידוע הוא לאנשי אותו מקום שבחצי התחתון של‬ ‫לאסור כל עבודה בא”י ואפילו בהרים שהרי אולי פעם היו כן נזרעים או פעם היו מישור וכדו’‪.‬‬
‫תירוץ מפולפל על קושית הר”ש מקינון‬
‫הכדור [וממילא אין לתרץ כקושית הר”ש מקינון]‪ ,‬ונשאר‬
‫הגאון ר’ מאיר אריק הביא בשם מהר”ם בנעט תירוץ מפולפל [הובא בחלקת יעקב ‘ברייש’ ח”ב יור”ד סימן‬
‫קרן אורה ‪ -‬הדף היומי‬ ‫בזה הגרש”ז בצ”ע‪,‬‬ ‫רט’ אות ה’]‪ ,‬דקבוע שנסמך על רוב אינו קבוע‪ ,‬וכיון שנאסר הנחל איתן רק אם היתה העגלה כשרה‪ ,‬וזה אינו‬
‫אלא ע”פ רוב‪ ,‬וא”כ לא יכול הקבוע לגרום לילך אחר המיעוט בזמן שכל האיסור נובע כיון שהולכים אחרי‬
‫עוזרים לכם לסיים את הש"ס!‬ ‫ויש לומר‪ ,‬דטומאה רצוצה בוקעת ועולה היינו למקום‬ ‫הרוב [וכן הביא הגרש”ז סברה זו בספרו על הש”ש שמעתתא א’ פרק טו’ בהגהה שם עמ’ צט’]‪ .‬וסברה זו‬
‫הראשון שבו יכולה לצאת‪ ,‬וכיון שהמקום הקרוב ביותר‬ ‫הקשו עליה‪ ,‬שהרי האופן שהובא בגמ’ של קבוע הוא ‘בזורק אבן לגו’‪ ,‬ושם סמכינן ארובא לומר שהאדם‬

‫יש לך שאלה על הדף? חוסר בהירות?‬ ‫לצאת הוא כאן היא רוצה לצאת כאן ואינו מכל מקום‬ ‫הנהרג אינו טריפה‪ ,‬מוכח דאף במקום רוב אמרינן קבוע‪ ,‬וצ”ע‪.‬‬
‫ספק טומאה ברה”ר לקולא‬
‫סתם מתקשה בקטע גמרא?‬ ‫אפשרי‪ ,‬הגע בעצמך‪ ,‬דאל”ה כל העולם כולו צריך להיות‬
‫ובפשטות יש לומר דהותרו האבנים כולם משום ספק טומאה ברה”ר טהור‪ ,‬אלא דעדין יש לדון‪ ,‬דידוע מחלוקת‬
‫יש מי שיעזור!‬ ‫אסור‪ ,‬שהרי כל קו שנמתח מהקבר אמור לטמאות באוהל‪,‬‬ ‫המנח”ח והאחיעזר אם ספק טומרה ברה”ר טהור הוא דין לכתחילה או לא‪ ,‬דשיטת המנח”ח [רסג יג] דכיון‬
‫כיון שכלפי העיגול נחשב כל דבר כקו ישר‪ ,‬ומהיכי תיתי‬ ‫שספק טומאה ברה”ר טהור א”כ מותר אף לכהן להיטמא לכתחילה בספק טומאה ברה”ר‪ ,‬אבל האחיעזר [ח”ג‬
‫סה’ אות ו’] כתב דאין להקל בזה דסו”ס לא גרע מכל ספק איסור ויש כאן ספק איסור לחומרא‪ ,‬וא”כ לדברי‬
‫המוקד הטלפוני לשאלות על הדף היומי‬ ‫ללכת כך או כך‪ ,‬וע”כ דהמקום הקרוב ביותר שמשם יכולה‬
‫האחיעזר לא הועלנו לתירוץ הקושיה‪.‬‬
‫‪04-6641505‬‬ ‫הטומאה לעלות ולצאת מעל הקבר הוא מקום היציאה‬ ‫אלא דגם לשיטת המנח”ח קשיא‪ ,‬דדוקא באותו מקום שבו הונחו האבנים שייך לומר שספק טומאה ברה”ר‬
‫טהור‪ ,‬אבל כעת הנידון הוא על הבית שבנוי מאבנים והבית הוא רשות היחיד‪ ,‬וספק טומאה ברה”י ספקו טמא‪,‬‬
‫והטומאה ולא כל מקום אחר‪.‬‬
‫וא”כ הדרא קושיא לדוכתיה‪.‬‬
‫"בית הספק"‬ ‫בימינו פקעה הטומאה מהאבנים המנוגעות‬
‫ואולי יש לתרץ דכיון שבימינו אין טומאת בתים ממילא גם פקעה הטומאה מהאבנים שנטמאו אז‪ ,‬אלא דגם‬
‫נדונים וספקות במשנה ברורה על סדר הלימוד היומי של עמוד ליום ‪" -‬דרשו"‬

‫לשמה‪ ,‬ודמי לגזיזת הצמר מהבהמה דלא חשיב כתחילתו לשמה גם‬ ‫[יום א] סימן י' סקל"ו 'על כן הרוצה לפטור עצמו מחויב לעשות שם‬
‫לניפוץ לטויה לשזירה ולתליה‬ ‫קרן אחת עגולה ותפטר מן הציצית' ויש לדון האם עיצה זו לפטור‬
‫הבגד מן הציצית מותרת כיון שמדובר שיש לו ציצית נוספת‪ ,‬או‬
‫[יום ד] סימן יא' סקכ"א 'ור"י היה נוהג לעשותו ארוך יותר' ויש‬ ‫דכיון שבגד זה [קפוטה] אין דרכו להיות מצויץ מותר לפטור עצמו‬
‫לדון מותר לעשותו ארוך ביותר‪ ,‬שהרי עי"ז יכול להיקרע יותר‪ ,‬וכן‬
‫מהמצוה לכתחילה‬
‫בפתילים ארוכים נקשרים החוטים זב"ז‬ ‫[יום ב] סימן יא סק"ו 'דיש לצדד להקל בזה דספק ספיקא הוא' ויש‬
‫[יום ה] סימן יא ס"ו בבאוה"ל נסתפקתי 'מי שגזל חוטי ציצית ואחר‬ ‫לדון היאך מספק ספיקא יכול להתחייב בברכה‪ ,‬והרי בספק ספיקא‬
‫שהטילם בבגד שילם לו עבורם אם מחויב לחזור ולהתירם' ויל"ע‬ ‫אם בגד מחויב אזלינן לקולא דאינו מחויב ולא מברך ולא אמרינן‬
‫מדוע לא דן בגזל הטלית והטיל בהם ציציות משלו‪ ,‬או דלא גרע‬
‫ספק ספקא לקולא וכקיים מצוותו‬
‫מגזל ציצית מחברו ושילם לו עליה דלכו"ע מועיל‬ ‫[יום ג] סימן יא סקט"ו 'אך אם השזירה היתה סתמא יש להקל‬
‫בדיעבד כיון דהטויה היתה לשמה' מבואר דאמרינן לשמה מעבודה‬
‫לעבודה [וכ"כ הבאוה"ל כאן] ולשמה דטויה מועיל גם לשזירה‪ ,‬ויש‬
‫לדון האם גם ניפוץ לשמה מועיל להחשיב הטויה לשמה‪ ,‬או דכיון‬
‫שאינו מדינא [לרמ"א] אין בכוחו להמשיך הלאה דכיון שלא צריך‬

‫ניתן לקבל את העלון ישירות למייל‬
‫נא לפנות לכתובת‪kerenora456@gmail.com :‬‬

‫כסממויזכילוועתעזבתהעאנשולדרמחאצש‪,‬להומליוטיאאדןי‪,‬אמבוווממרפרלמתסאישרה'‪.‬מהבמעיכ‪.‬רל'אפילבילג‪,‬לדוסאלפךיריהעשתלרחכאללך‪..‬תיבשלדיקמוורקואשהלאתהתקכושהרתשובארלהיהתהמניורסשאסהשוו‪.‬נבסהתי–חפרתהיתתיתנלתוהקדשףה‪.‬קיטהבליליפותתןי‪.‬י‬ ‫המשך מעמוד קודם‬ ‫מעשה רב‬
‫ללחיאישחםםר"‪,‬ממההכ?ןמראחפשששםברתבילרולחרעסווצךחמיד‪,‬אתמאישזהומדיעתיבווע‪-‬ריל"םתנ‪.‬צבוכערךצלהםישהוהניבךתההמשירגועצח"‪.‬אהתמומפכלךאהש‪,‬הוייטותיב משכקךר‪.‬יא"למוי אהאתיהשמהכחתפבץ‪,‬‬ ‫העיר להם החזון איש שאין ראוי לנהוג כך‪.‬‬
‫בשןאתלוורהוה‪.,‬א"זמימההאיהישה העלחינפוץלחעיניוםת?אואהבמרימליהםם‪,‬לרהיאוהתעלטיוכבםנצלוהרחלרישושנ‪,‬ךלמארלעע"נו[תתהדלביר‪.‬ם זלודדיגר]כ‪.‬ו של‬
‫[מתוך הספר 'מפיק מרגליות']‬ ‫השגהמשרתאי [קמהגישלווההיחשנייא]ם‪.‬אכוממרהת‪:‬שפ"חמויתלהלדבבסרל–ע ‪-‬טובמיושתתור‪.‬קא בתרין"‪ .‬אם מילה שווה סלע‪ ,‬הרי‬
‫זתוהוכלשלאעמצוררהמחיזלווןתאייךשבלמתקולםמידהינו‪.‬כון‪.‬חבעלל‪.‬ולעידיםףלהשילסאחףתעלנומ‪.‬חוכזושאתתלהא רמאתויחייםל‪ .‬לענות‪ ,‬אינך יודע אם‬
‫בדידי הוה עובדא מעניינת‪ .‬קיבלתי מאדם מכתב מאוד מתמיה‪ ,‬מכתב שממש גרם לי צמרמורת‪,‬‬